^ 1 סדר עולם רבה י"ב, הוכחת המדרש מסוף הפסוק הבא אחריו "כל ימי היות בית האלהים בשילה" המחייב את קדמות הספור לתחילת תקופת ה"שופטים", ובהנחה שלא יתכן שהיה הדבר כבר בזמן יהושע.
^ 2 שהרי הן אינן צומחות בחלל הריק של הזמן. ההתרחשויות המתוארות בפרקים שלפנינו ארעו בפרק זמן כל שהוא בתוך ימי השופטים, ובזיקה כל שהיא להנהגה המדינית באותה שעה, אם בימי עתניאל ואם בכל זמן שהוא. נמצא, שהנביא מתאר מעשה בתוך התקופה תוך התעלמות מכוונת מן הדמויות העומדות ברקע, המשמשות בו ציר מרכזי.
^ 3 עובדה זו מחזקת את תפישת חז"ל, לפיה האירועים הנ"ל ארעו בראשית התקופה, לפני שהחלה השקיעה הרוחנית, ובעקבותיה השיעבוד הלאומי לגורמים חיצוניים.
^ 4 הדברים אינם מוכרחים, משום שניתן לראות את החלק הראשון של הספר (עד פסוק ה בפרק ב'), כיחידה עצמאית העוסקת בהתרשלות השבטים בירושת הארץ. לפי מבט זה אירעו התהליכים המתוארים בהמשך הספר במקביל לתיאור המופיע בחלק הראשון, אלא שהחלק הראשון עוסק בירושת הארץ, והחלק השני - בהדרדרות לעבודה זרה. לפי דרך זו, אי אפשר לקבוע על איזה שלב בתקופה אמור הפסוק "וילחצו האמורי את בני דן" ויתכן שזמנו מאוחר ומקביל לימי אחד השופטים האחרונים.
ברם, מעצם התיאור על חיפוש מקום להתנחל, יש יותר מרמז שמדובר בשלבים הראשונים של ההתנחלות בארץ. יתר על כן, חז"ל אומרים שתהליך ההתנחלות ארך שבע שנים. לא סביר לומר, כי הפרק המתאר חפוש אדמה להתיישבות שבט דן ארבע מאות שנים לאחר כניסת שבט זה לארץ. אמנם האברבנאל בפירושו מישב חלק גדול מן הקושיות באופן שפרשות אלה הן המשך לתקופת שמשון, אבל הוא עצמו מסביר עוד קודם לכן את שטת המדרש.
^ 5 אכן אפשר לראות בפרקים י"ז - י"ח חלק העומד בפני עצמו. הדגש על העדר המלוכה מופיע בו כמה פעמים. יתר על כן, חזרת המשפט המלא "בימים ההם אין מלך בישראל " בראשית סיפור פסל מיכה ובחתימת מעשה פילגש בגבעה, מהווה מסגרת סגנונית האוגדת את שתי הפרשות לחטיבה עצמאית, מלבד המסר הרוחני המשותף להן.
5א בענין בית האלוקים שעשה מיכה יש לשאול האם היה אחד מיני רבים שעשו אחרים בישראל וביהודה, ואת תכליתו יש לראות כמעין "בית במה", היינו: מקום להצבת פסל ולעבודתו. או משמעותו היתה רחבה הרבה יותר, והמשקל שייחס מיכה לפסל שלו כמו למבנה הבית וצורת העבודה שנעשו עבורו, היה כה רב עד שביקש לראות בבית זה תחליף למקום העבודה המרכזי בשילה. מדברי חז"ל נראה כי פסל זה ובית מיכה היו בעלי השפעה ואת מקומו בתקופת השופטים יש לראות באופן יותר רחב.
סיוע לכאורה להבנה זו עולה מהפסוק החותם את הפרשה ומעמיד לכאורה זה לעומת זה את שני המקומות, הטמא והטהור: "וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלוקים בשילה".
^ 6 שמות כ' ג ; דברים ה' ז.
^ 7 שם ד, שם ח ( בחסרון וי"ו)
^ 8 י"ח כד.
^ 9 רמב"ם הלכות עבודה זרה א' א-ב.
