בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

מדיניות קפיטליסטית או מדיניות רווחה?

מה צריכה להיות המדיניות הכלכלית של עם ישראל?

undefined

רבנים שונים

כח איר תשס"ט
6 דק' קריאה
כל שנה, החגיגה בתקשורת חוזרת על עצמה. התקציב מובא לדיון, ובכנסת ובממשלה מתחוללת מלחמת עולם בין פקידי האוצר והח"כים החברתיים. את האש מלבה התקשורת, שהופכת את העניין למלחמת מעמדות. מחד - הלב היהודי תומך באופן טבעי בעזרה לנזקקים, מאידך - העולם המעשי דורש, לעיתים, מבט מורכב וארוך טווח. מהי המדיניות הכלכלית היהודית - מדיניות קפיטליסטית או מדיניות רווחה?



תפקיד הממשלה לנהל מדינה ולא לחלק צדקה
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב שכונה בבת-ים וראש הישיבה
אין זו חובת הממשלה לגבות מיסים לצורכי צדקה ולהגביל את העשירים מלהתקדם בגלל נטל המיסים, כדי לדאוג לעניים. זוהי חובת הציבור בכל מקום לתת צדקה
בהלכה מצאנו חלוקה בין מצוות המלך - הכללים המנחים מדינה יהודית ובין המצוות המוטלות על הקהילה היהודית.
במצוות המלך, התירה התורה למלך ישראל לאסוף כסף וזהב לצרכיו, אך אסרה עליו להרבות כסף וזהב מעבר לצרכיו. וכתב הרמב"ם, שהצרכים המותרים הם: תשלום המשכורות לעבדיו, צורכי הביטחון, וכן כספים לאוצר בית ד' ולצורכי הציבור. לא נזכר שמותר למלך לגבות מיסים כדי לתת צדקה לעניים או לתמוך בתלמידי חכמים.
לעומת זאת כתב הרמב"ם, שחייבים בכל עיר מישראל להעמיד גבאי צדקה, וגובים מכל אחד מישראל מה שראוי לתת לפי כוחו, ומעולם לא ראינו קהל מישראל שאין להם קופות צדקה. לאמור, אין זו חובת הממשלה לגבות מיסים לצורכי צדקה ולהגביל את העשירים כדי לדאוג לעניים. זוהי חובת הציבור בכל מקום לתת צדקה.
הבדלים נוספים יש בין הממשלה הגובה מיסים, שאותם לא גובים לצורך צדקה, ובין חובת הציבור בכל מקום לתת צדקה. בקהילה - הצדקה תלויה בנדבת הלב ובה יש הזדמנות מוסרית וחינוכית לגלות את טבעם של ישראל שהם רחמנים וגומלי חסדים. אמנם, בעת הצורך כופים על הצדקה, כגון לתת לצורכי קרובי המשפחה או השכנים, שאז נראים הקושי והדוחק והם דורשים תיקון.
בנוסף, גבאי הצדקה מכירים את הנצרכים בסביבתם ונותנים לכל אחד כפי צרכיו, למי שצרכיו מרובים נותנים בהרחבה ולמי שיכול להסתפק במועט ויש בידו לעזור לעצמו נותנים רק לפי הצורך, ולא מחלקים לכולם באופן שווה כפי הנוהג בחוקים ממשלתיים.
פיקוח מחירים - ההלכה קובעת, שצריכים בתי הדין לפקח על צורכי אוכל נפש, שלא יופקעו המחירים ושיהיו המצרכים מצויים בקלות לכל דורש, וזה כולל: צורכי גוף כגון - לחם, בשר ושמן, צורכי בריאות כמו - מרחצאות וחימום הבית, וצורכי נפש כגון - ספרי קודש, תפילין, מזוזות, מצה לפסח וארבעה מינים לסוכות וכדומה.
אולם, אל לממשלה להתערב בעסקי מותרות, נושאים אלו יש להשאיר לבחירת הציבור. (כמובן, על החכמים לחנך את העם שלא להוציא הוצאות מרובות על פאר והדר וסעודות גדולות, אך לא בכפייה והבוחר יבחר).
אפשר להקל ב דרישות המס מאומללים למיניהם: חולים, יתומים, אלמנות וגרים, אך אסור להטיל מיסים גבוהים, מפני שמיסים אלו עלולים להרוס את רצון המשקיעים להגדיל את התעשייה והמסחר בישראל. עיננו הרואות, שמדינות שלחצו את הציבור גרמו להרס הכלכלה.
למסקנה - יש לחלק בין הרשות הממשלתית הכופה שעליה להגביל את כוחה בתחומי המיסים והקצבאות, ובין רשויות הציבור המקומיות העובדות לפי קני מידה של צדקה וחסד. עבודה כפולה זו היא המבריאה הן את הציבור והן את היחידים.
אמרו חכמים - בזכות הצדקה נגאלים ישראל ולא בזכות המיסים . וצור ישראל ישמור את מנהיגי בניו מטעות ויעזרם להנהיג את ישראל בשובה ונחת.

