^ 1 ז' כב.
^ 2 עובדה זו מסבירה את שייכותו של גדעון לאירועים, שכן אילו התנהלו אלו בדרום בלבד, לא היה קשר של גדעון לאזור. הגבול הדרומי ביותר של מנשה, השבט שממנו בא גדעון, עובר באזור שכם, בנקודה הנמצאת במרחק רב מצפון לארץ הנגב.
^ 3 כן מצינו ביהושע י"ז יח: "כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו.."
^ 4 אף על פי כן ברור, שמבחינות מסוימות, היה שעבוד מדין קל יותר וקצר יותר מהשעבוד לעגלון או לסיסרא, ועדיין התעוררו בני ישראל לזעוק אל ד' כעבר שבע שנים בלבד. השירה הגדולה שנאמרה על ידי דבורה וברק בדור קודם העלתה את העם בכמה וכמה מדרגות אמוניות. נקודת המפנה הרוחנית שבשירה העלתה את הרגישות הרוחנית של העם ולכן די היה בתקופת שעבוד קצרה יותר בכדי לעורר אותו. רש"י על הפסוק הפותח את הפרשיה "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ד'..." מביא את הדיוק הבא:
"עד כאן נאמר ויוספו, שהיה נצבר להם חטא על חטא, אבל בשירה זו נמחל להם כל אשר עשו ועכשיו מתחילין לחטא, לכן נאמר ויעשו". לאחר השירה נפתח לישראל דף חדש.
^ 5 שמות ג' א - ד.
^ 6 שמות רבה ג' א.
^ 7 גם אצל שמואל, שקנה את מעלות הנבואה בשלבים. בפעם הראשונה כשקרא ד' לשמואל לא ידע שהקב"ה קורא לו. את הקול ששמע ייחס לעלי, שהדריך אותו בקבלת הנבואה. עיין בשמואל א ג' א-י.
^ 8 חז"ל מתבססים מחד על ההשוואה בין התגלות שהיתה לגדעון לבין זו של משה, ומאידך על ענין המצות שהיה חלק ממעשה הנסיון שבקש גדעון מהמלאך.
^ 9 רש"י על אתר. המקור: ילקוט שמעוני, שופטים רמז ס"ב.
^ 10 תנחומא, פרשת שופטים סי' ד.
^ 11 חטים חובטים בגורן, ולא בגת. הגת עשויה בורות המצויים בדרך כלל מתחת לפני הקרקע. משום כך היה גדעון, שרצה להסתיר את השיבולים שברשותו מעיני המדינים, חובט את החטים בגת.
^ 12 מגילת רות ב' ד.
^ 13 משלי כ"ג כב.
^ 14 המשנה מתיחסת לאיסור הזכרת שם ד'.
^ 15 ברכות נד.
^ 16 קידושין פרק ד' משנה א:
"עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גרי וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי ואסופי"
^ 17 יומא כא:
"אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני: ארון, כפורת וכרובים; אש; ושכינה; רוח הקדש; ואורים ותומים"
^ 18 "ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול" (עזרא ג יב)
^ 19 תהלים צ"ד יד
^ 20 מאותה הסבה לא יכל פנחס להיות המושיע בדורו של ברק. היה צורך להתחיל את הישועה מתוך הדור ופנחס שייך לדור אחר, כפי שמציין המדרש.
^ 21 בדומה לאשת מנוח. עיין בפרק ב הערה 4.
^ 22 לשליחות הזו יש גם מימד של נסיון, כמו שמעיד הכתוב בפסוק ו: "ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה". מבחינה זו עמד גדעון רק חלקית במילוי השליחות.
^ 23 תמורה כח:
^ 24 כמו "ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם " (שמואל א ט"ו ט )
^ 25 שם, בהמשך המאמר.
^ 26 הושע י"ג ב. צורת הפולחן לדמות הפר היתה להתקרב אליו ולנשקו.
^ 27 הושע ח' ה.
^ 28 מלכים א י"ב כח-לג.
^ 29 דברים ל"ג יז.
^ 30 במדבר רבה ב' ז.
^ 31 המפורש ביחזקאל א' י:
"ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאול לארבעתן, ופני נשר לארבעתן".
