האיזון בין תקווה ואזהרה

שתי הפרשיות האלה יחד הן סופו של ספר ויקרא. הסיום של ספר ויקרא קודר למדי, מפני שהנושא העיקרי שלו הוא הנבואה שעם היהודי יזנח את ערכי התורה ומצוותיה ולכן יצא לגלות מאדמתו ויאבד את ריבונותו בארצו. עם זאת, בפרשיות האלה יש גם הבטחות לשגשוג, לרווחה ולהצלחה בחיים היהודיים. לא פעם אנחנו רואים בתורה דגם כזה של ברכות גדולות יחד עם אזהרות תקיפות, מה שמשאיר לעם היהודי מעט מאוד תחום ביניים שבו אפשר לנווט את החיים הפרטיים ואת הלאומיים של עם ישראל.
כל ההיסטוריה שלנו היא רצף של תנודות גדולות בין רגעים של ניסים והתעלות לרגעים של אסונות ובשורות רעות. זה נכון שבעתיים כשמדובר בסיפור של העם היהודי ומדינת ישראל במאה האחרונה. הדמעות שלנו תמיד מהולות בשמחה, והשמחה תמיד מלווה במנה נכבדה של דמע. המסר של התורה הוא שהחיים כל הזמן מביאים תרחישים ורגשות שרובם המכריע אינם רעים בתכלית או טובים בתכלית. אולי זאת אחת המשמעויות של דברי חכמי התלמוד שאמרו שבכל מה שעושים משמים יש טוב. גם אם האירוע הכללי נראה לנו רע, תמיד יש בו גרעין של טוב בפנים.
במובן זה, פרשיות השבוע משקפות את הדואליות הזאת, הצלחה והישגים מול תבוסה וקשיים. הדואליות הזאת בחיים שלנו כאומה קיימת גם בחיינו הפרטיים, בהתייחסות שלנו לזולת בחיי היומיום. הניסיון למצוא את הטוב בזולת בכל הזדמנות, ואני מודה שיש מצבים שבהם זאת נראית משימה בלתי אפשרית, הוא תכונה שמאפיינת את היהודים.
חז"ל במסכת אבות אומרים: "אין אדם שאין לו שעה". לכל אדם יש רגע בחיים, וההישג העיקרי של האדם הוא בניצול אותו הרגע. אך לשם כך הוא חייב להיות מציאותי. איננו יכולים להשלות את עצמנו ולחשוב שהכל אצלנו ובחברה שלנו טוב ויפה. מצד שני, אסור לנו גם להיות רואי שחורות ולהחמיר מדי עם עצמנו ועם החברה שבה אנחנו חיים עד כדי כך שנתייאש מלשפר את המצב.
האיזון בין תקווה ואזהרה שאנחנו רואים בפרשיות האלה בסוף ספר ויקרא הוא לקח חשוב ואבן-דרך בחיי היומיום שלנו. את הלקח הזה אפשר ללמוד ממקום אחר במסכת אבות שבו חז"ל אומרים "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". אדם לא חייב להשלים את המשימה כולה, לתקן את חוליי החברה לבדו, ומצד שני אסור לו גם להתעלם מהבעיות ולשבת באפס מעשה. המציאות מחייבת אותנו להתייצב מול העולם וסכנותיו בכנות ובאיתנות, אך אסור לנו לזנוח את התקווה ואת המאמץ לשפר את גורלנו. אנחנו מאמינים ששילוב של השתדלות והחלטות נבונות יחד עם אמונה ומסורת יאפשרו לנו לשרוד ואף לשגשג. לכן, כשנסיים לקרוא את המסר הסותר, לכאורה, בפרשות שבסוף ספר ויקרא, נקום ונאמר לעצמנו "חזק חזק ונתחזק".