ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ערב כיפור ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור הלכות יום הכיפורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ט

ערב כיפור


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרציה

קודם בריאת העולם ברא הקדוש ברוך הוא בריאה ושמה "תשובה". שנאמר "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל - תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" \פסחים נד\ וכשם שהבריאה עצמה נשגבה מבינתנו - כן התשובה רחוקה מהבנתנו, מה גם שהיא קודמת לבריאה.
וכך אמרו חכמינו ז"ל:
רבי לוי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לירמיהו לך אמור להם לישראל שיעשו תשובה. בא ואמר לישראל. אמרו לו: רבינו ירמיהו, היאך אנחנו עושים תשובה? באילו פנים אנו באים לפני ה'? לא הכעסנו אותו?! לא הקנטנו אותו?!
בא ירמיהו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר כן \מה שישראל אמרו לו\ אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם "שובו בנים שובבים". \ירמיה ג' יב - מדרש שיה"ש לא ט\
ודברי חכמים אמת ויציב. אף שהכעסנו את הבורא, חוזרים אנו בתשובה לפניו. ולא עוד אלא שהוא מבקש מאיתנו לשוב בתשובה. גם אנו אין לנו להתבייש כי אנו חוזרים לפני אבא. לפני אבינו שבשמים. ובזה ידע אדם לדחות את היצר הרע שאומר לו: מה תעזור לך התשובה אחרי כל המעשים הרעים שעשית? ויענה לו האדם איך לא אעשה תשובה ואבא קורא לי: "שובו בנים".
א.
ערב יום הכיפורים מיועד לתשובה ולכפרה. ולכן לא יבטל אדם את היום בדברים בטלים, אלא ישתדל להתבודד ולהתבונן במעשיו ולחשוב על העתיד. וכל העושה מלאכה בערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם \רמ"ק\.

מנחה ביום שלפני ערב כיפור
ב.
אומרים תחנון בתפילת מנחה ביום שלפני ערב כיפור. אף על פי שבדרך כלל אין אומרים תחנון במנחה ביום שלמחרתו אין אומרים תחנון. כאן אומרים תחנון כיוון שבסליחות של הלילה אחר כך יש וידוי ותחנון \ועיין בא"ח ניצבים ב לעניין ראש השנה. כה"ח תקפא ס"ק עד. תרד ס"ק חי\.
ג.
כאשר יום הכיפורים חל ביום שני, אומרים במנחה של שבת "צדקתך", כיוון ששבת זו היא ערב של ערב כיפור \עיין שו"ע רצב ס"ע ב. ועיין בא"ח ש"ש חיי שרה ט. עיין כה"ח תקפא ס"ק עד\.

שחרית של ערב כיפור
ד.
סליחות - אם התחילו לפני "עמוד השחר", יאמרו את הוידוי אפילו אחרי "עמוד השחר" אבל את התחנון "והוא רחום" שבסוף הסליחות אין אומרים אחרי "עמוד השחר". ואם התחילו סליחות אחרי עמוד השחר לא יאמרו וידוי ולא תחנון \אחרונים. עיין כה"ח תקפא ס"ק עג\.
ה.
שחרית - אומרים בתפילת שחרית "מזמור לתודה" כמו כל יום, כיוון שמזמור זה לא נתקן רק כנגד קרבן תודה שהרי אין אומרים אותו עם כל פסוקי הקרבנות \עיין שו"ע תרד ס"ע ב ומשנ"ב שם ס"ק ד. פרי חדש תרד ס"ק ב. כה"ח ס"ק כג\. והאשכנזים לא נהגו לאומרו ביום זה.
ו.
בתפילת שחרית אין אומרים וידוי ו"למנצח יענך" כיוון שהוא כעין יום טוב \כה"ח שם ס"ק כא משנ"ב ס"ק ג\.
ז.
התרת נדרים - אחרי תפילת שחרית או אחרי סליחות נוהגים לעשות התרת נדרים לגברים ולנשים. מי שלא היה בבית הכנסת בעת התרת נדרים יכול לאסוף שלושה גברים בני מצווה אפילו שהם קרובים, ולומר בפניהם את נוסח התרת נדרים והם יתירו לו כמו שכתוב במחזור \עיין כה"ח תקפא ס"ק יב, וה"ה כאן\. וכבר כתבנו לעיל שאין התרה זו מועילה לנדר שזכור לו.
ח.
אבינו מלכנו - אחרי החזרה אומרים "אבינו מלכנו" כמו כל יום, והאשכנזים אינם אומרים "אבינו מלכינו", אלא אם כן חל ערב יום הכיפורים ביום שישי \רמ"א שם עיין כה"ח תרד ס"ק כה\.
אכילה בערב כיפור
ט.
טעם הענין - "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב" וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין? אלא לומר לך: כל האוכל והשותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" \ברכות ח ב. עיין כ"מ הל' נדרים פ"ג ה"ט, אם החיוב מדין תורה לדעת הרמב"ם ושו"ע תקע סע' ג\ "והוא מאהבת הקב"ה את ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה לטובתם לכפר עונותיהם. וציום שיאכלו וישתו תחלה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי". וממשילים חז"ל את העניין "למלך שהיה לו בן יחיד וגזר עליו להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו קודם כדי שיוכל לסבול", ולכן נצטווינו להרבות בו בסעודה. ויש לכך טעמים נוספים על פי הפשט וע"פ הקבלה \טור תרד. בא"ח וילך א. כה"ח תרד ס"ק ב\.
י.
מצווה עלינו להרבות במאכל ובמשתה ביום זה, גם - כדי להראות שנח ומקובל עלינו יום הכיפורים ושאנו שמחים לקראתו. וכיוון שאי אפשר לכבד במאכל ובמשתה את יום הכיפורים עצמו כדרך שמכבדים שאר יום טוב, אנו מכבדים את היום שלפניו \ב"י תרד ס"ק ב\.
יא.
איזה מאכל - יש אומרים שאין חיוב לאכול לחם דווקא, אלא כל מה שמשביע \מנחת חינוך סי' שיג ס"ק ט\. אמנם על פי המקובלים מצווה לאכול דווקא פת ובפרט שיכווין בזה לתקן כל מה שאכל שלא כדין או שאכל ולא בירך ברכת המזון כדין \שו"ת תורה לשמה סי' קמו\. ויזהר באכילת ערב יום הכיפורים לעשותה שם שמים לעשות רצון הבורא ית"ש ויתעלה \ראה בא"ח וילך א' שד"ח יום הכיפורים ב'\
יב.
טוב לאכול דגים בסעודה הראשונה בבוקר, וימנע מלאוכלם בסעודה המפסקת \כה"ח אות כ"ט\. וצריך לשתות מעט יין במשך היום אך יזהר שלא ישתכר ולא ישתה יין בסעודה מפסקת. ובבוקר עדיף שישתה מיץ ענבים שלא יערבב את מוחו ולא שאר מאכלים שיכולים להפריע את ריכוזו, וכן לא יאכל מאכלים הגורמים לעצירות ושאר מחושים, שעלולים להפריע את תפילתו למחרת ביום הכיפורים. אלא יאכל רק מאכלים קלים שלא יהיה שבע ומתגאה בתפילתו \שו"ע תרח סע' ד ונו"כ. עיין בא"ח וילך א - ועיין חולין דף קי' גבי רמי בר תמרי. משנ"ב ס"ק טז\.
יג.
כמה יאכל - מצות ריבוי הסעודות הוא ביום דוקא, וטוב להרבות גם בלילה. \גר"א ס"ק ו שד"ח שם\.
יד.
לדעת המקובלים טוב שיאכל ששה סעודות להשלים גם את סעודות יום הכיפורים, אך על פי הפשט די להרבות באופן ניכר. ואין צריך לאכול כל היום \אותם הנוהגים לאכול כל היום צריכים להזהר מאוד מברכה לבטלה, הפסד ברכות, שינוי מקום וכו' שדיני ברכות חמורים מאוד, ובפרט צריך להקפיד בזה בערב היום האדיר בימי השנה - עיין בא"ח, שו"ע, גר"א, שד"ח\.
טו.
נשים - נשים חייבות לאכול ביום התשיעי כיוון שהם צמות בעשירי \שו"ת כתב סופר סי' קב. שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' א ס"ק ה. שו"ת תורה לשמה סי' קסב\
טז.
מי שלא צם - גם מי שלא צם בעשירי - חייב לאכול בתשיעי כיוון שזה כבודו של יום הכיפורים \עיין כה"ח תרד ס"ק ה\.
יז.
תעניות בערב כיפור - מי שחלם חלום רע בליל ערב כיפור עדיף לו לעשות "הטבת חלום" ולא להתענות כי אסור להתענות ביום זה תענית חלום כל היום. ויש אומרים שאם נפשו עגומה מאוד יצום עד סעודה מפסקת, ויש חולקים וסוברים שאכילה ביום זה, כמו התענית, צריכה להיות כל היום. וכן נוהגים \עיין שו"ע שם סע' א. כה"ח שם ס"ק יא, יג משנ"ב ס"ק ב\.
יח.
מי שנפטר אחד מהוריו בערב כיפור לא יתענה תענית "יאר צייט" ביום זה, ויסמוך על יום הכיפורים עצמו \אחרונים\.
יט.
אם אדם נדר בטעות לצום את כל עשרת ימי תשובה, או שנדר נדר אחר שעל פיו עליו לצום בערב יום הכיפורים - יעשה התרת נדרים על נדרו \רמ"א תרד סע' א, ע"פ שו"ע תקע סע' ב\.
כ.
גלולות להקלה מהצום - מותר לקחת בערב יום הכיפורים גלולות וכל מיני סגולות להקלת הצום, אך אין להתחבר במיוחד בערב יום הכיפורים לאינפוזיה, ואפילו מי שהותר לו לאכול ביום הכיפורים, עדיף שיאכל "לשיעורים" מאשר שיתחבר לאינפוזיה. אומנם חולים בביה"ח המחוברים לאינפוזיה לפי הצורך יעשו להם כל מה שצריך מבחינה רפואית \עיין רש"י יומא פ"א "התקן עצמך בתשיעי שתוכל להתענות בעשירי", ועיין שד"ח יום הכיפורים סי' ח"י\.
כא.
לימוד או אכילה - ימעט בלימודו בערב כיפור בכדי לאכול ולשתות \עיין ברכות ח ב משנ"ב ס"ק א\.

סדר המלקות

כב.
נוהגים לקבל מלקות לפני טבילה במקוה כדכתיב "באנו באש ובמים - ותוציאנו לרויה" ואף על פי שאין אלו מלקות שחייבה תורה למי שעבר על לאו, ואין אלו "מכות מרדות" שחייב מי שעבר על איסורי דרבנן, עם כל זה משתדלים להלקות כמו דין תורה שמתוך כך יתן אל ליבו לשוב מעבירות שבידו ותהא לו כפרה. וגם על ידי הבושה יתכפר לו להצילו מדינה של גיהנום \עיין טור תרז. כה"ח שם ס"ק מד\.
כג.
יש נוהגים להלקות אחרי מנחה ויש לפני מנחה וכל אחד יעשה כן מתי שירצה. ויש שלא נהגו כלל במלקות, ויש שנהגו כאר"י ז"ל שלא היה מקפיד על המלקות, רק היו מלקין אותו ד' מלקות כנגד ד' אותיות הויה וכן נהגו ב"בית-אל" והיו עושין כן בבוקר אחרי התפילה \עיין שו"ע תרו סע' ד. תרז סע' ו. כה"ח שם ס"ק מ, מא משנ"ב ס"ק יז יח\.
כד.
מי שרגיל ללקות כל שנה, ושנה אחת נאנס ולא לקה - ילקה אחרי יום כיפור \עיין שו"ת תורה לשמה סי' קנ\.
כה.
יש נוהגים להלקות ברצועה של עגל אף על פי שאינה רחבה טפח, ובראשה קושרים שתי רצועות קטנות מעור של חמור על דרך "ידע שור קונהו וחמור" \עיין כה"ח תרח ס"ק מו, מח\.
כו.
יש נוהגים שהלוקה יפשוט בגדיו ויגלה גבו ולבו עד החגורה, ואדם אחר יקשור את שתי ידיו, הימנית על השמאלית, על עמוד עץ שהוא נטוי על קיר, פניו לצפון ואחוריו לדרום, ויכוף ראשו בין זרועותיו. ובשעה שקושר ידי הנלקה יאמר הקושר: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל-תִּמְאָס, וְאַל-תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת-בֵּן יִרְצֶה: וְיָדַעְתָּֽ עִם-לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךּ".:
כז.
אחר-כך לוקח המלקה רצועה, וכשמלקה אומר פסוק: "והוא רחום וכו'" ג' פעמים, שהן ט"ל תיבות כנגד ט"ל מלקיות, ובכל תיבה ילקהו מכה אחת, ויתחיל להלקותו בכתף שמאל מכה אחת, ואחר-כך בכתף ימין מכה שניה, ואחר-כך באמצע הגב מול החזה מכה שלישית, ושוב בכתף השמאלית מכה רביעית וכן על זה הדרך. ואומר לו המלקה: "וִדּוּי. חֲרָטָה. דִּמעָה".
כח.
ואחר-כך מלקה ואומר: "וְהוּא. רַחוּם. יְכַפֵּר. עָוֹן. וְלֹא. יַשְׁחִית. וְהִרְבָּה. לְהָשִׁיב. אַפּוֹ. וְלֹא. יָעִיר. כָּל. חֲמָתוֹ". ג' פעמים.
כט.
בשעה שמלקהו אומר אדם אחר פסוקים אלו בקול רם: "אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ: וְהִפְלָא ה' אֶת-מַכֹּֽתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ, מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים".
ל.
הנלקה יתוודה בשעה שלוקה הוידוי הרגיל או וידוי על חטאים מיוחדים שלו. ויאמר את הוידוי בשקט. \ועיין משנ"ב להיכן פני המולקה מופנים\
לא.
אחרי המלקות יתיר ידיו ויאמר לנלקה פסוקים אלו: "וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּֽאתְךָ תְּכֻפָּר: כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי. זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם-ה'".
לב.
אחרי המלקות טוב לטבול, לקיים "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" \עיין לסדר הנ"ל גם בקונטרס היחיאלי עמ' נא\.

טבילה
לג.
טעמי טבילה - מנהג ישראל לטבול בערב יום הכיפורים, שמא יצאה ממנו טיפת קרי ללא תשומת לב. ובזוהר הקדוש כתב כי טבילה זו של ערב כיפור מרפאת את האדם מחטאים שבידו \פנחס ריז ב\ ומי שמקדש את עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה. והזמן הראוי ביותר הוא מחצות היום ואילך או לפחות משעה חמישית ואילך, ואין לברך על טבילה זו כיוון שאינה חובה אלא מנהג \עיין שו"ע, רמ"א תרו סע' ד. כה"ח שם ס"ק נ, נא, בן ומשנ"ב ס"ק כא ונפקא מינה אם טובל משום קרי או משום תשובה\.
לד.
טבילה זו אינה באה לטהר מטומאה בלבד, אלא גם לסלק את ימי החול ולקבל קדושת יום הכיפורים, וכדוגמת הכהן הגדול שהיה טובל ביום הכיפורים מספר פעמים בבית המקדש לתוספת קדושה אף על פי שלא נטמא בינתיים. אף אנו טובלים לתוספת קדושה בערב כל חג ובמיוחד בערב יום הכיפורים אף מי שאינו טמא טומאת קרי, והנכון היה שגם הנשים תטבולנה אך לא נהגו כן \בא"ח וילך ח, עיין שו"ת תורה לשמה סי' קסו, שנהגו בזה רק נשים המתפללות ולומדות תורה. עיין כה"ח תרו ס"ק הן, ון\.
לה.
מספר טעמים נוספים נאמרו בטבילה בערב כיפור, ולכן נהגו להקפיד בכך גם כאלה שלא טובלים כל ערב חג: א\ כדי שנהיה נקיים כמלאכי השרת \טור תרו\. כי נקיות הגוף תחדש את נקיות הלב \ר"ת בספר הישר שער יג עמ' קט\ ב\ כדי שתשמע תפילתו של אדם, שאינה דומה תפילה בטהרה לתפילה אחרת. ג\ וכדי לקבל הארת יום הכיפורים \כה"ח תרו ס"ק ן\.
לו.
כשחוזר אדם בתשובה אין הוא אותו אדם שחטא, אלא אדם אחר. והרי הוא כמו גר המתגייר "כקטן שנולד דמי". וכמו שגר טובל בשעה שנכנס תחת כנפי השכינה כך גם אנו בערב יום הכיפורים טובלים אחרי התשובה ולכן כדאי לטבול לפני תפילת מנחה כיוון שבתפילת מנחה אומרים וידוי \עיין ט"ז שם ס"ק ד\.
לז.
מספר טבילות - טובלים חמש טבילות בערב יום הכיפורים; אחת, בשביל הטהרה. שניה, לתיקון הכעס. שלישית, למתק הדין והגבורה בחסדים. רביעית, להעביר את לבושי החול. חמישית, לקבל קדושת היום. ויש נוהגים לטבול ג' פעמים ויש נוהגים ח' פעמים ויש נוהגים ט"ל פעמים \כה"ח תקפא ס"ק פג. תרו ס"ק דן\ ומי שאינו זוכר את כוונות הטבילה בפרטות, יכווין בטבילתו על פי מה שכתוב בסידור או בבא"ח ניצבים ג .
לח.
אבל - מי שהוא אבל תוך שבעה. יטבול אחרי מנחה כשעה או שעתיים לפני השקיעה ויאכל סעודה מפסקת על השולחן כיוון שיום הכיפורים מבטל אבלות לפני כניסתו \שו"ע תקמח סע' י, יא. כה"ח תרו ס"ק סו, סז\
לט.
מי שהוא אבל תוך שלושים יום ירחץ כמו כולם.
מ.
ערבוב המים - טוב לערבב את המים שלא יהיו שקופים ותכסה ערוותו ויהרהר בתשובה כל מה שרוצה בתוך מי המקוה, אך לא יהרהר כן מחוץ למים \עיין כה"ח תרו ס"ק זן ועיין שער הציון שם ס"ק כב\.
מא.
מי שלא יכול לטבול - עיין לעיל בהלכות שבועות.