^ 32 השור אינו ביטוי לכחניות. יש בעלי חיים חזקים ממנו. השור מבטא את המציאות המעשית. העולם בנוי על החריש והקציר, את אלו מוביל השור. הצד הגשמי, המעשי, השמאלי שבמעשה המרכבה ("ופני שור מהשמאל לארבעתן") הוא הצד המבטא את כח הקודש המעשי והמציאותי האופייני כל כך לשבט יוסף. די אם ניזכר כי הדמויות, שהופיעו בחלומותיו של פרעה, כביטוי לתהפוכות במצב הכלכלי של מצרים, הן פרות שמנות ודלות, סמל לחריש ולכלכלה. מי, שבסופו של דבר, נטל לידיו את תפקיד השור, בהחייאת הכלכלה המצרית ובהכנת ארץ מצרים לישיבתם של בני משפחתו, היה יוסף.
^ 33 הושע י' יא.
^ 34 "והאיש ירבעם גבור חיל וירא שלמה את הנער כי עשה מלאכה הוא ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף" (מלכים א י"א כח).
^ 35 שמות י"ב ב-כא.
^ 36 שמות ח' כב.
^ 37 המפרשים השונים עמדו על הקושי שבפסוק בשמות י"ב: "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם". לכאורה זוהי כפילות. למשוך ולקחת הן מילים זהות במשמעותן. תשובות שונות נאמרו במפרשים. המדרש לומד את הענין כך:
אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים, הה"ד (שמות י"ב) "משכו וקחו לכם", כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח...
^ 38 שמואל א ז' ט.
משכו על פי דברי המדרש אינו הצד הפיסי של הפעולה המתייחס לצאן, אלא הפעולה הנפשית, העומדת ברקע, והמתייחסת לבני ישראל. משכו עצמכם מעבודת כוכבים. על פי ביאור זה רומז הפסוק במלים הללו על תכליתו של הקרבן - השתחררות מיראת אלהי המצרים.
^ 39 ויקרא רבה כ"ב ט.
^ 40 תנא דבי אליהו פרק ט'.
^ 41 עיין מהר"ל נצח ישראל פרק י"א, הרב חרל"פ מי מרום חלק ו, פרק ד.
^ 42 שופטים ו' י.
^ 43 גם בפרו של שמואל הותרו שלשה איסורים, כדברי המדרש. פרו של שמואל מסמל את דמותו של דור אחר. דור מחוסר זמן. זה עתה התפקח מעיורון העבודה זרה. עם ישראל הגיע לפרקו, בשל לקשר רוחני חדש עם רבש"ע, אך מוקדם מדי - מחוסר זמן. הכהונה פשטה את הרגל. בית עלי, כמפורש בפסוקים, זה עתה נדחה ואין כהן שיקריב קרבן לד'. לכן צריך שמואל, הלוי, למלא את מקומו. שמואל יקריב טלה חלב צעיר, שטרם נגמל, קרי: העם נולד למציאות חדשה, שטרם בא זמנה. הכהונה דעכה זמנית, והמלכות עדיין אינה עומדת בפתח.
^ 44 שמות י"ב ט.
^ 45 מורה הנבוכים ב' מה.
^ 46 ח' יח-יט.
^ 47 אפשרות שניה להסבר הפסוקים בפרק ח תהיה, שאחי גדעון נהרגו במלחמה נוספת, שהיתה בתבור (מלחמת גדעון התנהלה מתוך עמק יזרעאל ומזרחה בכוון המנוסה המדייני אל הירדן). אפשרות שכזו תתכן, אך לא סביר שהנביא יסתיר מאתנו מלחמה גדולה נוספת, שהיתה ממש באותו הזמן.
^ 48 גדעון עצמו מציין זאת כסבה להריגת זבח וצלמנע "חי ד' לו החיתם אותם לא הרגתי אתכם"
^ 49 שופטים ז' יב.
^ 50 בראשית מ"ח יט-כ.
^ 51 יתרה מזו. לטענת רד"ק, אלמלי שנבאר כך את בקשת גדעון, נמצא שהוא עובר על איסור התורה "לא תנסון את ד' אלהיכם"!
"אנסה נא - והנה כתיב לא תנסו את ד' והנה עשה עמו האל אות ובא לנסותו אם יעשו לו זה האות שהוא חזק מהראשון, כתב רבי' סעדיה ז"ל כי הנסיון ביכולת הבורא אסור כמו שאמר וינסו אל בלבבם ויאמרו הגם לחם יוכל תת אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא אלא רצה לנסות אם הוא ראוי לנס גדול כזה".
לדברי רד"ק - גדעון, בעצם, מעמיד את עצמו בנסיון ולא את הקב"ה.
^ 52 מיכה ד ו'
^ 53 מלכים א י"ט יח.
^ 54 שופטים ו' לו-לז.
^ 55 הושע י"ד ו.
^ 56 ילקוט שמעוני ב' רמז ס"ב ורמז תקנ"ג.
^ 57 כך מסביר גם המלבי"ם.