ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ד פסקה ו ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק ד' Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

פרק ד פסקה ו


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

מדת שנאת חנם גם היא צריכה להתעלות, לא תעכב את התשובה ואת הגאולה השלמה מכללות ישראל. צריכין לפתח אורות גדולים להבין ולהשכיל, שגם מפירודי הדעות יוצאת טובה כללית. מתוך כך אין המדות הרעות הדבוקות כפסולת בתוך האוכל של קדושת ישראל, מתחברות ביחד, ובפנימיות הלב הקשר גדול ועצום, ונמצא שצד הטוב מתאחד וצד הרע מתפזר, ויתפרדו כל פועלי און. ולא עוד אלא שגם בצד הטוב יש שע"י הפירודים מתגוון כל טוב פרטי בגון מיוחד, ואין גון השרוי באחר דוחק אותו לטשטש את צורתו, ומתוך כך מתעשרת כנסת ישראל ברבוי אורות, והרבוי הזה עצמו הוא יגרום את השלום היותר גדול ויותר פנימי. ומ"מ צריכים להשתדל הרבה שיהיה השלום ניכר גם מבחוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל, אבל מה שיש מהפרודים, ובפרט אותם הפירודים שיש להם מקור נפשי בנטית אמונה וקדושה, מהכל אורות עליונים יתהוו. ואם השיגו צדיקים אנשי מעלה את גודל האורות, המתהוים ממחלוקת שבין צדיקים, שהם בונים בזה עולמות, כלומר משכללים כל אחד את שיטת המוסר, היושר, הקדושה והחסידות שלהם, בכל עומק הרגשתם ורעיונם בפנימיות החיים, הנה עמך כולם צדיקים, וכל אחד מישראל חי בקרבו ניצוץ אור קדוש ממורשת אבות מקדושת תורה וגדולת אמונה. ונמצא, שכל מחלוקת שיש בין איש ישראל לחבירו, בין קיבוץ לחבירו, גם היא בונה עולמות, וכיון שהכל הוא שכלול ובנין, אין צורך לדבר מרורות, כי-אם להודיע את הגודל ששני הצדדים עושים, ושהם יחד משכללים בנין עדי עד, ומתקנים את העולם, ואז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה, ויגדל החיבור לפי הערך של גדולת הפירוד, וכערך של מדה טובה מרובה ממדת פורענות, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ד' את שכר עמו ומחץ מכתו ירפא בב"א. - והחטאת לד', שעל מיעוט הלבנה, יגלה את אורו, הבא מפנימיות הקטרוג, תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, שמתוך סתרה תצא בגילוי בכח רב ואיתן מאד, רשפיה רשפי אש שלהבת יה.


מידת שנאת חינם גם היא צריכה להתעלות – מה זה שנאת חינם, מה זה הכח הזה? זה שנאה שנובעת מזה שאני זה לא הוא והוא זה לא אני. זו מציאות שאדם שקוע בעצמו ועצם זה שיש אדם אחר זה מה שמפריע לו. שנאת חינם זה בלי שפעלו משהו רע אלא עצם זה שהוא קיים. המהר"ל במקומות רבים מבאר שתכונה זו היא תכונת החומר. הוא עם עצמו והוא רואה את הכל מנקודת המבט שלו וקשה לו להכיר שיש משהו מעל החומר. תכונה זו זה אי היכולת לצאת מעצמך.
לא תעכב את התשובה - יש מציאות של שנאת חינם וכשיש מציאות כזו זה מונע מלעשות תשובה – למה? אם יש לשנאה סיבה, ניתן להתמודד איתה, וכך ניתן לעשות תשובה. כשמבינים את הסיבה לשנאה אין עיכוב מתשובה.
ואת הגאולה השלמה מכללות ישראל - כשיש מצב של שנאה שלא נתנת לשינוי, לא ניתן להגיע לגאולה שלמה לכלל ישראל כי הגאולה זה שיתוף הפעולה של כל הכוחות ומציאת נקודת הטוב שבכולם ואיחודם והכללתם עם כל הכוחות כולם. משמעות הגאולה היא שיש פוטנציאל רב וכוחות רבים שניתן לגלות את נקודתם הטובה וע"י חיבורם יש גאולת כל כוח באופן פרטי ואז בהכל יש גאולה ואם יש שנאה אין יכולת לגלות את הטוב ובודאי שאין יכולת לחבר ולגרום לשיתוף פעולה ולהפרייה הדדית.
ישנה תופעה של שנאת חינם בעולם. בהתבוננות פשטנית היה נראה לומר שצריך לדכא את השנאה לגמרי ולא לשנא ולכאורה השנאה נובעת ממקום שלילי ואין יכולת לתקן .
