בית המדרש

  • מסכת החיים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

פרק א

הריון

undefined

הרב יהודה חיון

תמוז תשס"ט
18 דק' קריאה
מפתח של יולדת


"אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים ... במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה" (תענית ב, א-ב).

הטור (או"ח סימן קיד) אומר, שד' הנושאים שנאמר בהם עניין מפתח: מטר (גשמים) פרנסה, תחיה (תחיית המתים) חיה (לידת ילדים) הם ראשי תיבות מפת"ח.

בספר "קול אליהו" (פ' תצווה) מביא רמז נאה בשם הגר"א מוילנא על דברי הגמרא, ששלשה מפתחות בידי הקב"ה, והם: חיה, תחייה ומטר, שהם ראשי תיבות חת"ם.

ונרמז בפסוק: "פתוחי חת"ם קודש לה'", דהיינו, פתיחת שלושת דברים אלו הם קודש לה', מצויים אך ורק בידי ה'.




עת ללדת


בקהלת (ג, ב) נאמר: "עת ללדת". בספר "מבאר העניינים" מבאר את הפסוק באופן זה: נתאר לעצמנו מה עולה בדעת זוג אשר במשך שנים רבות לא נפרדו בזרע של קיימא, ובמשך כל אותן שנים היו דורשים ברופאים ופונים אל צדיקים בבקשות שיתפללו עבורם. אם יום אחד יבוא צדיק לעיר ויתפלל עליהם ויפקדו בזרע של קיימא, יחשבו בודאי לתומם שאילו היו פוגשים את הצדיק הזה כמה שנים קודם היו נענים כבר אז.

על זה אומר שלמה כי לא כך הדבר, אלא "עת ללדת" - העת הביאה את הסיבה ולא הסיבה הביאה את העת. כלומר, מחמת שהגיע זמנם להיוושע, שלח להם ה' צדיק שיסייע להם ע"י תפילתו. אילו בא הצדיק כמה שנים לפני כן, לא היה פועל מאומה כשם ששאר הצדיקים לא פעלו.




אמונת אומן בחכמי ישראל


"ופניה לא היו לה עוד" (שמואל א, א, יח).

דוגמא לאמונה מוחשית בנותן התורה ובחכמיה, אפשר לקחת מחנה, אמו של שמואל הנביא, ומובא בספר "פניני הגרי"ז" שכאשר הגיע מרן הרב מבריסק זצ"ל

לפסוק זה, התרגש מאוד ופרץ בבכי.

מתי נאמר הפסוק "ופניה לא היו לה עוד"?

לאחר שעלי הכהן הבטיח לחנה שבשנה הבאה היא תחבוק בן. והנה, חנה זו עברה יסורים רבים במשך תשע עשרה שנה, עד ששמעה את ההבטחה יוצאת מפיו של עלי, וברגע ששמעה את הדברים מעיד עליה הנביא שלא היה ניכר יותר העצב על פניה.

וכל כך למה? האם זכתה כבר לראות את הבן במו עיניה? לא.

אבל כאשר עלי הכהן הבטיח לה, האמינה חנה בכך בכל ליבה עד שהרגישה כמו שהבן כבר מצוי בחיקה. לדרגה כזו של אמונה הגיעה חנה, והנביא מצא לנכון לציין זאת בפסוק "ופניה לא היו לה עוד".




אמונת אומן ב"חפץ חיים"


תלמידו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, כותב בספר שהוציא על רבו: "רבנו זצ"ל היה מספר בהתרגשות מה שסיפר לו הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל כשביקר אצלו בלונדון, וסעד על שלחנו: בשנים הראשונות אחר נישואיו עדיין לא נפקדו, וחותנו הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל היה בראדין אצל ה"חפץ חיים" זצ"ל וביקש ברכה עבורם. בירכם הרב, ונולדו להם בנם ובתם, ואחרי זה עמדה אשתו מלדת.

אחרי כמה שנים היה שוב בראדין וביקש עוד פעם ברכה מה"חפץ חיים" להפקד בזרע של קיימא, אך החפץ חיים נמנע מלברכו.

