ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
פסימיות רבה משתקפת בדבריו של יעקב אבינו אל פרעה, כאשר נשאל לגילו. כאשר פרעה שואל אותו: "כמי ימי שני חייך"? עונה לו יעקב: "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה. מעט ורעים היו ימי שני חייי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם". ואף המפרשים מצטרפים לתמיהה זו: מה ראה יעקב אבינו לומר לפרעה את הדברים הללו, הנראים לנו מיותרים?
על דרך הפשט אומרים המפרשים על אתר, שיעקב אבינו נראה אז זקן מכפי גילו. וכדי שפרעה לא יתפלא שאדם בן מאה ושלושים נראה כמו בן מאה ושמונים, הסביר לו מדוע קפצה עליו הזקנה.
אך מדברי רש"י ניתן לדלות רעיון עמוק יותר. "שני מגורי" - מפרש רש"י - "ימי גרותי. כל ימי הייתי גר בארץ אחרים". דברי רש"י נראים תמוהים, לכאורה, שהרי דווקא ביחס ליעקב עצמו נקראה פרשה שלמה בשם "וישב": "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". ביחס ליצחק נאמרה שם לשון גרות, וביחס ליעקב - לשון ישיבה! א"כ מדוע מדגיש יעקב את היותו גר בארץ כאשר דווקא הוא הוגדר כתושב?
נראה שזהו בדיוק הבסיס לדברי המדרש המובא ברש"י בתחילת פרשת וישב: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". יעקב אבינו, לאחר שעבר שנים רבות וארוכות של צרות מידי לבן ומידי עשו, ביקש לישב בשלוה. הוא רצה לראות את עצמו כתושב בעולמו של הקב"ה, ולא רצה יותר להיות במעמד של גר, החי כאורח בעולם. ביקש של יעקב לראות את עצמו כתושב וכאזרח דווקא כאשר אביו יצחק נחשב כגר. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". אין רע במצב של תושב. אנשים רבים זכו לכך, וביניהם אברהם ויצחק, שבדרך כלל נאמר עליהם בתורה "וישב" ולא "ויגר". אבל ברגע שהישיבה בשלוה לא מהווה רק תוצאה של חסד ה' והופכת להיות מטרה ומשאת נפש - על כך באה ביקורתו של הקב"ה, האומרת לו: בעולם הזה, עליך לראות את עצמך כגר, ולא לשאוף לחיי שלוה של תושב. "אדם לעמל יולד".
לאחר ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" במשך עשרים ושתיים שנה, לאחר שראה יעקב כי לא זכה אלא לשנים ספורות של שקט ושלוה, הבין יעקב כי אינו אלא גר בעולם הזה, אשר נדרש ממנו להיות נכון להתמודדות ולמאבק במשך כל ימי חייו. על כן, בתשובה לשאלת: "כמה ימי שני חייך?", ענה: "ימי שני מגורי...".
ויבוא בארה שבע
"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק". יעקב מתבשר כי יוסף חי. הוא מחליט לרדת אליו למצרים. בדרך, בבאר שבע, הוא עוצר את השיירה, ומקריב קרבן לה'. מדוע לא הביא את הקרבן בחברון, העיר בה גר במשך כל השנים הללו, והמתין עד שהגיע לבאר שבע, הנמצאת על הדרך למצרים? ומדוע קרבנו הוא דווקא ל"אלוקי יצחק" ולא ל"אלוקי אברהם" גם כן?
אין זו הפעם הראשונה בה יציאתו של יעקב מן הארץ היא דרך באר שבע. גם יציאתו הקודמת היתה משם. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". עומד יעקב ותוהה: האם כדין יוצא אני מן הארץ? האם לרצון ה' היא יציאה זו? על כן הולך הוא לבאר שבע, עירם של אבותיו, אברהם ויצחק.
שונה היא דרכו של אברהם מזו של יצחק. אברהם אבינו, כאשר היה רעב בארץ, אכן ירוד ירד מצרימה מפני הרעב. יצחק אביו, לעומת זאת, נשאר בארץ (עיין ספורנו). האם עליו ללכת בדרכו של אברהם, או שמא בדרכו של יצחק? גם מעשיהם בבאר שבע - שונים היו. אברהם קורא למקום "באר שבע" על שם השבועה שנשבע והברית שכרת עם אבימלך מלך פלישתים. גם יצחק קרא למקום "באר שבע"; אך לא על שם ההסכם שחתם עם הפלישתים אלא על כך שזוהי הבאר השביעית שכרה באדמת הארץ (ספורנו פרשת תולדות). גם כאן עומד יעקב אבינו ושואל: איזו "באר שבע" תורה את דרכי, זו של אברהם, שוויתר על זכויותיו בארץ (עיין רשב"ם על פרשת העקידה), או זו של יצחק, שהתאמץ לאחוז בה למרות כל הקשיים הכלכליים והבטחוניים?
