להבין את התשדורת של הילד | הרב אליקים לבנון | בית המדרש

מדורים
חינוך ילדים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
איך מחנכים, משמעת ואהבה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

2 דק' קריאה

שאלה:

בננו לומד בכתה ד'. מזה זמן שראינו על פניו שאינו שמח. שאלנו אותו כמה פעמים, והוא אמר לנו שהמורה לא אוהב אותו. קשה לנו לבדוק את הנושא, אבל דיברנו עם המורה, והוא מאד נפגע. הוא הכחיש לחלוטין ואמר שהוא באמת אוהב אותו. אנו אומרים זאת לילד, אבל נראה לנו שזה לא נכון כי הילד ממשיך להיות לא שמח.

תשובה:
הדאגה שלכם לבנכם היא דאגה חיובית וטובה. אולם, אחד הכללים המנחים אותנו הוא, שאין זה נכון שהורים יעשו ניתוח אופי או זיהוי בעיה אצל בנם מפני שלהורים יש מערכת מורכבת של יחס כלפי הבן, והמורכבות, לעיתים, גורמת לחוסר אובייקטיביות.
כדוגמא, ניקח את תחילת הדרך שלכם, ראיתם את בנכם שאינו שמח. כאשר שאלתם אותו, ובמיוחד כששאלתם מספר פעמים, אצלכם נתפס הדבר כדרך פשוטה, שהורים שואלים לשלומו של הילד. אולם, אצל הבן, זווית הראיה שונה לחלוטין. הוא שמח מעצם הקדשת תשומת הלב של ההורים ודאגתם כלפיו. דבר זה מכניס אותו לסתירה - מחד, הוא רוצה להיות שמח מתשומת הלב, אולם מאידך, הגורם שמשך את ההורים לדאוג לו היתה העובדה שהוא לא היה שמח. אם יתחיל להיות שמח, יאבד את הזכות לתשומת לבכם. לכן ברור שהילד יבחר להמשיך להיות לא שמח, כדי לזכות ליחס מצידכם. כמובן, אחרי ששאלתם אותו כמה פעמים, הוא היה חייב למצוא תירוץ לחוסר השמחה. ילד חכם יכול להמציא גם דברים שלא היו כלל. ההמצאה שלו היתה, להטיל הכל על המורה ולהאשים אותו בחוסר אהבה. אתם "קניתם" את הפתרון. בדבריכם, הדגשתם שבעצם לא הבחנתם ביחס שלילי של המורה אל הבן, ורק מתוך תגובת הבן ודבריו החלטתם שאכן זו הסיבה. לפי גישתכם, פניתם אל המורה, אך הוא הכחיש ואף נפגע. נשאלת השאלה, מי באמת צודק. האם הילד הטוען ליחס שלילי או המורה הטוען שהוא אוהב את הילד. כהורים, בחרתם להאמין לבנכם, ואע"פ שכלפי חוץ אמרתם לו שהמורה אוהב אותו, הרי עולה מדבריכם שזה לא נכון, והילד צודק. הרגשה זו "משודרת" במלואה לילד, ומחזקת אותו בטענתו. ובעיקר, משאירה אותו במרכז העניינים, כנושא לדיון וליחס מצד ההורים.
מדוע כתבתי לכם כל זאת? הרי לא שוחחתי עם הילד וגם לא עם המורה, לכן איני יכול לומר בוודאות שהניתוח דלעיל הוא האמיתי. אולם, רציתי לפתוח פתח לפניכם, לבחון באור אחר, את מערכת היחסים בין הילד לבין המורה, ובעיקר, ביניכם לבין בנכם. כאמור, יש בסיס להסתכלות זו, הצועדת בכיוון הפוך להצגת הדברים בשאלתכם. הבסיס הוא העובדה שמצידכם לא התעוררתם כלל לביקורת על המורה, אלא בעקבות דברי הבן. לכן, הצעתי לכם היא, לחשוב על המבט השונה שאותו הצגתי. לבחון בכלים שלכם האם יש היתכנות להתנהלות כזאת מצד בנכם. אם תחליטו ביניכם, ההורים, שאכן אפשר שהכל הוא סיפור "כיסוי" של הבן, תגובתכם צריכה להשתנות לחלוטין. בכל פעם שהבן לא יהיה שמח, אל תחקרו ואל תשאלו מדוע זה קורה לו. פשוט, תנו לו חיבוק חם, עם חיוך וטפיחה על השכם. כאשר הבן יבין ששוב אינו זוכה ליחס מיוחד מצדכם, לא תהיה לו כל סיבה להיות לא שמח, והוא יחזור לחיים טובים ושמחים.
אם אכן כך יתפתחו הדברים, חובה גדולה עליכם ליצור קשר עם המורה, ולהבהיר לו, שאתם מסכימים עמו ומחזקים אותו בקשר שיש לו עם ילדי הכתה בכלל, ועם בנכם בפרט.