תפילה על קברי צדיקים
מב.
נוהגים לילך בערב כיפור לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים, ונותנים שם צדקה לעניים, ומרבים תחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדינו ביום הדין \עיין רמ"א תרה סע' א כה"ח ס"ק לא ועיין לעיל תפילה על קברי צדיקים\.

תפילת מנחה
מג.
מתפללים מנחה ואומרים בסוף תפילת י"ח של לחש "וידוי", ו"על חטא". אין חוזרים על הוידוי בחזרת הש"ץ ואין אומרים וידוי אחר התפילה. \שו"ע תרז ס"ע א\
מד.
הספרדים נוהגי לומר "אבינו מלכנו" בתפילת מנחה זו \עיין רמא תרד ס"ע ב שלא אומרים במנחה ומשנ"ב ס"ק ה\.

סעודה מפסקת
מה.
אחרי תפילת מנחה כשעה או יותר לפני השקיעה, אוכלין סעודה מפסקת. \ויש נוהגים לבצוע על לחם משנה ולטבול את פרוסת המוציא במלח ובדבש, אמנם אין זה חיוב.\ ולא יאכלו בסעודה זו בשר שמן ודברים שהם קשים לעיכול, ולא ישתו יין ומשקאות חריפים שהם דברים העלולים להפריע בתפילה ביום הכיפורים. וגם על זה נאמר דרך מליצה: "טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה". וכל אדם מכיר את עצמו ויודע איזה מאכלים מפריעים לו, ויזהר מהם \עיין שו"ע תרח סע' ד. כה"ח שם ס"ק כט-מא. בא"ח וילך ד משנ"ב ס"ק טז\.
מו.
טוב להקפיד במיוחד בסעודה זו לומר "לשם יחוד" קודם הסעודה ולברך ברכת המזון בכונה גדולה. ואחרי הסעודה יברך את בניו ובני ביתו שיכתבו בספר חיים וכו' \ויש נוסח מיוחד לבנים ולבנות, עיין מחזור אהלי יעקב יד\. ובעת זו טוב שיחזור ויבקש סליחה מאשתו וכן היא ממנו על כל שפגעו בזה, ואחר כך יברכו זה את זה בשנה טובה.
מז.
צריך להפסיק את הסעודה לנהוג מנהג יום הכיפורים גם מקצת היום התשיעי, ודבר זה נקרא "תוספת יום כיפור" והיא חובה מדאוריתא. ואין די להוסיף דקות קצרות, אלא צריך "תוספת ניכרת" ונהגו להוסיף ארבעים דקות בירושלים, חצי שעה בערים בצפון הארץ ועשרים וחמש דקות בתל אביב וסביבתה. ומכל מקום לא יפחת מתוספת של עשרים דקות לפני השקיעה. גם במוצאי יום הכיפורים יסיימו את הצום זמן מועט לאחר צאת הכוכבים \עיין שו"ע תרח סע' א והחונים עליו. תרכד סע' ב והחונים עליו. סידור "אהלי יעקב" יד ב משנ"ב ס"ק ב\.
מח.
מי שרוצה לאכול אחרי ברכת המזון של הסעודה המפסקת, צריך לומר קודם ברכת המזון "אין אני מקבל את התענית" ולכל הפחות יהרהר כך בלבו \עיין שו"ע תרח סע' ג והחונים עליו\. וטוב שלא לומר בפיו שזו "סעודה מפסקת" בכדי שאם ירצה יוכל לאכול או לשתות לאחר ברכת המזון. וטוב שגם לא יחשוב שזו סעודה מפסקת עד לשעה שבה רוצה להפסיק את אכילתו.
מט.
יש נוהגים לומר וידוי גם לאחר סעודה המפסקת קודם תפילת ערבית. והספרדים יוצאים ידי חובת הוידוי בפיוט "לך אלי תשוקתי". שמיוחס לרבי יהודה הלוי ואשר כולו דברי וידוי ותחינה \עיין כה"ח תרז ס"ק ב. ובשם הפר"ח לסברת הרמב"ן\ והאשכנזים אומרים "תפילה זכה" \עיין משנ"ב ס"ק א\.

הכנת אוכל לילדים
נ.
מותר להכין אוכל בערב כיפור ולהניח אותו על אש כמו בכל ערב שבת לצורך מוצאי כיפור. ומותר להניח בערב כיפור אוכל חם לצורך הילדים הקטנים על אש מכוסה או על פלטה חשמלית כמו שמניחים בערב שבת ולדעת רמ"א שם יש להחמיר - אמנם אם יש ילדים קטנים בבית - אין להחמיר \עיין שו"ע תרט\.
נא.
אין להכין אוכל ביום הכיפורים לצורך מוצאי כיפור, אלא רק לצורך הקטנים ביום הכיפורים עצמו, ורק במלאכות שמותרות בשבת, אבל העברת אש וכדו' שמותרת ביום טוב, אסורה ביום הכיפורים \רמ"א תריב סע' י והחונים עליו. עיין בא"ח וילך טז\.

בגדי יום הכיפורים
נב.
לובשים בגדים נאים ומדליקים נרות לכבוד יום הכיפורים, ונוהגים כבוד ביום זה כיוון שעליו נאמר: "ולקדוש ה' מכובד". וכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה אנו מכבדים אותו בלבוש נאה, בכיבוד הבית ובית הכנסת \טור תרי. שו"ע שם סע' ד. בא"ח וילך יז ומשנ"ב ט וכה"ח ס"ק כ\.
נג.
משתדלים ללבוש בגדים לבנים ביום הכיפורים ע"פ דעת המקובלים \אחרונים. עיין רמ"א שם סע' ד\. גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין מפני אימת הדין \עיין כה"ח שם ס"ק לד ומשנ"ב ס"ק טז\.
נד.
נוהגים לפרוס על השולחן מפה נאה אחרי סעודה מפסקת, ומניחים על המפה ספרים מכוסים \עיין כה"ח שם ס"ק לג ועיין לרמ"א שם ומשנ"ב ס"ק טו\.

הדלקת נרות
נה.
מדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. ואם אין אור מגיע לחדר השינה, יש אומרים שצריך להדליק שם נר, שיזכירו שלא יבוא לידי תשמיש. ומברכין על הנרות להדליק נר של יום הכפורים, ואם חל בשבת מברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים \שו"ע סימן תרי, רמ"א שם סע' א, ב - יתר דיני הדלקת נרות לעיל הלכות פסח\.
נו.
חובה מן התורה לנהוג במנהגי יום הכיפורים לפני השקיעה דבר זה נקרא "תוספת יווה"כ" לתוספת זו אין די בדקות מועטות אלא צריך "תוספת ניכרת" ונהגו להוסיף בירושלים ארבעים דקות לפני השקיעה, ובשאר הארץ כשלושים וחמש עד שלושים דקות לפני השקיעה. \ועיין שו"ע תר"ח סעי' א' והחונים עליו תרכ"ד סעי' ב' והחונים עליו סידור אהלי יעקב י"ד ב'\
נז.
כיוון שרגילים לחזור בליל כיפור מבית הכנסת בשעה מאוחרת, יש להדליק נרות גדולים או להניח יותר שמן בנר כדי שידלק עד שיחזרו מבית הכנסת שיוכלו ליהנות מהם \אחרונים\.
נח.
גם אשה שלא מברכת "שהחיינו" בהדלקת נר ביום טוב רגיל, תברך "שהחיינו" בערב יום הכיפורים, ומשעה זו נאסרת היא בחמשה עינויים \בא"ח וילך ט. עיין כה"ח תרי ס"ק ז, ט\.
נט.
לפני שמדליקה האשה נרות צריכה היא לנעול נעלי בד ולבדוק אם מוכנים כל עניני יום כיפור כיוון שאחרי ההדלקה אסורה היא באכילה ובמלאכה כמו יום כיפור. ולכן נהגו הנשים לברך אחרי ההדלקה גם ביום כיפור, כמו בשבת \כה"ח שם ס"ק ט. בא"ח וילך ט\.
ס.
יש להדליק נר נשמה גדול בערב כיפור שידלק עד מוצאי כיפור וידליקו ממנו את נר ההבדלה \עיין שו"ע תרכד סע' ד, ה. כה"ח שם ס"ק כג\.
סא.
יש שנוהגים להדליק נר בבית הכנסת לעילוי נשמת הוריהם שנפטרו, ועדיף להדליק נר מיוחד לכל נשמה \רמ"א תרי סע' ד. כה"ח שם ס"ק כז, כח\ ולדעת המשנ"ב \שם ס"ק יב\ מספיק נר אחד לכמה נשמות.
סב.
אם כבו נרות אלו אסור לומר לנכרי או לרמוז לו להדליקם \רמ"א שם\. אמנם אם כבה החשמל בבית הכנסת ואין אפשרות להתפלל ויש חשש ממחלוקת - מותר לרמוז לנכרי להדליקם \אחרונים\.
סג.
תדליק את הנרות, תניח מידה את הגפרורים, תכסה את עיניה ותברך:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל \בשבת: שַׁבָּת וְ\ יוֹם-הַכִּפּוּרִים".
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".

ברכת הבנים
סד.
כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום כיפור קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה בדיבורים שלא כהוגן וכדו'. וכמעט שאין מי שאינו צריך לתקן עצמו במידה זו של כיבוד אב ואם, שהיא מצווה הצריכה הרבה מאמץ כל יום ויום. ואם הבן שוטה ולא ביקש מהוריו מחילה, יאמרו הם בפיהם "אני מוחל וסולח לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה" והאם תאמר בלשונה "הריני מוחלת וסולחת וכו'" \עיין בא"ח וילך ו\.
סה.
טוב שהאב יניח ידיו על ראשם של בניו ויברכם, ויש מחמירים ומניחים רק יד אחת על ראש בניהם בעת הברכה \עיין אהלי יעקב יד ב\.
סו.
המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם שנכנסין לבית הכנסת. שבשעה זו כבר חלה קדושת היום ושערי הרחמים נפתחים. ומתפללים בברכה זו שיחתמו הבנים והבנות לחיים טובים ושיהא לבם נכון ביראת ה'. ומתחננים בבכי ובדמעות שתקובל תפילתם ככתוב במחזורים \עיין סידור "אהלי יעקב" יד ב\.
סז.
כל בעל יבקש מחילה מאשתו וכן כל אשה תבקש מבעלה על כל כעס שהיה להם במשך השנה. וכל אחד ימחל לשני בלב שלם כי מי שיש עליו כעס ביום כיפור, הרי זה מקטרג עליו ועלול לעכב את תפילתו. ובכלל המחילה, ימחל הבעל לאשתו על אשר בזבזה מן הבית שלא כרצונו \בא"ח וילך ו\. ויברכו הבעל והאשה אחד את השני בשנה טובה ובכל טוב.
סח.
יש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת \אחרונים\.

קבלת יום כיפור
סט.
אחר סעודה המפסקת לפני שילך לבית הכנסת מבעוד יום, יחלוץ נעליו וטוב לומר בקשה מ"לשון חכמים" א, סי' כב לקבל יום כיפור קודם זמנו לקיים מצוות "תוספת יום כיפור" .
ע.
ילך לבית הכנסת בגילה ורעדה וכניעת לב, ואם בא בעוד יום ילבש ציצית ויברך עליו ואם בא לבית הכנסת אחרי השקיעה, יתעטף בלי ברכה \אחרונים\.
עא.
כל אדם בבואו לבהכ"נ להתפלל ערבית בליל יום הכיפורים קודם שיתחילו ערבית יאמר בינו לבין עצמו נוסח שבו הוא מוחל לכל מי שפגע בו \מספר תיקון תפילה של מרן בעל בן איש חי\.
עב.
בליל כיפור שחל בערב שבת יש לומר קבלת שבת לפני השקיעה, ולכן אם רואים שהזמן עובר ולא יספיקו לומר קבלת שבת בזמן - עדיף לאמרה בזמנה ואחר כך את הפיוט "לך אלי וכו'" או תפילות אחרות. ויש להזהר בכך במקומות שנוהגים למכור המצוות שעלולים להאריך עד אחר הזמן.

דברים האסורים ביום כיפור
א.
כל מלאכה שאסורה בשבת - אסורה גם ביום כיפור. אף על פי שבכל יום טוב אין איסור הוצאה ואין דיני עירוב \בדרך כלל\, שונה יום הכיפורים, ודינו כמו שבת ואסור לטלטל במקום שאין עירוב. אמנם העובר על איסור במזיד בשבת חייב סקילה, ובכיפור חייב כרת \שו"ע תריא סע' ב\.
ב.
יום כיפור לילו ויומו שווים ואין הבדל בחומרת האיסור בין הלילה לבין היום. הדברים האסורים הם מלאכה, אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל \שו"ע תריא סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק ה\.
ג.
רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה אסורים מהתורה ביום הכיפורים \שו"ע תריא סע' א. רמב"ם, ספר המצוות מ"ע קסד. עיין כה"ח שם ס"ק ה ומשנ"ב ס"ק ב ג\.

