ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הפסקת אש

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

הפסקת אש


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

לפני קום המדינה התגורר בירושלים תלמיד חכם ומקובל גדול בשם הרב אפרים כהן, שהיה ראש ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה, ועל תלמידיו נמנה הרב יצחק כדורי. יום אחד פגש הרב כהן באיש כבן שלושים, שנהג בנערותו להגיע לבית הכנסת ולסלסל בקולו את מזמורי השבת, ומזה תקופה ארוכה נעדר מהמניין.
"מה שלומך?" פנה אליו הרב בפנים צוהלות, "מזמן לא ראיתי אותך בבית הכנסת ולא זכיתי ליהנות מקולך הערב..."
הרב שם לבו לכך שהאיש נבוך מפנייתו והוסיף:
"אם אתה רוצה לספר לי דבר מה, נא ספר..."
"כבוד הרב", אמר האיש, "אני מתגעגע באמת לבית הכנסת, אך איני יכול לבוא".
"מדוע?" שאל הרב.
"לא נעים לי לספר לך, אבל אני מעשן בשבת...", אמר כשהוא מתחרט על דבריו.
"כמה סיגריות אתה מעשן מדי יום?" שאל הרב ללא היסוס.
"קופסה, כלומר עשרים סיגריות", השיב האיש.
"האם תוכל לעשן השבת רק 19 סיגריות?" שאל הרב.
"19 סיגריות? מה הבעיה?!", ענה האיש, שמח על הצעתו המתחשבת של הרב.
"אם כך, בוא השבת לבית הכנסת", סיכם הרב את שיחתם.
באותו יום שישי הגיע האיש בשעות הצהריים לביתו, וסיפר לאשתו המופתעת שהקדים לבוא כדי להתכונן לשבת, שהרי בערב הוא מתכונן ללכת לבית הכנסת בגלל הזמנת הרב המקובל. הוא התקלח, לבש חולצה לבנה וחליפה, הניח כיפה על ראשו ויצא מפתח ביתו.
בעודו שליו ונינוח הצית סיגריה והחל לצעוד לעבר בית הכנסת. לפתע נזכר בהבטחתו לרב, והחליט להחזיר את קופסת הסיגריות והמצית לביתו. "לא יפה", אמר לעצמו, "ללכת בשבת לבית הכנסת עם קופסת סיגריות ומצית בכיס. ממילא הבטחתי לרב שאעשן סיגריה אחת פחות. הסיגריה הזו תחכה לי לאחר התפילה..."
בבית הכנסת כל המתפללים זכרו אותו, פנו אליו בלבביות ושאלו לשלומו. השליח ציבור ניגש לעמוד והחלה התפילה. לאחר ניגון או שניים, האיש נכנס לאווירה והחל להנעים בקולו בניגוני השבת, ממש כמו פעם. כשהסתיימה התפילה, כולם לחצו את ידו, ברכו אותו בברכת "שבת שלום", והוא שב לביתו במצב רוח מרומם.
כשהגיע לביתו, מיד פנה לקחת סיגריה, שכה היתה חסרה לו במשך התפילה. בעודו מחפש את החפיסה, פנה לאשתו והציע לה לשנות ממנהגם ולקדש על היין. הוא שלף סיגריה מהחפיסה, ואז ראה את אשתו מהנהנת בחיוב להצעתו ואפילו פורסת מפה צחורה על השולחן. "רגע", אמר לעצמו, "אמתין עם הסיגריה אחרי הקידוש". בני המשפחה הסבו לשולחן השבת החגיגי שנערך לפתע.
לאחר הסעודה הדשנה, כאשר הוגש הקפה השחור, פנה שוב לקחת סיגריה, אבל אז נזכר בזמירות שבת. הוא פתח ברינה והניח שוב לסיגריה. כאשר סיימו וקמו מהשולחן, לקח שוב סיגריה לידו, אבל אז חשב לעצמו: "לא עישנתי כל הערב, ובכל זאת נהניתי. ממילא מאוחר כעת, אלך לישון ומחר בבוקר אחזור לעשן כרגיל".
בבוקר, בעוד עיניו עצומות, הושיט את ידו וחיפש את הסיגריה הראשונה של הבוקר. הסיגריות לא היו במקומן הקבוע על השידה, היות ולא עישן בלילה. עודו תוהה היכן החפיסה, והנה נזכר בליל השבת המענג שהיה לו אתמול בבית הכנסת ונמשך בבית. הוא העלה חיוך על שפתיו ושאל את עצמו: "אם כל כך נהניתי בלילה, למה שלא אלך גם הבוקר לבית הכנסת?!"
הוא קם בזריזות, התלבש בבגדיו החגיגיים והלך לבית הכנסת. בדרכו, הכניס את היד לכיס החולצה על מנת לקחת סיגריה, ואז נזכר שהחפיסה נותרה בבית. הוא פנה לשוב לאחור, ואז מלמל לעצמו: "הרי אני בדרך לבית הכנסת. אחזור מהתפילה ואז אעשן..."
כאשר חזר המתין עד הקידוש, ואחרי הקידוש ברך 'המוציא', אכל עם בני ביתו, ושר זמירות שבת. לאחר מכן נח על יצועו, כשהתעורר הלך להתפלל מנחה, ואחר כך פרס מפה לסעודה שלישית. כך עברה לה השבת מבלי שעישן אפילו סיגריה אחת.
בצאת השבת, לאחר ההבדלה, ניגש האיש לרב אפרים כהן ואמר:
"תודה לך, כבוד הרב. נהניתי מאוד מהשבת, ולא תאמין - לא עישנתי אפילו סיגריה אחת!"
הרב כהן קרץ אליו בעינו כיודע דבר...
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il