ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים שיעורים נוספים

"חג המימונה" - מנהג או "גהנם"?

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע י"ד, י')
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע י"ד, י') -


הרה"ג אליהו ביטון שליט"א (ב"נתיבות המערב", עמ' קצ"ב) כתב: "במדרש משלי (פכ"ב) מובא: אמר רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (משלי כ"ב, כ"ח): 'אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ' - אם ראית מנהג שנהגו בו אבותינו, אל תשנה אותו.
ידוע הדבר ומפורסם הענין כי מנהגי ישראל תורה הם, והם מעידים כאלף עדים כמה הם דבקים במסורת אבותם, ועליהם כבר דרשו (מגילה כח:, נדה עג.) את הפסוק (חבקוק ג', ו'): 'הליכות עולם לו' - 'אל תקרי הליכות אלא הלכות'. הלכות הם הדינים והפסקים, והליכות הם המנהגים למיניהם, שנתוספו במשך הדורות על ההלכות, ועל שניהם נאמר 'הליכות עולם לו' (שם).
אלא שלצערנו ולמגינת ליבנו, הרבה מנהגים נתרוקנו מתוכנם ונשתנה שמם וצורתם, והפכו ל'בארות נשברים' (ירמיה ב', י"ג) - בור ריק אשר אין בו מים 'ואין מים אלא תורה' (ב"ק יז., ע"ז ה:(. וכש'אין בו מים' - 'נחשים ועקרבים יש בו' (שבת כב.).
וכזה קרה גם לחג הקדוש "חג המימונה", אשר הוא מנהג עתיק יומין, ויש אומרים שראשיתו כבר בתקופת הגאונים (ועי' בס' "חג המימונה"). והוא בא לחזק את האמונה בביאת המשיח, ולשמח לב נדכאים במוצאי חג הגאולה.
וכפי הידוע לכולם, שבמרוקו היה נערך חג זה בצניעות ובשמחה של מצוה, והיה מקרב לבבות, ומשים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, עד שכולו היה חופף הוד של קדושה ושמחה של מצוה.
והנה עתה חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותינו (ע"פ דברים ל"ב, י"ז), אשר הפכו את היום הקדוש הזה ליום חגיגות והוללות ופריצות נוראה, בו רוקדים גברים ונשים יחד, ומגבירים בו את כֹח הטומאה בצורה קשה, והם במעשיהם ממיטים חרפה על קהילה קדושה, עדת מרוקו המעטירה, ומבזים את אבותיהם הקדושים. ועל כיוצא בזה אמרו חז"ל (ב"ק, ב"מ, ע"ז): 'כל המשנה ידו על התחתונה'. ואמרו: מנהג אותיות "גהנם". ואפשר להמליץ על כך את הפסוק (הושע י"ד, י'): "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" - ב"ם ראשי תיבות בחג מימונה.
ומכאן אנו פונים אליכם - אותם מבני עדתנו הקדושה, זרע קדושים, אשר 'עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם' (ירמיה ב', י"ג), 'שובו בנים שובבים' (שם ג' י"ד, כ"ב), החזירו עטרה ליושנה (ע"פ יומא סט:), והפסיקו מחיי הוללות ומדרכי הגויים הרעים. כדי שזכות אבותיכם הקדושים תעמוד לכם ולבניכם ולבני בניכם, בבריאות איתנה ונהורא מעליא (ע"פ סידור התפילה), ובכל אשר תִפנו תשכילו ותצליחו, אמן כן יהי רצון", עד כאן לשונו.
וכן כתב הגה"ר דוד עובדיה שליט"א (בספרו "נהגו העם", עמ' שמו): "וזהו ליל ה"מימונה" באופיה הטהור, ולא כמו שקמו כאן אנשים ובדו מליבם "חג המימונה" ביום אסרו חג, ובו המיטו בושה וחרפה על קהילות מרוקו, שמזעיקים אנשים ממשפחותיהם לבוא ולהשתתף בקרנבל ובריקודי פריצות ואי צניעות, ה' יחזירם בתשובה, וראוי ונכון לבטלו ומִביטולו יהיו תוצאות חיים ברכה ושלום לכלל עם ישראל, אמן", עד כאן לשונו.
