ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ד פסקה א ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק ד' Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

פרק ד פסקה א


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

נושא הפרק: אהבת ישראל
הפרק הראשון עסק במהות כנס"י.
הפרק השני עסק בקשר שבין היחיד לכלל בעמ"י.
הפרק השלישי עסק בעבודה הגדולה שיש לכל אחד מישראל כדי להקרא חלק, להצטרף לכלל ישראל.
הפרק הרביעי עוסק באהבת ישראל.
באורות הקודש חלק ג' בחלק על החסידות מעמוד שי"ד ישנם הרבה פסקאות שמקבילות ומשלימות את הפסקאות שבפרקינו לגבי היחס לאנשים בישראל.(לגבי טוב ורע יש גם בחלק ב')

פסקה א
אהבת ישראל והעבודה של הסניגוריא על הכלל ועל הפרטים איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי-אם מקצע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד.

ודאי שאהבת ישראל נעשית על ידי הרגש. יש מניעות רגשיות רבות המעכבות מלאהוב אל אחד מישראל. בדרך כלל אהבה באה מתוך חיבור אישי דבקות וקירבה בין האוהב לנאהב. אהבה שבאה על בסיס רחב על בסיס שייכות לאומה היא כשלעצמה דורשת רגש גדול. אולם אהבת אדם רשע ומקולקל ודאי שיש בה הרבה מניעות רגשיות. מלבד הסלידה מהרע האדם חושש לאהוב את הרשע שמה ידבק בו מהרע שאצל חבירו.
כאן הרב מבאר שהדרך להתגבר על מניעות אלו אינה רק בדרך של עבודה על הרגש אלא גם בהתבוננות בתורה.
כל מצווה יכולה להעשות במדרגות שונות. ודאי שהמדרגה הכללית ביותר היא כשהמצווה נעשית מתוך התורה שלה. כשמצווה נעשית מתוך ראיה תורנית כוללת לא רק שהיא נעשית בצורה מדוייקת אלא היא נעשית מתוך גובה רוחני כללי. כל מצווה יכולה להעשות כמצווה פרטית. אולם אם היא נעשית מתוך תורה היא נעשית יחד עם שאר תרי"ג מצוות התלויות בה. "גדול לימוד תורה שמביא לידי מעשה". מסופר על ר' איצלה מוולז'ין שהלשם יחוד שלו לפני קיום כל מצווה היה לימוד כל מה שנאמר בתורה שבכתב ובע"פ על מצווה זו. זה הלשם יחוד המושלם. עשיה ללא לשם יחוד הבא מתוך לימוד תורה גורם למעשה מצווה מצומצם. למצווה שההארה שבה היא בחינת נר קטן. התורה הופכת את המצווה לאור גדול.
עניין לימוד התורה של מצוות האהבה לא גרועה מכל מצווה אחרת. ה'לשם ייחוד' של כל מצווה ומצווה זה לדעת את התורה של המצווה ולא רק את עצם המצווה הטכנית.
אולם לגבי מצוות אהבת ישראל יש משהו מעבר למה שמוצאים בכל המצוות.יש פה משהו מהותי שאם לא תבין באופן עמוק למה לאהוב כל או"א מישראל זה ימנע אותך מלקיים את גוף המצווה. ללא ההבנה העמוקה איזה חלק באדם אתה אוהב ומצד מה אתה אוהב כל אחד מישראל קרוב לודאי שיהיו רגשות שסותרות את גוף המצווה. כדי לקיים את המצווה עם כל הרגש צריך לסדר את הרגשות השונים ולהתגבר על רגשות סותרות וזה יכול לבוא רק מתוך סדר בציורים השכליים של האדם.
אומר הרב שאהבת ישראל – והעבודה על הסנגוריא על הכלל ועל הפרטים. באופן פשוט כוונת הרב אהבת ישראל שנעשית על ידי שאנו מוצאים את נקודת הטוב והסנגוריה בכל אחד מישראל.
