ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תוספת תורה במקום אריכות בתפילה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
אמור תשס"ט

תוספת תורה במקום אריכות בתפילה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

תגובה על תמיכתי במתפללים 35 דקות תפילת שחרית
תגובת שני עורכי דין: דברי הרב עוררו בנו תהיות לא מבוטלות. כאנשים עובדים המכירים היטב את תנאי הלחץ של התפילות ולאחר מכן הנסיעה לעבודה וכו', וכמו כן מכירים את הנטייה של רבים מהמתפללים בבתי הכנסת לקצר את זמן התפילה, הננו סבורים כי הדרכתו של הרב לפיה 35 דקות הן בבחינת זמן סביר, עשויה להצדיק קיצור עוד יותר גדול של משך זמן התפילה.
נוסיף כי דווקא אנשים העובדים מידי יום לפרנסתם ואינם מתפללים במניינים ישיבתיים, זקוקים לחיזוק ועידוד להשקיע יתר תשומת לב בתפילותיהם (לאו דווקא תפילת שחרית). ההמלצה הנ"ל עשויה ח"ו (הגם שאנו בטוחים שלא זו היתה כוונת הרב) לפגוע באורח החיים הדתי והרוחני של רבים וטובים אשר מנהלים מידי יום ביומו "קרב מאסף" כנגד אלו המבקשים לקצץ בכנפיה של התפילה.
אנו מודעים היטב לאחריות הכבדה המוטלת על כתפי הרב, אשר במסגרת תפקידו מורה הלכה ומדריך ציבורים רבים ומגוונים. ואולם דווקא בשל כך סברנו כי מן הראוי היה להדגיש שמדובר בהמלצה שאיננה לכתחילה, ואיננה מבטאת את הדרך הראויה שעליה יש להשתית את חיי הקהילה ואורחותיה.

תשובה
כפי שכתבתי, על פי הגמרא (ברכות לד, א) אפשר להאריך בתפילה ואפשר לקצר, ואין להתלונן לא על המקצרים ולא על המאריכים, שהכול לפי האדם, המקום והעניין. ולגבי תפילת שחרית בימים שאין בהם קריאת התורה, כתבתי שזמן של 35 דקות הוא הזמן הקצר הסביר לאמירת כל התפילה, כולל שני הקטעים שצריך לומר בקרבנות לפני פסוקי דזמרה (פסוקי התמיד והקטורת). ואינני חושב שהדרכה זו היא בדיעבד, ואף ייתכן שיש אנשים שמהירים בלשונם ומסוגלים להתפלל כראוי בפחות זמן, וכך מסופר על כמה מגדולי ישראל, אבל לרוב הציבור תפילת שחרית של פחות מ-35 דקות תהיה מהירה מדי, עד שלא יוכלו לבטא את המילים כראוי.
אמנם ודאי שישנם הרוצים להדר ולהאריך בתפילה, ותבוא עליהם ברכה, ובתנאי שלא יהיה זה בניגוד לדעת רבים מן הציבור. ופעמים רבות שהחזן אינו מרגיש בכך שהוא מאריך, ולהיפך - הוא בטוח שכולם נהנים לשמוע את קולו ואת גודל צדקותו, ולכן צריך להעיר לו. וכן אלה שרגילים להתפלל לאט בטוחים שלא ניתן להתפלל יותר מהר, ומחשיבים את המקצרים כרשעים, וגם להם צריך להעיר.
והטוב ביותר שיחיה אדם בקהילה גדולה, שיהיו בה מניינים שונים, מאריכים ומקצרים, וכך כולם ימצאו את מקומם. ואם הקהילה קטנה ורבים בתוכה מעוניינים לקצר, עדיף שבמקום ללחוץ על המקצרים ולהמאיס עליהם את התפילה, יבואו המאריכים מוקדם יותר, ויתחילו את התפילה לפני הציבור, והעיקר שיתפללו עם המניין תפילת עמידה. ואם אפשר, יתפללו עם הציבור מעת אמירת 'ברכו'.

