ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בהיותנו במצרים שלש מטרות היו לפני הקב"ה 1) להוציאנו ממצרים 2) לתת לנו את התורה 3) להביאנו לארץ.
ממצרים יצאנו באותות ובמופתים וביד חזקה. יצאנו, במדה מסוימת בעל כורחנו. אחד מחמשה או אחד מחמשים. וגם אחרי שיצאנו - התעורר רצון מדי פעם בפעם ל"ניתנה ראש ונשובה".
התורה ניתנה לנו, בחלקה (תורה שבע"פ) בעל כורחנו. "כפה עלינו הר כגיגית, אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו פה תהא קבורתכם". והן התורה שבע"פ, היא היא עיקרה של תורה, שעליה כרת הקב"ה אתנו ברית, והיא העושה את התורה כתורת חיים אשר "ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים".
וכל עוד לא נכנסנו לארץ - לא הושלמה המטרה. והנה גם בזה, כאילו מעשה שטן, יוצאי מצרים, מסרבים להכנס לארץ כתוצאה מדיבת המרגלים, אשר הציגו אותה כארץ אוכלת יושביה. ארבעים שנות מדבר והסתלקותה של "העדה הרעה" צריכים לעורר שאיפה, רצון וכיסופים לבוא לרשת את הארץ, כדי למלא את רצון ה' ועל כן "והיה כי תבוא אל הארץ" שמחה גדולה היא במילוי רצון ה' בשלימותו.
(התשמ"א)
"והיה כי תבוא אל הארץ וכו'"
הוידוי שהאדם אומר עם הבאת הביכורים מעורר שאלות. איך יכול מי שהוא דור עשירי בארץ וגם יותר, לאמור "כי באתי אל הארץ" וכן מהי ההדגשה "הגדתי היום"? והנראה בזה כי אמנם יש כאלה שהם בארץ, לא מפני שזכו בה לכתחילה, כי אם היו מיוצאי מצרים, אולי לא היו זוכים לכתחילה להכנס לתוכה, אלא בדיעבד שנולדו בה על כן נמצאים בתוכה, בזכות אבותיהם שירשו אותה מהם.
אמנם מחבבי המצוות, אפילו שנולדו בארץ, מעלה עליהם הכתוב כאילו היו מיוצאי מצרים וזכו להכנס לארץ ולכן הוא אומר "כי באתי אל הארץ". ומה שאומר "הגדתי היום", כי בני אדם הלוא עולים ויורדים הם, יש ואתמול היה זכאי והיום חייב, ויש להיפך אתמול היה חייב והיום זכאי. ולכן אמר בשעת קיום מצוות הבאת הביכורים "הגדתי היום", קיומה של המצוה היום - היא שמזכה אותו לראות את עצמו כאחד מבאי הארץ.
וארלי בזה אפשר להסביר דברי חכמים "עשה מצוה האמורה בענין, שבשבילה תכנס לארץ" והרי את הביכורים הוא מביא כשהוא כבר נמצא בארץ!? - אלא הוא הוא הדבר, קימוה של המצוה מזכה את האדם לראות את עצמו כאחד מבאי הארץ.
(התשמ"ז)
"והיה כי תבוא אל הארץ"
פרשת ביכורים מתחילה בלשון יחיד ובמהותה היא חובתו של כל יחיד ויחיד כפי אשר תשאנו רוחו, ברם בחיי האומה היא הפכה להיות כעין מצוה ציבורית לפי המתואר במשנה דרך העלאת הביכורים לירושלים. ויש לברר במה נשתנתה מצוה זו ממצוות דומות לה כדוגמת מעשר שני שאף אותו חייבים להעלות לירושלים או את פדיונו?! והנראה לנו שחובת הנתינה של הדבר האהוב ביותר - "כבכורה טרם קיץ בעודה בכפו יבלענו" - כדי ליצור צורת חיים ציבוריים מודרכים ומכוונים על ידי הכהנים העומדים ומשרתים בבית ה', היא שגרמה לכך ומצות הביכורים הפכה להיות כעין מצוה ציבורית.
הכהן העומד ומשרת בשם העם - הוא גם מרכז ההוראה וההדרכה של העם "ובאת אל הכהנים הלווים - - - והגידו לך דבר המשפט", עשרים וארבע מתנות כהונה, באו כדי לאפשר לאלה העובדים את עבודת ה' מחד, ומשמשים מורי העם מאידך - מסגרת חיים ללא עמל מרובה לצרכים האישיים שלהם. כך שבהבאת הביכורים, אנו דואגים לצרכי העם והיא לבשה צורה עממית ציבורית.