וכשסיפר זאת רבי אהרון זצ"ל לרבי יחזקאל זצ"ל, הוסיף ואמר בהתרגשות עצומה: "מסתמא היה לו טעם לה"חפץ חיים" שלא הסכים שיהיו לי עוד צאצאים".

אמר על כך רבי יחזקאל זצ"ל: "בוא וראה גודל אמונת חכמים של רבי אהרון, שהיה ברור לו כשמש שהכל תלוי רק בברכתו של ה"חפץ חיים" שמפני העדר הברכה לא נפקדו, ועל ידי ברכתו נושעו, ואם היה מברך עוד - היו נפקדים שוב..."




הצייתנות להלכה גדולה מברכתו של צדיק


בספר "רבי משה פיינשטיין" מובאים דבריו על העזר משמים הנשלח לאדם הבוטח בבוראו ומקיים את ההלכה, למרות צרותיו וקשייו: בעיני ר' משה, צייתנות מוחלטת של אדם להלכות התורה, נחשבת לו לאדם כזכות גדולה.

אברך אחד, נשוי כבר כמה שנים ועדיין חשוך בנים, בא לשאול את ר' משה אם מותר לו לערוך בדיקה רפואית מסויימת. ר' משה לא התיר את הבדיקה. השואל התמלא צער וביקש את ראש הישיבה למצוא עבורו היתר כלשהו, כדי שיוכל לערוך את הבדיקה.

נטל ר' משה את ידו של האברך מתוך אהבה והשתתפות ואמר: "לעתים קרובות פונים בני זוג חשוכי ילדים לבקש ברכת צדיק. אך עליך לדעת שהצייתנות למרותה של ההלכה גדולה אפילו מברכתו של צדיק".

נשמע האברך לפסק דינו של ר' משה ולא ערך את הבדיקה. במשך השנים נושעה משפחתו ונולדו לו כמה ילדים.




פרי בטן בזכות גמילות חסדים


בספר אהבת חסד (ח"ב פ"ה) כותב רבינו ה"חפץ חיים", שאנשים רבים מחפשים סגולות שיולדו להם בנים, ויש שמוציאים על זה למאות ואלפים וכו'. יותר טוב שיעשו סגולה הנמצאת בחז"ל, היינו שיתעסקו תמיד במצות הצדקה וכו'. וכן עשו הרבה אנשים בזמנינו והצליחו בזה".




גמל חסד וגמלו עמו חסד


ובעיני ראיתי - מספר ה"חפץ חיים" - מעשה נורא שהיה בענין זה: איש אחד שהיו לו בנים, ומתו כולם ר"ל, בא לפני חכם שיתן לו עצה וסגולה לענין זה, והשיב לו איני יודע סגולות, אך עצתי שתעשה גמ"ח קבוע בעיר. אולי יתן ה' שבזכות מידת החסד שתתנהג עם אנשים, יתחסד ה' יתברך עמך ויתן לך בנים.

האיש שמע לעצתו ועסק הרבה בענין זה עד שיסד גמ"ח קבוע בעיר. הוא קיבל על עצמו את המצוה להתעסק בענין זה, ועשה פנקס עם תקנות לענין זה כנהוג, ובתוך התקנות היה כתוב שפעם אחת לשלש שנים בפרשת "אם כסף תלוה", יתאספו הכל ויעשו סעודה שתהיה חיזוק למצוה זו.

ויהי ככלות ג' שנים, נולד לו בן. ולאות שהדבר אירע בזכות המצוה, אירע יום שמיני ללידתו ביום שהיה מיועד עוד קודם לכן לאסיפתם. אותו אדם עסק במצוה זו כמה וכמה שנים, ובמשך השנים הללו נולדו לו כמה בנים.

אחר פטירתו של החפץ חיים ניתן הדבר לפרסום בשם הגרי"מ רבינוביץ, מחבר ספר "אפיקי ים", שהמעשה הנ"ל קרה בראדין והחכם הנזכר הוא רבינו החפץ חיים בעצמו...




