קודש וחול - חכמת השילוב | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
הלכות תלמוד תורה

5 דק' קריאה

טענה כנגד ישיבות תיכוניות
שאלה מאדם המקורב לציבור הליטאי: לפני שבועיים כבוד הרב השיב לטענות האברך הליטאי, וציין את מעלותיו של הציבור הדתי בדרך ארץ שקדמה לתורה, במצוות יישוב הארץ ובענייני מוסר ויושר שבין אדם לחברו. אולם עדיין לא ענית על טענה גדולה, שבני הציבור הדתי לומדים ב"ישיבות תיכוניות", ואילו גדולי הדור מדריכים ללמוד בישיבות קטנות, בהן אין לומדים כלל לימודי חול.

תשובה
אינני יודע מי הם גדולי הדור שמתנגדים ללימודי חול. מכל מקום, עליהם לבטל תחילה את דברי הגמרא בשבת (עה, א) שאמרה: "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה, יב): ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ואת דברי הגמרא בסוכה (כח, א) על רבן יוחנן בן זכאי שלא ביטל תורה מימיו, ועסק בכל החכמות שבעולם - הרי שהעסק בחכמות אינו ביטול תורה. וכן עליהם לחלוק על גדולי הדורות כמו הרמב"ם, המהר"ל מפראג (נתיב התורה יד) והגר"א. הכלל העולה מדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים הוא שיש ערך עצמי לחכמות החיצוניות, שהן חכמות שהקב"ה ברא. והתורה באה להאיר את העולם כולו ולהדריכו, וכדי להדריך את העולם צריך ללומדו ולהכירו לעומק. לכן צריך ללמוד חכמות חיצוניות.

רביבים (743)

הרב אליעזר מלמד

275 - הרב שג"ר זצ"ל

276 - קודש וחול - חכמת השילוב

277 - צמיחה בחופש הגדול

טען עוד

הישיבות התיכוניות לסוגיהן
אמנם אם הכוונה היא לטעון כלפי רבים שאינם משקיעים מספיק בלימוד התורה, הטענה נכונה. אך אין זה מפני שלומדים לימודי חול, אלא מפני שהוריהם אינם מבינים כראוי את ערך לימוד התורה, ולכן אינם מעודדים את השקידה בתורה, ולעומת זאת מחשיבים מאוד את ציוני הבגרות. ויש הורים שאף אינם מקפידים לשמור את כל המצוות, ומהם שאינם שומרים שבת, ואע"פ כן שולחים את ילדיהם לישיבה תיכונית בגלל הצלחותיה החינוכיות. וכשבוחנים את הישיבות התיכוניות השונות על הרקע הזה, מוצאים כי הן מצליחות להגיע להישגים מצוינים.
ובאותן ישיבות תיכוניות שהורי התלמידים מציבים את ערך לימוד התורה במקומו המרכזי כראוי, לומדים תורה בשלמות יותר מאשר בישיבות ליטאיות. כמובן שבכל מסגרת יש התמודדויות שונות, אולם בסך הכול בישיבות אלה לומדים תורה בשקידה ומגיעים להישגים יפים. לא מעט תלמידים מספיקים ללמוד קרוב לאלף דפי גמרא, וזה בנוסף ללימוד תנ"ך, הלכה ואמונה, שבישיבות ליטאיות רבות מתרשלים בלימודם.

סיבת התנגדותם של רבנים ללימודי חול
כמדומה שסיבת התנגדותם של רבנים חשובים בדורות האחרונים לשילוב לימודי חול אינו מפני שהם שוללים את ערכם, אלא מפני החשש שלימודים אלו יגרמו לעזיבת התורה. ואכן, כאשר יש חשש סביר שלימודי חול יגרמו לעזיבת התורה והמצוות - עדיף שלא ללומדם, כי צריך אדם לתת את כל הון ביתו ולוותר על כל החכמות שבעולם, ובלבד שיישאר דבוק בתורה ובמצוות.
אלא שלדעת גדולי רבותינו, ראשונים ואחרונים, שאנו הולכים לאורם, הפתרון אינו במניעת לימודי חול, אלא בלימודם מתוך גישה נכונה של תורה ויראת שמים. ודווקא באופן זה אפשר למנוע יותר את עזיבת הדת. וזו הדרך לתיקון עולם, שהתורה תאיר ותדריך את החכמות החיצוניות ואת עולם החול, ועל ידי כך ילכו הגויים באור ה'. וכמו שאמר רבי יוחנן (שבת עה, א): "מניין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות (חכמת אסטרונומיה) - שנאמר (דברים ד, ו): 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים' - איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות". ולמדו מזה הרמב"ם ועוד ראשונים ואחרונים, שהכוונה לכל החכמות החיצוניות.

טענה נוספת נגד לימודי חול לצעירים
שאלה נוספת: גם אם אכן יש ערך בלימודי חול, זה דווקא לאחר שימלא אדם כרסו בש"ס ופוסקים. ואם בשביל פרנסה, הלא אמר רבי נהוראי (קידושין פב, א): "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה". ולבד מזאת, וכי צריך ללמוד אומנות בגיל צעיר, לפני שנוצר הצורך בפרנסה?

תשובה
ההלכה הבסיסית במשנה (קידושין פב, א) היא שחייב אדם ללמד את בנו אומנות. ועל זה אמר תנא קמא שלא ילמד את בנו אומנות שעיסוקה עם הנשים, ורבי מאיר אמר "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה", כגון תפירה. ובגמרא (קידושין כט, א): "רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות". ואדם מלמד את בנו כאשר הוא צעיר.
וכן כתב הרמב"ם (הל' ת"ת ג, י): "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת... וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".
ומה שאמר רבי נהוראי "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", הוא מפני שראה שבנו מסוגל להיות תלמיד חכם גדול, והציבור צריך לו (כפירוש פני יהושע שם).

