מצוותיה של תורה יש בהם חוקים מצוות ומשפטים. חוקים - דברים שבין אדם למקום שאין שכלנו מסוגל לתת להם הסבר. מצוות - דברים הקובעים אורחות חיי ציבור שבעצמנו יתכן ולא היינו קובעים אותם, אבל לאחר שנצטווינו, אנו מבינים את סיבתן. משפטים - בין אדם לחברו ץץץשאילו לא נצטווינו בתורה, היינו קובעים בעצמנו דברים המסדירים חיי יום יום.
מבחינת ההגיון, ההבטחה המקיפה "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו'" מיועדת לנו לכשנשמור את החוקים והמצוות, שההגיון האנושי אינו מבין או לא היה קובע בעצמו, אבל שמירת המשפטים, מה הגדולה שבה שבזכותה ניתנה הבטחה זו, הן דבר זה הוא כל כך הגיוני וכל כך מחויב המציאות, מדוע מגיע שכר עבורו !?
ונראה כי "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" משמעו גם שיש חוקתיות במשפט, ויש משפט גם בחוקים, וכן ביחס למצוות עדות בכל מצוה ממצוותיה של התורה יש מן החוק ומן המשפט גם יחד. המבין היטב את עומק המשמעות של "אין יחודו כיחודנו" מסוגל גם להבין את משמעות "האחד" בפנימיותן של המצוות כולן כולל את המשפטים שבין אדם לחברו. מכאן גם הסבר שגם במשפטים שאומות העולם נוהגים כפי שכתוב בתורה, אסור לנו להזדקק לבתי דין שלהם "ומשפטים בל ידעום" - אין הם מסוגלים לתפוס את המשמעות הפנימית של משפטי התורה. לפיכך "עקב תשמעון את המשפטים" "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד".
(התשמ"ז)
"והיה עקב תשמעון"
אמרו במדרש רבה: "והיה" לשון שמחה. היינו אם בשמחה תשמעון את המשפטים האלה - - ישמור ה' לך "את הברית ואת החסד". הדגישה התורה השכר הגדול על שמירת המשפטים ולא הזכירה חקים ועדות, כי חקים ועדות הם דברים שבין אדם למקום שבדרך כלל אין אדם דש אותן בעקביו, אבל משפטים שהם בדרך כלל דברים שבין אדם לחברו, אותן דש אדם בעקביו - עליהם באה ההבטחה לשמירת הברית והחסד אשר נשבע לאבות. הן מה שמצא הקב"ה באברהם אבינו הוא: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" - צדקה ומשפט, דברים דברים שבין אדם לחברו הם על זאת הקפיד אברהם והוריש זאת לבניו ולבית בניו. לפיכך שמחה היא לפני הקב"ה כשזרע אברהם אוהבו, נזהרים בדברים שאדם דש בעקביו ועושים זאת מתוך שמחה שבלב. וכשם שדרך האבות היתה לעשות צדקה ומשפט, ביחסם אל האחרים נהגו בצדקה ומעצמם דרשו "משפט", להיות זהיר בכל מה שנוגע לאחרים בדברים הקטנים ביותר, זו הדרך הנדרשת מאתנו, הבנים, "והיה עקב תשמעון", להקפיד על דברים שאדם דש בעקביו.
(התשמ"ט)
מבחינת ההגיון, ההבטחה המקיפה "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו'" מיועדת לנו לכשנשמור את החוקים והמצוות, שההגיון האנושי אינו מבין או לא היה קובע בעצמו, אבל שמירת המשפטים, מה הגדולה שבה שבזכותה ניתנה הבטחה זו, הן דבר זה הוא כל כך הגיוני וכל כך מחויב המציאות, מדוע מגיע שכר עבורו !?
ונראה כי "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" משמעו גם שיש חוקתיות במשפט, ויש משפט גם בחוקים, וכן ביחס למצוות עדות בכל מצוה ממצוותיה של התורה יש מן החוק ומן המשפט גם יחד. המבין היטב את עומק המשמעות של "אין יחודו כיחודנו" מסוגל גם להבין את משמעות "האחד" בפנימיותן של המצוות כולן כולל את המשפטים שבין אדם לחברו. מכאן גם הסבר שגם במשפטים שאומות העולם נוהגים כפי שכתוב בתורה, אסור לנו להזדקק לבתי דין שלהם "ומשפטים בל ידעום" - אין הם מסוגלים לתפוס את המשמעות הפנימית של משפטי התורה. לפיכך "עקב תשמעון את המשפטים" "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד".
(התשמ"ז)
"והיה עקב תשמעון"
אמרו במדרש רבה: "והיה" לשון שמחה. היינו אם בשמחה תשמעון את המשפטים האלה - - ישמור ה' לך "את הברית ואת החסד". הדגישה התורה השכר הגדול על שמירת המשפטים ולא הזכירה חקים ועדות, כי חקים ועדות הם דברים שבין אדם למקום שבדרך כלל אין אדם דש אותן בעקביו, אבל משפטים שהם בדרך כלל דברים שבין אדם לחברו, אותן דש אדם בעקביו - עליהם באה ההבטחה לשמירת הברית והחסד אשר נשבע לאבות. הן מה שמצא הקב"ה באברהם אבינו הוא: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" - צדקה ומשפט, דברים דברים שבין אדם לחברו הם על זאת הקפיד אברהם והוריש זאת לבניו ולבית בניו. לפיכך שמחה היא לפני הקב"ה כשזרע אברהם אוהבו, נזהרים בדברים שאדם דש בעקביו ועושים זאת מתוך שמחה שבלב. וכשם שדרך האבות היתה לעשות צדקה ומשפט, ביחסם אל האחרים נהגו בצדקה ומעצמם דרשו "משפט", להיות זהיר בכל מה שנוגע לאחרים בדברים הקטנים ביותר, זו הדרך הנדרשת מאתנו, הבנים, "והיה עקב תשמעון", להקפיד על דברים שאדם דש בעקביו.
(התשמ"ט)