^ 10 לכל אורך ימי הבית הראשון היתה נפוצה עבודת האלילים בישראל וביהודה. עיקרה של עבודה זו בתחלה בניסיון לעבוד את ד' באמצעים מעשה ידי אדם, או מאוחר יותר, לשתף בעבודת ד' פולחן לאלילים. מובן, שהשפעה ניכרת היתה לעירוב התרבויות עם יושבי הארץ הכנענים ושכניהם, כפי שהזהיר משה "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינִם בצדיכם" (במדבר ל"ג נה). אליהו עמד על שורש הדברים בביקורתו כלפי העם במעמד הכרמל: "עד מתי אתם פֹסחים על שתי הסעִפים?" (מלכים א י"ח כא). התפישה הרוחנית בימי הבית הראשון היא שעבודת ד' אינה סותרת באופן מוחלט עבודת במות, פסלים, או כל דבר אחר, באותה מידה רווחה גם במלכות יהודה עבודת במות, כמו גם עבודה בשיתוף, לאמר: העבודה לקב"ה עומדת לעצמה, ואין בניסיון לרצות את אלהי מואב, או לקיים פולחן לאלהי צידון כדי לסתור את עבודת ד'. בסוף ימי מלכות יהודה הגיע מנשה המלך לשיא העיוות בהעמידו צלם אצל היכל ד', שני דורות בלבד לאחר שאחז העתיק את דמות המזבח מדמשק אל המקדש בירושלים.
^ 11 עי' לעיל פרק י'. אמנם, הראיה אינה מכרעת לחלוטין, משום שניתן היה לומר, שעזבו את ד' בדורו של יפתח ואחר כך חזרו לעבוד בשיתוף, אך בראי פני התקופה ההולכת ומתדרדרת, נראה שיש בכתובים כאן סימוך לדברי חז"ל.
^ 12 כך פירש פרופ' יהודה אליצור בדעת מקרא כאן, ונראים לי מאד דבריו.
^ 13 הפך השקפת התורה. עי' דברים כ"ג יט: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ד' אלקיך". הכפרה על חטא לא תעשה על ידי הקדשת הרווח. לא רק בשל הסיבה הפשוטה שכפרה לא קונים בכסף כי אם בעבודת הלב, אלא משום שסוג כזה של כפרה מהווה מעין מתן לגיטמציה לחוטא, אשר יטען : בסופו של דבר לא אני, אלא ההקדש, נהנה מחטאי, ואין לך חילול שם שמים גדול מזה, עי' רמבן שם.
^ 14 פירושו שהיה כאותו אחד מבניו ששימש עד אותה שעה בכהונה והלוי הצטרף אליו, או שבא במקומו והנער הלוי הוא הכהן היחיד, ומשמעות הכתוב שהיה למיכה כאחד מבניו, שאספו אל משפחתו.
^ 15 ירמיה ז' ט-יב.
^ 16 דברים י"ח ט-טו.
^ 17 ירמיה ז' כב-כג.
^ 18 אורות עמוד לב, לד.
^ 19 זכריה י' יא.
^ 20 סנהדרין קג:, יש לעיין עוד שם קא: בבריתא המזהה את מיכה עם נבט אבי ירבעם ועם שבע בן בכרי, כולם התייחסו לאפרים וגרמו להתפשטות עבודה זרה בישראל. ועוד בתנחומא כי תשא יט שמיכה היה זה שגרם לעשיית העגל בצורתו, ורש"י מביאו בשמות לב, ד. גם דברים אלה רומזים שנטיות של עבודה זרה ליוו את ישראל מתחילתם, פעמים כשהתגלעה מחלוקת בין השבטים השתמשו בנטיה לעבודה זרה כדי לחדדה, להחריפה ולגרום לנתק.
^ 21 בבא בתרא קט:
^ 22 אצלנו י"ח ל.
^ 23 דברי הימים א כ"ג טו
^ 24 בבא בתרא קט: וכן בילקוט שמעוני כאן (רמז עב), ועי' שיר השירים רבה ב' ג.
^ 25 א' לד.