אכילה
ד.
שיעור אכילה - אסור מהתורה לאכול כל מאכל אפילו כל שהוא ביום הכיפורים. והאוכל ביום הכיפורים כשיעור "כותבת הגסה" שהיא כתמר גדול - חייב כרת. \עיין סוכה ו א, שזוהי "הלכה למשה מסיני" \ ושיערו חכמים, שבאכילה שכזאת מתישבת דעתו של אדם רעב, בין אם הוא ילד קטן או איש מגודל \ב"י תריב ס"ק א\.
ה.
כמה היא "כותבת הגסה"? פחות מ"כביצה" ללא קליפה \35 גרם\. וכיוון שיש מחמירים, אומרים לחולה שצריך לאכול ביום הכיפורים שיאכל פחות מ"כזית" \27 גרם\ כדי שלא יתחייב בנטילה וברכת המזון. ואם צריך יותר - מקילים לו שיאכל עד 30 גרם. ואם גם זה לא מספיק לו - שיאכל 35 גרם אוכל \עיין כה"ח קנח ס"ק ח. תריח ס"ק לז\.
ו.
האוכל כל מיני מאכלים בכמות של "כותבת הגסה" - חייב, ובלבד שאכלם "כדרך אכילה" ולא בהפסקות ארוכות מדי, ומהו זמן אכילה סביר? "כדי אכילת פרס" \ב"י תריב ס"ק ג, ד ושו"ע ס"ע ז משנ"ב שם ס"ק יז יח יט \.
ז.
אכילת פרס - נחלקו אחרונים מהו שיעור הזמן של "אכילת פרס", לדעת רש"י זה זמן אכילת ארבע ביצים, של לחם העשוי מקמח חיטה \עיין סוכה ו א\, ולדעת הרמב"ם זמן אכילת שלוש ביצים \הל' שביתת עשור פ"ב ה"ד\. אנו מחמירים כמו שתי הדיעות. זמן זה הוא לא יותר מתשע דקות ואין הוא פחות מארבע דקות. אשר על כן חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים מאכילים אותו לשיעורים, דהיינו נותנים לו לאכול פחות מ"כזית" אוכל, כל עשר דקות \יותר מכדי "אכילת פרס"\. ובלבד שאכילה בשיעורים אינה מסכנת אותו \שו"ע תריב סע' ד. כה"ח שם ס"ק טוב\.
ח.
מי שחושש או יודע שיצטרך הוא או אחד מבני ביתו לאכול "לשיעורים", ישקול ויכין אוכל או משקה כ"שיעור" בערב כיפור. ואם שכחו לשקול בערב כיפור - יכולים לשקול ביום כיפור עצמו כיוון שזה צורך מצווה \כה"ח תריח ס"ק מ\.
ט.
צירוף אוכלין - מי שאכל מיני אוכלים שונים, קצת מכל אחד וביחד יש בהם "כותבת" - חייב. ואפילו הרוטב שעל הבשר שספוג בלחם - מצטרף לשיעור אכילה כיוון שהוא חלק מהאוכל. אמנם שתייה אינה מצטרפת לאכילה \שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק יג ומשנ"ב ס"ק ד\.
י.
תרופה - מי שצריך לבלוע כדור או תרופה אחרת שאין בה טעם טוב, יכול לבולעה בלי מים אף על פי שהוא חולה שאין בו סכנה. כיוון שאין זה נקרא מאכל שחייבים על אכילתו \עיין כה"ח תקנד ס"ק לד, לה. תריב ס"ק כח\.
יא.
טעימה - ביום הכיפורים אסור לטעום דבר מאכל ולפלוט, ולכן אסור ללעוס מסטיק, למצוץ סוכריות, או להשתמש במי פה ביום הכיפורים וכדו' \עיין רמ"א תריב סע' ו ומשנ"ב ס"ק יז וכה"ח ס"ק לא\.
יב.
שכח וברך - מי ששכח ובירך על איזה מאכל ונזכר קודם שטעם ממנו, יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ולא יטעם מהמאכל, אף שברכתו תהיה לבטלה \אחרונים. שדי חמד מערכת בין המצרים סי' א ס"ק ה\.
יג.
האכלת ילדים - מותר ליתן אוכל לילדים ביום הכיפורים ואין לחוש שמא הגדול יאכל מהם. ואם הקטן יכול ליטול המאכל בעצמו, טוב להחמיר ולא ליגע באוכלים \רמ"א תריב סע' י. כה"ח שם ס"ק הן. בא"ח וילך טז\ ולדעת המשנ"ב \שם ס"ק לב\ אין להחמיר אפילו אם הקטן יכול לאכול בעצמו.
שתייה
יד.
שיעור שתיה - השותה "מלוא לוגמיו" ביום הכיפורים - חייב. ובשתייה משערים בכל אדם לפי גודל לגימתו של כל אדם. ו"מלוא לוגמיו" היא כמות המים שפיו מכיל בצד אחד. ובדרך כלל היא יותר משלושים סמ"ק \גובה שני סנטימטר מים בכוס רגילה - עיין כה"ח תריח ס"ק מה. עיין שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ג ס"ק ז משנ"ב תריב ס"ק כג כד\.
טו.
השותה פחות מ"מלוא לוגמיו" ושהה תשע דקות ושתה שוב פחות מ"מלוא לוגמיו" - פטור. וכמובן שאסור לעשות כן ביום הכיפורים, אך חולה מסוכן שצריך לשתות ביום הכיפורים, משקים אותו "לשיעורים", דהיינו נותנים לו לשתות שלושים גרם משקה \פחות מ"מלוא לוגמיו"\ כל תשע דקות \יותר מכדי "אכילת פרס"\. ובשעת דחק ישתה ארבעים גרם, ובלבד ששתייה "לשיעורים" אינה מסכנת אותו \שו"ע תריב סע' י. תריח סע' ח\.
טז.
צירוף אוכל ומשקה - שתייה ואכילה אינן מצטרפות. ולכן חולה האוכל ושותה "לשיעורים" יכול לשתות שלושים גרם שתייה ולאכול שלושים גרם אוכל בבת אחת, להמתין תשע דקות ואחר כך לשתות ולאכול שנית אם זקוק לכך \שו"ע תריב סע' ב\.
יז.
שתית חולה - כשיש חולה הזקוק לשתות "לשיעורים", יכול הוא לשתות מיץ או חלב וכל דבר אחר המזין את הגוף כדי שלא יזדקק לשתות מספר פעמים \ע"פ שו"ת הלכות קטנות ב, סי' רפב\.
יח.
מי שצריך לבלוע כדור או תרופה הכרחית כיוון שיש חשש לסכנה, עדיף שיבלע אותו ללא משקה, ואם אי אפשר בכך, יבלע את הכדור עם מים פחות משלושים גרם. ויש שכתבו להניח מלח במים כדי שלא יהנה מהם, ואין אנו נוהגים כן.
יט.
מי שיש לו מחלה בפיו וצריך לרחוץ את פיו בתרופה מרה מעורבת במים, מותר לו לעשות כן ובלבד שיקפיד לא לבלוע ממים אלו \עיין כה"ח תקסז ס"ק יד\.
כ.
ברית - כשיש ברית מילה ביום כיפור אין למוהל לעשות "מציצה" עם יין וכדו', אלא ימצוץ בפה בלא משקה \כה"ח תריב ס"ק זן ומשנ"ב תרכא ס"ק יא\ ובכל אופן אם אחר כך פיו או שפתיו מלוכלכים בדם - מותר לרוחצם \עיין סימן תריג ס"ע א ד ולחונים עליו\.
כא.
צחצוח שינים - אסור לאדם לרחוץ פיו או לצחצח שיניים ביום כיפור אף על פי שודאי לו שלא יבלע מים \שו"ע תריג ס"ק ד, משנ"ב ס"ק יא וכה"ח ס"ק כב \.

רחיצה
כב.
נטילת ידים - אסור לרחוץ אפילו אצבע קטנה ואפילו להושיט אצבעו במים. בין במים חמים ובין במים קרים. אמנם הצריך ליטול ידיו בבוקר וכן הנפנה לנקביו וכן מי שנגע במקומות המטונפים בגופו וכדו' נוטל ידיו רק עד סוף קשרי אצבעותיו. רק לא יכווין להנאת רחיצה \שו"ע תריג סע' א, ב, ג\.
כג.
בקומו ממיטתו בבוקר יטול ידיו כמו בכל יום, רק שאין נוטלים את כל היד, אלא רק עד סוף קשרי האצבעות, ומברכים אחר כך "על נטילת ידיים" כבכל יום. ובעוד ידיו לחות ינגב את עיניו \שו"ע שם סע' ב\.
כד.
לאוכל - חולה שצריך לאכול לחם יותר מ27- גרם, נוטל את ידיו עד סוף היד ג' פעמים כמו בשאר ימות השנה ויש אומרים עד סוף קשרי אצבעותיו. \אם אוכל פחות משישים גר' לא יברך ענט"י ואם אוכל יותר מכן מברך ענט"י\ ולדעת השו"ע שם אם אוכל פחות מכזית לא יטול ידיו ולדעת המחמירים נוטלים אפילו פחות מכזית \ועיין לשו"ע סימן קנח ס"ע ג ולכה"ח ומשנ"ב שם\
כה.
החולה, אפילו אין בו סכנה, רוחץ כדרכו, ודווקא שצריך לכך לצורך מחלתו \שו"ע שם סע' ד\.
כו.
לשירותים - הנכנס לשרותים או הנפנה לנקביו צריך ליטול ידיו עד סוף קשרי האצבעות. ויטול ידיו ג' פעמים \שו"ע שם סע' ג\.
כז.
לנוגע בנעל - הנוגע בנעליו, אפילו בנעלי יום הכיפורים, יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו פעם אחת.
כח.
לתפילה - מי שרגיל ליטול ידיו לפני שמתפלל בכל השנה, יטול ביום כיפור עד סוף קשרי אצבעותיו \שו"ע שם\.
כט.
לברכת כהנים - כהן העולה לדוכן יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ובמקום שנהגו שגם הלויים נוטלים ידיהם רשאים ליטול \כה"ח שם ס"ק יד, טו\ יש נוטלים עד הפרק כמו כל יום \ועיין כה"ח ומשנ"ב שם\.
ל.
כלה - כלה בתוך שלשים יום משנשאת רוחצת פניה כדי שלא תתגנה על בעלה \עיין שו"ע שם סע' י. כה"ח שם ס"ק מח\ ויש אומרים שאם הבעל או האשה כל היום בבית הכנסת ולא רואים זה או זו - אין לה לרחוץ פניה אלא להיות כמו כולם \עיין משנ"ב ס"ק כו וכה"ח ס"ק מח\.
לא.
אשה - כל ימי השנה אשה טובלת למצוותה אפילו בליל שבת חוץ מליל תשעה באב ויום הכיפורים שדוחה את טבילתה לליל המחרת \שו"ע שם סע' יב\.
לב.
אשה שצריכה לספור ימים נקיים מותר לה לרחוץ ביום כיפור רק במקום הבדיקה, וצריכה לנגב עצמה רק במגבת עבה שלא תבוא לידי סחיטה \עיין משנ"ב ס"ק לא וכה"ח ס"ק ס\.
לג.
מגבונים - יכול אדם לנגב את עצמו במגבונים לחים שאין בהם כדי להרטיב את פניו ואין בהם טופח על מנת להטפיח דהיינו הרטיבות שבהם לא מרטיבה את פניו או את ידיו.
לד.
מותר לאדם לקרר את עצמו במטלית לחה ששרו אותה ונסחטה בערב כיפור, וכן יכול לקרר עצמו בכל דבר לח שאינו מרטיב את הידיים או את הפנים. ויכול לנקות את פניו במטלית זו \שאינה טופח על מנת להטפיח\. ויש אוסרים, שמא לא נסחט מערב יום כיפורים יפה ויבוא לידי סחיטה ביום כיפור \שו"ע שם סע' ט\.
לה.
יום גשם - ביום כיפור גשום יכול אדם לילך לבית הכנסת ולחזור אף על פי שנרטבות ידיו מהגשם, וכן יכול לילך ולחזור לכל מקום מצווה כשנרטב בצורה זו או אחרת, כיוון שאין זו רחיצה לתענוג האסורה \שו"ע שם סע' ה\.
לו.
בעל קרי - אסור לבעל קרי לטבול אף על פי שאין זו טבילה של תענוג, כיוון שאין הקרי מעכב את התפילה, אמנם אם המקום יבש ירחץ את בשרו במקום שהוא מלוכלך, ויזהר שלא יבוא לידי סחיטה. ואם המקום רטוב ינגבנו במטלית. וידאג כל השנה כולה על תקלה זו שאירעה לו \ועיין לקמן דיני הרואה קרי ביום כיפור - שו"ע שם סע' יא\.
לז.
לכלוך - מי שגופו או ידיו מלוכלכים יכול לרחוץ לנקות את הליכלוך. ואם הליכלוך לא יוצא במים בלבד יכול להשתמש בסבון נוזלי. מי שנטף דם מחוטמו מותר לו לרחוץ מקום הדם בלבד ויזהר שלא לסחוט \שו"ע שם סע' א. כה"ח שם ס"ק בן\.

סיכה
לח.
אסור לסוך שמן או שאר משחה על בשרו, אמנם אם יש לו חטטין או פצעים אף על פי שאין בהם סכנה, יכול לסוך אותם בשמן, אך לא במשחה \עיין שו"ע תריד סע' א\ אם רגיל לסוך כל יום \עיין כה"ח ס"ק ד משנ"ב ס"ק ב\.

נעילת נעליים
לט.
אסור לנעול נעל או סנדל בין בבית בין בבית הכנסת, אמנם מותר לילך עם גרב או נעל בד או פלסטיק דק וכדו' "שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף" \רמב"ם, הל' שביתת עשור פ"ג ה"ז\, ונהגו להתיר גם בנעלי פלסטיק עבים \שו"ע תריד סע' ב. כה"ח שם ס"ק טו, טז, טוב\. אומנם עדיף שלא לנעול נעלים כאלו וכן נעלים שנראים כנעלי עור עדיף שלא ללובשם, שמא ילמדו ממנו בטעות ללכת בנעלי עור. \עיין משנ"ב ס"ק ה\
מ.
נוהגים להקל בסנדלי עץ \עיין כה"ח שם ס"ק י, יא ולדעת המשנ"ב הנ"ל טוב להחמיר\. בכל מקרה אם נגע במנעל מכל חומר שהוא ירחץ ידיו עד סוף פרקי אצבעותיו \עיין כה"ח תקנד ס"ק עג. בא"ח וילך יז\.
מא.
נעל שיש בה קישוט של עור - מותר לנעול ביום כיפור, אמנם אם העור מחזיק את הנעל מלמעלה או מלמטה - אסור \כה"ח תריד ס"ק יא ומשנ"ב שם\.
מב.
מותר ליולדת לנעול נעליים שלושים יום אחר הלידה. וכן חולה שאין בו סכנה שקשה לו לנעול נעלי בד או מי שיש מכה ברגלו וצריך לילך עם נעלי עור - יכול לילך עם נעלי עור ביום כיפור, \רק ברגל שיש בה מכה\ ויותר טוב למצוא נעל מבד או פלסטיק שתגין עליו, בכדי שלא יצטרך להיתר זה \שו"ע שם סע' ג\.
מג.
חייל בשירות מבצעי או מי שנמצא במקום שיש בו עקרבים או נחשים, וכן מי שהולך במקום מלוכלך וכדו' יכול לנעול נעליים מעור ולא לילך יחף. ויותר טוב למצוא נעל מבד או פלסטיק שתגין עליו, בכדי שלא יצטרך להיתר זה \שו"ע שם סע' ד\.
מד.
יש מתירים לעמוד על שטיח עור כשהם יחפים כיוון שאין נעולים בנעל עור, והמחמיר תבוא עליו ברכה. אמנם מותר לעמוד על שטיח רגיל אפילו הוא קשה ביותר \ב"י שם ס"ק ב. רמ"א שם סע' ב ועיין משנ"ב ס"ק ט וכה"ח ס"ק כב שלדעת הרדב"ז אין מקום להחמיר\.

תשמיש המיטה
מה.
אסור לאדם לשמש עם אשתו ביום הכיפורים, ואפילו לישון עימה במיטה אחת אסור בין ביום ובין בלילה \שו"ע תרטו סע' א\.
מו.
אסור ליגע באשתו בלילה, וירחיקו את עצמם כל יום הכפורים כמו בהיותה נדה. בשעת הצורך מותר ליגע בה ביום אך אסור לחבק ולנשק \שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק ב. בא"ח וילך טו ולדעת משנ"ב ס"ק א יש לאסור גם ביום\ .
מז.
אסור לדבר עם אשתו דברי קלות ראש או להסתכל במקומות המכוסים שבה, וכן אסור לה להציע את הסדינים בפניו \כה"ח שם ס"ק ג, ד משנ"ב ס"ק א\.