היחס בין תורה לתפילה הופר

יש להוסיף כי האיזון בין תורה לתפילה הופר. מעמדו של הלימוד חשוב יותר, שלימוד התורה הוא 'חיי עולם' ואילו התפילה עוסקת ב'חיי שעה'. וכפי שמסופר בגמרא (שבת י, א) על רבא שראה את רב המנונא שהיה מאריך בתפילתו, אמר לו: "מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה"! ורב המנונא סבר שזמן התפילה לחוד וזמן הלימוד לחוד, ואף שלימוד התורה חשוב יותר, מכל מקום גם התפילה היא מצווה, וכשעוסקים בה אין זה נחשב על חשבון הלימוד. וכן מסופר שם שהיה רבי ירמיה יושב לפני רבי זירא והיו עוסקים בתורה, וכשהגיע זמן התפילה היה רבי ירמיה ממהר להפסיק מלימודו לקראת התפילה. קרא עליו רבי זירא את הפסוק (משלי כח, ט): "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה".
לפיכך עיקר המאמץ של הקהילה צריך להיות מופנה להרבות בקביעות עיתים לתורה. ואם יש אנשים שיש להם יותר פנאי בבקרים, יש להוסיף אחר התפילה זמנים קצרים ללימוד תורה.

מנהגנו בישיבה
אגב, אצלנו בישיבה התפילה אורכת בימי חול בין שלושים וחמש דקות לארבעים דקות. ופעמים שבאים בחורים צדיקים להתלונן מדוע התפילה קצרה מדי. ותשובתי שהישיבה צריכה לחנך את התלמידים לקראת החיים. והואיל ורוב התלמידים ייצאו לאחר שנות לימודיהם בישיבה ללמוד מקצוע ולעבוד, שכך היא ההדרכה הראויה לפי חז"ל, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' ת"ת ג, י) שאסור לאדם ללמוד תורה ולהתפרנס מן הצדקה. ורק למי שלומד על מנת ללמד אנו מתירים להישאר בכולל ולקבל מלגה. לפיכך עלינו להיזהר שלא ליצור ניגוד גדול מדי בין תקופת הישיבה לתקופה שלאחר מכן, שלא יחשבו אח"כ שתפילתם בדיעבד ותורתם בדיעבד וכל חייהם בדיעבד. אלא האמת היא שחייהם לכתחילה, ולשם כך נברא העולם הזה, שנהיה שותפים עם הקב"ה בתיקון העולם, הן בבניינו המעשי והן בגילוי אור התורה והמוסר בתוכו.
ולכן אנו רוצים שיתרגלו להתפלל בישיבה כראוי, וילמדו שהזמן שצריכים להקדיש לתורה צריך להיות מרובה מהזמן שמקדישים לתפילה.
כשהתפילה אינה ארוכה קל יותר לשמור על שקט
יש להוסיף שגם למען כבוד התפילה נכון שלא להאריך, מפני שהאריכות המכבידה גורמת לחלק מהמתפללים לפטפט בתפילה, ויש בכך פגיעה בכבוד שמיים והשפעה שלילית מאוד על הילדים. לכן טוב יותר שהתפילה תהיה קצרה ומכובדת, מאשר ארוכה ולא מכובדת.
כיוצא בזה היו אומרים חסידי קוצק, שעדיף להאריך בהכנות לקראת התפילה (וההכנה הטובה היא בלימוד תורה), ואילו את התפילה עצמה לומר במהירות. משל לעגלון, שכאשר היה נוסע לאט היו הפרחחים קופצים על עגלתו ומציקים לו, וכאשר היה נוסע במהירות לא הציקו לו. כך גם התפילה, כאשר היא מתארכת, 'בעל הדבר' (היצר הרע) מצליח להכניס בה מחשבות זרות. וכאשר היא קצרה, המקטרגים לא מספיקים להפריע לכוונתה.