ואכן, "גאוני ומאורי הדורות יצאו בקריאה קדושה לאסור כל השתתפות בשמחות ציבוריות המאורגנות ביום אסרו חג בראש חוצות שם נרמסים גדרי צניעות וקדושה, כי אין מצוה בהתקהלויות המוניות אלה, לכן כל חרד לדבר ה' עליו להתרחק מהם כמטחווי קשת" (הרב אליהו רפאל מרציאנו שליט"א, בספרו "חג המימונה", וכאן המקום לציין כי נעזרנו רבות בספרו).
ביום כ"א אדר ה'תשל"ט גילו דעתם מרנן ורבנן, עטרת ראשנו, הרב הראשי וראב"ד לירושלים עיה"ק, הגה"ר שלום משאש זצ"ל ויבלחט"א הראשל"צ הרה"ר לישראל (לשעבר), הגה"ר עובדיה יוסף שליט"א (הובא בס' "חג המימונה"), וזו לשונם: "לאחינו בית ישראל, שלומכם ישׂגא מאוד, מנהג ה"מימונה" שהתקיים בחו"ל ביום אסרו חג של פסח, יסודתו בהררי קודש, לחזק בלב הקהל הרחב אמונת חכמים, על ידי ביקורם בבית גדולי הרבנים ותלמידי החכמים להתברך מפה-קודשם בברכת השנים (ועי' בס' "פסקי חכמי המערב" או"ח ח"ב עמ' 242, ובס' "מגן אבות" או"ח עמ' רס - רסא)
ישנם הרוצים לקיים מנהג ה"מימונה" דוקא ב"חיק הטבע", אך על ידי כך פירצה קוראת לגנב כי אין שליטה מלאה בידי המארגנים למנוע ריקודי פריצות והוללות הנוגדים את רוח תורתנו הקדושה (וראה בדברי רבינו הגדול הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט הכ"א, ובשו"ע או"ח סי' תקכ"ט ס"ד: "חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגינות ובפרדסים ועל הנהרות, שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה אלא יהיו כולם קדושים"). וכבר אמרו חז"ל (מדרש תנחומא, כי תשא פל"א): אין לך מידה יפה מהצניעות, ולכן יש להעדיף קיום מנהג זה בבתים ויזכו בכך להארת חגיגת ה"מימונה" באורה החיובי. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות", עד כאן לשונם.
הגה"ר שלום משאש זצ"ל, אף הדגיש והצהיר (בהסכמתו לס' "חג המימונה"): "שמנהג ה"מימונה" במרוקו היה בצניעות ובחרדה גדולה בתוך הבתים דוקא. כל בתי כנסיות מלווין הרב שלהם עד הבית כמו חתן בשירה ובזִמרה, והרב מברך כל אחד מהקהל ונותן לו ב' תמרים על מה תחול הברכה, וגם באים אנשים אחרים. כל רב כדי כוחו ולפי קדושתו, באים לבקרו ולקבל ברכתו. אבל בתוך השוק לא נזכר שוב דבר מזה, כי גם האטמוספרה של השוק היתה קדושה. ולכן אני אומר שאין מקום וטעם למה שעושין ה"מימונה" בישראל בשוקים וברחובות בתערובת אנשים ונשים. בלי שום צניעות כלל. כל זה חס וחלילה לקרות זה על מנהג מרוקו. שלא היה שום זכר לזה כלל. והרבנים שם לא יסכימו לזה כלל, ואין ראוי להשתתף בזה כלל. כי היא מצוה הבאה לידי בעבירה ... ושומע לנו ישכון בטח", עד כאן לשונו.
אף הראשל"צ הרה"ר לישראל (לשעבר), המקובל הא-להי הגה"ר מרדכי אליהו שליט"א (בהסכמתו לס' "חג המימונה") כתב: ""חג המימונה", הנהוג בחלק מקהילות ישראל ... העמידם על דיוקם ואמיתם, הנוהג של לימוד תורה בצוותא ביום זה וכן הברכות שהיו מעטרים בהם הרבנים את הקהל הקדוש - נפלאים הם.
הוספתי פעם בדברי בענין זה, כי ב'שירת הים' אנו אומרים: 'וירא ישראל את היד הגדולה ... ויאמינו בה' ובמשה עבדו' (שמות י"ד, ל"א). כל הניסים והנפלאות לא החדירו בהם אמונה כמו קריעת ים סוף. אמונה בה' ואמונה ברבנים תלמידי חכמים שהם בבחינת משה. לפיכך נוהגים לקבל ברכה מהרבנים במוצאי יו"ט האחרון של פסח, להמשיך את האמונה שקיבלו עליהם בה' ובמשה עבדו. ולפיכך נקרא החג בשם האמונה.