ילדים ביום כיפור
מח.
כשהיה ר' אחא מתפלל תפילת מוסף בבית הכנסת היה אומר "מי שיש לו ילדים בביתו, יאכיל אותם בכדי שלא יתענו ויבואו לידי סכנה" \ירושלמי, יומא פ"ו ה"ד\.
מט.
אסור לתת לילדים וילדות קטנים פחות מגיל תשע להתענות אפילו "תענית שעות". ואפילו אם הם רוצים בכך, אין מניחין להם כדי שלא יבואו לידי סכנה. ובזה נכשלים הרבה בני אדם שמענים את ילדיהם לפני גיל תשע וראוי למחות בידם \ב"י תרטז ס"ק ב. שו"ע שם סע' ב משנ"ב ס"ק יד וכה"ח ס"ק כג\.
נ.
אחרי גיל תשע מחנכים את הבנים והבנות שיתענו קצת לפי כוחם, מי שהיה רגיל לאכול בבוקר בשעה שמונה, יאכל בשעה תשע. ומי שהיה רגיל לאכול בשבע יאכל בשמונה. וכך מוסיפים כל שנה לענות אותם יותר שעות לפי כוחם ובריאותם של הילדים \שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק ח, ט משנ"ב ס"ק ד ה\.
נא.
מעודדים ילדים וילדות בריאים מגיל אחת עשרה ומעלה לצום את כל הצום כדי לחנכם במצוות \שו"ע שם. כה"ח שם\. ולדעת הרמ"א אין להחמיר בחלש
נב.
ילד שכבר התחיל לצום את כל הצום וכעת אינו יכול להמשיך לנהוג בכך - יעשה שאלת חכם. \אחרונים\
נג.
בנות שתים עשרה ובני שלוש עשרה ומעלה חייבים לצום מהתורה \עיין שו"ע שם. בא"ח וילך יב\. וגם מי שנולד ביום כיפור וביום זה בא לבר מצווה או בת מצווה חייב לצום \מטה אפרים סי' תרטז סע' ד\.
נד.
אף על פי שאסור להאכיל לילדים קטנים מאכל לא כשר, מותר להאכיל ילדים ביום כיפור כיוון שזה דבר המותר להם \רמ"א תרטז סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק כד\. ואדרבה יאכילם בשר ומאכלים ערבים שהרי יום הכיפורים הוא יום טוב \הלק"ט\.
נה.
ילד האוכל ביום הכיפורים - נוטל ידים ומברך ברכת המזון.
נו.
יש לחנך ילדים וילדות קטנים מגיל שלוש ומעלה שלא לנעול נעליים וסנדלים מעור, כיוון שאין בכך עינוי גדול אם לא ינעלו מנעל של עור, ואם הקטנים מבינים ביותר, יש לחנכם גם בגיל קטן יותר \עיין יומא עח ב. שו"ע שם\.
נז.
אם הקטן נועל נעלי עור מעצמו - אין לאחרים להעיר לו על כך, אמנם אביו צריך לחנכו בזה \עיין שו"ע שמג. כה"ח שם ס"ק א\.
נח.
מותר לסוך ולרחוץ קטנים אם הם מלוכלכים ביותר.
נט.
טוב שההורים יכינו אוכל ארוז בעטיפה לילדיהם הקטנים הבאים לבית הכנסת, וכשצריכים הילדים לאכול - לא יאכלו לעיני כולם \כה"ח תרטז ס"ק ט\.
חולים, מעוברות יולדות ומניקות
ס.
כללי - חולים שיש בהם חשש סכנה, או שהצום עלול להביא אותם לחשש סכנה מאכילים אותם כרגיל או במנות קטנות "לשיעורים". ויתבארו דיניהם לקמן \כללים למעוברת, מיניקה, חולה בסי' תריז, תריח\. ועדיף להאכיל חולה לשיעורים מאשר לחברו לאינפוזיה ביום הכיפורים אלא אם כן מחובר כבר מערב יום הכיפורים.
סא.
מעוברת תתענה את כל הצום כמו כל אדם, בין אם היא בתחילת ההריון ובין אם לקראת סופו, אלא אם כן יש סכנה לה או לעובר וכמו שיתבאר להלן.
סב.
מיניקה תתענה את כל הצום כמו כל אדם, אלא אם כן יש סכנה בדבר. ומיד אחר הלידה יש לה דינים מיוחדים דיני "יולדת", וכמו שיתבאר להלן.
סג.
כשיש סכנת ולד הרי זה כמו סכנת נפשות של כל אדם לגבי אכילה או חילול שבת ויום הכיפורים.
סד.
מותר לחלל שבת ויום הכיפורים על מי שיש בו סכנה, בין לצורך אכילתם ובין לצרכים אחרים שלהם.
סה.
לשם יחוד קודם אכילה - חולה שצריך לאכול ע"פ רופא, ורוצה להתחסד שלא לאכול, עובר על מצוות "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" \דברים ד טו\ ועליו נאמר: "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש" \בראשית ט ה - כה"ח תריח ס"ק יג. וכתבו אחרונים שהוא מקיים מצווה באכילה כמו שאחרים מקיימים מצווה בתענית\. ויאמר קודם האכילה: "לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מ"ע דאורייתא של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" וכמו שפירשו חז"ל על הגוף, והריני אוכל ביום הכיפורים לפי השיעורים שתקנו חז"ל לעשות נחת רוח ליוצרנו וכו'".
סו.
מעוברת - שהריחה איזה מאכל ומתאווה לו הרי היא והילד עלולים להיות בסכנה לכן אם אמרה "צריכה אני לאכול" לוחשין לה באזנה "היום יום כיפור" ולפעמים מתיישבת דעתה בכך. ואם אפשר יוסיפו ויאמרו לה, כי אם תתישב בדעתה יהיה לה ילד "ירא שמים" ואם חוששים שתחמיר על עצמה ותבוא לידי סכנה לא יאמרו לה \שו"ע תריז סע' ב. כה"ח תריח ס"ק ט ומשנ"ב ס"ק ד\.
סז.
אם לא נתיישבה דעתה, מאכילין אותה לאט לאט; מתחילה נותנים לה לטעום מעט רוטב וכדומה, כי לפעמים בטיפה אחת מתיישבת דעתה. ואם לאו, נותנין לה לאכול "לשיעורים" ואם עדיין לא נתיישבה דעתה, נותנין לה לאכול כרגיל \שו"ע תריז סע' ב. תריח סע' ז ואחרונים עליו\.
סח.
מעוברת שהריחה מאכל ונשתנו פניה אף על פי שאינה אומרת כלום, מאכילים אותה מיד "לשיעורים" בלי ללחוש לה. ויש שמצריכים לחישה, והכל לפי העניין \שו"ע תריז סע' ב. כה"ח שם ס"ק ה, ו\.
סט.
יש אומרים שמעוברת היא אפילו תוך ארבעים יום מתחילת ההריון \כה"ח שם ס"ק ד\.
ע.
אחר שנתיישבה דעתה אסור להאכילה אפילו פחות מהשיעור \כה"ח שם ס"ק טו ומשנ"ב ס"ק ז\
עא.
איש או אשה שאינה מעוברת שהריחו אוכל והשתנו פניהם - מיד יפלטו רוק בפיהם - והדינים דלעיל חלים גם עליהם ועיין לקמן בדיני חולה על מי שנשתנו פניו \כתובות סא ב. כה"ח שם ס"ק טוב\.
עב.
יולדת - שיושבת על המשבר ביום כיפור ועדיין לא ילדה אינה מתענה \עיין כה"ח שם ס"ק חי ומשנ"ב ס"ק ט י\.
עג.
יולדת שילדה בליל ח' תשרי לא תצום ביום כיפור. כיוון שזה נקרא תוך ג' ימים ללידתה. ודבר זה אינו נתון לשיקול דעת, אלא כל יולדת שילדה אחרי ליל ח' לא תצום ביום כיפורים ותאכל פחות מהשיעור כנזכר לעיל ואם קשה לה תאכל כרגיל \שו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק יט\.
עד.
יולדת שילדה בין ד' תשרי לז' בתשרי אחרי הצהריים צריכה לצום. ואם היא מרגישה צורך לאכול ואמרה "צריכה אני" - צריכה לאכול, אפילו רופא אומר שאינה צריכה. ואוכלת "לשיעורים" כנ"ל, אלא אם כן אמרה שהיא חלשה \שו"ע שם. כה"ח ס"ק כ ומשנ"ב ס"ק יג יד\.
עה.
יולדת שילדה בין ד' תשרי לז' בתשרי אחרי הצהריים ואינה יודעת אם היא צריכה לאכול או לא - צריכה לאכול. וטוב שתאכל "לשיעורים" \מ"ב שם ס"ק יא\.
עו.
אם ילדה לפני ד' תשרי אפילו ביום ג' תשרי אחרי הצהריים ולפני כן הרי היא כשאר כל אדם ואם אמרה "צריכה אני" בגלל הלידה - לא אוכלת. ואם אמרה "צריכה אני" מחמת חולשה או חולי - דינה כדין כל חולה אחר \שו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק כא ומשנ"ב יב\.
עז.
מפלת - אם ההפלה היתה אחרי ארבעים יום מיום העיבור - דינה כיולדת. ונוהגים להחשיב את "ליל הטבילה" כ"יום העיבור" \עיין שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ג ס"ק א\.
עח.
מיניקה - שהתינוק אינו רוצה לינק כי אם ממנה, ואם תתענה יהיה סכנה לולד, לא תתענה, אך תאכל רק בשעה שהיא מרגישה שאין לה יותר חלב להניק, וגם אז תאכל "לשיעורים" \עיין ברכי יוסף סי' תקנד ס"ק ה לעניין תשעה באב\.
עט.
מיניקה שאמרנו, בין אם מיניקה את בנה ובין אם מיניקה ילד של אשה אחרת, כל שהתינוק אינו רוצה לינוק כי אם ממנה, והתינוק לא מוכן לאכול חלב מאבקה, ואין לה חלב להניקו אם לא תאכל - חייבת לאכול לשיעורין כנ"ל.
פ.
חולה - שיש בו חשש סכנה, או שהצום עלול להביא אותו לחשש סכנה מאכילים אותו אם אמר "צריך אני", ואומרים לו "יום כיפורים היום" אם אמר "אף על פי כן" מאכילים אותו עד שיאמר "די". ויש אומרים להתחיל להאכילו "לשיעורים", וכדאי לעשות כן אם אין כלל חשש לסכנה \עיין שו"ע תריח סע' א. כה"ח שם ס"ק י ומשנ"ב ס"ק ד ה\.
פא.
כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא ומאכילים אותו מיד אפילו לא אמר "צריך אני". ומי שהריח מאכל ואומר "צריך אני" מאכילין אותו אף על פי שאין הוא חולה ואף על פי שלא נשתנו פניו \עיין שו"ע תריז סע' ג. כה"ח שם ס"ק ה, יג ומשנ"ב ס"ק ו ז\.
פב.
חולה שלא נשתנו פניו וצריך לאכול, לוחשים לו "היום יום כיפור" לפני שמאכילים אותו. אמנם אם נשתנו פניו אין לוחשים לו ומאכילים אותו מיד שלא יסתכן וימות \שו"ע שם. כה"ח תריח ס"ק י ומשנ"ב ס"ק ה\.
פג.
אם החולה אומר שהוא צריך לאוכל כיוון שהוא מרגיש "מסוכן" או "חשש מסוכן" - מאכילים אותו, אפילו אם מאה רופאים אומרים שאינו צריך או אפילו שהמאכל מזיק לו - כיוון ש"לב יודע מרת נפשו" \שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק א, יא\. אמנם אם החולה רוצה תרופה והרופא אומר שהתרופה הזו מזיקה לחולה - שומעין לרופא \שו"ת רדב"ז ד, סי' סו וכה"ח ס"ק יא\.
פד.
אם רופא אחד אומר שצריך לאכול, והחולה אומר שאינו צריך - יאכילו אותו כיוון שהחולי גורם לחולה שאינו מרגיש בצורכו, ודין זה נכון אפילו אם החולה הוא רופא בעצמו \שו"ע תריח סע' א. כה"ח שם ס"ק ט ומשנ"ב ס"ק ג\.
פה.
כשרופא מסופק אם להאכיל את החולה, וחולה אומר "אני צריך" או "אין אני צריך" - יאכילו אותו. כיוון שספקותיו של הרופא הוי ספק נפשות. ובלבד שהרופא מכיר מחלה זו \שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק כח, כט ומשנ"ב ס"ק ה\.
פו.
אם החולה מסופק אם צריך לאכול ורופא אומר אינו צריך - לא יאכילו אותו כיוון שאין ספקותיו של החולה כלום, כי רוב חולים אינן יודעים ובקיאים בחולי שלהם. אמנם אם החולה הוא עצמו רופא, והוא מסופק — מאכילים אותו \שו"ע תריח ס"ע ה. כה"ח שם ס"ק ל\.
פז.
אם רופא אחד אומר שצריך לאכול ואחד אומר שאינו צריך - יאכילו אותו \שו"ע שם סע' ב\.
פח.
אם רופא אחד אומר שצריך לאכול ושניים אומרים שאינו צריך - לא יאכילו אותו, אמנם אם הרופא היחיד נחשב מומחה מיוחד - מאכילים אותו \מג"א שם ס"ק ד\ ואם רופא מומחה אומר אין צריך ושני רופאים שאינם מומחים אומרים צריך - מאכילים אותו \שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם ס"ק כג ומשנ"ב ס"ק י יד\.
פט.
אם שני רופאים אומרים שחולה צריך לאכול ושנים אומרים שאינו צריך — יאכילו אותו. ואפילו שניים אומרים צריך ומאה אומרים אינו צריך - מאכילים אותו שאין הולכים אחר רוב דעות, וכיוון שיש שנים שאומרים צריך, הם נחשבים דעה שווה למאה - והוי ספק נפשות ומאכילים אותו \שו"ע שם סע' ד\.
צ.
רופא או רופאה שווים הם לענין זה \מג"א שם ס"ק א. כה"ח שם ס"ק ג ומשנ"ב ס"ק א\.
צא.
סומכים גם על רופא נכרי וגם על רופא מחלל שבת ומאכילים את החולה ואפילו אם הם חולקים על רופא ירא שמים \עיין שו"ע שם סע' א. מג"א שם. כה"ח שם ס"ק ב, ג, ד ולדעת המשנ"ב ס"ק א אם הרופא בקי\.
צב.
כל רופא שאומר "אינני מבין במחלה זו", אף על פי שנחשב מומחה למחלות אחרות, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין להאכיל או לא להאכיל, והרי הוא כשאר כל אדם. אמנם נשים מילדות או חכמות נחשבות כמומחיות לעניין יולדת ודעתם כדעת רופא \מג"א שם ס"ק ח ומשנ"ב ס"ק א\.
צג.
רופא שמזלזל ביום כיפור ונראה שאומר לחולה לאכול מחמת זילזול בקודש, אין לשאול אותו בענינים אלו. אמנם מותר לשאול רופא שלא צם ביום כיפור אך שומר על שמו הטוב ולא יכשיל חולה שומר מצוות בכוונה \עיין כה"ח שם ס"ק ד ועיין ביאור להלכה שם ד"ה חולה בענין נאמנות לרופא\.
צד.
אין לסמוך על סתם בני אדם שמחווים דיעה בעניין רפואה ואינם יודעים ברפואה כי אם על החולה עצמו ש"לב יודע מרת נפשו". אמנם אם אנו רואים שהחולה נחלש הרבה - כל אדם יכול לקבוע שיש סכנה ומאכילים אותו מיד \שו"ע, רמ"א שם סע' א, ו. כה"ח שם ס"ק לב ומשנ"ב ס"ק א\.

סוגי מחלות
צה.
אדם חלוש מאד וכן אדם זקן מאד שהתחילו לצום, וניכרת עליהם חולשה גדולה יש בזה חשש סכנה ומאכילין אותם \רמ"א שם סע' ו ומשנ"ב ס"ק טז אפילו בלי אישור רופא וכה"ח ס"ק לב לג\.
צו.
מי שאחזו בולמוס והוא חולי מחמת רעבון, עד כדי שעיניו כהות ואינו יכול לראות, מאכילין אותו עד שיאורו עיניו \שו"ע שם סע' ט\.
צז.
מחלת נפילה היא מחלה שיש בה סכנה ואסור לצום, ואם זמן הנפילה ידוע ואינו ביום כיפור צריך להתענות כרגיל \ועייל למשנ"ב ס"ק ה שאסור לחולה להחמיר על עצמו\.
צח.
סכנה למחלת נפש נחשבת לסכנה ומותר לו לשתות תרופה ביום הכיפורים, או לאכול לפי הוראת הרופא.
צט.
כשיש לאדם מחלות ידועות כגון: שחפת, סכרת גבוהה, מחלת לב וכדו', עליו לגשת לרופא לפני יום כיפור, ולקבל חוות דעת רפואית על מצבו. ולאחר מכן לגשת לרב עם אותה חוות דעת כדי לדעת כיצד עליו לנהוג. כי לפעמים מספיק רק לשתות ולפעמים מספיק לאכול "לשיעורים" ולפעמים צריך לאכול כרגיל. ואין לחולה להתיר או להחמיר על עצמו כיוון שיכול להגיע לאיסור כרת או לסכנת נפשות \אחרונים\.
ק.
חולה שצריך לאכול על פי המפורט לעיל, ואוכל - הרי הוא מקיים מצות הבורא יתברך של "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". והבורא שציווה לצום ביום הכיפורים ציווה עליו לאכול כשהוא חולה. ואם הוא מחמיר על עצמו שלא כדין ויבוא לסכנת נפשות הריהו הוא עובר איסור חמור של "מאבד עצמו לדעת" \משנ"ב ס"ק ה ואחרונים\.

האוכל ביום כיפור
קא.
הכנת אוכל - מי שחושש או יודע שיצטרך בשביל עצמו או בשביל אחרים לאכול ל"שיעורים", ישקול ויכין אוכל או משקה כ"שיעור" בערב כיפור. ואם לא הכין, יכול לשער כי שיעור אכילה המותר לחולה שפורט לעיל הוא בערך כפרוסת לחם \כמו שרגילים לפרוס היום "לחם פרוס"\ וחמישית כוס מים. ואם צריכים לשקול ושכחו לשקול מערב כיפור יכולים לשקול ביום כיפור עצמו כיוון שזה צורך מצווה \כה"ח תריח ס"ק מ ועיין למשנ"ב ס"ק כד\.
קב.
מי שנראה כי מחלתו קשה או שחולשתו גדולה ונראה שאין אכילה "לשיעורים" מספיקה לו, ואפילו יש ספק בדבר - יאכל כרגיל. וכן אם החולה מרגיש שאכילה "לשיעורים" לא מספיקה לו - רשאי לאכול כהרגלו \ועיין שו"ע שם סע' ח\.
קג.
מאכלי איסור - בכל אלו שמאכילין אותן משום סכנה, אם אין שם מאכל היתר מאכילין אותן מאכל איסור, \עיין שו"ע שם סע' ט\. ואם מאכילין אותן דבר איסור, יש להאכילן פחות מ"כזית" בכל פעם אם זה מספיק להם. וצריך לברך על אוכל זה תחילה וסוף \שו"ע קצו סע' ב\.
קד.
ברכה - צריך לברך לפני כל אכילה שאוכלים ביום כיפור ואם אוכל לחם יותר מ"כביצה" \54 גרם\ צריך ליטול ידיו לברך לברך "על נטילת ידיים" "המוציא" ו"ברכת המזון". ובברכת המזון יאמר "יעלה ויבוא" ויזכיר את "יום הכיפורים הזה". ואם חל בשבת אומר גם "רצה", ואם שכח לומר "רצה" או "יעלה ויבוא" אינו צריך לחזור ולברך, שאין חיוב היום לאכול פת, אמנם אין לעשות קידוש אפילו אם חל יום הכיפורים בשבת \שו"ע שם סע' י. כה"ח שם ס"ק סב משנ"ב ס"ק כט\.
קה.
אם אוכל "לשיעורים" פחות "מכביצה" נוטל ידיו ולא מברך "על נטילת ידיים" ומברך "המוציא" ואוכל ואם אכל יותר מ"כזית" מברך "ברכת המזון" עם "יעלה ויבוא" כדלעיל בסעיף הקודם \עיין שו"ע תריח סע' ו\.
קו.
המשך צום - חולה שאכל כפי צורכו אסור לו לאכול יותר כל יום כיפור, וצריך להמשיך ולצום כמו כולם \כה"ח תריז ס"ק טו\. חולה שהותר לו לאכול יאכל מאכלים טובים ומזינים שהרי יום הכיפורים הוא יום טוב, ועוד שאם יאכל מאכלים מזינים יוכל לאכול פחות. \הלק"ט\
קז.
שאר איסורים - חולה שהותר לו לאכול כדי לצאת מהסכנה אסור לו לרחוץ או לנעול נעליים אם אינו צריך להם \ועיין לעיל בדיני רחיצה ונעילת סנדל\.

