ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וכתב החיד"א (שם) ש"אלו ואלו דברי א-לוהים חיים", ולכן כולם נרמזו בכתוב "[בהקריב"ם] א"ש זר"ה" (לפי תוספת שאר הפירושים וכדלעיל). וכתב ה"כלי יקר" [ויקרא י', א' (עיי"ש באורך)] שדברי כולם נרמזו ב"ויקריבו לפני ה' אש זרה" - שהיין הבוער באדם כאש והוה אש זרה, וזהו גם "ויאכלו וישתו" ששתו היין הבוער כאש, וכן מי שאינו נשוי בוער בקרבו אש תאווה זרה, וכשאמרו "מתי ימותו זקני הללו" הרי דיברו לשון הרע שעליו נאמר (משלי כ"ו, י"ח): "כמתלהלה היורה זיקים חיצים", וכן "חיצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (תהלים ק"כ, ד'), וידוע (זבחים פח:; ערכין טז.) שהמעיל מכפר על לשון הרע, והרי לא לבשו מעיל, וגסות הרוח שהביאתם להורות הלכה בפני משה גם-כן היא כאש, כמו שדרשו חז"ל (ויקרא רבה ז', ו'): "היא העולה על מוקדה", כל המתגאה - נידון באש וכו', וחטא העגל גם-כן נעשה על-ידי השלכת הזהב לאש, וכשלא קידשו ידיהם ורגליהם והיו חולין במקום הקודש גם-כן הוה כהקרבת אש זרה, והאש שולטת במקום שאין מים לכבותו. הרי לפנינו שכל חטאיהם שייך לכנותם "בהקריב"ם א"ש זר"ה". עכת"ד. (ועי' בפינת "הבית היהודי", בעמ' 3).
"זכה - 'עזר' - ... 'כנגדו'"
דבר אגדה - מתוק מדבש - מצאנו בסוף ספר "שיבולת הנהר" (קונטרס "שם אליעזר", עמ' קסב) ואלו דבריו: במדרש (ויקרא רבה, כ') נאמר: "מפני מה מתו נדב ואביהו? - מפני שלא נשאו נשים, שנאמר: 'בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו'". יש לפרש על-פי מה שמובא במדרש (שם): "מפני מה מתו? - מפני שנכנסו מחוסרי בגדים, ומה הו חסרים? - מעיל היו חסרים". והקשה בתשובות הרא"ש: הלוא היו כוהנים הדיוטים ואין צריכים רק ד' בגדים? ואמר הגה"ק מבעלז זי"ע, בהקדם לבאר טעם של הפעמונים בשולי המעיל אשר השמיעו קול בבואו את הקודש (עי' שמות כ"ח, ל"ה), כי הנה בודאי הכהן הגדול בעת שנכנס לקודש הקודשים היה מלא רגשי קדושה וכוונות קדושות בדביקות עזה, וכמו שמבואר בשו"ע (חאו"ח סי' צ"ח) גבי תפילה - שחסידים ואנשי מעשה היו מכוונים בתפילתן עד שהגיעו להתפשטות הגשמיות, ואם-כן קל-וחומר בכהן גדול לבוש הבדים, בעת בואו למקום נורא לפני ולפנים היה בודאי בהתגברות השכלי ובהתפשטות הגשמיות, ואם-כן היה מן המורא שמרוב הדביקות והתקרבות לה' יצא נפשם מרוב התשוקה וחיבה ויתבטל גשמיותם לגמרי, על-כן היה מן הצורך שיהיו על המעיל פעמונים ורימונים אשר השמיעו קול בעת בואו אל הקודש והיו מטרידין את מחשבתו וכוונתו קצת כדי שלא יתדבק לגמרי אל הקדושה. וזו כוונת הפסוק: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש ... - ולא ימות" (שם), דהיינו כדי שלא ימות מרוב הדביקות, וכהנ"ל.
וזו כוונת המדרש הנ"ל, שנדב ואביהו מתו "בקרבתם לפני ה'", דהיינו מרוב דביקותם והתקרבותם, ועל זה אמר ש"מעיל היו חסרים", רוצה לומר שהיה חסר להם המעיל עם הפעמונים אשר מטרידים אותם ממחשבתם מכדי שיתדבקו לגמרי.
ובזה יובן גם המדרש הנ"ל כי הנה אצל אישה כתוב (בראשית ב', י"ח): "אעשה לו עזר כנגדו", ומקשה הגמרא (יבמות סג.): אם עזר אינו כנגדו, אך להנ"ל רוצה לומר שאצל אדם יושב על התורה ועבודה ובאהבתה ישגה תמיד ומדבק עצמו לגמרי אל רוחניותו ואינו משגיח על גופו לתת לו צרכיו ואינו עוסק בענייני העולם כלל, ובאמת גם חיי עולם נטע בתוכנו, וכפירוש ה"חתם סופר" שהכוונה היא לחיי העולם הזה, על כן עשה ה' יתברך את האישה אשר מטרידה אותו לפעמים מלימודו ודביקותו ונעשית עזר על-ידי שהיא "כנגדו". וזו הכוונה שמתו נדב ואביהו - על "שלא נשאו נשים" ולא היו מי שיטרידום בעבודתם, והתקרבו אל ה' מאוד ועל-ידי זה כלתה רוחם מרוב הדביקות, ונמצאו ב' מדרשים הנ"ל לכוונה אחת יכוונו.
