"ויקח קרח בן יצהר בן קהת"

וברש"י: בשביל שהיה ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה - נשתתפו עם קרח במחלוקתו. אוי לרשע ואוי לשכנו.
ראובן לא היה השכן היחידי לבני קהת. גם שמעון וגד, כחלק מדגלו של ראובן, שכנים היו, אעפ"כ לא מצאנו אותם לוקחים חלק במחלוקת שיזם קרח. אין זאת אלא אותה חולשה של "פחז כמים" עליה הוכיח יעקב את ראובן, גם שקו ותענית לא עקרוה ממנו. על שבלבל יצועי אביו הצטער, אבל אמיתת קדושת מעשיו לא הבין ועלבון האם נשאר וכרסם הלאה בלבו. ועבר הדבר כתורשה לזרעו על כן באו גם הם לתבוע עלבון העדה שכולה קדושה ובתוכה ה' ומדוע תתנשאו.
האין מקום לחשוש שתביעת עלבון האם, היה בה מעין כסות לעלבון העצמי, שאולי ליבא לפומיא לא גליא, בראותו שההתמסרות של אביו להקניית חכמה באהבה רבה ביכר ובחר ביוסף ובר חכים הוא לו. על כן גם כשהבין את הפגם שבבלבול יצועי אביו, לא הבין את מקור עצם ועוצם טעותו, כי הנגיעה העצמית, העלבון האישי, הוא שהעלה את התביעה לעלבון האם.
"וסביביו נסערה מאד", מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו, על חוט השערה של דקות-פנימיות החטא ומקורו, בהיותו עלול לעבור אחרי דורות לזרעו, כפי שזה בא באמת לידי ביטוי במחלוקת קרח.
(התשמ"ז)