תפילות יום כיפור
א.
כוונה - "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזירה", ועיקר התפילה היא הכוונה. ו"שערי דמעה לא ננעלו". ואף שאנו בטוחים שה' יוציא משפטינו לאור, אנו יודעים שביום הזה יש נידונים לחיים ויש להיפך ח"ו. ולכן ישתדל להתפלל בכוונה, בהכנעה ובתחנונים. ואם באה לו בכייה, סימן שבאותה שעה הוא נידון.
ב.
כתב הבעל שם טוב כי כל המחשבות הזרות שבאות לאדם בתפילה, הם תיקונים שעל האדם לתקן ולהעלות. ועל כן כל יום באות מחשבות זרות אחרות, שהם התיקונים שעליו לתקן באותו יום. ותפקיד האדם להתעלם מהם על ידי שהוא מתרכז בתפילה וזהו תיקונם.
ג.
טוב לומר מעט סליחות בנחת, מלומר הרבה סליחות במרוצה \מג"א תרכב ס"ק ב. כה"ח תרכ ס"ק ד\.
ד.
ידוע שעיקר התפילה היא הכוונה. ויזהר כל אדם לא להפריע את כוונות המתפללים על ידי שמביא ילדים קטנים מאוד, ויזהר לא לדבר בבית הכנסת "וגוערים בו" כמבואר בשו"ע \קכד סע' ז\, ופוגע בתפילתו ומפריע את האחרים בתפילתם ביום חשוב זה.
ה.
דמעות - כתוב בזוהר הקדוש "כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקודשא בריך הוא - אף על גב דאתגזר עליה עונשא - יתקרע". כל מי שמוריד דמעות לפני הקדוש ברוך הוא, אף על פי שנגזר עליו עונש - הוא נקרע \ויחי רכג א\. וכך היה נוהג האר"י לעשות בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים \מהרח"ו\.
ו.
נשים - חייבות בתשובה, בבקשת סליחה, בוידוי ובכל סדר יום הכיפורים כמו הגברים, וראוי שיתפללו את כל התפילה עם הציבור בבית הכנסת. אשה שמטופלת בילדים קטנים תתפלל בביתה ויעלה לה כאילו התפללה עם הציבור.
ז.
תלמיד חכם - לא ישתמט מלהתפלל עם הציבור סליחות ובקשות. אף על פי שעוסק בתורה \כה"ח שם ס"ק ג\.
ח.
"ברוך שם" - בליל כיפור וביומו אומרים "ברוך שם" בקול רם \שו"ע תריט סע' ב\ משום שהיא שירת המלאכים ואין אנו יכולים בימים רגילים לומר את שירתם כשאין אנו במדרגתם. אולם ביום הכיפורים שאנו נוהגים כמותם בהרבה דברים, אנו גם אומרים את שירתם \מג"א שם ס"ק ח ומשנ"ב ס"ק ח וכה"ח ס"ק לד לה\.
ט.
קול רם - יש נוהגים להתפלל תפילת י"ח בראש השנה וביום הכיפורים בקול רם כדי שיוכלו לכווין יותר בתפילה. ולפי הזוהר יש להקפיד ולהתפלל בלחש ממש, וכן נוהגים \שו"ע תקפב סע' ט. עיין כה"ח תקפב ס"ק זן\.
י.
נוהגים בסליחות, בתפילות ובפיוטים לומר קטעים בקול רם לעורר את הכוונה. ויש נוהגים שהחזן אומר חצי פסוק של תפילה, פיוט או סליחה, והציבור משלים את חצי הפסוק השני. וטוב יותר שגם הציבור וגם החזן יאמרו את כל הפסוק, חלקו בקול רם וחלקו בלחש, ובמיוחד בפסוקים שיש בהם שם ה'. אמנם גם אם לא אמרו כן - יצאו ידי חובה \עיין שכנה"ג. שו"ת רב פעלים א, סי' יא. שו"ת תורה לשמה סי' שעד\.
יא.
שינוי מנהג - יש נוהגים מנהגים שונים בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים שאינם מדוייקים על פי ההלכה. ואעפ"כ לא ימהר אדם לשנות מנהג שנקבע מדורי דורות, ואפילו ניגון. ורק חכם הקהל יכול לשנות את המנהג בהסכמת רוב מניין ורוב בניין של הציבור. וזאת גם באופן שלא תיווצר מזה מחלוקת, שאם לא כן יצא שכרו בהפסדו \עיין רמ"א תריט סע' א. כה"ח שם ס"ק כט, ל. כה"ח תקפב ס"ק לח\.
יב.
עמידה - יש שעומדים על רגליהם בכל תפילת ערבית ותפילות היום, ואם נחלשו יכולים לסמוך לאיזה דבר או לשבת. וטעם העמידה להיות דוגמת המלאכים, אמנם אם בגלל זה לא יכווין בתפילה -אין לעשות כן \עיין שו"ע תריט סע' ה והחונים עליו\.
יג.
אסור לישב בבית הכנסת בשעה שארון הקודש פתוח, וספר התורה מונח בו. אמנם מי שהוא חלש יכול להקל כיוון שהארון הוא רשות אחרת \שו"ת חת"ס חו"מ סי' עג. ט"ז יו"ד רמב ס"ק יג\.
יד.
נוסח מדויק - יזהר לדקדק בתפילתו היטב שלא ישנה את הנוסח, וצריך להדר אחר סידור או מחזור שהוא מדוייק היטב להתפלל מתוכו \רמ"א שם. כה"ח שם\.

טו.
אין אומרים בתפילת יום הכיפורים "יום טוב" כיוון שיום צום הוא, אלא אומרים רק "יום מקרא קודש". ואומרים "יום כיפורים" ולא "יום כיפור" כיוון שביום זה מתכפר גם לחיים וגם למתים \כה"ח תרכא ס"ק לג ועיין למשנ"ב ס"ק יח \.
טז.
בשבת - כשחל יום הכיפורים בשבת צריך להזכיר את השבת בתפילת העמידה. ואם לא הזכיר "שבת" בברכת "מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים", צריך לחזור. כיצד חוזר? אם נזכר אחרי "רצה", לפני "יהיו לרצון" האחרון - חוזר ואומר "אלהינו ואלהי אבותינו מלוך וכו'" ואם נזכר אחר כך - חוזר לראש התפילה. אם הזכיר "שבת" במקומות אחרים בתפילה - אינו חוזר, דקיימא לן ספק ברכות להקל \עיין כה"ח תריט ס"ק לג\.
יז.
אומרים בשבת "אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו" לפני שאומרים "קדשנו במצותיך" \עיין כה"ח שם ס"ק לב\ והמשנ"ב \בסימן תריט ס"ק ז\ כתב שלא אומרים "רצה נא במנוחתינו" כיון שהוא יום תענית.
יח.
כשצריך לחזור, אינו יכול לצאת ידי חובה כשהוא מכווין לחזרת הש"ץ, כיוון שמוסיפים בחזרה פיוטים ובקשות. ואינו יכול לצאת ידי חובה בברכת "מעין שבע" של הש"ץ בלילה, כיוון שיום הכיפורים אינו מוזכר בברכת "מעין שבע" \אמנם בשבת רגילה מועיל לכווין לברכה זו - עיין כה"ח שם ס"ק מ\.

חזרת השליח ציבור
יט.
בחזרת השליח ציבור יאמר הסומך פיוטים לפני קדושה, אך שליח הציבור לא יפסיק בתפילתו ויש שאומרים פיוטים לפני התפילה וגם פיוט זה אם רוצים לאומרו יאמר אותו הסומך ולא שליח הציבור. ויש נוהגים שבשחרית לא אומרים שום פיוט לפני החזרה רק הקהל מתחיל "אתאנו" ואחר כך אומר הש"ץ "אבא כעני שואל על פתח וכו'".
כ.
כשהש"ץ חוזר התפילה בקול רם, יאזינו המתפללים ויכוונו לברכותיו, ולענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן" אחר הברכות, ומותר לקהל לומר את החזרה בלחש ובקול דממה דקה ביחד עם החזן, ויזהר שלא להגביה קולו יותר מהש"ץ. וצריכים להזהר שלא להזכיר את שם ה' שבנוסח הברכות \עיין כה"ח תקפב ס"ק טן\.
כא.
יש לדעת כי בנוסח אשכנז וספרד יש פיוטים והוספות רבות באמצע החזרה של הש"ץ והספרדים לא נהגו בזה. וכל אחד ינהג בזה כמנהגו. ואם בן עדות המזרח מתפלל במנין אשכנזי - לא יאמר באמצע החזרה את הפיוטים הללו דהוה הפסק.

מקום התפילה
כב.
ישב במקומו הקבוע, וישתדל שמקום זה יהא מול הקיר, ולא מול חלון או תמונה. כמו כן יראה לבחור מקום שאין בו הפרעות מעוברים ושבים הנכנסים ויוצאים לבית הכנסת ולא מקום שיש בו רעש או ריח רע. ולא יעשה שום מחלוקת עבור מקום הישיבה, כי אדם מכבד את מקומו ולא המקום את האדם.

שליח ציבור
כג.
ידקדקו לבחור שליח ציבור הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא, וראוי שיהיה בן שלושים שנה ויותר שאז כבר נכנע לבו. וגם כדאי שיהא נשוי ויהיו לו בנים כיוון שאז הוא שופך ליבו בתפילה ומתחנן מקירות ליבו. וכל מי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל את הציבור ומנע ממנו דבר טוב שהיה ראוי להם. ומכל מקום כל ישראל כשרים. וטוב לקחת שליח ציבור שהוא בן תורה אף על פי שאינו נשוי, בן שלושים, וכדו' \רמ"א תקפא סע' א\.
כד.
היודע בעצמו שאינו בקי בתפילות היטב, אין לו להכניס את עצמו להתפלל אפילו לא סליחות, אלא אם כן הציבור מפציר בו מאוד. ואפילו אדם שראוי להתפלל, אם רואה שיש מחלוקת בגלל עניין זה, לא יעלה להתפלל אף על פי שיעלה במקומו מישהו שאינו הגון \כה"ח שם ס"ק לח\.
כה.
יש להעמיד שני סומכים לשליח ציבור שיעמדו מימינו ומשמאלו בעת הסליחות ויש שמעמידים גם בתפילות, וכן מצינו כשמשה רבינו ע"ה התפלל לפני ה' סמכו ידיו אהרן וחור, ככתוב "ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד" \ב"י תריט ס"ק ד. שו"ע שם סע' ד בשם פרקי דרבי אליעזר פרק מד\. ולכל הפחות יש להעמיד סומך אחד כדי שיאמר את הפיוטים שבאמצע תפילת העמידה שאסור לשליח הציבור להפסיק בהם \כה"ח שם ס"ק מג ועיין במשנ"ב ס"ק יז היכן מעמידים "סומך" בתפילה\.

וידוי
כו.
צריך לומר את הוידוי מעומד, וגם כששומע את הש"ץ מתוודה יעמוד \שו"ע תרז סע' ג ולחונים עליו, ר"ז סעיף ח'\. ונוהגים להתכופף קצת בוידוי \כה"ח שם ס"ק כד ומשנ"ב ס"ק י\. וכשמזכיר את החטא, יכה באגרוף על הלב, כלומר אתה גרמת לי שחטאתי \בא"ח כי תשא ג. כה"ח שם ס"ק טוב ומשנ"ב ס"ק יא\.
כז.
אומרים בוידוי "חטאתי עויתי פשעתי" "חטא" זה שוגג, "עוון" זה מזיד, "פשע" זה החוטא על מנת להכעיס. ואנו מבקשים על החטא הקל תחילה ואחר כך על הכבד \עיין יומא לו ב. רמב"ם, הל' תשובה פ"א ה"א\.
כח.
"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל - ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכיפורים. ומצות וידוי יום הכיפורים: שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יום הכיפורים ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה. והיכן מתודה? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית" \רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ז\.
כט.
יאמר בוידוי את כל החטאים המוזכרים בנוסח הרגיל של "אשמנו בגדנו" אף על פי שיש שם דברים שלא חטא בהם מכיוון שאדם מתוודה גם על חטאי אנשים אחרים מעם ישראל, ואדם מתוודה גם על חטאים שלו בגילגולים קודמים, ואדם מתוודה על חטאים קלים שנחשבים כמו חטאים גדולים כעניין שנאמר: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים", ויותר צריך להקפיד בעניין זה אדם חשוב, כיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה \בא"ח כי תשא א\.
ל.
לפי הקבלה יש לומר וידוי רק על פי הא"ב ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך. כמו כן אין לומר וידוי יותר מפעם אחת בתפילה אחת. ומי שהוא יודע שחטא חטא שלא נזכר בוידוי, נכון שיפרט את החטא ההוא ויתוודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש בלחש. וכן אם החטא הוא אחד מהמפורשים בוידוי, אז כשמגיע אליו יתמרמר עליו ביותר. וחסידים הראשונים היו כותבים את עוונותיהם כדי להתוודות עליהם \ספר חסידים סי' כא. עיין כה"ח תרז ס"ק יד\.
לא.
יחיד שאומר וידוי ומפרט בו את חטאיו הפרטיים יאמר אותו בלחש כדי שלא ישמעו אחרים את חטאיו דכתיב "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" \תהלים לב א\. אומנם נוסח הוידוי המודפס בסידורים, אין בו משום מפרסם חטאיו ואם חושדים אנשים אחרים בחטאו, מותר לו לגלות שחטא \שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק יב ומשנ"ב ס"ק ו ח\.
לב.
עוונות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים שעבר אף על פי שהוא יודע שלא עשה אותם יותר, מכל מקום יכול לחזור ולהתוודות עליהם, והרי זה משובח שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד" \תהלים נא ה - רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ח. שו"ע תרז סע' ד - ועוד שהוא ע"ד המעשה הידוע במארחו של רס"ג שאף על פי שכיבד לרס"ג, ביקש אחר כך סליחה על כך שאם היה מכירו היה מכבדו יותר ויותר - ועיין למשנ"ב ס"ק יד ולכה"ח ס"ק לג\.
לג.
שליח ציבור שמתוודה בחזרת הש"ץ בעד כולם יאמר את הנוסח הכללי, וצריך לומר את הוידוי בקול רם שישמעו הקהל למען יזכרו וישובו אל ה' ויהיה להם לכפרה. וכל ש"ץ שמנמיך קולו בשעת הוידוי גוערים בו, וכל ש"ץ שמוסיף את חטאיו הפרטיים בחזרת הש"ץ הרי זה טועה. אמנם בתפילת לחש הריהו כמו כל אדם \עיין כה"ח שם ס"ק טז רמ"א תרז ס"ע ב\.
לד.
בתפילת הלחש היחיד מתוודה בסוף התפילה, ואומר וידוי בהיותו עומד כמו בתפילת שמונה עשרה. אמנם אם שומע קדיש יענה עם הציבור וימשיך בוידוי. שליח ציבור מתוודה באמצע התפילה.

