ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת [כג טו].
"והנה קדושת שבת וקדושת יום טוב היא ג"כ מכוונת לעומת קדושת תורה שבכתב וקדושת תורה שבעל פה. כי שבת קביעא וקיימא, קדושתה בידי שמים [ביצה יז.]. ויו"ט דישראל קדשינהו לזמנים [ברכות מט.] הוא תוכן תורה שבעל פה. ומשום הכי היום טוב מאחד את הכלל, וכל ישראל חברים הם ברגל [חגיגה כו.]. וע"פ האמת, אחדות הכלל נובעת משורש הקדושה העליונה, שהיא קדושת תורה שבכתב, שמשפעת על קדושת תושבע"פ. וע"פ אמיתת עניין זה מוכרח קיבוץ הכלל בצורה האומה להיות קדוש בקדושת התורה. וקדושת יו"ט יונקת מקדושת שבת. ומזה בא הנוסח "כי הוא יום תחילה למקראי קודש" כרש"י בכתובות. ועל כן קראה תורה יום טוב ראשון של פסח, שהוא רגל ראשון ותחילה לרגלים, כראש השנה ד' ע"א, בשם 'שבת' ("ממחרת השבת") להורות שקדושת יו"ט המאחדת את הכלל, מקדושת שבת, מיסוד התורה היא יונקת, ולא משום הקיבוץ של הפרטים יחד, אלא משום שיש קדושה עצמית בהכלל. וזהו עוקר את כל העניין של פרצת הצדוקים, שרצו להיות ככל הגויים, בתור קבוץ לאומי לבד. ועל כן לחמו לעקור קדושה זו, שיו"ט לא ייקרא שבת. והקב"ה עזר שנצדק קודש באלה שני הדברים יחד ואיתוקם תמידא [מנחות סה.], ואח"כ איתוקם חגא דשבועיא" [מרן הראי"ה, שו"ת 'משפט כהן', סי' קכד, עמ' רעד].
פרק ג':
הקמת בית כנסת הגר"א
כהמשך לשבועות הקודמים, בהם סיפרנו על פעילות הרבה של הגאון ר' אליהו לנדא זצ"ל, נספר השבוע על דבר נוסף בו עסק ר' אליהו, וזכה לברכה מיוחדת של מרן הראי"ה.
בעת שגר ר' אליהו בתל אביב, ייסד יחד עם חבריו את "בית כנסת הגר"א", (ברחוב הירקון ע"י רחוב יונה הנביא). ביכנ"ס זה התחבב עליו מאוד, וגם בימי זקנתו וחולשתו היה מכתת רגליו מידי שבת בשבתו מדירתו בשכונת מונטפיורי עד ביכנ"ס זה, עד שנתו האחרונה (תש"ז).
מכתב הראי"ה לביהכנ"ס הגר"א
לרגל הנחת אבן הפינה לבנין בית הכנסת מיוחד זה (ביום כ' תמוז תרצ"ד) נערכה חגיגה מפוארת, בהשתתפות גדולי ישראל [ראה צילום העתון בעמוד הבא]. לכבוד מאורע חגיגי זה, כתב מרן הראי"ה מכתב מיוחד במינו, בעל תוכן עמוק ומשמעות רבה [בגיליון מס' 52 הבאנו את המכתב, והרחבנו לבארו ע"פ דברי הראי"ה והגרי"מ חרל"פ].
וכך הם דברי המכתב:
"לכבוד ועד הקהילה ומייסדי בית הכנסת הגר"א בשכונת מ"ש [מאה שערים], תל אביב ת"ו, אחי היקרים!
בכל לבבי ונפשי, הנני משתתף בשמחתכם הקדושה בחגיגת הנחת אבן הפינה ליסוד בית הכנסת על שם רבינו הקדוש האור המאיר לכל בית ישראל קודש הקדשים הגאון החסיד כחד מקמאי רבינו התנא האלוקי מרנא רבי אליהו מוילנא זצוקלל"ה, וזי"ע ועל כל ישראל.
שמחת אמת היא זאת להתחיל כעת בזמן התעוררותה של התחייה הלאומית והחפץ האדיר של בנין ארץ הקדושה אצל כל פזורי ישראל להקים את השם הגדול של מאור התורה אשר האיר את מחשכי היהדות בכל ערכיה ובכל פינותיה ואשר אהבתו לארץ ישראל הייתה בלי מצרים, וכמו שמן השמים עכבו את הרועה הנאמן משה רבינו ע"ה מלבוא אל הארץ בפועל, בכל זאת בטוחים אנחנו, שההשתוקקות הקדושה שבנשמת רעיא מהימנא לבוא לארץ ישראל, שהתבטאה בתחנונותיו הגדולות, היא היא אשר נותנת כח ואומץ לכל הדורות - והדור האחרון שלנו בכלל - להתקשר בקדושת ארץ חמדה, לבנותה ולהקים את שוממותיה.
