כל חברה יוצרת, בסופו של דבר, אליטה בעלת השפעה גדולה שמשמשת כגוף מנהיגותי לאומה ולחברה. אפילו בחברות שהן כמו קומונה או קיבוץ, במקום שכולם שווים לכאורה, נוצרת לבסוף אליטה שמושלת בחברות האלה. כל בני האדם נולדו שווים, אבל לא כל בני האדם שווים באמת. די להביט סביב בחברה שלנו כדי להכיר בעובדה זו.
בפרשת השבוע מגדירה התורה אליטה מתוך החברה היהודית - משפחת הכהנים של אהרן, שממנה יצאו כל הכהנים בעולם היהודי. התורה מפרטת את החוקים המיוחדים שחלים על המשפחה הזאת. עד מהרה מתברר למי שלומד את הפרשה שהתורה מציבה בפני האליטה המנהיגותית דרישות רבות ומטילה עליה מגבלות שלא מוטלות על שאר היהודים. גם זכויות יתר, מעמד, וכבוד מחזקים את תחושת האחריות. אליטה לא תועיל באמת לחברה שבתוכה היא חיה אם לא תחוש שמוטלת עליה אחריות רבה יותר לנהוג באופן מוסרי ולהפגין התנהגות למופת.
כשדנים בהגדרה של חילול השם, התנהגות שסותרת את ערכי התורה ופוגעת בשם ד', התלמוד מציג סולם משתנה. אין מידה אחת שמתאימה לכולם. תלמיד חכם גדול או מנהיג יהיה אשם בחילול השם אם הוא לא ישלם את חשבונותיו בזמן. מאדם פשוט, לכאורה, לא נדרשים סטנדרטים גבוהים כל כך, אף שכל אדם נדרש שלא להיות מעורב במעשים שעלולים להתפרש כחילול השם.
הצד השני של המטבע הוא הדרישה מבני ישראל לחלוק כבוד מיוחד לכהנים. להיות כהן פירושו להתהלך עם כתר אלקי מיוחד, ואותו כתר משמים הוא הדבר שאנשים צריכים להעריך ולכבד. מאחר שאין בני אדם מושלמים, קל למצוא פגמים וחולשות בכל כהן וכהן. מסיבה זו אנשים השמיצו את הכהנים שנראו להם לא מושלמים, שהרי הנביא עצמו אמר שהכהנים צריכים להיראות לציבור כאילו הם מלאכי אלקים. עם זאת, הכבוד לכהנים, לכל כהן, כבר מובנה בתוך המנהג והפולחן היהודי: הכהן מברך אותנו, אנו פודים אצלו את הבכורים שלנו, הוא מקבל את העלייה הראשונה בקריאת התורה, הוא מוביל אותנו בברכה אחרי הארוחה והוא פטור ממשימות של עבודה ושירות שמוטלות על יהודים אחרים.
הכהנים קיבלו את המשימה להתאים את חייהם לתפקיד של אליטה מנהיגותית לעם, בעוד שתפקידו של העם לחלוק לכהנים כבוד ולהעניק להם מקום חשוב בחיים הציבוריים. היום אמנם אין בירושלים בית מקדש שמצריך את תשומת הלב המיוחדת של הכהנים, אך מעמדם בחיים היהודיים ובחברה היהודית השתמר בכל ההיסטוריה הארוכה. זה בוודאי שכרו של אבי הכהנים, אהרן הכהן הגדול.