"קבל להתמסר למעשה חסד וה' יעזור"...


אחד האברכים החשובים בירושלים שלא זכה לילדים התדבק על דלת ביתו של אחד מגדולי הפוסקים וביקש את עצתו. תשובתו של הגאון ההוא לא ריחפה בשמי-שמים ולא דרשה ממנו גדולות ונצורות. "קבל על עצמך להתמסר למעשה חסד וה' יעזור", היתה התשובה.

בני הזוג התלבטו במהות עניין החסד שבו כדאי להתמקד, ולאחר מחשבה רבה החליטו לנקוט ביוזמה חדשנית ולספק אוכל כשר למהדרין ושתיה למבקרים המגיעים בשבתות לאחד מבתי החולים הגדולים בירושלים.

המדובר בציבור גדול של יהודים חרדיים המגיעים לבית החולים בעיצומה של השבת ונשארים שם עד מוצאי שבת, ובהיעדרם של מוצרים כשרים-למהדרין אין להם אפשרות לקיים את מצוות שלוש סעודות.

בני הזוג החלו להביא לבית החולים מאכלים מבושלים וערבים, סעודות של ממש, ולפעמים שהו שם במשך כל יום השבת כדי לדאוג שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

מאז שלקחו את הפרוייקט לידיהם הפך העניין למוסד שלם. יהודים חרדיים יודעים שאפשר לסמוך עליהם, ומגיעים לבית החולים מתוך ידיעה שיקבלו שם את מאכלי השבת.

לא חלפה שנה ובני הזוג חבקו את בנם הבכור.




צדקה ללומדי תורה ונרות לבית הכנסת


הגאון רבי עקיבא איגר קיבל מכתב מתלמידו, שהיה חשוך בנים. במכתבו סיפר לו התלמיד, ששיכל עד כה חמשה בנים, השם יצילנו, מיד אחר לידתם, ועתה הוא מבקש מרבו שישלח לו קמיע, שבודאי יועיל לו.

אך רבי עקיבא איגר לא הסכים לכך. לאחר הפצרות מרובות, השיב לו במכתב: "זה פעמים רבות שלקחתי קסת הסופר כדי להשיב, ולא עלתה בידי לרוב הטרדות וכו'. לא אאחר עוד, שלדעתי טוב לייחד קופה שיתנו בתוכו בני הזוג כמה מטבעות, על סדר תפילה קצרה, ובהמשך הזמן, כשיצטרף לסך מה, לעשות מזה פדיון נפש לחלק ללומדי תורה, ויפקוד ה' אותה ליתן נרות דולקות בבית הכנסת

לפני העמוד, בשעת התפלה ערב ובוקר".

התלמיד קיבל מרבו את ה"סגולה" הבדוקה ורבי עקיבא איגר הבטיחו להזכירו בתפילתו, ומאז נולדו לבני הזוג בנים בריאים!


פרי בטן בזכות מעשר כספים ללומדי תורה


סיפר רבי דוד צבי זילברשטיין (מרבני תל אביב), שפעם אחת נתלוה אל יהודי חשוך בנים, אשר שם פעמיו לבני ברק, כדי להתברך מפיו של מרן ה"חזון איש".

מרן אמר לאיש: "עצתי להפריש מעשר כספים בשביל אחזקת תורה. לא חשוב לאיזו ישיבה או תלמוד תורה, ובלבד שהכסף יהא מיועד ללומדי תורה. ואם קשה להפריש מלוא הסכום בבת אחת בסוף החודש, מוטב יפריש בכל יום סכום קטן".

הם יצאו מעל פניו, ורבי דוד צבי אמר אל האיש: "חזור והכנס, וכבד אותו בסנדקאות". נכנס האיש ואמר: "עשיתי כדבריו, רבי, קימתי עצתו, וקיבלתי עלי להפריש מעשר. אני בטוח שיעזור לי ה' ויתן לי בן, ואכבדנו בסנדקאות". וה"חזון איש" נענע לו בראשו.

