ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ה פסקה ט ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק ה' Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

פרק ה פסקה ט


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

כשחושבים ע"ד האדם ושאר בעלי חיים נוכל לרשום רשימה שלמה של השוויות, שהאדם וכל החיים שוים הם, ומ"מ אחר כל ההשויות כולן אנו רואים, שאותה הנקודה, שבה תלוי היתרון של האדם על הבהמה, היא חובקת בקרבה את כל מעלת האדם, והאדם לא יוכל ולא יחפץ להחליפה בעד כל הון ויסבול באהבה יסורים רבים רק כדי שלא להיות מאבד את סגולת האדם המיוחדה שלו. ההבדל שבין דת ישראל ליתר הדתות, אפילו אותן שהן באות מהשפעתה, הוא ג"כ ככה. המון חזיונות של דימויים אנו יכולים למצא ביניהן, ואיך אפשר שלא ימצאו הדימויים, אפילו אם לא היו הן נלקחות ביסודן ממנה. הלא רוח האדם יש בו שיווי כללי, בכמה צדדים, אע"פ שיש הבדל מיוחד בין אישים, וקל וחומר בין קיבוצים ולאומים, מ"מ צד השוה אינו בטל מעשות פעולתו. וביחש להדתות שבאו אחר מתן תורה והופעת ישראל בעולם, וקל וחומר אותן שביחוד נמשכו מכחה של תורת ישראל, ודאי מוכרחים דימויים רבים להיות ביניהן. והדימויים הללו, עם כל הפרטים המרובים שבהם, לא יכחידו את הנקודה התוכיית המבדלת אותן, וכל המהות הנשמתית מקופלת היא לא בהדימויים כ"א באותה הנקודה המבדלת, שהיא נותנת נשמה מיוחדת גם בהפרטים של הנקודות הדומות, עד שהדמיון הוה רק דמיון חיצוני, אבל הפנים משונה הוא תכלית השינוי, ולא יוכל ולא ירצה ישראל מעולם לאבד את נקודת הנשמה בשביל עטים של הפרטים המושוים, ולעולם יעמד על גורלו, הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב.


הרמב"ם מחלק את האדם, שיש בו המון פעולות והם פעולות שבהם אין את המיוחד האנושי. בחלקים האלה: חלק הזן, חלק המרגיש, זה חלקים שבפני הדברים נראה שהזן האנושי או החמורי נראה אותו דבר.
כשבאים לאפיין ולציין את מהות האדם ואתה לא אומר שזה עוד סוג של בהמה - הנקודה הזו היא נקודה שיש בה את כל מעלת האדם.
לגבי כל חילוקי המדרגות שבעולמינו נקודת ההבדל היא נקודת החיים. הרמב"ם מוסיף: כיוון שהזן של הבהמה שייך לבהמה, וזן האדם שייך לאדם. לא ניתן לומר שאין שום השפעה לזה שיש לאדם גם חלקים אחרים - גם החלק הזן - עצם זה שהוא חלק שותף באדם - נפש האדם אחת היא - אצל האדם זה אומר שהמחשבה של האדם על האוכל היא שונה ועל סוג האוכל יש יותר מוגדרות וכו'. לא טוענים שאין שום שיתוף בין האדם לבהמה אלא המייחד לאדם מתפשט בכל מציאות האדם ויכול לחול על נטיותיו הבהמיות. בעולם הטבע כשממיתים את כח הצומח של צומח הוא לא הופך להיות דומם וכן בחי לעומת הצומח שמתפורר כי זה באמת מה שכתוב פה. ככל שלאדם יש לו עוד מדרגות הוא אינו יכול להיות כדומם. נבילת האדם לאחר המוות מסריחה יותר משל בעל חי, למה? כי היא מתרקבת יותר, כי המרחק בין הצד החיות לדומם הוא רחוק יותר משל החי. באדם מישראל יש טומאה זה עוד יותר רחוק. זה מבוסס על דברי הרב פה - כשיש לדבר מהות נוספת זה הופך להיות עיקר חיי הדבר, ובנטילת הדבר נטלת את הכל. זה הדגם בעולם וזה נכון ביחס שבין דת ישראל לשאר הדתות. אפילו אם הדתות לא היו מתפתחות מהדת היהודית - ההבדל שבין דת ישראל ליתר הדתות, אפילו אותן שהן באות מהשפעתה, הוא ג"כ ככה. המון חזיונות של דימויים אנו יכולים למצא ביניהן, ואיך אפשר שלא ימצאו הדימויים, אפילו אם לא היו הן נלקחות ביסודן ממנה.
בודאי שנמצא דמיונות בין ישראל לשאר הדתות. יש ספר שמוכיח שהדת היא צורך תרבותי, צורך אנושי והאדם בתרבותו צריך להמציא את הדת. כל הדתות שבאו לאחר מתן תורה ולאחר תקומת ישראל ודאי הם נובעים מישראל אך אמנם יש הרבה דימויים אך- לא יכחידו את הנקודה התוכיית המבדלת אותן, וכל המהות הנשמתית מקופלת היא לא בהדימויים כ"א באותה הנקודה המבדלת, שהיא נותנת נשמה מיוחדת גם בהפרטים של הנקודות הדומות, עד שהדמיון הוה רק דמיון חיצוני . כל מה שדומה היא רק המסגרת חיצוני אך הפנים שונה תכלית השינוי - לעולם עמ"י יעמוד לבדו ובגויים לא יתחשב.
ההבדל בין שיטות הוא ביסוד לא ביישום. כל הביטויים יכולים להיות שונים אך זה לא המהות, זה שבעולם המעשי יש דמיונות זה לא מייצג דמיון מהותי אלא רק חיצוני. הסיבה לדמיון בחיצוניות כי יש בודאי מחשבה אלוקית שתהיה השפעה מאמונת ישראל לשאר האמונות או מישראל לשאר האומות זה מה שנותן את יכולת המגע.