(התשנ"ה)
"והיה כי תבוא אל הארץ"
כבר עמד על כך ה"כלי יקר" שנוסח זה "וירשת וישבת בה" מופיע פעמיים כאן ובפרשת המלך, עם שינויים קלים כאן הפתיחה "והיה", בפרשת המלך היא חסרה, כאן ההדגשה "נותן לך נחלה" שם זה איננו, כלל גדול הוא בידנו: כל תוספת או חסרון בתורה יש להם משמעות.
אשר לפתיחת "והיה" לפי הגדרת חז"ל זה לשון שמחה. אדם מישראל אשר חורש זורע וקוצר ומכניס יבולו הביתה שמחה היא לאיש שזרע בדמעה וקוצר ברינה. ברם שמחה היא גם לקב"ה. הוא שמח בשמחתו של כל איש ואיש עוד יותר מאשר "עמו אנוכי בצרה".
שמחה היא לפני הקב"ה לקיים את הבטחתו שנתנה לאבות "הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ". כי שונה היא הבאת הביכורים, עליה מדןהר בפרשתינו מכל הנתינות האחרות: פאה ושכחה, תרומות ומעשרות וכו' כל אלו ניתנים ביחידות, ביכורים העם מביא כפי שמתואר במסכת ביכורים והשמחה היא שמחת העם, המודה לאלוקים ושמח בישועתו.
בחירת מלך יש בה הרבה מן הברכה אבל יש בה גם אפשרות לכשלונות, כדרך שמצאנו אצל שאול ראשון המלכים וכדרך שהיה במלוך המלכים לבית החשמונאים. על כן חסר ה"והיה" לשון השמחה, וחסר בה גם "הנותן לך נחלה" לא לזכותו של מלך היא.
הקב"ה דאג שלא מלך יכבוש את הארץ, שלא יראה לעצמו זכויות של כובש.
(התשס"ב)
"והיה כי תבוא אל הארץ"
כבר עמד על כך ה"כלי יקר" שנוסח זה "וירשתה וישבת בה" מופיע פעמיים כאן ובפרשת המלך, עם שינויים קלים, כאן הפתיחה "והיה", ובפרשת המלך היא חסרה. כאן ההדגשה "נותן לך נחלה" ושם זה איננו, כלל גדול בידנו: כל תוספת או חסרון בתורה יש להם משמעות.
אשר לפתיחה "והיה" לפי הגדרת חז"ל זה לשון שמחה. אדם מישראל אשר זורע חורש וקוצר ומכניס יבולו הביתה שמחה היא לאיש שזרע בדמעה וקוצר ברינה. ברם שמחה היא אף לקב"ה. הוא שמח בשמחתו של כל איש ואיש עוד יותר מאשר "עמו אנוכי בצרה". שמחה היא לפני הקב"ה לקיים את הבטחתו שנתנה לאבות "הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ". כי שונה הבאת ביכורים, עליה מדובר בפרשתינו מכל הנתינות האחרות: פאה ושכחה, תרומות ומעשרות וכו'. כל אלו ניתנים ביחידות, ביכורים העם מביא כפי שמתואר במסכת ביכורים והשמחה היא שמחת העם, המודה לאלקים ושמח בישועתו.
בחירת מלך יש בה הרבה מן הברכה אבל יש בה גם אפשרות לכשלונות, כדרך שמצאנו אצל שאול, ראשון המלכים וכדרך שהיה במלוך המלכים לבית החשמונאים. על כן חסר ה"והיה" לשון השמחה, וחסר בה גם "הנותן לך נחלה" לא זכותו של מלך היא. הקב"ה דאג שלא מלך יכבוש את הארץ, שלא יראה לעצמו זכויות של כובש.
(התשס"ד)
קול צופיך - הרב שמואל אליהו לִשְׁמֹעַ בָּאֹזֶן הַלֵּב כָּרוֹז מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
קול צופייך פרשת כי תבוא תשפ"ב
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
עבודת ה' לחופש
מתי נכון לומר סליחות ?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך עושים קידוש?
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
אנחנו קודש למענך
תהיו חמים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