ולתקופת השנה, שימש מרן ה"חזון איש" סנדק לבן שנולד לאותו יהודי, כשהוכנס לבריתו של אברהם אבינו.




בזכות המצוה האחרונה תבורך במצוה הראשונה


"עדיין לא נפקדתי בזרע של קיימא" - התאונן חסיד בפני רבי יעקב מרדזימין

- "לא זכיתי עדיין להיוושע בילדים".

"כתוב לך ספר תורה!" - ענה לו רבי יעקב מרדזימין - "תקיים בכך את המצוה האחרונה של 'כתבו לכם' שבתורה, ובכך תזכה אף לקיים את המצוה הראשונה

שבתורה 'פרו ורבו'".




זהירות מהקפדות


מעשה מדהים אירע בירושלים להרב ד.ק., חסיד סלונים, שבמשך עשרים וארבע שנים מיום נישואיו לא נולדו לו ילדים, ולבסוף, במאורע פילאי, זכה להיפקד בבן זכר.

הרב ד.ק., מחשובי העדה הסלונימאית בירושלים, למד בצעירותו בישיבת סלונים ונודע כמתמיד גדול. והנה, האשה ששטפה את הרצפה בהיכל הישיבה הגיעה לעבודתה עם כמה מילדיה הקטנים שהפריעו ללומדים בלימודם.

מיודענו זה, שהיה כאמור מתמיד עצום, העיר לה פעם אחת על הרעש העולה ממשחקי הילדים המפריע לו להתרכז בסוגיה. האשה, שההערה פגעה בה מעט, הוציאה משפט מעין זה: "הלואי שלא תזכה לטעום את טעמו של צער גידול בנים".

בזמנו הבין הרב ד.ק. שהעוזרת התכוונה לברכו, שלא יראה בחייו צער גידול בנים, ואליבא דאמת אין ספק שזו היתה כוונתה, אלא שהדברים נאמרו בעת כעס, כאשר ניפגעה מדבריו של הבחור.

השנים שעברו השכיחו ממנו את המאורע בבית המדרש. החסיד נישא לבת זוגו והנה חולפות שנים ואין הם ניפקדים בזרע של קיימא. השניים הוצרכו לרופאים ורפואות ונדדו בבתי חולים בכל רחבי תבל, שלא הצליחו להביא מזור למכתם. בני הזוג, ששניהם היו כבר קרוב לגיל חמשים, לא זכו לפרי בטן.

בשלב מסויים ניזכר החסיד הסלונימאי באותו מעשה עם העוזרת. גם בכך היתה כמובן סיעתא דשמיא מיוחדת, שנתנו לו מלעילא את ההזדמנות להיזכר... לפתע- פתאום עלה בדעתו שבהתבטאותה זו של האשה היתה קללה מסוימת והיא-היא הגורמת להם שלא להיפקד.

הוא מנסה לברר את שמה וכתובתה של העוזרת ועד מהרה נודע לו שהיא עדיין בין החיים. הרב ד.ק. מיהר לביתה, ביקש את מחילתה, והיא כמובן מחלה לו בלב שלם, תוך שהיא מוסיפה ואומרת שהפעוטות שהגיעו איתה לבית המדרש, צמחו והפכו לתלמידי חכמים גדולים.

תשעה חודשים לאחר מכן זכה האיש להפקד בבן זכר, וכל ירושלים רעשה.




"עיכוב דמי שדכנות עלול לעכב פקידה בבנים"


פעם עסק מרן הגרא"מ שך זצ"ל בשידוך והביאו לידי גמר. עברו שנים, והזוג לא נפקד. נועצו בתלמיד חכם, ושאלם מי היה השדכן. ענו, שהיה זה מרן זצ"ל. חקר, האם שלמו לו דמי שדכנות. משהשיבו בשלילה, ענה שמקובל כי עיכוב דמי שדכנות עלול לעכב פקידה בבנים. נבוכו בני הזוג, כיצד יבואו עתה - לאחר תקופה כה ארוכה - ויציעו דמי שדכנות. מה עוד שידעו לבטח כי יסרב ליטול מהם! בצר להם פנו אל מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, ובקשו עצתו.