אולם ניתן לומר שיש פה שתי ענינים: האחד הוא להשתמש בכוח האהבה. אולם השני הינו עבודה נוספת עבודה של לימוד זכות.
המצוה לדון לכף זכות במובן הפשטני ואולי זה גם בפן ההלכתי – כשאדם עשה משהו שניתן לבארו לזכות ולחובה – בדיני תורה היינו אומרים יש כללים כיצד להכריע אחר רוב וכד'... רוב העושים מעשה כזה זה טוב/רע וכו'..
חז"ל אומרים – כשאין לך את כל המרכיבים של המעשה תכריע לזכות כי האדם מישראל יש לו חזקת כשרות וממילא אתה צריך לבוא ולומר שאצל כל אחד החזקה היא כל כך גדולה ולכן נתלה את זה אפילו במיעוט – זה בפן ההלכתי.
אולם יש צד עמוק יותר. יש בהרבה מקורות עוד לפני הרב הסברות מה זה הפירוש הזה של "לדון את חבירו לכף זכות". גדולי ישראל בייחוד בחסידות וגם בנסתר במהרח"ו דברו רבות על לדון לכף זכותהמצווה לדון לכף זכות היא מצווה שיוצרת מציאות חדשה. בכל מציאות שיש בה צדדים טובים וצדדים שליליים יכולים להגדיל את כוחות הטוב שבה. וניתן להגדיל את כוחות הרע שבה. זה תלוי גם בהתבונות של הסביבה על האדם. אם אנו מוציאים באדם כוחות הטוב ואותם אנו מדגישים זה מגדיל את כוחות הטוב שיש באדם. כך אנו מגדילים את צד הזכות עד כדי כך שהזכות מכריע את החובה.
ראיית הטוב שבכל מעשה היא מעוררת את נקודות הקודש שבמעשה. הרב באורות התשובה באר בהרחבה שאין מעשה רע שהוא רע בעצם. הרע תמיד הוא זמני. רק הטוב הוא נצחי. הרע הוא רע עד שיבוא מישהו ויגאל אותו ויהפוך אותו לטוב. – תשובה קדמה לעולם – תמיד אפשר לעקור את הרע ולתקן הרע, הוא אף פעם לא מציאות ממשית בעולם. כל טוב שהאדם עושה מתחבר אל הנצח. הטוב הוא חלק מדבר נצחי והרע הוא זמני ועומד להבטל. בבסיסי העולם יש את התשובה. קלקול של האדם ניתן לתיקון. בפגישה בין אנשים והאחד רואה דברים מקולקלים ומתוקנים בחבירו ע"י הגדלת צדדי הסניגוריא על האדם זה פועל על האדם וגורם לכך שצדדי האור הולכים ומתגברים. אין זה איזה הכרעה חיצונית – זו עבודה ולכן זה באמת יכול ליצור מציאות חדשה. לכן הרב מדגיש כאן : "העבודה של הסניגוריא" מדובר על ראייה שהיא בחינת "עבודה שמשנה מציאות.
איך ניתן לאהוב כל או"א מישראל כי כל אחד יש בו נקודת קודש לא מקולקלת טהורה שמחוברת לאלוקות ולא"ס וניתן לאהוב מצד הנקודה הזו . העבודה היא ליצור תנאים חדשים באדם שעליו מדברים שע"י יוכל לאהוב – ללמד זכות עבודת הסנגוריא.
מקצוע גדול בתורה –תורה זה תמיד מצד מה שהקב"ה נתן לנו תורה.
חכמה עמוקה ורחבה - מצד לבוש התורה לאחר מכן ביכולת ההסברה האנושית כשהיא כוללת שני חלקים גם איכות וגם כמות.
מקצוע גדול בתורה וחכמה גדולה רבת ענפים – יש הרבה פרשיות בתורה שמהם אנו לומדים כיצד למצוא את נקודת הסנגוריא והזכות בכל או"א בעמ"י וצריך ללמוד את כל התורות האלו ללמוד ולהבינם בשכל והנקודה היא שכולם יונקים מלשד טל אור תורת חסד – יש כל מיני תורות, והתורה שאומר הרב כאן – איזה סוג תורה מתאימה למצוות אהבת ישראל זה תורת חסד.
מה זה המושג של תורת חסד?