^ 26 ועי' בפרק י"ג על הקשרים בין מנוח לאשתו, שהוא מדן בין צרעה לאשתאול, והיא מבית לחם, אחותו של בועז, על פי קבלת רבותינו.
^ 27 בבא בתרא קי.
^ 28 ככתוב בסוף פרשת יתרו ועצתו (שמות י"ח כז): "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו"
אמנם רש"י מעיר בפירושו לפסוק זה שמטרת הליכתו היתה לגייר את בני משפחתו, אך ברור שגם אחרי הגיור שב לביתו, כפי שנאמר בבמדבר י' ל "ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך". לדעת רש"י עצמו חובב הוא יתרו.
^ 29 האות נו"ן מוגבהת ממקומה, תלויה ועומדת וניתן לקרוא את המילה איתה או בלעדיה.
^ 30 לשאלת התלמידים, כיצד כומר לעבודה זרה האריך ימים, ענה שעינו היתה צרה בעבודה זרה, והיה חס על ממון הבריות ושדלם שיביאו סולת וביצים במקום קרבנות, שכן אין העבודה זרה אוכלת וכו'. גם את המעט שהביאו היה הוא עצמו אוכל. וכששאלו אדם פחות אחד לשם מה הוא משרת לעבודה זרה אם אין בה תועלת, ענה, כדי להתפרנס.
^ 31 דברי הימים א כ"ו כד. במערכת מינויים להקמת המקדש.
^ 32 מלכים א י"ג יא.
^ 33 ירושלמי ברכות ט' ב, וכן סנהדרין י"א ה.
^ 34 בבא בתרא דף קי. ד"ה ויאמרו לו.
34א סנהדרין פט:
^ 35 בקטע " מסך העשן"
^ 36 סדר עולם רבה פרק כ"ד.
^ 37 במדבר רבה ב' יט.
^ 38 בהסכמה של הרב קוק זצ"ל לספר קול מבשר, מציין הרב שלשה סוגים של נדחי ישראל: בני יונדב בן רכב, גלות עשרת השבטים ובני משה הנידחים. בני יונדב - בית הרכבים היו נזירים מצאצאי יתרו שהתגיירו. עשרת השבטים - הם הגולים בגלות סנחריב. ובני משה - זו ממש כת נבדלת של "כהנים", שהתפתחה בצפון הארץ, מנותקת במשהו מכלל העם. כת זו גלתה כחטיבה אחת, ואבדה בנכר. עיין במאמרי הראי"ה עמ' 194-6.
^ 39 מנשה - נו"ן תלויה, ובהשמטתה - משה.
^ 40 א' לג.
^ 41 יהושע י"ט מז.
^ 42 דברים ל"ג כב, ורש"י שם.
^ 43 דניאל ט' ז.
^ 44 י"ז ו.
^ 45 י"ח א.
^ 46 עיין תנחומא שמיני ט' ט. רש"י משלי י"ח ד. רש"י ישעיה ב' ט.
^ 47 גם זה סממן מאפיין לתקופה. הנער, שעל פי חז"ל יוצא ממשפחת משה וקשור גם לשבט יהודה בא משכבת ההנהגה בישראל. כפי שמוכח מתוך תפישתו, הוא גם נמצא במדרגה רוחנית גבוהה משל ישראל, אבל אינו מנצל את מעמדו ויכולתו הרוחנית כדי לרומם את העם. כל מה שנותר לו לעשות הוא החשבון הפרטי. בשביל להמשיך להתקיים הוא מוכן לעבוד במשכן שאין בו כלום, כיון שבני דן ומיכה מאמינים בו, ומוכנים לשלם לו עבור העבודה. עמדנו בענינו של יפתח ופנחס על הנתוק שבין ההנהגה לדור, ועל התרשלות בדאגה לדור. מעשה פסל מיכה מחדד את הפער, שבין הקצוות. לא רק שיהונתן בן גרשם אינו מסייע לאחיו השפלים ברוחניותם, הוא עוד מנצל את זה לצרכיו. מתוך התפישה שהם אינם מסוגלים להתעלות, לא נותר לו אלא להציל את עצמו, כשהם רק כלי עזר לקיומו, ולו גם במחיר נפילתם הרוחנית.