הורה להם: על פי דין פטורים אתם מתשלום. שכן בהלכה מבואר שקרוב משפחה אינו מקבל דמי שדכנות, שכן פעל מתוך אהבה וקירבה ולא כפועל הנושא עיניו לשכר.

וכשמרן עוסק בשידוך - אמר - הרי הוא ממש כאב המשדך צאצאיו!...




הקפדת השדכן עצרה מלדת


אברך ניגש אל אחד מגדולי הדור היושבים ראשונה במלכות התורה, וביקש שיברכו בפקודת ישועה ורחמים לזרע של קיימא. עשר שנים הוא נשוי ועדיין לא נפקד.

ברכתו של הגדול ההוא היתה בשפה רפה, ולא כמנהגו לברך בחמימות ובדברים היוצאים מן הלב.

אחר שיצא האברך את החדר, סיפר הגדול ההוא: האברך הזה הוא בן תורה לכל דבר, והנה קורה פה דבר מדהים שאי אפשר להבין בשום אופן. אין זו הפעם הראשונה שהוא בא אלי. מזה זמן רב שגילה לי את מצוקתו וביקש שאברכנו. כשביררתי את עניינו נודע לי שהוא לא הסתדר עם השדכן שלו על גובה התשלום והשדכן אינו מוותר ויש לו קפידה.

אמרתי לו כמה וכמה פעמים, שילך ויסדר את העניין עם השדכן, והוא אינו עושה זאת. ואם לא די בכך, הוא עוד נעלב כשאני אומר לו את זה ומתחיל לבכות...

סיפרתי לו על מקרה דומה שהיה אצל ה"חזון איש" כאשר בא אליו אברך שלא נפקד בילדים וגם שם התברר שלא שילם כסף לשדכן.

והנה, למרות שהאיש טען שהשדכן הוא אחיו, ייעץ לו החזו"א לשלם, ורק לאחר שמילא את התנאי הזה, בירכו, ולתקופת השנה נולד להם בן.




מזוזות בעייתיות עלולות למנוע פרי בטן


מצויות בידינו עובדות רבות על נשים שנתברכו בפרי בטן לאחר שבדקו את מזוזות ביתם ותיקונם.

במקרים רבים המזוזות נמצאו פסולות. אולם גם במקרים שהמזוזות נמצאו כשרות, היה זה רק בדיעבד ולא לכתחילה. במקרה אחד התיבה "בניכם" היתה חסרה מעט דיו. במקרה אחר היה טישטוש קל על התיבה "לבניך". לאחר שהמזוזות תוקנו כדת וכדין, נשים אלו נפקדו בפרי בטן לשמחתם הרבה.




קבעה מזוזות כשרות למהדרין ונפקדה


מסופר על ה"חזון איש" זצ"ל, שפעם הלך אליו הישיש רבי משה אהרן בוים, מיקירי בני ברק, בכדי לבקש ברכתו עבור אשה חולנית וחשוכת בנים מבנות משפחתו בפאריז, שהרופאים צוו עליה לעבור ניתוח ואמרו שאין לה סיכוי להפקד.

"באתי אל מעונו" - סיפר רבי משה אהרן - "עם 'פתק' בידי ובו רשום שם החולה". אחר שקרא מה שכתוב בפתק ועיין בו שעה ארוכה האדימו פניו מאד, הוא שתק והיה תפוס שרעפים.

לבסוף השיב: "את הניתוח שלא יעשו. עוד תפקד בזרע של קיימא. ואתם לכו אל רבי נחמן סופר בירושלים ותרכשו אצלו עשר מזוזות כשרות למהדרין, על מנת שתחליף ותקבע אותן האשה בפתחי מעונה".

"מלאתי אחר עצתו", השלים רבי משה אהרן בוים את סיפורו, "ולא נפל מדבריו ארצה כחוט השערה. גם המספר 'עשר' התאים לפתחי מעונה אשר בפאריז הרחוקה".




