רש"י מביא בשם ר' משה הדרשן שארבעים ושנים המסעות שהרשימה כוללת, ארבעה עשר מהם היו בשנה הראשונה, מרעמסס עד רתמה, מקום ומועד שליחת המרגלים. שמונה מהם היו בשנה האחרונה אחרי מות אהרון - מהר ההר עד ערבות מואב, ואילו משך שלשים ושמונה שנות המדבר - היו רק עשרים מסעות. כך שאותה גזירה של: "ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה", שהו בממוצע שנתיים בכל אחד ממקומות החניה. אותו שיתוף רחמים למידת הדין שהטביע הקב"ה בשעת היצירה.
תשומת לבנו מופנית גם לשינויים המודגשים: משה כותב "את מוצאיהם למסעיהם" ואילו הליכתם היתה: "מסעיהם למוצאיהם", ודאי יש משמעות לשינוי בסדר המילים. המדבר מקום שומם הוא ולעיתים רחוקות אפשר למצוא בו מקומות שזכו לשם שניתן להם ע"י עוברי אורח, רוב ארבעים ושניים השמות המוזכרים כאן, קבלו את שמם כתוצאה מחנייתם של בני ישראל, ורק כשיצאו מהמקום יכול היה משה לכתוב את השם שניתן למקום "מוצאיהם למסעיהם", ברם לפני מי שהכל צפוי, שעל פיו יסעו, לפניו היה גלוי, את אשר יארע במקום חנייתם החדש והשם אשר יותן לו והוא אשר ראה את "מסעיהם למוצאיהם" והרשות היתה נתונה להם לקבוע באורחותיהם את השם שיותן לחניה החדשה.
(התשנ"ב)
"אלה מסעי בני ישראל"
המדייק בלשונה של תורה תשומת לבו מתעוררת לשינוי בלשון של תיאור המסעות: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" "ואלה מסעיהם למוצאיהם". יש והיציאה היתה העיקר והיא שהביאה למסע. ויש שהמסע היה העיקרוהוא שגרם ליציאה. ונדמה כי "על פי ה'" - קדם המוצא למסע, ושלא על פיו - קדם המסע למוצא.
בהנתן אות השחרור, בשלח פרעה את העם, בעצם היום ההוא יצאו צבאות ה' ממצרים. מטרת היציאה היתה ברורה לכלל ישראל, הן על זה צעקו לה' שיגאלם מסבלות מצרים, לזה ציפו כל התקופה של עשר המכות - המסע לא היה ברור להם לאן ילכו אנא יפנו, את זה השאירו ביד ה' ומשה עבדו. לא שאלו שאלות למה לא הולכים בדרך הקצרה, מה התכלית בדרך הארוכה, לבם היה שלם לכל המסע, אחר שזכו לצאת.
אבל ערב רב עלה עמהם, אשר ניצל את צאת בני ישראל ויצאו גם הם. אצלם קדם המסע, הבריחה ליציאה שלא היתה מחושבת ומתוכננת קדם.
ובהמשך חיי המדבר, אמנם הענן הלך לפניהם יומם ועמוד האש לילה, על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, בכל זאת לא ניטלה מהם הבחירה החופשית, ויש אשר אילצו כביכול את הקב"ה להתחיל במסע, "כתינוק הבורח מבית הספר".
(התשנ"ה)
תשומת לבנו מופנית גם לשינויים המודגשים: משה כותב "את מוצאיהם למסעיהם" ואילו הליכתם היתה: "מסעיהם למוצאיהם", ודאי יש משמעות לשינוי בסדר המילים. המדבר מקום שומם הוא ולעיתים רחוקות אפשר למצוא בו מקומות שזכו לשם שניתן להם ע"י עוברי אורח, רוב ארבעים ושניים השמות המוזכרים כאן, קבלו את שמם כתוצאה מחנייתם של בני ישראל, ורק כשיצאו מהמקום יכול היה משה לכתוב את השם שניתן למקום "מוצאיהם למסעיהם", ברם לפני מי שהכל צפוי, שעל פיו יסעו, לפניו היה גלוי, את אשר יארע במקום חנייתם החדש והשם אשר יותן לו והוא אשר ראה את "מסעיהם למוצאיהם" והרשות היתה נתונה להם לקבוע באורחותיהם את השם שיותן לחניה החדשה.
(התשנ"ב)
"אלה מסעי בני ישראל"
המדייק בלשונה של תורה תשומת לבו מתעוררת לשינוי בלשון של תיאור המסעות: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" "ואלה מסעיהם למוצאיהם". יש והיציאה היתה העיקר והיא שהביאה למסע. ויש שהמסע היה העיקרוהוא שגרם ליציאה. ונדמה כי "על פי ה'" - קדם המוצא למסע, ושלא על פיו - קדם המסע למוצא.
בהנתן אות השחרור, בשלח פרעה את העם, בעצם היום ההוא יצאו צבאות ה' ממצרים. מטרת היציאה היתה ברורה לכלל ישראל, הן על זה צעקו לה' שיגאלם מסבלות מצרים, לזה ציפו כל התקופה של עשר המכות - המסע לא היה ברור להם לאן ילכו אנא יפנו, את זה השאירו ביד ה' ומשה עבדו. לא שאלו שאלות למה לא הולכים בדרך הקצרה, מה התכלית בדרך הארוכה, לבם היה שלם לכל המסע, אחר שזכו לצאת.
אבל ערב רב עלה עמהם, אשר ניצל את צאת בני ישראל ויצאו גם הם. אצלם קדם המסע, הבריחה ליציאה שלא היתה מחושבת ומתוכננת קדם.
ובהמשך חיי המדבר, אמנם הענן הלך לפניהם יומם ועמוד האש לילה, על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, בכל זאת לא ניטלה מהם הבחירה החופשית, ויש אשר אילצו כביכול את הקב"ה להתחיל במסע, "כתינוק הבורח מבית הספר".
(התשנ"ה)