כמו כן הננו בטוחים בעז"ה, שההתלהבות הקדושה והעליונה של רבינו הגאון החסיד האלוקי רבינו אליהו זצ"ל, שלא יצאה אל הפועל על ידי עיכובים מן השמים, בעת אשר לא הגיע עדיין הזמן להתחלת צמח ישועה של קץ המגולה לישראל, היא תשגבנו ישע בעז"ה לשוב לארצנו הקדושה בפועל ובמעשה, עם כל אור התורה והקדושה האמיתית, כמו שהייתה בשאיפתו הנערצה של רבינו הגדול החסיד והקדוש זצ"ל, נשמתו בגנזי מרומים. וכולנו יחד נזכה להיות ששים ושמחים בבנין שלם, בבוא המבשר אליהו הנביא לאמור לציון"הנה ישעך בא וגואלך קדוש ישראל" , הנה הוא משיב לך את הודך והדרת קדשך, בבוא לציון גואל צדק במהרה בימינו אמן.
כנפשכם היקרה ונפש אחיכם המשתתף בשמחתכם בכל לב ונפש בצפיית ישועה קרובה וגאולה שלמה במהרה בימינו אמן סלה.
החותם בברכה נאמנה ואהבה רבה מהר הקודש מירושלים,
הק' אברהם יצחק הכהן".
את המכתב הזה פרסם ר' אליהו לנדא ע"ג כרוז מיוחד שהוציא לכבוד האירוע, ובשולי הכרוז הוסיף דברים שאמר לו הראי"ה בעת שנתן בידו את המכתב. וכך הוא מספר:
"מכתב גלוי זה נמסר אז ברגשי עוז ותעצומות אהבת קודש לי הח"מ בגילה ושמחה, [כאן העיר ר' אליהו: "גילה על דבר תמידי ושמחה בדבר שנתחדש (רבינו, משלי כ"ג כ"ד)"] וזה לשונו: והימים טרם הגיעו ימי בין המצרים של זמן חורבן בית מקדשינו בודאי רשאי לשמוח בבנין בית מקדש מעט זה, ויהי רצון כו' שיבנה ביהמ"ק ב"ב, ותן חלקנו בתורתיך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. אליהו בהר"א לנדא נכד הגר"א זל"ה".
השתוקקות משה ומשמעותה הרוחנית
בתוך דבריו היפים והחשובים, הזכיר מרן הראי"ה את תשוקתו של משה רבינו להיכנס לארץ, והדגיש כי תשוקה זו נותנת היא כוח לכל דורות עם ישראל לבנות את הארץ. דברים דומים דיבר הראי"ה על שולחנו הטהור, בשבת פרשת ואתחנן:
"מידות גדולות שהיו צריכות להיקבע במסד-האומה, נפתחו בגדולי גדולים, והם שהעמיקו בהם עד השיתין של הנפש, והעלו אותם למרומים שברוח. מידות החסד והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על ידי יצחק אבינו, וכיוצא בזה. והנה רצה הקב"ה לפתוח שערי מידה חדשה, להעמיק בלב האומה הישראלית, מידת געגועים לארץ ישראל, שגם בהיותם על אדמת נכר, תהיינה עיניהם נשואות לציון, וליבם יהיה מלא המיה לארץ אבותיהם, ועמד ופתח מידה זו על ידי רעיא מהימנא, השליח הראשון אשר נשתלח לגאול את ישראל.
"ואתחנן אל ד'... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'" [דברים ג כג] - שיטח משה רבינו תחנונים ותפילות כמנין ואתחנ"ן, והרחיב והעמיק רבות רבות בהפצרותיו, ככל המבואר בספרי הקדמונים, ובמיוחד ב'מגלה עמוקות', ובתחנוניו-תפילותיו המרובות של משה רבינו, נפתח מעין עמוק ביותר של געגועים לארץ ישראל, שכוחו המרווה יפה לכל הדורות. ומאז כל השואב ממעיינו של משה רבינו, גם אם הוא נמצא במרחקים, מתגעגע הוא לארץ ישראל, ואין סוף לצמאון, ואין גבול לכמיהה, כי גדול המעיין ועמוק הוא" ['מועדי הראי"ה' עמ' רלז].
הגאון ר' שלום נתן רענן זצ"ל, חתנו של מרן הראי"ה, התבטא אף הוא בצורה דומה על השתוקקותו של משה רבינו, וז"ל:
"משה רבינו שידע את ערכה של ארץ ישראל התחנן להיכנס בה כי הוא כולל את כל נשמות ישראל, ולוּ נכנס - הייתה מתבצרת ומתגלה צורת קדושתה של כנסת ישראל במילואה, ואז היה תיקון, ומי יודע אורחותיו של השי"ת שחשב להאריך את זמן השבירה, ולוּ נכנס משה רבינו לא"י לא היה גלות. ואם היה נכנס, לא היו ישראל מתקיימין בגלות, כי אין אנו מתקיימין עכשיו אלא מתוך התשוקה הגדולה לא"י שמתנוצצת בנו ממרע"ה שהשתוקק להיכנס לא"י ולא מִלא תשוקתו, ואילו היה נכנס לא"י ונתמלאה התשוקה לא היה לנו קיום בגלות, ולא היו החיים אלא בא"י, ואילו הקיום בגלות אינו אלא בכוח התשוקה לארץ ישראל" [עי' זח"ג ר"פ]. ['בשמן רענן' ח"א עמ' ריד].
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.