כלכלה חופשית שמחנכת לנתינה
הרב שלמה אישון שליט"א - ראש מכון 'כתר' ורב שכונה ברעננה
דווקא מדיניות קפיטליסטית, בה קיימים גם פערי מעמדות, היא המאפשרת לאדם להוציא לפועל את רצונו לעשות צדקה וחסד, עם זאת, בצד הכלכלה החופשית יש צורך גם במדיניות רווחה. חובת הצדקה המוטלת על היחיד אינה משחררת את הציבור כציבור מן הדאגה לחלשים
מדיניות קפיטליסטית אינה עומדת בסתירה ליהדות. התורה מתירה לאדם לצבור רכוש פרטי, לסחור ולהפיק רווחים מכספו, ואף אינה מצפה לשוויון כלכלי מוחלט ולביטול הפערים הכלכלים בחברה . מציאותם של הלוי, הגר, היתום והאלמנה הנזקקים לתמיכה הינה עובדה קיימת בחברה, כפי שקבעה התורה: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
אכן, התורה לא מתעלמת מהחסרונות שבמדיניות הקפיטליסטית : בניית הכלכלה על בסיס של תחרות חופשית ולא על בסיס של סולם ערכים עלולה להביא להתעלמות מצורכיהם של החלשים, לעידוד צבירת הממון וההתעשרות, ולהתפתחותה של חברה אגואיסטית בה עשיית הרווחים קודמת לכל.
על כן קובעת התורה כללים, שתכליתם לנטרל את החסרונות שבשיטה זו: איסור הלוואה בריבית, דיני אונאת מחירים, הפקרת הקרקע אחת לשבע שנים וחזרת הקרקעות ביובל, הגבלות מסוימות על תחרות עסקית לא הוגנת וכמובן מצות צדקה. שמירת כל אלו נועדה להבטיח את השמירה על מוסריותה של החברה גם בכלכלה קפיטליסטית.
מבחינה זו ניתן לומר, שדווקא מדיניות קפיטליסטית, בה קיימים גם פערי מעמדות, היא המאפשרת לאדם להוציא לפועל את רצונו לעשות צדקה וחסד. כידוע, לא רק הדאגה לעניים עומדת בשורשן של המצוות ה"חברתיות", אלא גם הדאגה לחינוכו של בעל היכולת - לחסד ונתינה. חינוך זה לא היה מתממש אילו הייתה המדינה לוקחת על עצמה באופן מוחלט את הטיפול בחלשים ומסירה בכך את האחריות לנושא זה מן האזרחים.
עם זאת, בצד הכלכלה החופשית יש צורך גם במדיניות רווחה. חובת הצדקה המוטלת על היחיד אינה משחררת את הציבור כציבור מן הדאגה לחלשים. על כך כותב הרמב"ם: "כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים ... מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה".
אם כך, מדיניות רווחה על פי היהדות צריכה לאפשר קיומם של שרותי רווחה מקומיים, שיספקו את צרכי המחיה הבסיסיים- המינימאליים לנזקקים מתושבי המקום .
זאת ועוד, המעלה העליונה בצדקה היא הדאגה מראש לכך שאדם לא ייפול למעגל העוני, אם על ידי סיפוק תעסוקה ואם בדרכים אחרות. בעניין זה חייבת להיות מדיניות רווחה אשר תעודד יצירת מקומות תעסוקה, וכן תתחשב בשכבות הנמוכות בעת הטלת "גזירות כלכליות". מדיניות המביאה להכנסת משפחות נוספות אל מתחת לקו העוני מנוגדת לחובת הצדקה הציבורית.
לסיכום: היהדות משלבת בתוכה הן כלכלה קפיטליסטית והן מדיניות רווחה. הכלכלה הקפיטליסטית מציבה אתגר בפני היחיד לקיום מצוות צדקה וחסד, ולניהול עסקיו באופן מוסרי. מדיניות הרווחה מוציאה אל הפועל את חובת עשיית החסד המוטלת על הציבור.