כל נדרי
א.
לך אלי - תפילה זכה - הספרדים אומרים קודם "כל נדרי" "לך אלי תשוקתי" ובסופה אומרים "ואשמתי וארבתי" וזה במקום וידוי שיש אומרים שצריך לאומרו לאחר האכילה והאשכנזים אומרים "תפילה זכה" וגם היא יש בסופה וידוי והכל הולך לענין אחד.
ב.
אף על פי שבוידוי צריך לעמוד, פה אין צריך לעמוד כיון שלדעת השו"ע אין צריך להתודות אחר סעודה מפסקת. \ב"י ועיין רמב"ן ושל"ה\.
ג.
יקדים לבוא לבית הכנסת ולקבל את יום הכיפורים מוקדם. וטוב לומר "לשם יחוד" שבו מקבל אדם על עצמו את חמש התעניות של יום כיפור ובו מוחל אדם וסולח לכל מי שחטא כנגדו \עיין כה"ח תריט ס"ק א. עיין סידור "אהלי יעקב" יד ב\.
ד.
מחילה כללית - נוהגים שלפני "כל נדרי" אומר החזן לקהל: "רבותי תמחלו זה לזה" וכולם אומרים "מחלנו", וזה סנגוריא נפלאה לעם ישראל שכולם מוחלים זה לזה \תקנת הבא"ח\.
ה.
טלית - נוהגים ללבוש טלית לפני השקיעה ולברך עליה, ואם נתאחר עד בין השמשות יתעטף בטלית אך לא יברך עליה. ונשארים מעוטפים בטלית עד אחרי ערבית \עיין כה"ח שם ס"ק ב ועיין במשנ"ב ס"ק ד\.
ו.
הוצאת ספרי תורה - מנהג ירושלים להוציא את כל ספרי התורה שבהיכל כדי לצרף את זכות ספר התורה עימנו בשעה שאנו באים להתיר לעברינים להתפלל. ויש נוהגים להוציא רק שבעה ספרים ויש נוהגים להוציא שלושה ספרים ויש נוהגים להוציא ספר אחד. וכל קהילה תעשה כמנהגה. ובכל מקרה לא יוציאו ספרים פסולים, אלא רק כשרים. ואם אין להם ס"ת כשרים, אומרים כל נדרי בלא ס"ת \עיין כה"ח שם ס"ק טו, טז\.
ז.
טוב להגיה ולתקן את הספר שאומרים איתו "כל נדרי", וטוב שיעשה כן מי שקונה את המצווה כדי שתהא מצוותו שלמה \אחרונים\.
ח.
שליח הציבור או מי שזכה לאחוז בספר התורה המהודר ביותר ואומר: "בישיבה של מעלה וכו'", "כל נדרי" ג' פעמים, ואחר כך אומרים "אור זרוע וכו'" ב' פעמים, והקהל אומרים אחריו בלחש \עיין כה"ח שם ס"ק כב. סידור "אהלי יעקב" יט ב משנ"ב ס"ק ב ובענין הנוסח עיי"ש ועיין כה"ח ס"ק טוב\.
ט.
עומדים שני אנשים חשובים ליד החזן בכדי שיהיה "בית דין" ולא "יחיד מומחה". וטוב שהקהל יגידו יחד עם הש"ץ כדי להתיר גם לש"ץ וכדי שרבים ישתתפו בהתרה זו \שו"ע תריט סע' ד כה"ח ה ו\ וטוב שהשניים שעומדים עימו יאמרו גם הם בלחש נוסח ההתרה יחד אתו.
י.
צירוף עברינים - אנו מצרפים את "העבריינים \אנשים שאינם נזהרים לקיים תורה ומצוות\ לתפילתנו כי "כל תענית \ציבור\ שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת" \כריתות ו ב. עיין כה"ח שם ס"ק יב, יג ועיין במשנ"ב ס"ק א\.
יא.
מכירת מצוות - יש נוהגים למכור זכות ספר "כל נדרי" ושאר מצוות. וראוי למכור את המצוות בשבת קודם כיפור או בזמן אחר על מנת שלא לאחר אמירת "כל נדרי" אחרי השקיעה או "צאת הכוכבים" \עיין כה"ח שם ס"ק כה\.
יב.
יש מקומות שמוכרים בהם את זכות אמירת "כל נדרי" וצריך להזהר שהקונה יהיה יהודי ירא שמים.
יג.
כשמוכרים המצוות - אסור לאדם להוסיף במחיר בכדי להעלותו שירוויח בית הכנסת והוא אינו מתכווין לקנות. ויש בזה גם שקר וגם לחץ על הקונה להוסיף בדמים שזה דבר אסור.
יד.
רבינו האר"י ז"ל ציוה לתלמידו לקנות ספר של "כל נדרי" אפילו בממון רב. ואם לא יכול לקנות "ספר ראשון" ישתדל לקנות אחד מהספרים האחרים \עיין כה"ח שם ס"ק טו\.
טו.
הרוצה לקנות ספר יקפיד יותר מכל אדם לטבול קודם יום הכיפורים.
טז.
התרת הנדרים - התרת נדרים של "כל נדרי" היא גם על הנדרים שנדרנו בשנה שעברה ועברנו עליהם. התרה זו באה לעקור את הנדרים מעיקרם ש"אנן סהדי" שכל מי שעבר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו, ובמקרה זה בית דין יכול להתיר את נדרו. והתרה זו היא גם תנאי על כל הנדרים שנידור בשנה הבאה שיהיו בטלים ומבוטלים. לכן אומרים אותה גם בלשון עבר וגם בלשון עתיד: "כל נדרי וכו' די נדרנא ודי ננדר", "ודי אשתבענא ודי נשתבע וכו'", ולכן יש לומר גם, "מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה", ו"מיום הכפורים הזה עד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום וכו'". \יש נוסחים אחרים בחלק מהסידורים ועדיף בנוסח זה. ואם הקהל לא אומר נוסח זה - היחיד יכול לומר נוסח זה שיש בו גם על העבר וגם על העתיד כדלעיל. כמו כן אפשר לשלב את הנוסחים כך: "כל נדרי וכו' די נדרנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה, ודי ננדר מיום הכפורים הזה עד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום" "די אישתבענא מיום וכו'" כה"ח שם ס"ק טוב משנ"ב ס"ק ב \.
יז.
מי שנדר וזוכר הנדר ורוצה להתירו לא יכול להסתפק בתפילת "כל נדרי", וצריך "התרת נדרים" בפני שלשה כדין \עיין כה"ח שם ס"ק יט, כח\.
יח.
טעם אמירת "כל נדרי" עמוק מאוד על פי הסוד ורמוז הוא בדברי הזוהר \פנחס רנה א\ הנאמרים אחר "כל נדרי". ולכן גם מי שכבר עשה "התרת נדרים" צריך לומר "כל נדרי" בליל כפור \עיין כה"ח שם ס"ק טו כח ועיין משנ"ב ס"ק ב\.
יט.
כל נדרי - ביום - טוב לומר "כל נדרי" מבעוד יום כי אין מפירין נדרים בשבת ויום טוב, \רמ"א תריט ס"א כה"ח ס"ק כה\ ובדיעבד אם אמרו "כל נדרי" בלילה - יש להם על מה שיסמוכו. כיוון שב"כל נדרי" יש גם תפילה לסליחה על העבר, וגם תנאי וקבלה על הנדרים של השנה הבאה, ומותר לעשות זאת בשבת ויום טוב. אמנם אם רואה שהציבור מאחר לקבל את יום כיפור יעמוד ויאמר בשקט "אני מקבל עלי את תוספת יום כיפור" ויברך "שהחיינו". אך יזהר לא לברך פעם שנית "שהחיינו" בשעה שהציבור מברכים \עיין כה"ח שם ס"ק כב, כה ועיין משנ"ב תריט ס"ק ה\.
כ.
ונסלח - מי שאכל בשר טלה וחשב שהוא בשר חזיר - חייב כפרה אף על פי שאכל היתר. ולכן אומרים "ונסלח לכל וכו'" אחרי "כל נדרי", כי אף על פי שהנדרים הותרו, יש צורך בכפרה עבור מי שעובר עליהם ולא ידע שהם מופרים. כיוון שכוונתו היתה לעשות איסור. \עיין קידושין דף פא:\
כא.
הקפת הספרים - אחרי "כל נדרי" נוהגים להקיף את התיבה עם ספרי התורה כדי שכל אחד יוכל לנשק את ספרי התורה. ובחיבה זו שאנו נוהגים עם ספרי התורה יכול כל אדם לתקן כמה וכמה עוונות. ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמנו בכבוד התורה, ומקבלים עלינו מהיום ואילך ללכת בדרכה \עיין כה"ח שם ס"ק טו. סידור "אהלי יעקב" יח ב\.
כב.
כשמחזירים ספר תורה למקומו טוב להאריך את הדרך ולסובב אותו בין הקהל כדי שינשקו אותו כולם. ויש נוהגים לבקש מהס"ת מחילה אם פגעו בקדושתו \כה"ח ס"ק טו\.
כג.
שהחיינו" - שליח הציבור מברך "שהחיינו" על יום כיפור, וכל אחד יכול לברך לעצמו או לשמוע משליח הציבור ולצאת ידי חובה. וטוב שיברך לעצמו אם אינו שומע היטב את שליח הציבור, או אם אינו בטוח שהש"ץ מכווין להוציא את הרבים ידי חובתם או אם רואה שהציבור מאחרים לברך "שהחיינו" אחרי השקיעה. ואחר כך אומרים "קם רבי שמעון וכו'", ומברך שליח הציבור את הקהל ב"מי שברך" "השכבות וכו'" \עיין כה"ח שם ס"ק כב, כג משנ"ב ס"ק ג\.
כד.
הנשים שבירכו בהדלקת הנרות "שהחיינו", וכן איש שבירך "שהחיינו", לא יברכו "שהחיינו" עם הקהל אלא ישמעו מהש"ץ ויענו "אמן" \עיין כה"ח שם ס"ק כא\.
כה.
"והוא רחום" - לא אומרים "והוא רחום" לפני ערבית, ואומרים קדיש בניגון מיוחד ואחר כך מתחילים להתפלל ערבית. וטוב להתחיל להתפלל מבעוד יום \בא"ח וילך יא, יג. עיין כה"ח שם ס"ק כד ועיין משנ"ב ס"ק ו שישתדל לקרוא ק"ש בלילה בעונתה ממש\.

קבלת שבת
כו.
אם מתפללים מוקדם קודם שקיעה אומרים קבלת שבת אחרי החזרת ספרי התורה למקומם, יש אומרים רק "מזמור שיר ליום השבת" וטוב לומר כל הסדר ואין לומר "במה מדליקין" ושאר מזמורים \עיין כה"ח שם ס"ק לח\.
כז.
אם רואים שהזמן עובר ולא יספיקו לומר קבלת שבת בעוד השמש על הארץ - יקדימו אותה ואחר כך יאמרו "לך אלי" ו"כל נדרי וכו'" ויש להזהר בכך במקומות שנוהגים למכור המצוות שעלולים להאריך עד אחר הזמן \עיין כה"ח שם ס"ק לז. שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ב ס"ק ג. סידור "אהלי יעקב" טו. שלמי חגיגה סימן ו ס"ע ו\.
כח.
כשחל יום כיפור בשבת, אומרים "ויכולו" וברכת "מעין שבע" כמו בכל שבת, וצריך לומר "המלך הקדוש" במקום "האל הקדוש" ומסיים "מקדש השבת". ואין מזכיר בו יום הכיפורים כלל \שו"ע שם סע' ג\.
כט.
אם שכח ואמר "האל הקדוש" בברכת "מעין שבע", ונזכר בתוך הברכה שטעה - חוזר ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך כסדר. ואם נזכר אחרי שהזכיר שם "ה'" של ברכת "מקדש השבת" - חוזר לראש ברכת "מעין שבע" \בא"ח ניצבים יח\.

ליל כיפור
א.
טוב לומר ארבע פרקי תהילים אחרי תפילת ערבית בין בחול בין בשבת והם שמירה על האדם מקרי ח"ו בלילה חשוב שכזה. \כה"ח ס"ק מט משנ"ב ס"ק יד\
ב.
ישתדל כל אדם ללמוד תורה קודם שיישן, כדי שיישן מתוך דברי תורה. וכן האדרא רבא או זוטא, משניות וגמרא יומא כל אחד לפי כוחו, ומשתדלים ללמוד אותם בבית הכנסת, אמנם גם מי שהולך לביתו יעשה כן \עיין כה"ח תריט ס"ק ן. סידור "אהלי יעקב" מט ב סע' ד משנ"ב ס"ק טז\.
ג.
יש נוהגים לקרוא בליל כיפור כל ספר התהלים, וכן ביום חוזרים לקרותו שוב פעם, כי הוא סגולה רבה לכפר על הנפש ולבטל כל גזירות קשות ורעות. \ובמיוחד שהקורא תהילים פעמים קורא שלוש מאות פרקים כמנין "כפר"\ וידקדק בקריאתו מלה במלה ובטעמים ונעימה, ויזהר שלא יפסיק בקריאתו, כי הקורא כהוגן בורא מלאך אחד סניגור להמליץ בעדו ולכפר עליו, ותפילתו תקובל ברצון. וטוב לקרוא תהלים מלקרוא פיוטים אחרים. וכשיאמר פיוטים, יאמר פיוטים המעוררים את ליבו לאהבת הבורא ויראתו. וטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה.
ד.
ראוי להיות ער בנקודת חצות והעושה כן זכותו גדולה מאד. ואין לומר בלילה זה תיקון חצות, אלא יקרא ק"ש שעל המטה כמו בכל לילה. וטוב שלא יתעטף בכרים ובכסתות המחממין ועל כל פנים לא יכסה רגליו כדי שלא יתחמם ויראה קרי \עיין כה"ח שם ס"ק נא משנ"ב ס"ק יד\.
ה.
יש נוהגים להשאר ערים כל הלילה כמו הכהן הגדול כדי לא לראות קרי ולהדמות למלאכים שאין להם שינה \מטה אפרים סי' תריט ס"ק כב\. אמנם מי שאין כוחו רב לא ישאר ער כל הלילה ובפרט החזנים כדי שיוכלו להתפלל תפילות היום בכוונה ועירנות.
ו.
אין לישן בבית הכנסת ובפרט לא ליד ההיכל, אלא בביתו או בעזרת נשים \עיין כה
ח ס"ק נב ומשנ"ב ס"ק יד\.
ז.
מי שחלם חלום רע ביום כיפור, אינו צריך תענית חלום כיוון שתענית יום הכיפורים עולה לו גם בשביל החלום ולא יתעצב אל ליבו, אלא יראה לומר את כל תפילותיו בבכי ותחנונים. ויטיב את החלום בפני שלושה מאוהביו \מטה אפרים שם ס"ק כז\.

הרואה קרי
ח.
הרואה קרי ביום הכיפורים ינגב את עצמו. ואם התיבש - מותר לרחוץ את אותו מקום. \עיין תריג ס"ע יא\ וידאג כל השנה כולה כיוון שהראו לו מהשמים שלא מקבלים את תעניתו, כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. ויגלה צערו לת"ח מה שאירע לו ביום הקדוש והנורא, והוא יורהו מה לעשות שיתכפר לו ויאריך ימים \עיין כה"ח תרטו ס"ק יא סדר התיקון לכך ומשנ"ב ס"ק ג\.
ט.
יזהר אדם מכל מה שמביא לידי קרי, לא יאכל מאכלים שמנים וכדו' בסעודה מפסקת, ויזהר מהרהורי נשים ולא יסתכל ולא יתבונן באשתו אף על פי שהיא לבושה בצניעות, וכל שכן שלא יתבונן בשום אשה אחרת שזה אסור בכל יום ובוודאי ביום קדוש זה \רמ"א תרח סע' ד. עיין כה"ח תרטו ס"ק ו\.
י.
מי שראה קרי ובגדו מלוכלך בקרי, יחליף את הבגד כיוון שאסור להתפלל עם בגד כזה \עיין כה"ח תריג ס"ק בן\.
יא.
אסור למי שראה קרי לטבול במקוה וכדו' כמבואר לעיל בדברים האסורים ביום כיפור \שו"ע תריט ס"א יא כה"ח ס"ק זן משנ"ב ס"ק כט\.
יב.
האר"י ז"ל ועוד רבנים מגדולי ישראל היו נוהגים כדרך שהיה עושה הכהן הגדול והיו נשארים ערים כל הלילה \כה"ח תריט ס"ק נ\.

זוהר לליל כיפור
יג.
ילמד משניות "יומא" ואחר לימוד המשנה ילמד קטעים מלוקטים מהזהר הקדוש והמדברים בקדושת יום הכיפורים ומעלותיו \לשון חכמים א, סי' כג משנ"ב תריט ס"ק טז \.
יד.
יזדרז לקום באשמורת הבקר שהיא עת רצון ויתכונן לקראת התפילה. יברך ברכות השחר וילמד תורה או יקרא תהלים או תפילות או יתבודד ויחשוב בגדולת ה' אשר ברא יצר ועשה את כל העולמות, ואשר מנהיגם כרצונו. וחשובה הכנה זו עד מאוד, והעושה כן משוך עליו חוט של חסד ורחמים כפליים משאר ימים \בית הכפורת בשם גורי האר"י\

שחרית ומוסף
ברכות השחר
א.
מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת תהלים ובקשות, יטול ידיו עד סוף פרקי אצבעותיו ויברך "על נטילת ידיים". וכשידיו רטובות ישפשף את עיניו. ואם העיניים מלוכלכות הרבה, יכול לרוחצן במים. כמו כן יברך ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר תהלים ובקשות. ואין לומר בלילה זה "תיקון חצות".
ב.
מי שלא ישן כל הלילה יטול ידיים אחרי עמוד השחר בלא ברכה. \שו"ע סימן ד ס"ע יג ולדעת המשנ"ב טוב שיבוא לידי חיוב ברכה ע"י שילך לעשות צרכיו ועיין ס"ק ל ועיין לעיל בהלכות ברכות השחר\
ג.
מי שנשאר ער כל הלילה יברך אחרי חצות לילה ברכות השחר מ"אלהי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו ישראל". ובבוקר בעמוד השחר יטול ידים בלי ברכה ויברך ברכות התורה. ואם צריך לנקביו, יברך "אשר יצר". ואם לא בירך ברכות השחר בחצות הלילה יכול לברך כל הלילה או בבוקר. במקרה הנ"ל כשמסופק אם עלה עמוד השחר, אין לו ללמוד תורה ללא "ברכת התורה". ויזהר ברגעים אלה לא לשבת בשתיקה, אלא יאמר פיוטים שירות ותשבחות \בא"ח וישלח ג. וישב יג. וזאת הברכה ג. עיין כה"ח מז ס"ק כו. מ"ב שם ס"ק כח\.
ד.
אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" כיוון שנתקנה על נעילת נעליים, ויום כיפור אסור בנעילת הסנדל. גם במוצאי כיפור לא יברך ברכה זו. \עיין בא"ח וישב ט. שו"ת רב פעלים ב, סי' ח\.
ה.
לפני התפילה אחרי "ברכות השחר" וברכת התורה קוראים מזמורי תהלים על מנת לעורר את הלב לתפילה. אמנם אין להאריך בהם כדי לא לאחר זמן קריאת שמע \טור תרכ\.

