ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
והנה הפייטן חרז בפיוט שאנו אומרים בנעילה . "פתח לנו שער בעת נעילת שער", רצונו לומר שבשעת נעילת שער נפתח לנו שער מיוחד לקיבול תפילות.
מהו השער שנפתח לנו בשעת נעילה? נראה שבשעת נעילה אנו ניצבים נוכח פני ה', וקרוב הוא אלינו לשמוע תפילתנו. יותר מכל עשרת ימי תשובה. נתבונן בכך ע"פ רעיון שמצאתי במהר"ל (נתיב התשובה ). המהר"ל מבאר את מאמר חז"ל בתלמוד ירושלמי (מכות פרק ב דף לא) "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות',שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך', יורה לחטאים דרך לעשות תשובה". מאמר זה קשה וטעון הסבר, וכי תתכן מחלוקת בין הנביאים והתורה והקב"ה אם תועילה תשובה, הרי תורה וקוב"ה אחד הם, והנביאים אומרים מה שמצווה הא-ל ב"ה? ועוד הלא הנביאים כולם קוראים לתשובה, ואיך אפשר לומר שהם לא מסכימים שיעשה תשובה ויתכפר?
המהר"ל מפרש את המאמר הנ"ל ע"פ משל: לאדם ששבר כלי בארמון המלך, והצטער על כך מאד, וחפש עצה כיצד יפייס את המלך. הלך ושאל את החכמים, והם אמרו לו שאין לו תקנה על המעשה הרע שעשה. בצר לו פנה לשאול את המקורבים למלך (רומז לנביאים) והם ענו לו שעליו להעלם מפני המלך, כי כל מציאותו היא חלול שמו. כשראה שאינו מקבל תשובות שיכולות לסייע לו לפייס את המלך, פנה לאומן שעשה את הכלי אולי הוא יוכל לתקנו (רומז לתורה שהיא כלי אומנותו של הקב"ה שעמה ברא את העולם), אמר לו האומן: אמנם אפשר לתקן את הכלי אבל ישארו בו סימני השבירה, ואי אפשר לתקנו מכל וכל. כשנוכח לדעת שאין לו תקנה, אמר לעצמו שאין לו ברירה אלא לפנות למלך עצמו ומה שירצה לעשות לו יעשה. ותשובת המלך הייתה שתשובתו מקובלת עליו והוא סולח לו, ומה שהחכמים והנביאים והתורה אינם מסתפקים בכך, מפני שהם חוששים לכבודו של המלך ואינם יכולים למחול על כבודו, אולם המלך עצמו מצד הנהגתו משתמש בכלי השבור.
מה הרעיון הטמון בכך שהמלך מצד הנהגתו משתמש בכלי שבור? באור הדבר, מפני שהדיוט איש כפרי גס שאינו אומן אינו יודע ואינו יכול לכבד את המלך כראוי לו, וכך עאכו"כ שאדם בשר ודם מוגבל בגוף וכוח אינו יכול לכבד את הקב"ה, שבראו יש מאין ואין לו גבול וכל משיגי הגוף, אבל אדם שמכיר בכך ומבטל עצמו לקב"ה בלב נשבר, הוא מכבד את הקב"ה כביכול במידה שאין לה גבול, ולכן הקב"ה מקבל זאת באהבה ומשתמש בכליו השבורים. ונראה שלזה רמז רבי נחמן מברסלב באומרו ש"אין שלם מלב שבור".
רעיון דומה מצאנו במדרש (במד"ר פרשה טו ח) "בהעלותך. למה"ד: למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד, אלא לך ותקן לי. הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט, כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד, התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות. א"ל המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום? אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי, והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך! שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך. וכן הקב"ה כולו אורה שנא' (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שם /שמות כ"ה/) 'ועשית מנורת זהב טהור' כיון שעשו באת שכינה מה כתיב שם (שם /שמות/ מ) 'ולא יכול משה לבא אל אהל מועד', מיד קרא למשה 'ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר', מה דבר אליו 'בהעלותך את הנרות' ".