אֹמנם דואב הלב והעין תוריד דמעה על הסילוף שעושים היום מחג האמונה התמימה. להופכו ליום שכולו לעג וקלס למסורת רבת השנים, שחגגו אותו בקדושה וטהרה ולימוד תורה", עד כאן לשונו.
על מנהג ירושלים במוצאי פסח - יום אסרו חג, כתב הגה"ר פרג' חיים יחזקאל יהודה זצ"ל (בספרו "ותתפלל חנה"), וזו לשונו: "ישמח ישראל ביום הזה כי קדוש הוא, ושמחתו תהיה לשם שמים והעיקר שמחת הנפש, ולאו דוקא שמחת הגוף למלאות בטנו מכל מעדנים בשר ויין ויאכלו וישתו ויקומו לשחק ונגן ולרקד כמשפט הובאי יין כאשר ירבו בשתייתו כן ירבו שטות והוללות כן דרך בוערים בעם ריקים ופוחזים למלאות שחוק פיהם ולשונם רינה ועוד נוסף לשמוע שירי נשים מפיהן ואז תערב להם השמחה ואמרינן: 'קול באשה ערווה' (ברכות כד.) וכאשר לא שת ליבו לזאת מרוב שכרותו יגרום לו רעה אחרת להתערב בנשים ולהסתכל ולהרהר בהם 'הרהורי עבירה קשים מעבירה' (יומא כט.) והרבה רעות יצמחו מזה כידוע ולא אפשר לאמר ונקה כי ירגילם יצרם לערווה. לכן הירא את דבר ה' לא יתערב עימהם ויתרחק מזה וכיוצא ולא נצטוינו להשתכר ולגרום רבות רעות ח"ו כי מי פתי יסור הנה לעשות כמעשיהם. על כן האיש אשר נגעה יראת ה' יתן אל ליבו כל זה. ועוד ולא אף זו קאמר אחרי כלות השירים אחרי כן יבואו לדבר לשון הרע ורכילות וליצנות וניבול פה וכזב וילחמו זה עם זה. זה אומר ככה וזה אומר ככה יבוא השלישי ויכריע. יותר מהם ירשיע. הזאת תקרא נעומ' האם זאת תקרא שמחת מצוה כי התחלת עבירה וככלותם כל זה ישכבו וירדמו ולא ידעו בשכבה ובקומה (ע"פ בראשית י"ט, ל"ג) ויאבדו זמן התפילה לא בציבור ולא ביחיד וכל זה גרם להם שלא שמרו עצמם מקודם לדעת התכלית היוצא להם וזהו כוונת הפסוק: 'וגילו ברעדה' (תהלים ב', י"א) - הגם שתשמחו ותגילו בשמחת מצוה כל זה יהיה ברעדה ופחד ומורא יעלה על ראשיכם מפחד ה' ומהדר גאונו לבל תתעו מדרך הישר ח"ו והיה בכם חטא אם כה תעשו ויכולתם עמוד נגד היצר הרע לבל תִכשלו לא על חמורה ולא על קלה אשרי מי שמשים בדעתו כל זה ויותר. ה' יצילנו מכל דבר הצומח ממנו מכשול ועוולה. ולא נטה מדרך הישר והמסילה: יקבע זמן לתורה - אם מעט אם הרבה, ולא יאבד כל היום כולו באכילה ושתייה וטיול ויעשה העיקר טפל וטפל עיקר - זה יצא מן הכלל, אלא תערב בהם שמחת הנפש שהיא תורה ומצוות", עד כאן לשונו.
סדר הלימוד לליל ה"מימונה" - המטובל במוסר ויראת ה' - נערך בבית הרבנים אשר הסבירו, בדחילו ורחימו, לבני הבית הפרקים הראשונים של ספר משלי ובמסכת אבות, הקוראים לאדם להיות זריז וחרוץ במלאכה ובלימוד תורת ה'. 'מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ'. הערב התנהל בקדושה וביראת כבוד כיאות לעיון בתורת ה'.
הדביקות וההליכה במסורת אבותינו היא הערובה להצלחה וברכה בעבודת ה'. "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (ע"פ ס' "חג המימונה").