פיוטים לשחרית של כיפור
ו.
אין להפסיק באמירת פיוטים או דבר אחר, מהתחלת "ברוך שאמר" עד סוף העמידה, ולכן יש נוהגים לאמרם לפני "ברוך שאמר", ואם יש חשש לאחר את זמן קריאת שמע יאמרו אותם אחרי הסליחות ואחרי קדיש "תתקבל" של שחרית. יש נמנעים מלומר את כל הפיוטים אלא אומרים רק את הפיוט "שנאנים שאננים".
ז.
מנהג אשכנז לומר הפיוטים בזמן חזרת הש"צ
ח.
גם ביום הכיפורים אמרים "שיר המעלות ממעמקים" לאחר ישתבח.
האל הקדוש
ט.
אם טעה ואמר "האל הקדוש" — חוזר לראש התפילה. אם דילג על "ובכן תן פחדך" וכו' וחתם "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור, אלא ימשיך ויאמר "ובכן" אחרי "אלהי נצור". \עיין להלן הלכות המלך הקדוש\
י.
אם הוא מסופק אם שכח ואמר: "האל הקדוש" ולא נזכר תוך כדי דיבור. - חוזר לראש התפילה. אמנם אם הוא מסופק אבל ברור לו שהתחיל "לדור ודור המליכו", או שאמר "ובכן" - אינו חוזר כי מסתמא סיים "המלך הקדוש" \עיין כה"ח תקפב ס"ק ו\.

ברכת כהנים
יא.
כשמתחיל הש"ץ "שים שלום" מחזירים הכהנים את פניהם להיכל דרך ימין, וימתינו הכהנים על הדוכן כשפניהם כלפי ההיכל עד שיסיים הש"ץ את ברכת "שים שלום" "ואתם הדבקים". רק כשאומר הש"ץ "ובספר חיים טובים" יתחילו הכהנים בבקשת "רבון העולמים" ויסיימו בקשה זו בשעה שמסיים הש"ץ את ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום, אמן". וכל זה כדי שהציבור העונה "אמן" על ברכת "שים שלום", יענה אמן גם על "רבון העולמים" שאומרים הכהנים. \עיין בא"ח תצוה טז ומשנ"ב תפס ס"ק נד וכה"ח ס"ק ס"ק צד\.

קריאת התורה ביום כיפור
יב.
בני אהרון - לפני קריאת התורה קוראים קטע מהזוהר בעניין שני בני אהרון. כי מיתת צדיקים מכפרת וראוי לכל אדם להצטער על מיתת הצדיקים בשעה זו, וכמאמר הזוה"ק "כל המצטער על אבידת הצדיקים ומוריד עליהם דמעות, הקב"ה מכפר עוונותיו, ולא ימותו בניו בחייו" \זוהר אחרי נז ב וכתבי האר"י מובא במג"א תרכא. באר היטב ס"ק א, משנ"ב ס"ק ב, כה"ח תרכא ס"ק ב, ג\.
יג.
חובת היום - מוציאים שני ס"ת, בראשון קורין שישה עולים, בפרשת אחרי מות המדברת בעניין עבודת יום הכיפורים, ואם חל יום הכיפורים בשבת קורין שבעה עולים בפרשה זו, והמפטיר קורא בספר שני בפרשת פנחס, "ובעשור לחדש" ומפטיר בישעיה נז "ואמר סלו סלו" המדבר בענייני תשובה ובקדושת יום הכיפורים \עיין כה"ח שם ס"ק ב, ו משנ"ב ס"ק ג\.
יד.
טעו וקראו כל העולים, ולא גמרו כל הקריאה של חובת היום, וה"משלים" בירך ברכה אחרונה שעל התורה ולא אמר קדיש, יעלה עולה נוסף, יברך ברכות התורה, יקרא את יתר הפסוקים שדלגו ויאמר חצי קדיש. ואם ה"משלים" אמר בטעות "קדיש" טוב שיקרא הש"ץ את המשך הפסוקים בלי ברכה אך אין בכך חובה \עיין כה"ח שם ס"ק ד, ה\.
טו.
מוסיפים - לכתחילה אין להעלות עולים נוספים יותר מחובת היום, כיוון שהקריאות מכוונות שמסיים כל עולה בדברי כפרה \מג"א רפב ס"ק ב\ ואם רוצים להוסיף כדי להרבות בצדקה לצורכי הקדש - רשאים, \שו"ת חת"ס או"ח א, סי' קע\ וכל שכן שרשאים להוסיף כדי למנוע כעס ומחלוקת ביום קדוש זה. ומכל מקום לא ירבו במוסיפים כדי להתפלל מוסף ומנחה בזמנם \עיין כה"ח תרכא ס"ק ו משנ"ב ס"ק ג\.
טז.
השכבה וצדקה - מי שעולה לתורה אומר לשליח ציבור לעשות השכבה לנפטרים מבני משפחתו משום דזכירת המתים משברת ומכניעה את לבו של האדם. ועוד טעם אמרו שהחיים יכולים לבקש להקל דין מעל המת כמו דוד שהתפלל על אבשלום \סוטה י ב\. ועוד שהמתים הצדיקים מלמדים זכות בשמים על צאצאיהם. ועוד טעם אמרו לפי שגם המתים צריכין כפרה, כדאיתא בספרי \דברים רי ח\, "כפר לעמך ישראל" - אלו החיים. "אשר פדית" - אלו המתים. מלמד שהמתים צריכין כפרה. ונודרים צדקה בעבורם \שו"ע ורמ"א תרכא סע' ו\. אמנם עבור רשעים אין מועילה צדקה שכמותה הנפטר לא היה עושה בחייו, ויש אומרים שבכל מקרה טוב לנדור צדקה עבורם ובמיוחד אם עושה כן בנו של הנפטר "דברא מזכה אבא" \שו"ע ס"ע ו, עיין כה"ח שם ס"ק לה משנ"ב ס"ק יח יט\.
יז.
מי שברך - כשאומרים "מי שברך" לחולה ביום כיפור שחל בשבת אין אומרים "שבת היא מלזעוק" כיוון שכל היום זועקים ומתחננים \עיין מטה אפרים סי' תרכא ס"ק א\.
יח.
עלית חולה - חולה מסוכן שאוכל ביום הכיפורים יכול לעלות לס"ת בשחרית, כי הקריאה היא מחמת קדושת היום ולא בגלל התענית. אבל במנחה לכתחילה לא יעלה, אלא אם כן יום כיפור חל בשבת, ואף על פי כן אם קראו לו לעלות לתורה - יעלה \עיין שדי חמד מערכת יום הכיפורים סי' ב ס"ק ז. סידור "אהלי יעקב" קיח\.
יט.
מאה ברכות - אם יכווין לכל ברכות שליח הציבור והקוראים בתורה והמפטירין, לא יחסרו לו אלא שלוש ברכות לתשלום מאה וישלים בברכות על הבשמים \עיין כה"ח תריב ס"ק לג\.

ברית מילה בכיפור
כ.
אם יש ברית מילה ביום כיפור מלין אחרי קריאת התורה \שו"ע תרכא סע' ב\ ויש נוהגים אחרי "אשרי" \רמ"א שם מ"ב ס"ק ז\ כיוון שהשכינה נמצאת בזמן קריאת התורה. ואחרי ברית המילה אומרים "אשרי". אמנם אם צריכים לבוא אנשים מבתי כנסת אחרים מלים את התינוק אחרי תפילת מוסף \עיין כה"ח תרכא ס"ק י. תקפד ס"ק כח\.
כא.
יעשה מציצה בפה בלי יין או משקה אחר, ויש מקילין בחומץ חזק \עיין כה"ח תריב ס"ק זן. סידור "אהלי יעקב" קכב, משנ"ב ס"ק יא\.
כב.
מברכין ברכת המילה על הכוס ונותנין ממנו מעט לילד בן שש או שבע. ואם היולדת חולה באופן שהיא אוכלת ביום כיפור, עדיף לתת לה מהיין ולא לילד בן שש או שבע, וצריכים היולדת או הילד לשמוע ברכת הגפן, לכווין לצאת ידי חובה, ולא לדבר עד שהם שותים מהיין \עיין כה"ח תרכא ס"ק טוב\. ונותנים מהיין גם לתינוק הנימול כשאומרים "בדמייך חיי". \ועיין לשמנ"ב ס"ק יא יב כה"ח תרכא ס"ק טו טז טוב\\
בשמים
כג.
מותר להריח בשמים ביום הכיפורים וטוב לעשות כן כדי להשלים מאה ברכות \עיין כה"ח תריב ס"ק לג, משנ"ב ס"ק יח\.
כד.
מותר להריח טבק אך אין להריחו בתוך התפילה לעיני כל, שנראה הדבר כקלות ראש \כה"ח שם ס"ק לד\. אין לברך על הרחת הטבק כיון שאינו ריח הטבק עצמו, והוי ריח שאין לו עיקר.
כה.
מי שהריח בשמים ולא הסיח דעתו, אסור לברך שנית דהוי ברכה לבטלה, על כן צריך להפסיק ביניהם הפסק גדול כדי שיהא היסח הדעת ביניהם ואז יוכל לברך שנית. ומהיות טוב יריח בכל פעם בבשמים אחרים אף שהן ממין אחד, ומכל שכן משלושה מינים כגון "עצי בשמים", "עשבי בשמים" ו"מיני בשמים", ואז יכול לברך כל פעם מחדש על הבשמים \אחרונים ועיין משנ"ב תרי"ב ס"ק יח וכה"ח ס"ק לג ויש מחמירים ולא מרחים כדעת הכנה"ג\.

מוסף
כו.
מקצרים בפיוטים, בניגונים של סליחות וב"מוסיפים" בעליה לתורה על מנת לסיים מוסף לפני "חצי היום". והוא חצי שעה לפני הזמן הכתוב בלוחות כזמן "מנחה גדולה". ובדיעבד יסיימו "מוסף" בזמן "מנחה גדולה", ולפחות יתחילו תפילת לחש לפני "זמן מנחה גדולה". ובדיעבד גדול ישתדלו להתפלל לפחות תפילת לחש לפני שבע שעות. ואם איחרו, יתפללו מוסף גם אחרי שבע שעות ואחר כך מנחה \עיין כה"ח תרכ ס"ק ח. סידור "אהלי יעקב" קכב ב סע' א ומשנ"ב ס"ק ב\.
כז.
אם רואים שהזמן מתאחר ולא יספיקו להתפלל מוסף בזמן, ידלגו על הפיוטים של שחרית.
כח.
בחזרה של תפילת מוסף כשהש"ץ אומר "והכהנים והעם" נוהגים לכרוע ולהשתחוות על הקרקע \רמ"א תרכא ס"ע ד\. וכיוון שאסור להשתחוות על רצפת אבן יש להכין קודם החזרה שטיחים או מטפחות וכדו' להשתחוות עליהם \עיין להלן בדיני סדר העבודה ולדעת רמ"א תרכא ס"ע ד כורעים גם בעלינו לשבח\.
כט.
כשהש"ץ חוזר על התפילה בקול רם, על הקהל להאזין היטב ולכווין לברכותיו, ולענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן" אחר הברכות, ומותר לקהל לומר את החזרה בלחש ובקול דממה דקה ביחד עם החזן ויזהר שלא להגביה קולו יותר מהש"ץ. וצריכים להזהר שלא להזכיר את שם ה' שבנוסח הברכות \עיין כה"ח תקפב ס"ק נט\.
ל.
בחזרת השליח ציבור יאמר "הסומך" פיוטים לפני קדושה ולפני סדר העבודה, אך השליח ציבור לא יפסיק בתפילתו. לפני חזרת הש"ץ יש נוהגים לומר את הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי", והמדקדקים מקפידים לא להפסיק בין תפילת לחש לחזרה, ויש נוהגים לדלגו ולהתחיל מ"אוחילה לאל". ואת הפיוטים האלו יאמר "הסומך" ולא החזן \ויש מנהגים אחרים ובפרט בקהילות אשכנז ועל כן כל אחד ינהג כמנהגו\.

מדיני סדר העבודה
לא.
יכווין היטב בסדר העבודה כי עיקר הכפרה ביום כיפור היתה נעשית בבית המקדש בעבודה זו. ובימינו שאין לנו קורבנות אנו אומרים את "סדר העבודה" והוא במקום קרבן כמו שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו" \ הושע יד ג - כה"ח תרכא ס"ק יט ומשנ"ב ס"ק יג\.
לב.
כורעים - עשר פעמים מזכיר הכהן גדול את השם המפורש. תשע פעמים בוידוי ופעם אחת בהטלת הגורלות. בכל פעם שהיה מזכיר את השם המפורש בבית המקדש היו כל השומעים אותו כורעים ומשתחווים. אף אנו ביום כיפור עושים כן זכר למקדש וכורעים ומשתחווים ארבע פעמים כשהש"ץ אומר "והכהנים והעם". ואומרים הקהל "ברוך שם וכו'" בקול רם. וישתדל החזן שאומר את הפסוק "לפני ה' תטהרו" לסיים "תטהרו" בסיום אמירת הקהל "ברוך שם וכו'" \ כה"ח שם ס"ק כב \.
לג.
נוהגים לפרוש שטיחים בבית הכנסת, כשמשתחווים על הפנים בשעת העבודה, כיוון שאסור להשתחוות על קרקע המרוצפת באבנים שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה" \ויקרא כו א\. ואנו מחמירים בכל ריצוף שהוא ואם אין שם שטיחים יפסיק בטליתו או בדבר אחר \עיין כה"ח קלא ס"ק קיג\. ולמנהגנו אין הש"ץ כורע כלל \ובסימן תרכא ס"ק כט משנ"ב ס"ק יד\.
לד.
הש"ץ לא יעקור רגליו לילך לאחריו לכרוע \רמ"א תרכא סע' ד ועיין כה"ח ס"ק לא משנ"ב ס"ק טז שכיום מניחים לפניו סטנדר ובעת שרוצה לכרוע מסירים אותו ואין נוהגים כן הספרדים\.
לה.
כשהש"ץ אומר "כורעים" יכרעו הציבור על ברכיהם, וכשהש"ץ אומר "משתחוים ונופלים על פניהם" יורידו ראשם כלפי קרקע, ויאמרו ביחד עם הש"ץ בקול "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
לו.
ישנם מקומות שאין נוהגים לכרוע ולהשתחוות כלל, כיון שאין אנו נמצאים בביהמ"ק אך טוב להנהיג לכרוע ולהשתחוות "זכר למקדש", ובלבד שלא יבואו לידי מחלוקת.
לז.
יש נוהגים שהש"ץ אומר קטע והציבור ממשיך איתו את סוף הקטע, לדוגמא הש"ץ אומר "אתה כוננת" עד "פעלת" והציבור מסיים איתו "ובריות בו יצרת". ויש מקפידים שהש"ץ יאמר את הכל, וכל מקום ימשיכו כמנהגם
לח.
וידוי - בכל וידוי רגיל אנו אומרים "אנא אדני' וכו'". ואילו בוידוי של כהן גדול אנו אומרים "אנא השם" ואחר כך "אנא בשם" להורות שהכהן הגדול לא היה קורא שם ה' כמונו - "אדני", אלא היה קורא שם בן מ"ב אותיות. אבל כשאומרים "לפני ה' תטהרו" אומרים "אדני'" ולא "השם" כיוון שאיננו רוצים לשנות פסוק ולכן אומרים לפניו "ככתוב בתורת משה" \ב"י תרכא ס"ק ה. עיין כה"ח שם ס"ק כב. סידור "אהלי יעקב" קמ \.