ב"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - זה שבפסיקה יש דעה אחת להלכה זה לא אומר שאחת נכונה יותר בעומק. זה מסביר את המחשבה שמדוע כשיש מחלוקת בין חצרות לפעמים נקודת המחלוקת מבחינה בין כל הצדדים - אבן הבוחן לכל העומק שלך. זה לא פשוט לומר את זה על כל מחלוקת - להעמיד דבר על הדקות הזו, כי יש פה הבדל.
יש סעיף באורות הקודש שהוא משלים ומקביל לסעיף כאן.

ראוי היה שכל תוכן של קדושה ילקח בראשית השגתו מכללות האדם, שהרי ההכרה של הקדושה כללית היא, ותוכן הקישור של האדם עם ד' הוא תוכן שלמעלה מכל עם, ואחר כך יהיה נמשך בלבוש מיוחד ישראלי. אבל הקלקולים שבעולם כולו גרמו שנשתכח יסוד הקודש מכללות האדם, ונעשה בישראל יצירה חדשה, שמשום כך צריכה כל מחשבת קודש להמשך ממקור ישראל בראשיתה.
ומכל מקום ישנם גבורי כח שהם מוצאים את יסוד העולם, שבשורש נשמתו של אדם הראשון, ההולכת ומפעמת את לבו של האדם בכללו, ועומק טוב זה מתקדם אצלם לכל, ואחר כך לוקחים את התמצית של קודש זה, ומלבישים אותו את בגדי ההוד של התורה והמצוה, וכל הקודש המיוחד שישראל מצויינים בו, עד שהם ממשיכים על עצמם גם דבקות אלהית, מפולשת מאורה של תורה, ושמחת המצות, מרוב כל.
האדם תמצית הכל הוא, שייך הוא להכל, איך אפשר שלא יפעל על הכל. ואומה שדבקותה בחיי כל הוא כל תכנה, וארחות חייה ממלא כל נובעים הם, איך לא את כל יעלו. את העולמים ימלאו אורה, את האצילות ירחיבו, את הבריאה יפרנסו באור הנאצל, את היצירה בזוהר הבריאה. את העשיה בנוגהה של היצירה, בעולמים, ובאדם, בכל נשמה, שמחה וחדוה, שמחת מצוה ואור תורה. נחלת יעקב תמיד עולה בגאון. האומה שהיא יונקת מן הכל, ממקור הכל, ממה שהוא למעלה מן הכל, היא מנצחת את הכל, כובשת היא כשנכבשת, מנצחת היא כשהיא מנוצחת, מקובצת היא בפיזורה, ומושלת בשעבודה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il