אומר הרב שכשאנו רואים שבאומה יש את התופעה הזו של שנאת חינם - ההתמודדות הוא לא ע"י אמירה שאין שורש עליון למידה הזו כנראה שיש איזה נקודה טובה. השורש של התופעה הזו הוא שורש טוב. אולם בגלל הסתבכות ואי ברור נקודת הטוב תכונה זו מתלבשת בצורה לא מזוככת והופכת להיות שנאת חינם.
השורש לשנאת חינם זה התכונה הבסיסית שיש בעולם שלנו כוח להפרד כוח שלא לרצות להדבק באחר. כח הפירוד הזה הוא יכול להיות כח חיובי ובונה מאוד, אולם כשהוא לא מבורר הוא מתגלה כשנאת חינם. צריך להעלות גם אותו – במקום שזה יעכב את התשובה זה יוביל לתשובה הכח להיות אדם נפרד זה בעיקרו כח חיובי.
צריכים לפתח אורות גדולים – הדרך היחידה לרומם את השנאת חינם זה שינוי תפיסת העולם ההסתכלות צריכה להיות ממקום אחר במבט על. האור צריך להיות אור שבו האדם לא שם יהבו על הדעה האישית שלו אלא על אור כללי שזורח בעולם. גישה זו מביאה את האדם להבנה שלא רק שיש מקום לחילוקי דעות אלא שמכך יוצאת טובה גדולה.
שורש שנאת חינם זה הכח להיות נפרד מאחר – הכח שיש לאדם יכולת להיות נפרד היא נצרכת בכדי להופיע את הטוב יותר בעולם.
איך זה פועל?
זה פועל על כל הכוחות שיש בעולם הטובים והרעים. יש בעולם נטיה של האדם לחבר כוחות ויש נטיה להפרד.
כלפי כוחות רעים בעולם השימוש בכוח זה הוא פשוט . מכיוון שיש צדדים בעולם שצריך להתנתק מהם שהבנין שלנו הוא לא ע"י החיבור אליהם, צריך את היכולת להפרד. מצב זה נוצר לאחר חטא אדם הראשון שהביא מיתה לעולם. יש מפגש עם דברים שגורמים למיתה זו . כאן בא כוח הפירוד שמאפשר לנו להפרד מהדברים שהם מהווים ומובילים למוות ולרע שבעולם;
ביחס לכוחות הרעים באופן טבעי כוח הפירוד יגרום לכוחות להתכלות. תכונת הרע היא להפרד ואילו תכונת הטוב להתאחד. לכן באופן טבעי ודאי שכוח הפירוד יתייחס לרע.
אולם גם ביחס לכוחות חיוביים יש תפקיד לכוח להפרד. כאן יש חידוש גדול יותר,שיש להשתמש בכח הפירוד גם ביחס לכוחות הטובים. אנו מבינים שעם כל זה שהעולם שלנו מלא באנשים טובים ששייכים לעומק מידת הטוב אבל הטוב הזה שצריך להתגלות בעוה"ז הוא טוב שצריך להתגלות בהמון פרטים, וחלקים. כל אחד מגלה את הטוב בפרט אחר בהויה. כדי שהעולם שלנו יהיה עולם שמגלה את כל האורות העליונים אין אפשרות שכל האורות יתגלו על ידי אישיות אחת. אין יצירה של נשמה אחת כללית באדם אחד, ככלות הכל מדובר רק על אישיות פרטית. אין נשמה כ"כ כללית שמגלה את כל האורות כולם. כפי גודל הנשמה הפרטית צריך פחות להשתמש בכח הפירוד. השאיפה והיעד הוא שיהיה אור אחד מאוד אחדותי, והוא יהיה גילוי של האור הראשוני הבראשיתי הא"ס שבסופו של דבר יתגלה בעולם שלנו. אך העולם הזה כל עוד שלא מגיע לגאולתו ולאור האחדוי העתיד לבוא, דרך ההתגלות היא דווקא מתוך הופעות פרטיות. האור הכללי חייב להתגלות דרך הרבה פרטים שמרכיבים על עולמינו וא"א לוותר על אף יהודי על אף אור. הששים ריבוא נשמות שבישראל זה ששים ריבוא פירוטים של נשמת כנס"י שבעלת האור השלם.
וכל אחד מישראל חי בקרבו ניצוץ אור קדוש ממורשת אבות מקדושת תורה וגדולת אמונה - כל אחד ואחד צריך לגלות את האות שלו שבתורה, את נשמתו וא"א לוותר על אף אחד. נמצא שהפירודים הללו שיש בעמ"י כל מחלוקת שיש בין ישראל לחבירו נועדה לגילוי אור. ודאי שהרגשת הפירוד בין פרטים - פחות עוצמתית מאשר בין תנועות שונות שבישראל, שהרי כל תנועה מאגדת תחתה נשמות בעלות אור מסוים. בתוך הקיבוץ לא צריך להיות הרבה שנאה. ככל שיתחדד המחלוקת וההבדל שבין התנועות והקיבוצים, כך יוברר שהאור המאיר מכל קיבוץ הוא שונה.