ספרים פסולים עלולים למנוע פרי בטן


היה זוג צעיר שהגיעו אל האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירה וביקשו להתברך בילדים לאחר כמה שנים שהיו נשואים, ולא זכו עדיין להיפקד.

רבי ישראל שאל ודרש על כל הנהגות הבית שלהם, ואחר כך שקע זמן קצר בהרהורים.

לפתע פנה אל הבעל ואמר לו, שבביתו יש ספרים לא טובים, ועל כן הוא לא זוכה לבנים.

הבעל הופתע ואמר, שהוא תמיד מקפיד שבביתו יהיו רק ספרים כשרים. אך רבי ישראל ביקשו שיבדוק עד שימצא.

הם חזרו לביתם, והבעל ערך חיפוש יסודי בספריתו ולא מצא בו כל ספר פסול לקריאה.

הבעל חזר אל רבי ישראל וסיפר, שחיפש ולא מצא דברים פסולים, אך רבי ישראל בשלו, הוא רואה דברים פסולים בבית.

לאחר בדיקה נוספת, מצא הבעל חוברות פסולות מתחת לאחת המיטות. הוא השמיד את החוברות וחזר שוב לרבי ישראל.

הפעם בירך אותו רבי ישראל בבנים זכרים וברכתו נתקיימה.




צער בעלי חיים עלול למנוע פרי בטן


אברך בן תורה שבמשך שנים לא נפקד בזרע של קיימא, היה מגיע מדי פעם להגר"ח קניבסקי כדי לבקש עצה וברכה. יום אחד התדפק על דלת ביתו של הגר"ח ונהרה גדולה על פניו.

וכה סיפר: חבריי ודורשי טובתי הראו לי את דברי 'ספר חרדים' הכותב שמי שמתנכל לחיות ומציק להן, לא יתברך בילדים, ונזכרתי במעשה שאירע בביתי. יונים רבות התקבצו להן במרפסת הבית והציקו מאד לי ולרעייתי. כאשר החלו היונים להביא גם את ה'חברות' שלהן, ולא היה באפשרותנו לנוח לא בצהרים ולא בלילה, החלטתי לשפוך זפת על מעקה המרפסת כדי להרחיק אחת ולתמיד את היונים הטורדניות.

כששמעתי את דברי ה'חרדים' חשבתי בליבי שאולי זו הסיבה שהקב"ה ממאן לפקוד אותנו בילדים, וקיבלתי על עצמי לעשות תשובת המשקל על ידי כך שנחזיר את היונים לביתנו. החילונו להניח פירורי לחם במרפסת, ובתוך יום-יומיים הוצפנו שנית ביונים רבות.

וזמן קצר לאחר מכן התברכנו בברכתו של הקב"ה, סיפר האברך להגר"ח קניבסקי, כשכולו קורן מאושר ושמחה.




צער האפרוחים עצר מלדת


האר"י הקדוש, רבנו יצחק לוריא/b>, התאכסן פעם באכסניה, אשר בעל הבית ואשתו היו מכניסי אורחים גדולים.

למרות שהם עצמם חיו חיי צער ודוחק, השקיעו השניים מאמצים עילאיים להנעים את שהותו של הצדיק שבא בצל קורתם, וכיבדוהו בכבוד הראוי לו.

רבי יצחק היה מרוגש ממידת הכנסת האורחים הנאה שנהגו בו, ובטרם עוזבו את ביתם, ביקשם לדעת מהו הגמול אשר יכול להחזיר להם עבור התנהגותם הנפלאה.

"הודו לה' על כל הטוב שהוא גומל איתנו" - ענו השנים כמבויישים - "שמחים הננו בחלקנו ולא חסר לנו בבית הזה מאומה, כי אם העובדה המרה שלא זכינו עד היום להיפקד בזרע של קיימא, וה' מנע מאתנו פרי בטן".

