ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר מצוה גדולה

מי ראוי לארוחה דשנה?

מצות לא תעשה לא לאכול אכילת בן סורר ומורה, שנאמר: "לא תאכלו על הדם" (ויקרא י"ט).
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
סיפורה של מצוה
מצוה גדולה
הרב שמואל הולשטיין
1 - מצות עשה להאמין שיש אלוה
2 - מצות עשה לאהוב השם יתברך
3 - מצות עשה לירא את ה'
טען עוד

מצות לא תעשה לא לאכול אכילת בן סורר ומורה, שנאמר: "לא תאכלו על הדם" (ויקרא י"ט)

כאבו הגדול של חסיד בפטירת רבו, אינו דומה לכאבו של כל יהודי בפטירת אחד מגדולי ישראל. חסיד אמיתי המחובר לרבו, הרי הוא יונק מחיבור זה את חיותו בעבודת ה', ההדרכות האישיות של רבו מלוות אותו יומם וליל, ובלעדיו מרגיש הוא כי אינו יכול להמשיך את חייו. לכן בנוסף על הצער העצום שמלווה חסיד בפטירת רבו מוטלת עליו משימה מיידית, קשה ומורכבת למצוא לעצמו אדמו"ר חדש שיכוון אותו בעבודת ה'.
ר' פנחס היה חסיד מורם מעם. תלמיד חכם שנחשב לאחד החסידים המופלגים בחסידות, ואף שימש בראשות ישיבה חשובה בעלת תלמידים רבים. לכן, כשנפטר רבו לא היה לו קל למצוא אדמו"ר חדש, שיוכל להיות בעל מדרגה רוחנית גבוהה כל כך שאפילו לאדם במדרגתו של ר' פנחס יהיה מה לחדש ואיך לקדם.
ר' פנחס עבר במקומות רבים, ראה אדמורי"ם רבים, אולם לא הרגיש כי מתחבר הוא לאף אחד מהם. אומנם ראה צדיקים מופלגים, יראי שמים ואף תלמידי חכמים מובהקים, אך לא ראה עד כה אף אחד שבו הרגיש כי הוא בעל מדרגה רוחנית שונה מהוא עצמו. אכן היו בין הצדיקים כאלו שהיו בעלי ידיעות רבות משלו, וכן היו כאלו שתפילתם הייתה מרוממת משלו, אולם לא היו אלו בהכרח אנשים בעלי דרגה רוחנית שונה. כך עבר ממקום למקום, כשבכל מקום שולחים אותו למקום נוסף שם על פי השמועה ישנו צדיק מיוחד, בדיוק כזה שהוא מחפש לעצמו. אלא שבכל מקום בו הוא מגלה כי אין הדבר כן, וכי גם שם אינו מוצא את שמחפש, תוגה נוספת מכסה את ליבו בגעגועים לרבו שנפטר, ועל עבודת ה' שלו שמחפשת מנהיג.
באחת ממסעותיו שהה ר' פנחס כמה לילות בפונדק דרכים תוך שהוא מתכנן את המשך צעדיו. לילה אחד הגיע אל הפונדק יהודי צעיר, בעל הדרת פנים ועיניים מאירות. אחד ממלוויו של היהודי הצעיר ניגש לר' פנחס אותו הכיר מהעבר, ולחש באוזנו כי רבו הינו הרב מטורטשין, וכי בטוח הוא כי אם יביט היטב בדרכיו, ימצא בו את רבו אותו הוא מחפש זמן כה רב. לר' פנחס היה קשה להאמין לכך, שכן הרב היה צעיר מאוד. אולם, מששמע מחברו על גדלותו של הרב, החליט לשים לב לדרכו, ומי יודע אולי אכן יגיע אל מבוקשו.
למחרת נעמדו יחד להתפלל שחרית. התפילה התארכה שעה ארוכה, כשר' פנחס מכוון את תפילתו בכל הכוונות והייחודים. משסיים את תפילתו הבחין כי הצדיק שעדיין לא סיים את תפילתו, היה כלהבת אש, פניו בערו ונראה היה כי שרוי הוא בעולם אחר. לאחר שר' פנחס שבע מלהסתכל שעה ארוכה על תפילתו של הרב, נזכר כי טרם סעד את ליבו בשעה מאוחרת זו, למרות זאת חשב כי לא מכובד יהיה לאכול בלי להמתין לרב. ר' פנחס נטל לידיו ספר והחל ללמוד בשקיקה. כששעת הצהריים עברה, קיבתו של ר' פנחס עוררה אותו מלימודו, כשלתדהמתו הבחין כי הרב עדיין שקוע בתפילתו. את ההתלבטות בליבו האם להמתין בסעודה לרב, הכריע שוב לטובת ההמתנה, אם כי בליבו קיווה כי המתנה זו תהיה קצרה, היות והרעב אחז בו בחזקה. אלא שתקוותו נכזבה. הרב צעד לאחור לא לפני השעה ארבע, כשר' פנחס כבר ישב מתוסכל וחלוש. משראה כי הרב סיים את תפילתו פנה אליו ושאל - וכי לא צריך לדאוג גם לגוף, ולתת לו את האוכל אותו הוא צריך? הרב חייך וענה: "ממאי נפשך, אם ה' עוזר שהתפילה תהיה כמו שצריך, בכוונה נכונה ובהתלהבות מתאימה - מי צריך לאכול?! ואם חלילה האדם לא זוכה לעזרת ה' ותפילתו אינה מוצלחת - וכי יכול הוא לאכול במצב כזה"?!
ר' פנחס שידע עד כמה הארוחה הזאת העסיקה אותו בשעות האחרונות, הבין עד כמה רחוק הוא מדרגתו של רב צעיר זה, ושמח כי בשעה טובה מצא לעצמו רב.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
עוד בנושא מצוה גדולה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il