בין סוציאליזם לקפיטליזם - מדריך תורני לנבוך
הרב שי סמינובסקי שליט"א - קדומים
למדינת הרווחה הסוציאליסטית ישנו חזון גדול של שוויון כלכלי לכלל האזרחים. אולם, בפועל דווקא מדינה זו יצרה משק לא יעיל, ובנוסף שחיתות עצומה של פקידי המנגנון הממשלתי. לעומת זאת לשוק החופשי יש יתרון גדול ביעילות הכלכלית, אך התעלמות כמעט מוחלטת ממצוקות העניים והחלשים.
כידוע, שתי הגישות נכשלו. הסוציאליזם לפני מספר עשורים והקפיטאליזם בשנה החולפת. שורש הבעיה נעוץ בכך, שהגישה הסוציאליסטית זיהתה נכון את הבעיה החריפה שבגישת השוק החופשי ללא גבולות, אך טעתה במציאת הפיתרון. הסוציאליסטים חשבו, שאם שיטה כלכלית אחת גרמה לבעיה, גישה כלכלית אחרת תביא לפיתרון. אך למעשה הם יצרו עיוות מסוג חדש, מפני שמשק ללא תחרות ויוזמה סותר את הטבע האנושי, ומזמין ניסיונות בלתי פוסקים לגרוף רווחים שלא ביושר. מאידך גישת השוק החופשי, שלמעשה ניתקה את הפעילות הכלכלית מכל שיקול ערכי ומוסרי וסברה כי תפקידה של המדינה מסתכם ביצירת משק הפועל בחופשיות, איפשרה לנצל את החלשים תוך גריפת רווחים על חשבונם, כאשר שום גורם רשמי אינו מסייע להגנתם או לחילוצם מהמצוקה. וכך העשירים מתעשרים ומתעשרים והעניים מתרוששים בהתאם.
מהי אם כן הגישה הנכונה?
בסוף ספר ויקרא ישנם מספר ציוויים הנוגעים לחיי הכלכלה והמסחר, כאשר במרכזם עומדים:
א. איסור הונאה ועושק. ב. החיוב להלוות. ג. איסור ריבית. ד. החיוב לתמוך בחלש לפני נפילתו והצורך לעזור לקרוב במצוקה (גאולת קרקע שנמכרה). ה. הגבלה על מכירת קרקע לצמיתות. בנוסף - מדגישה התורה: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", כלומר העוני הוא מצב טבעי ונורמאלי בחיי החברה.
מציוויים אלו ניתן לגזור מספר עקרונות בניהול חיי משק וכלכלה:
א. מציאותם הטבעית של פערים בחיי החברה. פערים אלו לא ייעלמו, ואדרבה מציאותם מחייבת אותנו לפעולה בהתאם, כמו שאמרו חכמים: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית", שהרי בזכות העני, יכול העשיר להיטיב ולגמול חסד עמו וזו זכות גדולה עבורו.
ב. התמודדות עם פערים. הדרך להתמודד עם פערים אינה בשינוי השיטה הכלכלית אלא בחינוך והפנמת ערכים מוסריים נכונים, המאזנים ומרסנים את כוחות השוק ויצר האדם במרכזם. לדוגמא - יושר והגינות (הונאה ועושק), האחריות והחיוב לסיוע במצוקה ובפרט לקרובו (תמיכה בחלש, גאולה בקרקע, הלוואה), מניעת רווח הבא ממצוקת הזולת (ריבית, מכירת קרקע לצמיתות).
ג. חובת הפרט. עיקר החובה לסייע לצרת הזולת מוטלת על הפרט. מי ששפר עליו גורלו הכלכלי חייב לקחת אחריות ולסייע לכל הנמצא במצוקה ולראות בכך חלק מתכלית עושרו.
ד. מקומה של החברה. בדברי חכמים אנו מוצאים, שחובת הדאגה לעניים מוטלת על הציבור. לפיכך, כופים על גביית צדקה וקיום קופה ותמחוי בעיר ועוד.
לסיכום - הבסיס לקיום חיי הכלכלה הוא שוק חופשי, שמטבע הדברים יש בו עשירים ועניים אך הוא מתנהל על פי ערכים מוסריים הנובעים ממצוות התורה. בשוק זה, יש מקום להוסיף תמיכה ציבורית מאורגנת לאותם מקרים שלא קיבלו מענה בדרך הרגילה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il