לאחר הרהור קל, נענה הצדיק למארחיו: "השם הרחמן, אוהב ומרחם על בריותיו, כנאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו'. מאחר שנכשלתם בעוון צער בעלי חיים, נגזר עליכם שלא תיוושעו בילדים עד אשר יתוקן על ידכם את אשר עיוותתם".

השנים נעמדו כמאובנים. הם לא יכלו להיזכר על מקרה כלשהו שגרם לצער בעלי חיים. ככל הידוע להם, לא נגעו מעולם לרעה ביצור חי כלשהו, והדבר היה להם כחידה סתומה.

בראותו את תימהונם הגדול, גילה להם הצדיק את סוד דבריו: "בעליית ביתכם היה פעם לול של עופות ואפרוחים קטנים, ולידו סולם, אשר דרכו ירדו בעלי החיים הקטנים אל המים לרוות את צמאונם. האשה סילקה יום אחד את הסולם, לשם שמירת הנקיון, וכך לא יכלו שוב האפרוחים הזעירים לרדת לשתות מים. צערם של היצורים הקטנים עלתה השמימה ונגזר עליה להיות חשוכת בנים, מידה כנגד מידה, על הצער שגרמה לאפרוחים הקטנים, על אף שלא עשתה זאת בכוונה".

האשה נזכרה במעשה הרע שעשתה, ורגשי חרטה עמוקים אפפוה. היא הורידה כנחל דמעה ובקשה את הצדיק אשר יורה לה את הדרך הנכונה לתקן את מעשיה.

הרב הורה לה דרך תשובה לתיקון חטאה, וברכה להיוושע במהרה בפרי בטן.

האשה מילאה בדייקנות את אשר צוותה וזכתה להיפקד בבנים ובנות ולהקים דורות ישרים.




שעת סיום מסכת היא עת רצון


במסיבת סיום שנערכה באחד מבתי המדרשות בבני ברק, סיפר המגיד שיעור על יהודי חשוך בנים שהגיע לרב מבריסק לבקש ממנו ברכה לישועה. אמר לו הרב: "עצתי לך שתלמד מסכת ותסיימה, או שתשתתף בסיום, כי שעת סיום מסכת היא עת רצון, ותתפלל אז להקב"ה, וה' ירחם".

שמע אותו יהודי שזמן של סיום מסכת הוא עת רצון, המתין להזדמנות שיסיים הרב מבריסק מסכת, ובא לפניו שיברכו. הרב, שהיה שרוי בשמחה, הרעיף עליו ברכה, ואכן לפקודת השנה זכה הלה לחבוק בחיקו בן.

בשעה שסיפר אותו מגיד שיעור סיפור זה במסיבת הסיום בבית הכנסת, לחש אחד משומעי השיעור לחבירו בנימת זלזול: "עוד מעשה". כנראה, לחש הלה בקול גדול, והלחישה הגיעה עד לאוזנו של המגיד שיעור.

פנה אותו מגיד שיעור ללוחש ושאלו: "האם יש לך אחים ואחיות?" ענה לו אותו לומד: "לא!" שוב שאל המגיד שיעור: "האם אתה יודע כמה שנים לאחר נישואי הוריך נולדת?" והלומד החויר קלות וענה: "לאחר אחת עשרה וחצי שנה מנשואי הורי".

נענה המגיד שיעור ואמר: "לך לאביך ר' משה זלמן ושאל אותו אם הוא מכיר את המעשה שסיפרתי כעת". אותו לומד היה הילד שנולד מברכתו של הרב מבריסק במסיבת הסיום.




פרי בטן בזכות שמירת הלשון


מעשה באשה שלא זכתה לפרי בטן במשך שנים רבות וחיפשה עצות וסגולות כדי להתברך בילדים. פעם, בעת רצון, עמדה אותה אשה ונדרה נדר: "אם יעזור לי הקב"ה ויוולד לי בן זכר, אקרא את שמו ישראל מאיר, על שם מרן בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, כדי שאוכל לזכור תמיד לנצור את פי ולשוני מלשון הרע ודיבורים אסורים".