בין מוסף למנחה
לט.
מצווה ללמוד משניות יומא ביום הכיפורים בכלל ופרט בין מוסף למנחה ולקרוא ספרי מוסר או תוכחות ופיוטים המעוררים את הלב. ובעיקר במקומות המדברים על מעלות התשובה בסוף מסכת יומא \באה"ט תרכא ס"ק א\ ומי שמרגיש חלש, עדיף לו שינוח ויישן כדי שיהא לו כוח בתפילת מנחה ונעילה. \עיין משנ"ב תריט ס"ק טז כה"ח תרכ ס"ק יא בא"ח וילך כא מה נוהגים ללמוד\
מנחת יום כיפור
א.
ואני תפילתי - בכל שבת אומרים "ואני תפילתי" כיוון שבשבת אוכלים ושותים. ואף על פי שאומות העולם אחרי שאוכלים ושותים, משתכרים וישנים או משתוללים, אנו לא כן אלא מתפללים "ואני תפילתי". אמנם ביום כיפור שאין בו אכילה אין אומרים "ואני תפילתי" אפילו בשבת \עיין שו"ע תרכב סע' א ונו"כ. כה"ח שם ס"ק ב\.
ב.
אשרי - לדעת רמ"א אין אומרים אשרי ובא לציון במנחה לפני נעילה. לדעת השו"ע אומרים למנצח קטורת אשרי ובא לציון ויש מתחילים בפרשת העקידה. \רמ"א תרכב ס"ע י כה"ח ס"ק ד\
ג.
קריאת התורה - קוראים בתורה ג' קרואים בפרשת אחרי מות בפרשת עריות בפסוקים המדברים על החובה להתרחק מנשים שאסורות לנו. כיוון שיום זה, יום הכיפורים, הוא יום מיוחד לתשובה. ובענייני נשים צריך כל אדם לבדוק ולהתבונן במעשיו, ובדורינו כמעט כל אחד יראה שיש לו לשוב בתשובה בעניינים אלו. או מקירבה אסורה עם אשתו נידה או מקירבה עם בחורה רווקה שהיא תמיד נידה. או מקירבה חמורה ביותר שהיא קירבה עם אשת איש. ולפעמים מתיר אדם לעצמו להתחבק ולהתנשק עם קרובות משפחות וחושב שזה מותר, כי כך עושים גם אחרים ולא יודע כי זה ממש איסור. וצריך להתרחק מסרסורי עבירה אלו שהם הנגיעה באשה, החיבוק והנישוק, השיחה הבטלה, הצחוק והיחוד ואפילו התבוננות באשה אסור. וכל אלו מותרים רק לאיש עם אשתו. ולכן קוראים על כך בתורה ביום כיפור על מנת לעורר את הציבור על עניינים אלו. ועל פי התוס' \מגילה לא א ד"ה במנחה\ טעם קריאה זו, כי אנו מבקשים שה' לא יגלה את ערוותינו \כה"ח שם ס"ק ז ועיין משנ"ב ס"ק ז באר היטב ס"ק ב\.
ד.
אם יש צורך מיוחד, יכולים לעלות למפטיר גם כהנים או לויים שלא עלו ראשון ושני. ויש נוהגים שישראל עולה ומברך והכהן קורא את ההפטרה \עיין רמ"א קלה סע' י ולחונים עליו\.
ה.
הפטרה - מפטירים בספר יונה להזכירנו כמה כללים ב"תשובה" א\ שאי אפשר לברוח מפני הקב"ה. ב\ שה' רוצה לקבל את השבים. ג\ שה' סלח לאנשי נינוה בגלל שתיקנו מעשיהם ולא בגלל תעניתם בלבד. ומסיים הקורא את ההפטרה בפסוק "מי אל כמוך וכו'" \עיין כה"ח תרכב ס"ק יא ומשנ"ב ס"ק ז\.
ו.
ברכות ההפטרה של מנחה הן כמו בשחרית ואומרים "על התורה ועל העבודה", אמנם אם יום כיפור חל בשבת, מזכירים בברכה גם של שבת \שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק יד ועיין לרמ"א שם ומשנ"ב שם ס"ק י שאין אומרים על התורה וכו'\.
ז.
קדיש - אין אומרים קדיש אחר קריאת התורה כיוון שאומרים חצי קדיש לפני תפילת העמידה \כה"ח שם ס"ק יב משנ"ב ס"ק ח\.
ח.
ברכת כהנים - אין נושאים כפיים במנחה. וכהן שעלה אין מורידים אותו ויברך את הקהל \שו"ע שם סע' ד\. ואם בבהכנ"ס ישנם כמה כהנים ועלה אחד מהם לדוכן. יאמר הרב או הגבאי בקול רם: "עלית שלא כדין, ועכשיו שעלית לא תרד" ואין שאר הכהנים צריכים לצאת אלא יעמדו עם הקהל.
ט.
אבינו מלכנו - אומרים "אבינו מלכנו" אפילו בשבת, אמנם אם יש חשש לאיחור זמן תפילת נעילה, אין אומרים אותו \ב"י שם ס"ק ג\.
י.
צדקתך - אם חל בשבת, אומרים "צדקתך" אחרי "אבינו מלכנו", ויש חולקים \כה"ח שם ס"ק כד\.
יא.
פיוטים - אין מאריכין בפיוטים בתפילת מנחה בכדי שיספיקו להתפלל נעילה בזמנה.

תפילת נעילה
א.
לפי דברי האר"י ז"ל כל התפילות של יום כיפור עולות ובאות בשעת תפילת נעילה ולכן נוהגים לפתוח את ההיכל כל תפילת נעילה. להורות כי שערי שמים עדיין פתוחים. ועל כן ישתדל לעמוד בשעת התפילה, ולכל הפחות באמירת י"ג מידות.
ב.
אשרי - אומרים "אשרי" וקדיש לפני נעילה, אך אין אומרים "ובא לציון" \שו"ע שם סע' א\.
ג.
זמנה - זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות, כ40- דקות קודם השקיעה ויש אומרים שאפשר לכתחילה להתחיל שעה לפני השקיעה. כדי שיספיקו ברכת כהנים לפני השקיעה, ויסיימו את הסליחות בצאת הכוכבים. ובדיעבד אם התפללו תפילת הנעילה מ"פלג המנחה" שהוא שעה ורבע זמניות קודם צאת הכוכבים יצאו ידי חובה \כה"ח תרכ"ג ס"ק ו' ז' ח'\.
ד.
ברכת כהנים - ברכת כהנים בתפילת נעילה חשובה היא מאוד ובארץ ישראל מקפידים בכל העדות לברך אותה.
ה.
מקצרים בפיוטים בתפילת נעילה \שו"ע שם סע' ב\ ובוודאי שאין להאריך בניגונים וכדו'. וכל זאת על מנת שיהא אפשר לברך ברכת כהנים לפני השקיעה. וחשובה ברכה יקרה זו שבה הקב"ה אומר "ואני אברכם" דווקא בשעת נעילה ביום כיפור. ואין לברך "ברכת כהנים" אחרי השקיעה \עיין כה"ח תרכג ס"ק כב\ ויש מקילים לברך "בין השמשות" עד "צאת הכוכבים" \סידור "אהלי יעקב" קצ ב סע' נ\.
ו.
וחתום - בתפילת הנעילה, אומרים "וחתום" במקום "וכתוב". מי שטעה ואמר "כתבנו לחיים" במקום "חתמנו לחיים" - יצא, דכתיבה בכלל חתימה \שו"ע תרכג סע' ב\.
ז.
אפשר לגמור את התפילה שאחרי החזרה אפילו בלילה. וגם אומרים "חתמנו" וכדו' אף על פי ששקעה חמה, כיוון שהקב"ה ממתין לנו לחתום את הדין עד שנגמור את תפילתנו.
ח.
שמע ישראל - לאחר תפילת נעילה אומרים "שמע ישראל" ו"ברוך שם" פעם אחת. \ולסברת רמ"א ג"פ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\ "קראתי בכל לב" - "ה' הוא האלהים" - שבע פעמים. ויש אומרים שקוראים שבע פעמים "קראתי בכל לב" ואחר כך שבע פעמים "ה' הוא האלהים". ואומרים זאת כדי ללוות את השכינה שמתעלה למעלה משבעה רקיעים \כה"ח תרכג ס"ק כט ומשנ"ב יא\.
ט.
סיום הצום - אחר הנעילה מאריכים בסליחות עד עשרים ושתיים דקות אחרי השקיעה, שאז מותר לתקוע בשופר. ואם יש זקנים או חולים אפשר לתקוע שמונה עשרה דקות אחר השקיעה. ומכל מקום, נכון וראוי לבריאים להחמיר ולא לטעום עד ארבעים דקות אחרי השקיעה, ויש לזכור שגם אז אין לטעום עד אחרי ההבדלה. ולדעת עיר הקודש והמקדש של הרב טוקצינסקי ח"ג כה עמוד שמז עשרים דקות אחר השקיעה תוקעים תשרת פעם אחת ואחר שתים עשרה דקות מבדילים מדליקים ואוכלים.

תקיעת שופר
י.
תקיעת שופר היא סימן לסילוק שכינה למעלה כמו שהיה במתן תורה, שכשעלתה השכינה נאמר: "במשך היבל" וגו' \שמות יט יג\, ונאמר: "עלה אלהים בתרועה" \תהלים מז ו\, וגם הוא זכר לתקיעת יום הכיפורים ביובל \כה"ח תרכג ס"ק לב משנ"ב ס"ק יב\.
יא.
יש אומרים שתקיעה זו היא כדי להודיע לנשים ולחולים שקשה להם הצום, כי אפשר להכין אוכל למוצאי הצום. ויש שכתבו שתוקעים בשופר כדי לומר "נצחנו את השטן", ויש שאמרו שתוקעים בשופר במוצאי כיפור כיוון שאז חוזר השטן לשלוט ואנו רוצים לערבב אותו בתקיעתנו. ויש אומרים שתקיעה זו היא ביטוי לבת קול שיוצאת ואומרת במוצאי כיפור לאיש ישראל "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" \עיין כה"ח שם\.
יב.
יכולין לתקוע עשרים ושתיים דקות אחרי השקיעה ואף על פי שלא עשו הבדלה ולא יצאו הכוכבים, כיוון שתקיעת שופר "חכמה היא ואינה מלאכה". ויש מקפידים לחכות שלושים וחמש דקות אחרי השקיעה וכן מנהג ירושלים אך לא יאחרו יותר מזה ויכולים לתקוע בזמן זה של עשרים וחמש דקות אחר השקיעה אפילו כשכיפור חל בשבת \עיין שו"ע שם סע' ו. כה"ח שם ס"ק לא, לה ןמשנ"ב ס"ק יב\.
יג.
אין לברך על תקיעות אלו, וכן אין חיוב לדקדק בהם כדין התקיעות של ראש השנה \עיין כה"ח שם ס"ק לא\.
יד.
הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת באמצע קדיש תתקבל לפני שמתחילים "תענו ותעתרו". אחרי הקדיש תוקעים תרועה גדולה ולמנהג אשכנז תוקעים תרועה גדולה בלד ואומרים אחר כך לשנה הבאה בירושלים הבנויה \עיין רמ"א שם משנ"ב ס"ק יג כה"ח ס"ק לא מנהגי ארץ ישראל עמוד נו אות ה כתוב שנהגו לתקוע תשר"ת\.

מוצאי כיפור
ערבית
א.
לאחר צאת הכוכבים מתפללין מעריב. וטוב להקדים מעט כדי לסיימה כארבעים דקות אחרי השקיעה שלא להכביד על הקהל. ובפרט אם יש אנשים שקשה עליהם הצום. ויש להעמיד שליח ציבור הגון, שיתפלל בנחת ובכוונה, ולא בחיפזון. אך לא יאריך מפני טורח הציבור \כה"ח תרכד ס"ק ה\.
ב.
חולים וזקנים וחלשים יכולים להקל לאכול לאחר עשרים עד עשרים ושתים דקות מהשקיעה אף על פי שעדיין לא התפללו ערבית אך לא יאכלו קודם שיבדילו \12-13 דקות שהם בין השמשות, ועוד כ7- דקות תוספת יום הכיפורים, עיין לשון הרמב"ם\.
ג.
אומרים בתפילת שמונה עשרה "אתה חוננתנו". ואם חל במוצאי שבת אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש" כמו כל מוצאי שבת. ואף על פי שבאמצע השבוע חל יום טוב סוכות, כן מנהג הספרדים והוא ע"פ הקבלה \כה"ח שם ס"ק ג\.
ד.
אם בתפילה טעה ואמר "המלך הקדוש" במקום "האל הקדוש", אינו חוזר.
ה.
צריך להוסיף מחול על הקודש גם במוצאי כיפור. לכן אין לאכול ולא לשתות ולא לעשות מלאכה עד אחר כחצי שעה אחרי השקיעה. ובירושלים נהגו להוסיף ארבעים דקות. אחר זמן זה אם אמר "אתה חוננתנו" מותר במלאכה, בנסיעה, בהדלקת חשמל וכדו' ואסור באכילה ושתייה. אם לא אמר "אתה חוננתנו" אסור במלאכה עד שישמע "הבדלה" או שיאמר "ברוך המבדיל בן קודש לחול". אחרי ההבדלה מותר גם באכילה ושתייה. ומי שנהג כסברת ר"ת עליו להמתין שבעים ושתיים דקות אחר השקיעה. \עיין שו"ע תרכד ס"ע א ולחונים עליו\

הבדלה במוצאי כיפור
ו.
מברכים ברכת לבנה ולפני כן משתדלים לטעום משהו כדי לברך בשמחה.
ז.
אחרי ברכת הלבנה, ימהר להבדיל לבני ביתו על מנת שיוכלו לאכול, ואם מתפלל במקום רחוק יכולה האשה להבדיל לעצמה על מיץ ענבים שברכתו בורא פרי הגפן. ואם אין לה - תבדיל על קולה או על בירה שחורה ותברך "שהכל", וצרכה לשתות לפחות רביעית.
ח.
מבדילים על הכוס בלי בשמים, כי אין צורך להפיג צערה של "נשמה יתירה" שעוזבת במוצאי שבתות, כיוון שאין נשמה יתירה ביום כיפור מפני התענית. ולכן אפילו במוצאי כיפור שחל בשבת אין מברכים על הבשמים \שו"ע שם סע' ג\. ויש נוהגים להחמיר ולברך על בשמים אחרי ששתו מכוס ההבדלה \עיין כה"ח שם ס"ק ט\.
ט.
בכל מוצאי שבת אנו מברכים על האור משני טעמים; א\ שהאור נברא במוצאי שבת כשאדם הראשון הקיש בשני אבנים והוצת מהם אש. ב\ שלא נהנינו מהאור במשך השבת, ועכשיו שנהנים ממנו מברכים עליו כעין כל ברכות הנהנין. ולכן מברכים במוצאי שבת על אש שאנו מציתים מחדש, על ידי גפרורים וכדו' כעין מה שעשה אדם הראשון שהצית אש חדשה במוצאי שבת. ומכיוון שבמוצאי כיפור לא שייך הטעם השני -מברכים רק על אור שדלק כל יום כיפור ורק במוצאי כיפור נהנים ממנו. ואם אין לו - יכול לברך על כל נר \ב"י שם ס"ק ד\.
י.
אפשר לברך על אש שהודלקה מנר שדלק כל יום כיפור \שו"ע שם סע' ה\.
יא.
במוצאי כיפור שחל במוצאי שבת שייכים שני הטעמים ואעפ"כ צריך נר שדלק כל השבת ויום הכיפורים \עיין שו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק יב\.
יב.
כשאין אש שדלקה כל יום כיפור, וגם לא מוצא אש כזו אצל השכנים - מדליקים אש בגפרור ומאש זו מדליקים נר ועליו מברכים. טעם הענין כי \נפסקה הלכה בשו"ע סימן רחצ\ שבמוצאי כיפור יש חשיבות מיוחדת לברכה על הנר להראות שיום זה קדוש משאר ימים טובים, ועל כן יש לחזר אחריו. ועל פי הזוהר \ויקהל רח א\ טוב לחזר אחרי נר בכל מוצאי שבת \עיין שו"ע רחצ סע' א. כה"ח שם ס"ק ז, ח. שו"ע תרכד סע' ד. כה"ח שם ס"ק יב, טוב\.
יג.
מי שאמר "אתה חוננתנו" ועדיין לא הבדיל על הכוס - מותר בכל המלאכות האסורות ביום כיפורים ובנעילת סנדל וברחיצה וכדו', אבל אסור לו לאכול עד שיבדיל \מג"א תרכד ס"ק א\. אם לא אמר אתה חוננתנו בתפילה, יאמר לפני ההדלקה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
יד.
לאחר התפילה מברכים איש את רעהו בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב. ויש שמברכים "תבושר בחתימה טובה"

אכילה
טו.
במוצאי יום הכיפורים יוצאת בת קול ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך". ולכן יאכל האדם וישתה בלב שמח כשהוא מנוקה מעוונות \טור שם. ב"י שם ס"ק ב רמ"א סעיף ה\.
טז.
לפני ברכת המזון בארוחה שאחרי הצום טוב ללמוד "פתיחת אליהו" ואחר כך לשון רעיא מהימנא בפרשת אמור דף צט עמ' ב "ביומא דראש השנה וכו'" עד דף ק עמ' ב "וקודשא בריך הוא חדי בבנוהי זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי". ואחר כך יברך ברכת המזון ויקום בזריזות לשם הכנת הסוכה \עיין בא"ח ש"ר וילך וכה"ח ס"ק כז\

בניית סוכה
יז.
מתחילים מיד במוצאי כיפור בעשיית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל" \תהלים פד ח\ ממצווה אל מצווה. ודבר זה נרמז במדרש על הפסוק "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" - זה שעיר המשתלח של יום הכיפורים, ואחר כך "ויעקב נסע סכתה" \בראשית לג טז, יז\. "והחכם עיניו בראשו" להכין פטיש וכלי עבודה מערב יום כיפור לשם כך. ואם קשה לו להתחיל לבנות סוכה, לפחות ילמוד את הלכותיה או יתכנן את בנייתה \עיין כה"ח תרכד ס"ק לה, לו ומשנ"ב ס"ק יט\.
יח.
מצוה להתעסק בבנית הסוכה מיד למחרת יום הכיפורים \רמ"א תרכה\, ואפילו הוא ערב שבת \ובלבד שהכין צרכי שבת\, כי "מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה". וישתדל לגמור את בנית הסוכה באותו יום \עין כה"ח שם ס"ק ד משנ"ב תרכד ס"ק יט ותרכה ס"ק ב\.
יט.
יש מדקדקים להכין את דפנות הסוכה קודם יום הכיפורים ובמוצאי יום הכיפורים מניחים את הסכך על הסוכה. ואם לא את כולו - לפחות את מקצתו. \כה"ח תרכה ס"ק ה'\
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il