ישנם שתי מובנים לתורת חסד. אחד מהאורות שהתורה מגלה בעולם – זה לראות את העולם בעיניים של חסד – ההבדל בין החסד לדין : הדין זה לראות את הדברים ביסוד הצמצום איך הגילוי במציאות למעשה בפועל. החסד זה הרצון הבסיסי לחיים – לתוספת חיים לנקודת חיים. כשאנו אומרים עולם חסד יבנה החסד מבטא אור א"ס בלתי מוגבל. היכולת להעמיק באהבת ישראל תמיד קשורה לכך שכל אדם מישראל ביסודו יש בו רצון פנימי ועמוק לגדולת חיים זה צד החסד שבאדם. אולם כשהאדם בא לידי גילוי שם יכול להיות הרבה נפילות. עולם הגילוי הוא כנגד הדין. אפילו אדם שהוא מלא תאווה יש נקודת חסד בתאווה שהאדם באופן בסיסי רוצה להגדיל את החיים שלו – הוא יכול לגלות את זה בצורה נוראית אבל בכל זאת יש בו נקודת חסד.
כדוגמא להוראה זו של תורת חסד ניתן להביא דוגמא מדור המבול.
נראה שדור המבול זה דור מושחת, דור רע שאין בו נקודת טוב, נקודה של שאיפה לאיזשהו גודל. באים חז"ל במדרש ובזוהר ואומרים לנו - לא! דור המבול זה דור שבפנימיותו נשמתו של משה הייתה בדור הזה ומצאו לזה רמז – "בשגם הוא בשר": בשגם – גימטריא משה. נפילתם הגדולה היתה פריצת כל הגבולות לא הסתפקות בקשר רק עם המין שלך – בני האלוהים רוצים לקחת מכל אשר בחרו. היסוד הזה הוא יסוד גדול – נשמה גדולה שאינה מסתפקת במיועד לה אלא רוצה לפרוץ את כל המחיצות. זה אמנם נעשה בצורה נוראית שגרם להשחתה נוראה.
מהי נקודת הרצון הכי בסיסית שהניע את דור המבול? נקודת חיים, נקודת חסד. הנפילה היא רק בהתגלות בפועל. זהו הביאור של מלשד טל אור תורת חסד - ההסברה היא שהחסד הוא ביטוי לרצון הראשוני ביותר של נקודת החיים – התורה היא מאירה לנו. התורה מגלה לנו את נקודות הפנים.
אולם ניתן לבאר באופן פשוט בדברי הרב מה הפירוש של אור תורת חסד. התורה היא זו שיוצרת באדם את הנפש להיות איש חסד. תכונת החיים הזו של יכולת לאהוב את הכל – ההתאמצות למצוא את נקודת האור, הטוב – זה הנטיה לחסד – הנטיה להיות טוב לכל. התכונה להיות טוב לכל היא הבסיס למידת האהבה. התורה הוא זו שיוצרת התבוננות כזו עמוקה שאינה נכנעת מול שום רשעה. בכל המקומות המסובכים ובכל דבר ניתן על ידי התורה להשפיע אור וחסד. בכוחו של האדם תמיד לגאול את העולם ע"י מציאת האור נקודת הטוב שבכל דבר ודבר. האור תמיד יכול להכריע את החושך אך צריך למצוא את האור. זה התורה שיכולה להביא לאהבת ישראל ולעבודה גדולה של סנגוריא.
עבודת הסנגוריא מופיע בחז"ל באין ספור התבוננויות בכדי לבסס את העבודה הגדולה הזו. דווקא בנקודות הכי מסובכות, עם הנפילות הכי גדולות שם תמצא את נקודות הסנגוריא. הזכרנו את דיבר המדרש בנוגע לדור המבול. כך בנפילה של חטא העגל שם המהר"ל מבאר איך גדלותן של ישראל ניכרת מהחטא. דווקא בשעת נתינת הלוחות מכוח הגודל שהלך והתהווה , מגיעים לנקודת החטא. כך גם בחורבן הבית – הרבה הסברים סביב שבת חזון שיא הפירוד דווקא בו יש חזון עתידי, העומק בנקודות הכי נמוכות. ספר נצח ישראל גם מסייע להבנת העניין. השורש של נקודת החיים שיש באור תורת חסד. וההסבר הנוסף הוא שהחסד הוא הביטוי של נקודת הרצון לחיים הכי פנימיים שיש וזוהי נקודה שתמיד אי אפשר לפגום.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il