כפי גודל השנאה יכול להיות גודל הגילוי. בבסיס העולם יש את כח השלום, בכל אור פרטי יש הכרה שהוא מגלה חלק מכלל, שכולם שייכים לעבר ולעתיד מאוד אחדותי. השייכות לאור האחדותי דוחף לוותר על האור הפרטי. השנאה עוזרת לכך שהאדם שחווה את החויה שהוא יכול להניף את הדגל של אני לא אתה ואיני מפחד לדרוך על השני. כדי לפנות מקום כדי ששני האורות יוכלו להתגלות צריך ליצור הפרדה - חומה בין האורות כדי לאפשר את גילוי האור הפרטי בשלמות. בעקרון צריך להתנקות מהשנאה אולם צריך שיהיה ריחוק או פירוד. רק כשיש את החומות שבין הדעות השונות זה מאפשר חופש דעות. כל דעה אומרת את שלה בצורה עוצמתית. כשגודלת השנאה כדרך להופיע את האור הפרטי אז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה. כיוון שהשנאה לא אמיתית אלא אמצעי אז מידת השנאה לא הייתה עם כל העוצמות והפנימיות של האדם אלא מידה שימושית לעומת זאת האהבה היא מידה עצמית כי כל המידות באים מנקודה פנימית אחדותית אז ודאי שהחיבור הוא גדול בהרבה.
[בפרשת וישלח כשבאים להתמודד עם עשו המבטא כח שטלתני, כח גס שרוצה לקחת הכל לעצמו יש דרך איך מתמודדים עם העשויות. כיוון שנאבקים עם עשו צריך לפעמים להשתמש בשם ישראל. אך השם העיקרי פה זה השם יעקב להתנהג בצורה כזו שכ"כ מפנים מקום לאחר שלא שייך לריב עם מי שכל כך נותן את כל "הבימה" לאחר. יעקב כל כך יודע להצניע את ערכו הרוחני עד שכל נטיות עשיו לשנוא מתבטלות . השנאה באה רק כשאתה מרגיש שיש מי שמתנגד לך. יעקב בכוח ענותנותו לשמור על מידתו הפנימית בצורה כל כך צנועה כך שלא נשאר לעשו את הכח להלחם. מכוחות הרע צריך לברוח ולכן צריך את כח הפירוד זה כח שאומר שהמוות זה לא מציאות רק כנגד כוחות הטוב צריך את רק יצירת החלוקה בין הכוחות.]
האורות הקטנים הם מה שבונים את העולם הזה, מכוחם יתגלה אור אחדותי גדול יותר. הופעת האור הוא בדרך של כלל ופרט וכלל הכלל השני הרבה יותר שלם. אחרי שהאור הכללי מתגלה בהמון פרטים האור הכללי שבסוף הוא אור בעל עצמה וגילויים הרבה יותר גדולים מכיוון שהצליח כבר להאיר את כל פרטי הפרטים כי הוא התחדד, התחדש, התגדל הרבה יותר. על כך הביא הרב את בריאת העולם שבתחילתה אור הלבנה שהיא כנגד הנבראים היתה כאור החמה. בתחילת העולם הוא נברא ללא לילה ואור השמש והלבנה היו שוים כביכול, בריאת העולם, הנברא והבורא היו כביכול באותה מדרגה ולא נוצר פירוד ביניהם החמה כמשפיע והלבנה כמקבל ובתחילת הבריאה יש מצב שאין הפרדות בין האורות. אז הלבנה אומרת שלא יכול להיות שתי מלכים בכתר אחד – טענתה שהאורות כ"כ דבוקים שהיא לא מצליחה לבטא את עצמה לכן אמר הקב"ה שבאמת צריך לבנות עולם שיש פער בין אור החמה האור הכללי לבין אורות הפרטיים אור הלבנה ולכן צריך למעט את האור כדי שכל אחד יגלה את אורותיו הפרטיים. המהר"ל בבאר הגולה כותב שהחטא שמדובר בגמרא בחולין ס. שעליו מביאים את השעיר חטאת בר"ח לא מדובר שהקב"ה חטא אלא הביטוי של קרבן זה אומר שיש מזה תועלת – שנבנה משהו מזה שקטנה הלבנה שכל אחד פרטי מאיר אור שלו ומתוך זה נבנה העולם. כח החידוש והתוספת בא לידי ביטוי באור הלבנה. משמעות הבאת הקרבן זה אומר שכל ר"ח יש איזה מדרגה שמתגלית בו שעוד אור גילה א"ע עוד חלק גילה א"ע יש עוד חידוש של אור עד שיגיע מצב כזה שכ"כ יתגלו כל האורות הקטנים ומצירופם יוכל להתגלות האור הכללי שלבסוף יהיה אור יותר גדול מהראשון. החטאת זה ביטוי להעביר את החושך להתגבר.
גחלי האהבה בסופו של דבר בונים את האש הגדולה, השנאה בסופו של דבר גורמת לאהבה גדולה יותר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il