ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שאלה מהדהדת לדורות ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח ליל הסדר מהלך הסדר Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
י"ג ניסן תשס"ט

שאלה מהדהדת לדורות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצווה לפתוח את הסדר בשאלה
מצווה לספר ביציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה, שנאמר (דברים ו, כ-כב): "כי ישאלך בנך מחר לאמור... ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים..." וכן נאמר (שמות יב, כו-כז): "והיה כי יאמרו אליכם בניכם, מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם זבח פסח הוא..." ועוד נאמר (שם יג, יד): "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת? ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים..."
על ידי השאלה, הלב והמוח נפתחים לקבלת התשובה. וכיוון שהמסר שאנו צריכים להעביר בליל הסדר הוא חשוב ויסודי, נצטווינו לעשות זאת בצורה הטובה ביותר - על ידי שאלה ותשובה.
זהו הטעם הבסיסי למצוות המיוחדות של ליל הסדר - אכילת מצה, קרבן פסח ומרור, כדי לעורר את הילדים לשאול "מה נשתנה". ועוד תיקנו חכמים ארבע כוסות, טעימת כרפס ונטילת ידיים נוספת, כדי לעורר את הילדים להבין כי לילה מיוחד הוא הלילה הזה, ומתוך כך ינסו לשאול ולעמוד יותר על עניינו.

חשיבות השאלה
אפשר אולי לומר, כי בתוך שאלת "מה נשתנה" מקופלת שאלה גדולה ונוראה על כל עניינו של עם ישראל: מדוע נשתנה עם זה מכל העמים באמונתו, במצוותיו, בייסוריו, בהישגיו הרוחניים, בגלותו ובגאולתו.
זו שאלה שאי אפשר לענות עליה תשובה שלמה, ורק על ידי ההתבוננות ביציאת מצרים ובבחירת ישראל נבין כי זהו עניין אלוקי, שחלק ממנו ביכולתנו להבין ואת כולו לעולם לא נבין. וכך השאלה הזו דוחפת אותנו מעלה מעלה, להבנה יותר עמוקה ויותר גבוהה עד אין סוף.
אולי מסיבה זו הורתה התורה לעסוק בליל פסח בסיפור יציאת מצרים וסגולת ישראל בדרך של שאלה ותשובה, כי בסיסו הרעיוני של עם ישראל מונח בשאלה אשר פותחת אותנו לשפע רעיונות אין סופיים. ובלא העברת התורה והסיפור לילדים, לא יתעוררו שאלות חדשות ולא נוכל להמשיך להתעלות.
האם לשבת עם הבנים הרשעים בסדר

שאלה: יש לנו במשפחה מספר קרובים, לא חשוב מאיזו דרגה, שלא נעים לנו להיות אתם בפסח. הם כל הזמן מקטרים: "ההגדה ארוכה מדי, ומתי כבר נגיע לאוכל", "המצות משמינות", "אבותינו שיצאו ממצרים לא נלחמו נגד החמץ אלא פשוט אכלו מצות, אז מדוע אנחנו צריכים לחפש אחר כל פירור של חמץ". האם ראוי להשתתף בסדר עם אנשים כאלה?
תשובה: כבר למדנו שכנגד ארבעה בנים דברה התורה, ואחד מהם רשע. מה שהם אומרים זה בדיוק דבריו של הרשע, שמטיח בזלזול וחוצפה (שמות יב, כו): "מה העבודה הזאת לכם". ובכל זאת לא מגרשים אותו, אלא משיבים לו באופן ענייני: "זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנוגפו את מצרים ואת בתינו הציל". וחכמים הוסיפו ואמרו שאם הוא מתחצף, אף אתה הקהה את שיניו, וענה לו בסגנונו: אילו היית אתה במצרים, לא היית נגאל. ואע"פ כן ממשיכים לשבת עמו בסדר, שכן גם ברשע יש צדדים טובים, ואולי אף יחזור בתשובה ויהיה צדיק גמור.
הבעיה היא שיש משפחות שבמקום להשיב לרשע מתוך אמונה שלימה "זבח פסח הוא לה'", ולא להתחשב יתר על המידה בטענותיו, מתחילים להאריך עמו בוויכוחים או להתנצל ולהצטדק, ואז ליל הסדר מאבד את הכיוון המקורי שלו. ואין הדבר תלוי אלא בכם. אם תתאזרו באמונה ובדבקות, תאמרו את כל ההגדה כראוי ותקיימו את כל המצוות בדבקות, הרי שרק ברכה תצמח מכך.
ומכל מקום, אם רוב המשתתפים מחליטים להתנהג כמו הבן הרשע, וגם אבי המשפחה אינו ממלא את תפקידו להשיב לרשע ולהדריך את הסדר כראוי, עד שקולכם נבלע שם, ואינכם יכולים לקיים את מצוות הפסח בשמחה, יש מקום לשקול האם להשתתף עימהם בסדר.