משה רבנו התבייש בכלים שעשה לכבוד המקום, והחביא אותם מפניו, אמר לו הקב"ה שדוקא בכלים אלו הוא סועד והם חביבים לפניו יותר מכל כלים שמימיים שיש לו במרום, כי גם הכלים הרוחניים הם בעלי גבול היחס לקב"ה, ואינו יכול לצמצם עצמו בהם, אבל כלים שבורים שנעשו בלב נשבר ומתוך ביטול אליו יתברך, אינם משועבדים לגבול החומר ומאפשרים לקב"ה שהוא בלא גבול לשכון בהם.
אלא שלכאורה קשה מדוע החכמים הנביאים והתורה לא ידעו זאת ולא ענו כמו שאמר הקב"ה? על זה באה התשובה במשל הנ"ל, מפני שהם דברו מצד כבודו של הקב"ה, ולא מצד הנהגתו. היינו שאדם צריך לעבור במחשבה בשלבי תשובתו הראשונים את תחושת החכמים והנביאים והתורה, ולהבין כמה קשה היא התשובה, וכמה נפלאית היא ממנו וכאילו אין לו תיקון, ואז לאזור אומץ של קדושה ולהיות מוכן להופיע כמו שהוא לפני המלך ולבקש קרבתו, ולקבל עליו כל מה שיטיל עליו, ואם עשה כן ולא ברח מלעשות תשובה, ובשברון לב וכפיפת ברך התקרב לקב"ה, זה מראה שיש לו שייכות קרובה אליו יתברך, והקב"ה מקבל אותו באהבה ורוצה להשתמש בכליו השבורים, שהם שלימים במהותם לפני ה'.
נראה לומר שאנו עוברים את שלבי התשובה שע"פ הירושלמי הנ"ל מר"ה ועד יוה"כ, ראש השנה הוא שעת המלכת המלך, ובו מתגלה המרחק בינינו למלכו של עולם, והחכמה אומרת שאי אפשר להזכיר את החטא ביום זה, ולכן בר"ה לא מתוודים ולא מזכירים את החטא אפילו ברמז מפחד הדרת גאונו. עד שאנו מגיעים ליום הכפורים שבו אנו מרשים לעצמינו להתוודות,
וזה מראה על קרבה אל הקב"ה וכעצת התורה יביא קורבן ויתכפר, וזו עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים, עד שבסוף אנו מגיעים לשעת נעילה, ומרגישים שלא קבלנו כל עצה כיצד לפייס את המלך מלכו של עולם ואנו ניצבים לפני דלת נעולה, והנה דוקא אז בעת נעילת שער, כאשר נראה שאין תקוה וננעלים השערים, נפתח השער והקב"ה מאיר לנו פנים ורואה שברון לבנו "לב נשבר ונדכה א-להים לא תבזה", והקב"ה אומר לנו יעשה תשובה ויתכפר.
עלינו להיות מודעים לכך שלא להפסיד הזדמנות גדולה זו ולנצלה. וזה מזכיר את מה שמסביר רש"י על ערך סמיכת גאולה לתפילה, וז"ל: (ברכות דף ד ע"ב) "ואמרינן בברכות ירושלמי (פרק א'): מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה - לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג - אף הוא הפליג, אלא יהיה אדם מקרב להקדוש ברוך הוא אליו, ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו". וגם כאן בשעת נעילה שכבר נפתח השער ואנו עומדים לפני המלך, ראוי להתאמץ שלא להחמיץ את שעת הכושר הזאת, ובעוד הקב"ה קרוב אלינו לבקש מחילה ולהתפלל שיזכרנו לחיים, והקב"ה יקבל אותנו באהבה, ולא עוד אלא מבטל את כליו ומשתמש בכלינו השבורים.
^ 1 כך משמע בתלמוד (שבועות דף יג ע"ב) "כרת דיממא לרבי לית ליה? אלמה לא? משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית; אי נמי, דאכל סמוך לשקיעת החמה, דלא הוה שהות לכפורי ליה". ובתוספות שם "ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים כדתניא חומר בשעיר מביום הכפורים שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך חומר ביוה"כ מבשעיר שיום הכפורים מכפר בלא קרבן מה שאין כן בשעיר והא דנקט כגון דחנקתיה אומצא לאו דוקא אלא הוא הדין שמת בו ביום ולרווחא דמילתא נקטה אי נמי אפילו לא מת בו ביום אלא אחר כמה ימים וכגון דעבד סמוך לשקיעת החמה".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