דין יין שביעית שלא הופקר בפסח
שאלה: יש לנו יין קדוש בקדושת שמיטה של אוצר בית דין, היינו ששילמנו עבור הטיפול בו לשליחי אוצר בית דין. לפי מה ששמעתי הייתי צריך להפקיר אותו בפסח בפני שלושה. שכחתי לעשות זאת, מה עלי לעשות?
תשובה: אף שיש מחמירים בכך, למעשה, כיוון שבשגגה לא הפקרת את היין, מותר לך להפקיר אותו עכשיו בפני שלושה, ואח"כ לשוב ולקנות את היין (רשז"א, ילקוט יוסף כב, ט). ואם תרצה להדר, תפקיר אותו בפני שלושה תוך מטרה שאחד מחבריך יזכה בו לעצמו, כלומר, תאמר לו שאתה מעוניין שיקנה את היין לעצמו. וזאת משום שיש אומרים שאף כי קנסו את זה שלא הפקיר בזמן - מכל מקום לא קנסו אחרים, ולכן לאחר ההפקר מותר להם ליהנות מהיין.
שאלה: מי שהתרשל ולא הפקיר את היין בפסח, מה דינו?
תשובה: יפקיר אותו עתה וייתן לאחרים לקנותו, אבל הוא עצמו לא ייהנה ממנו. או שייתן את היין לחברו, וחברו יפקיר אותו, ואח"כ יקנה אותו שוב. העיקר שהוא עצמו לא ייהנה מהיין.
שאלה: חשבתי שאפשר להפקיר את היין כשהוא נמצא אצלי בבית בחדר נעול, וכך עשיתי. האם היין מותר?
תשובה: אכן יש אומרים שאפשר להפקיר את היין בעודו בתוך הבית (חכמת אדם). ויש אומרים שאם מפקירים את היין בעודו בבית צריך להפקירו בפני שלושה, ואם מוציאים אותו לרשות הרבים אפשר להפקירו בינו לבין עצמו (הגר"א). והמנהג הוא לצאת ידי כל הפוסקים ולהוציא את היין מהבית ולהפקירו בפני שלושה. ומכל מקום מי שהפקיר אותו כשהוא בתוך הבית, בדיעבד יצא. וטוב שיוציא אותו עתה מחוץ לבית ויחזור להפקירו בפני שלושה מאוהביו.

האם אפשר לקנות עתה יין אוצר בית דין
שאלה: האם מותר עכשיו, אחרי זמן הביעור, לקנות יין של אוצר בית דין?
תשובה: מותר, כי כשהיין ברשותו של אוצר בית הדין אין הוא צריך ביעור, וגם אתה לא תצטרך יותר לבערו. יש להדגיש: אין 'קונים' יין של אוצר בית דין, כי פירות שביעית אסורים במקח וממכר, אלא רק משלמים לשליחי בית הדין עבור הטיפול.
שאלה: קניתי מן החנות יין של אוצר בית דין, ומן הסתם בעל החנות לא הפקיר את היין שהיה ברשותו בפסח. האם מותר להשתמש ביין?
תשובה: כיוון שאתה לא ביטלת את ההפקר בזדון, ואפילו שגגה אין בידך כי היין לא היה ברשותך, תפקיר אותו עתה בפני שלושה, ושוב תוכל לקנותו ולהשתמש בו.
שאלה: האם אפשר לכתחילה 'לקנות' יין של אוצר בית דין מחנויות שאין ביטחון שהפקירו אותו בפסח?
תשובה: אין נכון 'לקנות' יין זה מהם. ויש להמתין עד שיגיע לחנות יין חדש שהיה עדיין בידי אוצר בית הדין בפסח. ובכלל, טוב יותר לארגן את חלוקת יין שביעית על ידי אנשים שיעשו זאת בהתנדבות בשם בית הדין. וכך עשו בהר ברכה, שמארגן החלוקה, שעסק בחלוקת מאות ארגזים, עשה זאת בהתנדבות, ועל ידי כך היה ברור שאין מדובר כאן בעסק אלא בשליחות בית הדין. באופן זה גם התשלום היה זול יותר.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il