וכך כתב הנצי"ב מוולאזין ("העמק דבר" - "הרחב דבר" שם): "והמדרש (ב"ר י"ז, ג') ידוע בפירוש רש"י: 'זכה - עזר, לא זכה - כנגדו'. אומנם גם לפי הדרש אינו במשמעות שתהא נבראת כדי לצערו, ואיך משמע בלשון ה' 'עזר כנגדו' שיהא או עזר או כנגדו. אלא הכוונה שהניגוד יהא לעזר. שהרי מי שהוא כעסני ורגזני, אם אשתו תהא עוד מסייעתו לכך, אף-על-גב שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה והיא לו לעזר, אבל אחר-כך שסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים והרי היא כנגדו, מה שאין כן אם תהא מנגדתו מתחילה ותשכך חמתו ותפייס אותו האדם שהוא מרגיז עליו, אף-על-גב שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו, מכל-מקום היא העזר האמיתי שאין למעלה הימנו. וכן מי שטבעו ששמח ביותר, וכדומה בכל המידות. ואם-כן הפירוש 'עזר - כנגדו', במה שתהיה מנגדתו - תהיה לעזר. וחז"ל הוסיפו שאם זכה נשאר העיקרו 'עזר' - היינו, במה שהיא מנגדתו מתחילה, ואם לא זכה נשאר העיקרי 'כנגדו' - במה שהיא עזר מתחילה והיא מסייעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו, ואין לך 'כנגדו' גדול מזה". עכ"ל.
גמילות חסדים בין איש לאשתו
מה בין מידת החסד של אברהם אבינו ע"ה - מורם ורבם של גומלי חסדים לבין מידת החסד של לוט? אברהם - היה עושה קודם כל חסד עם אשתו - ביתו ואחר-כך עם שאר העולם. על כך דרשו חז"ל (בראשית רבה נ"ח, ט') את הפסוק (משלי כ"א, כ"א): "רודף צדקה וחסד ...", בעוד שתואר זה אינו מוזכר כאשר גמל חסד עם אורחים זרים בהכניסו אותם לביתו, ואילו לוט - היה עושה חסד עם כל העולם חוץ מאשתו [כך שמעתי מאת הראשל"צ הרה"ר לישראל (לשעבר), הג"ר מרדכי אליהו שליט"א].
"הבית הוא בית הספר להתלמד במידת החסד; לפי כללי התורה בצדקה וחסד: כל הקרוב - קרוב קודם. 'עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמים' (בבא מציעא עא.); עני קרוב ועני רחוק - עני קרוב קודם; 'מבשרך לא תתעלם' (ישעיה נ"ח, ז'). והרי אין לך קרוב יותר מאשר האישה - 'אשתו כגופו' (חז"ל). לכן חיוב החסד כלפיה הוא הגדול ביותר. לפעמים רואים תופעה מוזרה - אדם שעושה הרבה חסד במסירות עם כל הפונה אליו, ואילו אשתו מלאה טענות עליו - למה היא אינה רואה את בעל החסד גם בבית. אדם זה חושב בטעות שמצות חסד היא יותר חשובה כלפי זרים, ואינו מבין שעיקר מעלת החסד צריכה להתבטא כלפי אשתו" [הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצוקללה"ה ("וידעת כי שלום אהלך" - סיום - אות א', עמ' סב)].
בענין זה, ראוי להזכיר את דבריו הנוראים של הגה"ק המקובל הא-להי רבינו חיים ויטאל זצוקללה"ה שאמר: "כי מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. כלומר: אדם העוסק בגמ"ח עם המון אנשים, מלוה ונותן, מבקר חולים, מנחם, משמח חתן וכלה וכו' - בודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו, כי זכויות רבות לו בעשותו חסד. אבל ידע נאמנה, כי בשמיים בודקים איך התנהג עם אשתו, עם גם עימה גמל חסד כל ימיו - אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח, בביתו כעס והקפיד ללא רחם, ללא חסד ונשיאות בעול - זה מכריע את דינו, ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים!
די בדבר נורא זה לעורר כל חד ואחד, לבלב יהיה טוב-לב מחוץ לביתו וקפדן ורע-לב בתוך ביתו, ומבשרו לא יתעלם!" [הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוקללה"ה ("מאמרי הדרכה לחתנים", עמ' 12 - 11)].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
