- פרשת שבוע ותנ"ך
- מטות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
משכית בת דינה
"וידבר משה אל ראשי המטות"
צווי זה "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" נאמר ע"י משה לראשי המטות. כפשוטו ניתן להסביר היות והתרת הנדר ע"י חכם על כן נמסר כאן הדבר לראשי המטות תוך הסבר מפורט של הדרך להתרת הנדר. ברם נדמה שיש בדבר גם תוכן פנימי יותר.
הדבור - מתת אלקים הוא. מתנה שנתנה לאדם כבחיר היצירה ובזה נבדל הוא מכחל החי. זהו גם חלק מצלם אלקים שבאדם. הבריאה כולה נבראה בעשרה מאמרות "בדבר אלקים שמים נעשו" והארץ שניתנה לבני אדם לשכללה ולפתחה "אשר ברא אלקים לעשות" שהאדם יוסיף עשיה לעשייתו של הקב"ה. על כן העניק לו את כוח הדבור "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מסביר התרגום "לרוח ממללא", בכוח הדבור האדם שולט על הבריאה כולה, בבחינת "ידבר עמים תחתינו" "באשר דבר מלך - שלטון".
מתת אלקים - יש לשמור עליו כראוי. אין להשתמש בו לדברים לא הוגנים. אין להשתמש בו לדברים המכעיסים את נותנו. ואין להשתמש בו ללא כל צורך ועל כן "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה". אין לחלל את הדיבור היוצא בכונה ומתוך ידיעה וגם היוצא מפיו, דבר שנפלט מתוך תת מודע, גם זה צריך לקיים בהיותו הרצון הפנימי של האדם.
(התשמ"ח)
"וידבר ה' אל ראשי המטות"
הצווי הוא אלקי, והדובר הוא משה, ובסגנון בו נתיחד הוא משאר הנביאים "זה הדבר", הן כה אמרו חז"ל המובא בדברי רש"י: משה נתנבא בזה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ה'. מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון "זה הדבר" ומסביר בעל שפתי חכמים: וזה מעלה יתירה ד"זה הדבר" משמע הדבר עצמו וברור, ששמע מפי הקב"ה ונקרא אספקלריא המאירה, מה שאין כן בשאר הנביאים דלא היה מדבר להם אלא בחידות או ע"י חלומות "כה אמר", באספקלריא שאינה מאירה. ומה שמשה נתנבא ב"כה אמר" - יש לומר דקודם עמידתו בהר סיני היה מתנבא בלשון כה.
ונראה לנולאמר שלא מקרה הוא שדוקא בפרשת נדרים, והאזהרה "לא יחל דברו", השתמש משה בביטוי המיוחד לו "זה הדבר". הוא אשר זכה "לפה אל פה אדבר בו", ידע את ערכו של הדבור והכוח הטמון בו "לנטוע שמים וליסוד ארץ" וחשיבותו כמתת אלקים מיוחדת לאדם, בשעת יצירתו "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה - רוח ממלא" - ומשום כך חובת הזהירות של "ככל היוצא מפיו יעשה" ולא לזלזל ח"ו במתת אלקים.
(התשנ"א)
הדבור - מתת אלקים הוא. מתנה שנתנה לאדם כבחיר היצירה ובזה נבדל הוא מכחל החי. זהו גם חלק מצלם אלקים שבאדם. הבריאה כולה נבראה בעשרה מאמרות "בדבר אלקים שמים נעשו" והארץ שניתנה לבני אדם לשכללה ולפתחה "אשר ברא אלקים לעשות" שהאדם יוסיף עשיה לעשייתו של הקב"ה. על כן העניק לו את כוח הדבור "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מסביר התרגום "לרוח ממללא", בכוח הדבור האדם שולט על הבריאה כולה, בבחינת "ידבר עמים תחתינו" "באשר דבר מלך - שלטון".
מתת אלקים - יש לשמור עליו כראוי. אין להשתמש בו לדברים לא הוגנים. אין להשתמש בו לדברים המכעיסים את נותנו. ואין להשתמש בו ללא כל צורך ועל כן "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה". אין לחלל את הדיבור היוצא בכונה ומתוך ידיעה וגם היוצא מפיו, דבר שנפלט מתוך תת מודע, גם זה צריך לקיים בהיותו הרצון הפנימי של האדם.
(התשמ"ח)
"וידבר ה' אל ראשי המטות"
הצווי הוא אלקי, והדובר הוא משה, ובסגנון בו נתיחד הוא משאר הנביאים "זה הדבר", הן כה אמרו חז"ל המובא בדברי רש"י: משה נתנבא בזה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ה'. מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון "זה הדבר" ומסביר בעל שפתי חכמים: וזה מעלה יתירה ד"זה הדבר" משמע הדבר עצמו וברור, ששמע מפי הקב"ה ונקרא אספקלריא המאירה, מה שאין כן בשאר הנביאים דלא היה מדבר להם אלא בחידות או ע"י חלומות "כה אמר", באספקלריא שאינה מאירה. ומה שמשה נתנבא ב"כה אמר" - יש לומר דקודם עמידתו בהר סיני היה מתנבא בלשון כה.
ונראה לנולאמר שלא מקרה הוא שדוקא בפרשת נדרים, והאזהרה "לא יחל דברו", השתמש משה בביטוי המיוחד לו "זה הדבר". הוא אשר זכה "לפה אל פה אדבר בו", ידע את ערכו של הדבור והכוח הטמון בו "לנטוע שמים וליסוד ארץ" וחשיבותו כמתת אלקים מיוחדת לאדם, בשעת יצירתו "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה - רוח ממלא" - ומשום כך חובת הזהירות של "ככל היוצא מפיו יעשה" ולא לזלזל ח"ו במתת אלקים.
(התשנ"א)
כוחו של הדיבור
שיחת מוצ"ש פרשת מטות תשפ"ב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ד תמוז תשפ"ב
נחנו נעבור חלוצים לפני ה'
הרב דוד דודקביץ' | כ"א תמוז תשפ"ב