שאלות מאשכנזים שמתארחים אצל ספרדים לעניין קטניות

שאלה: אני נוהג כמנהג אשכנז שאין אוכלים קטניות בפסח, ואילו בבית הורי אשתי נוהגים כמנהג ספרדים שאוכלים קטניות. כשאנחנו מתארחים אצלם הם משתדלים שלא לערב קטניות באוכל. מה הדין אם בטעות עירבו תבלינים מקטניות? האם מותר לנו לאכול מהתבשילים?
תשובה: דין קטניות קל משאר האיסורים, מפני שאיסורו לאשכנזים הוא מחמת המנהג בלבד, ולכן בשעת הדחק הקטניות בטלים ברוב. כלומר, אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל - יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב (רמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט).
שאלה: האם מותר לנו לאכול מן התבשילים הרגילים שספרדים מבשלים, מצד שרוב התבשיל אינו קטניות?
תשובה: רק בדיעבד, כאשר בלי כוונה עירבו קטניות בתבשיל שהוכן לאשכנזי, הקטניות בטלים ברוב. וכן כאשר הכינו תבשיל עבור משפחה ספרדית, ופתאום התברר שגם החתן האשכנזי בא להתארח ואין תבשילים אחרים שראוי לכבד אותו בהם, אז מותר לו לאכול מהתבשיל שמיעוטו קטניות. אבל לכתחילה אסור לערב קטניות בתבשיל המיועד לאשכנזי, ואם עשו כך, אסור לו לאכול את התבשיל.
שאלה: האם מותר לאשכנזי לאכול בכלים שבישלו בהם קטניות?
תשובה: לכתחילה נוהגים להשתמש בכלים שעברו עליהם עשרים וארבע שעות מאז שבישלו בהם קטניות. אבל בשעת הצורך, כשאין שם כלים אחרים, אפשר להקל ולבשל בכלים שלא עברו עליהם עשרים וארבע שעות.