"בדור נפלא ומיוחד זה של קיבוץ גלויות ישראל, "חג המימונה" מגיע לתודעת כלל ישראל, הצורה בה חוגגים את החג ברחובה של עיר היא ירידה ... אנו תפילה שנזכה לראות בקרוב כל בית ישראל חוגגים ה"מימונה" בקדושה ובחדוה פנימית - משפחתית טהורה, אמן" (הרב אליהו רפאל מרציאנו שליט"א, בספרו "חג המימונה").
כתב הגה"ר דוד אסבאג זצ"ל, שהיה הראשון מבין רבני מרוקו שהתייחס בהרחבה ל"חג המימונה" ולמנהגיו הרבים ("שאר ירקות" עמ' ו'): "מלפנים יקראו למוצאי חג הפסח יום האמונה שמאמינים בביאת המשיח 'כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם', אחר כך בדורות האלה שלא הבינו יום האמונה קראו לו יום "למימונה" והתכוונו לשם ממון 'הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם' (תהלים מ"ט, עיי"ש)".
וכן כתב ר' שמואל בן-עמרם שליט"א (בספרו "ילקוט שבע", ח"י): "במוצאי חג הפסח חוגגים יוצאי צפון אפריקה ליל ה"מימונה". אשריהם ישראל עם הקודש ברוכי ה', כולם שמחים שזכו לעשות רצונו יתברך בחג הקדוש פסח הוא לה', ואע"פ שעוד לא נגאלנו, מאמינים אנו ומקווים שעוד תבוא הגאולה במהרה בימינו, ועל כן נקרא "מימונה" מלשון אמונה, יום אמונה לישראל שעתידים להיגאל בעזרת ה' ... והיתה חוויה בִלתי נשכחת וכל היום לא פסקה השמחה מישראל - שמחת התורה (... היום הזה עבר לילו כיומו רק בקדושה ובטהרה" (ועי' בס' "מגן אבות" או"ח עמ' רסא, בשם ס' "נוהג בחכמה").
עם זאת דעת רבים (וביניהם: הגה"ר חיים פאלאג'י "מועד לכל חי" סי' ד', והגה"ר שלמה זוראפה בשו"ת "שערי שלמה" סי' מ"ז, והגה"ר אליהו גיג בספרו "זה השולחן" ב' סי' נ"ה, והגה"ר פרג' חיים בספרו ותתפלל חנה ב', דף צה) שמנהגי מוצאי פסח הם לסימנא טבא והצלחה.
לאור זאת יש לומר, שפירוש המילה "מימונה" - היא מלשון מימון, אשר בערי המערב פירושו הוא מצליח, ו"מימונה" זה הצלחה, וכך דעתם של הגה"ר יוסף משאש זצ"ל והגה"ר שלום משאש זצ"ל (ועי' "מסעי ישראל" לר' ישראל בנימין עמ' 621. ע"פ ס' "חג המימונה" עמ' 31).
ומכאן למנהג לבקר קרובים וידידים - תוך כדי השיר "אַלַאלָּא מֵימוּנָה, מִבָּרְכָּא מִסְעוּדָא" ("גבִרתי ה"מימונה" המבורכת והמאושרת") - לאיחולי ברכה והצלחה - להרבות שלום ושמחה, ובזה לקיים הפסוק: 'וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם' (ע"פ ס' "חג המימונה" עמ' 35).
הגה"ר יוסף בירדוגו (השני) זצ"ל (מתוך שו"ת "שופרי דיוסף", הובאו דבריו בס' "חג המימונה") מצא טעם לשבח במנהג זה, וזו לשונו: "לפי שבביזת הים כל אחד נטל חפץ שרצונו בו, וביום שביעי של פסח לא היו שואלים זה לזה מה הרווחת בביזה, מפני איסור דברי חול ביום טוב, ואחר שביעי של פסח היו ישראל כולם שמחים וטובי לב מפני ריווח הביזה, וכל אחד שואל: מה הרווחת בביזת הים? והיו אומרים, חפץ פלוני לקחתי וכן הלאה; ולכן נהגו ישראל קדושים באסרו חג של פסח, לעשות אותו יום משתה ושמחה, ומברכים זה את זה ב"תרויח ותצליח" (בערבית: "תִרְבְּחוֹ וּתְּסְעְדוֹ")". והגה"ר שלום משאש זצ"ל תיקן במרוקו להוסיף: "תרויחו ותצליחו בגשמיות וברוחניות" (מתוך הסכמתו לס' "חג המימונה").
עוד בנושא שיעורים נוספים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il