כיצד ניתן להתיר נדר?
הרב יוסף צבי רימון | אב תשע"ה אב תשע"ה

"דברי ירמיהו"
הרב יוסף כרמל | תמוז תשס"ד

הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
ראש ישיבת כפר הרוא"ה וראש ישיבות בני עקיבא

"דבר אל אהרון ואמרת אליו"
תשמ"ט

"וידבר משה אל ראשי המטות"
תשמ"ח, תשנ"א

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר"
תשנ"א

"שמחו את ירושלים"
תשס"א
למטר השמיים
זמן הדלקת נרות חנוכה
סוד המנורה וסוד החנוכיה
"עין במר בוכה ולב שמח"
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
מסירות או התמסרות?
סוכת עראי דיגיטלית
האם מותר לפנות למקובלים?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הלכות שטיפת כלים בשבת

אהבת ישראל חלק ה'
ז' כסלו תשע"ז
רבנים שונים | ז' כסלו תשע"ז
הלכות הצלת נפשות
פניני הלכה פרק יא
הרב אליעזר מלמד | איר תשס"ח

כיצד ניתן להתיר נדר?
הרב יוסף צבי רימון | אב תשע"ה אב תשע"ה
סדר קדימה בברכה ראשונה
כללי ברכה ראשונה ג'
הרב אליעזר מלמד | תשס"ט
הדרך לדבקות בה' והשפעתה
אורות ישראל - פרק ג' פסקה א'
הרב ש. יוסף וייצן | א שבט תשפ"ג
שיטה בדוקה להברחת גויים רשעים!
הרב נתנאל יוסיפון | שבט תשפ"ג

משה רועה נאמן אף לחוטאים
הרב דוד דב לבנון | טבת תשפ"ג