ביעור יין שמיטה בערב פסח
למשפחות רבות יש בקבוקי יין מאוצר בית דין. יין זה גדל בשמיטה בקרקעות של יהודים, והוא קדוש בקדושת שביעית. בית הדין ניהל את הטיפול בבציר ובעשיית היין, ובתמורה לתשלום על הטיפול, היין חולק לכל דורש. כעת כשמגיע חג הפסח מגיע זמן ביעור יין שביעית, כלומר, הזמן שבו צריך להפקיר את היין. שכך הוא הכלל, מעת שנגמרים כל שאריות הענבים בשדות, צריך כל אדם לבער את הענבים והיין מיבול שביעית שברשותו.
וכך עושים: מוציאים את בקבוקי היין מחוץ לבית, ואומרים בפני שלושה ידידים כי הבקבוקים הפקר, ואח"כ שוב מכניסים אותם חזרה לבית.
ומדוע עושים זאת בפני שלושה ידידים? כדי שלא יקחו לעצמם את הבקבוקים המופקרים, שהואיל והאדם המפקיר אותם שילם עבור הטיפול בהם לאוצר בית הדין, אין ראוי שיקחו ממנו את הבקבוקים.
ויש להפקיר את היין בערב פסח. ומי ששכח לעשות זאת בערב פסח, יפקיר את היין בחול המועד.
ואם במזיד לא הפקיר את היין עד אחר הפסח, קנסו אותו חכמים שלא ייהנה יותר מהיין. אבל מותר לו לתת את היין לחברו, וחברו יפקיר את היין מיד לאחר שיקבל אותו, ואח"כ מותר לחבר לשתות ממנו. שהואיל והיין לא היה ברשות החבר בזמן הביעור ולא יכול להפקירו אז, לא קנסו חכמים את החבר שלא ייהנה מהיין לעולם, אלא חובה עליו להפקיר אותו מיד כשיגיע אליו, ואח"כ יוכל לזכות בו מן ההפקר ולשתות ממנו.
ומי שבשגגה לא הפקיר את היין בפסח, יש מקילים שיפקיר אותו אחר הפסח. ויש מחמירים ופוסקים שהואיל ולא ביער את היין בזמן, אסור לו ליהנות ממנו. אבל אפשר לתת אותו לחברו, והוא יפקיר את היין ואח"כ ישתה ממנו.

האם אפשר מלכתחילה לאכול אחר הפסח חמץ שנמכר?
יש נוהגים להחמיר שלא לאכול אחר הפסח מחמץ שנמכר לגוי. וטעמם של אלו משום שהמכירה נראית כהערמה, הואיל והחמץ נשאר ברשותו של היהודי, וקרוב לוודאי שהגוי לא יבוא לקח את החמץ שקנה, ואחר הפסח מיד חוזר היהודי לאכול מאותו החמץ.
אבל למעשה אין צריך לחוש לזה, מפני שאיסור חמץ שעבר עליו הפסח הוא מדברי חכמים, שגזרו על מי שעבר בפסח על איסור 'בל יראה ובל יימצא', שלא ייהנה מחמצו גם אחר הפסח. וכיוון שאיסור חמץ שעבר עליו הפסח הוא מדברי חכמים - בכל ספק ומחלוקת באיסור זה הלכה כדברי המקל. וקל וחומר כאשר לדעת רוב רובם של הפוסקים מכירת חמץ היא כשרה, ורק מעט מן הפוסקים פקפקו בה. והרוצה לחוש לדעתם צריך למנוע את עצמו מלמכור את חמצו לפני הפסח, כי אז מדובר באיסור תורה של 'בל ייראה ובל יימצא'. אבל אחר הפסח, שהאיסור הוא מדברי חכמים, אין מקום לחוש לדעתם. ויש מהגדולים שהיו מקפידים לאכול אחר הפסח מחמץ שנמכר, כדי להראות בזה שהמכירה נעשתה כדת וכדין.
אבל אם ידוע על חמץ מסוים שעבר עליו הפסח ולא נמכר - כמובן שאסור לאוכלו. ולכן הקונה בחנות של יהודי אחר הפסח, צריך לבדוק אם יש לו תעודה שמכר את חמצו כדין. ואם המוכר אינו שומר מצוות יש לדקדק בזה יותר, מפני שאם לא הבין את משמעות המכירה והמשיך למכור בחנותו חמץ בפסח - לדעת מקצת הפוסקים (שדי חמד, מהר"ם שיק) המכירה בטלה, וממילא כל החמץ שבחנותו אסור באכילה ובהנאה. ובמקרה כזה יש לחוש לדעת המחמירים ולהמתין עד שתגיע לחנות סחורה שיוצרה אחר הפסח. אבל אם נתברר שבעל החנות מכר את חמצו כדין, ונזהר שלא יתקרבו בפסח אל החמץ המכור, מותר מיד לאחר הפסח לקנות אצלו חמץ (ע' פניני הלכה פסח ו, ו).


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il