דברי הבן איש חי על לימודי חול
ואם כבר הזכירו את דעת גדולי הדור, הרי לנו דעתו של אחד מגדולי הדורות האחרונים, הגאון המקובל הרב יוסף חיים זצ"ל, בעל ה'בן-איש-חי'.
לכבוד הקמת בית מדרש תלמוד תורה בבגדאד, שהוקם בסיוע חברת כי"ח מפאריז ושילב בלימודיו לימודי תורה עם לימודי חול, נשא הרב דרשה בשבח המקום, שאח"כ הדפיסה בספרו 'אמרי בינה' (עמודים רלג-רמב). ואזכיר תמצית דבריו.
תחילה דיבר על חשיבות קביעת סדרים מתוקנים בכל תחום בחיים, כמו מסחר ואכילה, שאם ינהג בסדר מתון ותכנון נכון - יצליח, ואם לא - ייכשל. "וכן העניין בלימוד... הן לימוד תורתנו הקדושה, הן לימוד דרך ארץ, שהוא לשונות וכתיבה וכיוצא, אם הלימוד בסדרים נכונים ויפים, אז הלימוד ההוא יתקיים בלב הלומד ולא תשלוט בו השכחה ולא יהיה נעקר מלבו של אדם...".
ומבאר שהפסוק "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" רומז לשני הלימודים הנדרשים, "מקום המיוסד ומתוקן לעסק הגשמי, שהוא לימוד לשונות וכתיבה ושאר דברים של דרך ארץ, זה המקום נקרא 'אוהל' שהוא ארעי, יען כי זה הלימוד הוא לצורך העולם הזה שהוא מושב ארעי. אבל מקום המיוסד ומתוקן ללימוד הנפשי, שהוא לימוד תורתנו הקדושה, נקרא משכן, שהוא שם הנקרא על דבר קבוע שהוא לצורך עולם הבא" (שם עמוד רלה).

גיל צעיר הוא הזמן הראוי ללימודי קודש וחול כאחד
(מעמוד רלו): "וידוע כי זמן הטוב והיפה של הלימוד אצל האדם הוא רק בעודו נער קטן בשנים, שאין מוטל עליו משא פרנסת גופו, וגם אין תלוי בצווארו משא פרנסת אישה ובנים, וכפי הטבע תהיה דעתו צלולה... ועל כן יאות הוא לעסוק עם הנערים בעודם קטנים בשנים בשני הלימודים האלה, אחד של תורתנו הקדושה, ואחד של דרך ארץ... ויעסקו עימהם בשני מיני לימודים אלו בזמן אחד, שהוא זמן הנערות, שדעתם צלולה. ועל זה אמר התנא בפרקי אבות: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". כלומר, ראוי ויפה שיתעסקו בשני לימודים של תורה ושל דרך ארץ בזמן אחד".
"ועל זה רמז הכתוב 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני'... וידוע שעסק התורה נקרא ימין... ועסק דרך ארץ, שהוא השייך לעולם הזה, נקרא שמאל, שהוא יד כהה... שאחוז בזה ובזה ביחד בזמן אחד, כי האדם רואה סימן יפה בלימודו באופן זה" (שם עמוד רלו).

דברי רב האי גאון על לימוד לשונות וחשבון
עוד הוכיח הבן-איש-חי דבריו ממה "שכתב בספר העתים הקדמון בשם הגאון המופלא שבגאונים, הוא רבנו האי גאון ז"ל, שכתב בתשובתו וזה לשונו: "מותר ללמד תינוקות של בית הכנסת אגב לימוד התורה - כתב ערבי וחשבונות, אבל שלא עם התורה - אינו נכון...". וביאר שכוונתו ללמד זאת בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ולא בבית הכנסת עצמו, וכפי שכתב מהר"ר יצחק ואלדי בספרו 'ויאמר יצחק'. ומסכם: "כמה דברים אנחנו לומדים מדבריו של הגאון הגדול בענקים הנזכר, ומכללם שהתיר ללמד שפות (כמו לשון ערבי) עם לימוד התורה... ובאמת ממה שמצינו כתוב בתורה פרשת כי תבוא: 'וכתבת על האבנים את כל דברי התורה באר היטב', ודרשו רבותינו ז"ל: 'באר היטב' - בשבעים לשון, ומכאן אנחנו לומדים שאע"פ שניתנה התורה בלשון הקודש, שהוא לשון המובחר שבשבעים לשון, עם כל זה שאר לשונות לא נפסלו והמה רצויים לפני השם יתברך... ולכן כל אדם ישר יודה שלא יהיה נפסל יתרון לימוד הלשונות, אם האדם לומדו בלי תערובות רע".

טוב שילמדו תורה ודרך ארץ במקום אחד
ועוד הוא מוסיף ולומד מדברי רב האי גאון שטוב "שיהיו שני הלימודים לומדים אותם במקום אחד ביחד". וממשיך לדבר בשבח "בתי מדרשות אלו שהם משקים מים של תורה לנפש, שהיא מתייחסת לרקיע, ומשקים מים של דרך ארץ לגוף, שהוא מתייחס לארץ", ועליהם רומז הפסוק "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" (שם עמוד רמ).

הלכות תלמוד תורה

רביבים