רוצה יעקב אבינו ללכת בדרכו של יצחק אביו. הן זה היה רצונו מאז ומעולם, לשבת "בארץ מגורי אביו, בארץ כנען". את הזבח הוא זובח במקום בו בנה יצחק אביו מזבח ומקריב קרבן לאלוקי יצחק אביו. וכמו שהתגלה הקב"ה אל יצחק אבינו בבאר שבע, כך התגלה אל יעקב. אצל יצחק נאמר: "וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר: אנוכי אלוקי אברהם אביך. אל תירא, כי אתך אנוכי, וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי". בדרך דומה מתגלה ה' אל יעקב: "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה... ויאמר: אנוכי הא-ל אלוקי אביך. אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם". מה דומה הנבואה? אך יחד עם זאת, מה שונה ההנחיה? שניהם מקבלים הנחיות בלילה, במצב קשה ומדאיג. אך בעוד שיצחק קיבל הנחיה שלא לפחוד מלהישאר בארץ למרות כל הקשיים להיאחז בה, יעקב מקבל הנחיה שלא לפחוד מלרדת מן הארץ. ולא נתיישבה דעתו עד שהבטיח לו הקב"ה: "אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה".
מדיניות כלכלית חדשה
תקופות של מצוקה כלכלית, פעמים שהן גורמות משברים קשים, ואף יוצרות עיוותים חמורים, שאחר כך קשה מאד לתקנם. ופעמים, הזדמנות יש בהן, בעתות של מצוקה, לתקן עיוותים אשר הצטברו במשך שנים רבות.
כך נראה להבין את דרכו של יוסף (בעקבותיו של הרמב"ן). תם הכסף במצרים. המצרים הרעבים, המבקשים לחם, מוסרים את רכושם, את הסוסים, את החמורים, את מקנה הצאן ואת מקנה הבקר. ומאחר שאף זה תם, פונים המצרים אל יוסף בהצעה מפתה: "קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם". מבקשים הם להיות עבדי פרעה. אמנם לא תמיד נעים להיות עבד; אולם האחריות לפרנסתו של העבד מוטלת על שכמו של האדון. בעתות מצוקה, מה טוב לו לאדם יותר מאשר להיות סמוך ובטוח על שולחנו של פרעה בכבודו ובעצמו, ולהיות פטור מכל אחריות אישית? יוסף מבין את הנזק החמור הצפון בהצעה זו. אדם המסיר מעל עצמו את האחריות הכלכלית, מהר מאד יסיר מעל עצמו את האחריות המוסרית. אם אינו אחראי לפרנסתה של משפחתו, לא יהיה אחראי אף לשלמותה, ומכאן קצרה הדרך לניאוף. אם אינו אחראי לפרנסתם של ילדיו, לא יראה עצמו אחראי אף לחנכם, ומכאן קצרה הדרך להפקרות מוחלטת. יוסף דוחה בנימוס את הצעתם הנדיבה של המצרים. את גופם אין הוא קונה לעבדים. אין הוא רוצה ליצור שם "בית עבדים", על כל קלקוליו המוסריים. אולם הוא לוקח ומלאים את האדמה.
יש להניח כי חלוקת הקרקע במצרים, רחוקה היתה מלהיות שוויונית. יש להניח כי יחידים בעלי הון השתלטו במשך הדורות על אמצעי ייצור רבים. עתה ניתנה ביד יוסף ההזדמנות לבצע תיקונים מרחיקי לכת, אשר יבצעו חלוקה שווה יותר של המשאבים בין כולם. על כן הוא מבצע "העברת אוכלוסין" (טרנספר, בלע"ז) בכל רחבי ארץ מצרים, מקצה עד קצה. האדמות מחולקות מחדש, כאדמות המלך. אולם חלקו של המלך אינו גדול, ואינו עולה על חמישית מן היבול. האדם נשאר בן חורין, אחראי לגורלו ומתפרנס מיגיע כפיו. (היחידים אשר נשארו פרזיטים, היו כוהני הדת המצרים. הם המשיכו לקבל מזון מבית פרעה, והמשיכו להחזיק באדמותיהם; בניגוד לכוהני ישראל, אשר אין להם חלק ונחלה בארץ...).
מה גדולה היא כפיות הטובה של המצרים, אשר הפכו את אחיו ובניו של יוסף, לעם של עבדים.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
בריאת העולם של פסח
האם מותר לפנות למקובלים?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה כבד לך?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