ו"סגולה" זו פעלה את פעולתה יותר מכל הדברים האחרים. האשה נפקדה, ילדה בן בשעה טובה ומוצלחת וקיימה את נדרה וקראה לו ישראל מאיר. לבד מהאור שהביא עמו הילד לבית, הוא מחזק את כל בני הבית שלא לדבר לשון הרע על אף אחד מישראל, וגם בו עצמו דבקה מידת הזהירות מלשון הרע.




על מנת שהרך הנולד יהיה שאול לה' לעולמים


אשה אחת שהיתה נשואה כעשר שנים ולא נפקדה בזרע קודש, ביקשה מאחיה, שהיה ממקורבי ה"חפץ חיים" זצ"ל, שיתלווה אליה בבואה לבקש מהחפץ חיים שיעורר עליה רחמים שתזכה לבנים. הלה עשה כבקשת אחותו העקרה, וחילה את פניו של החפץ חיים בענין.

כעבור זמן מסויים, שבה האשה בלוית בעלה לביתו של החפץ חיים, לפניו שפכו את מר שיחם, והפצירו בו שיראה בצערם ויתפלל עבורם. אמר להם החפץ חיים: "האם תקבלו עליכם, שהרך הנולד יהיה שאול לה' כל ימי חייו?"

על אתר השיב הבעל בחיוב. אמר לו החפץ חיים: "לאט לך, התבונן ועיין היטב במה שאתה מתחייב, האם תסכים לכך שבנך היוצא מחלציך יהיה שאול לה' כל ימי חייו?!" הבעל נענה שוב בחיוב, שמוכן הוא לכל, ובלבד שיפקד בזרע בר קיימא, החפץ חיים בירך את בני הזוג, ובאותה שנה נולד להם בן זכר! כשהגיעה הבשורה המרנינה לאחיה, נכנס לספר לחפץ חיים על ברכתו שעשתה פירות. אמר לו החפץ חיים: "אנא ממך, אל תספר ענין זה לאיש, כי אם יתפרסם הדבר, הלא אצטרך לברוח מן העיר ולהתחבא מפני האנשים, כי לא יהיה לי זמן פנוי ללמוד אף מילה

$ואמנם, הלה שמר את הבטחתו, ורק לאחר פטירת החפץ חיים נתפרסם הדבר ברבים.




פרי בטן בזכות צניעות


נאמר בתורה: "ויאמרו אליו: איה שרה אשתך, ויאמר: הנה באהל" (בראשית יח, ט).

ופירש רש"י: "הנה באהל - צנועה היא".

ושאלו המפרשים: מה ענין "צנועה היא", עם הבשורה של לידת יצחק? והשיבו על פי האמור במדרש רבה (במדבר ח, י), שבזמן שהאשה צנועה - זוכה שיוצאים ממנה בנים, שנאמר: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך - בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך"

(תהלים קכח, ג). מעתה כאשר באו המלאכים לאברהם לבשרו על לידת יצחק בנו, הודיעוהו גם מדוע הוא זוכה לבן שלא בדרך הטבע, כיון ש"צנועה היא".




אם לאומה בשכר הצניעות


בדרך דומה ביאר בספר "מנחם ציון" את הפסוק הנ"ל: "ויאמרו אליו: איה שרה אשתך, ויאמר: הנה באהל". כי הנה המלאכים רצו טרם כל לדעת איה משכנה של זו שעתידה להיות אם האומה, האם אפשר להיות בטוחים שהיא לא תאכזב את התקוות התלויות בה? והאם היא מוכשרת לקראת תפקידה לחנך את בנה המובטח לה ולהכשירו להיות אב לאומה שתצא מחלציה?

ואמנם כאשר שמעו המלאכים שהיא יושבת אהל, שהיא מאלו שעליהן נאמר (תהלים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה", וכן (שופטים ה, כד): "תבורך מנשים יעל - מנשים באהל תבורך", אז הודיעו בלי פקפוק את הבשורה: "שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך".




בן כה"חזון איש" בזכות הצניעות


כידוע, אמו של ה"חזון איש" זצ"ל, הרבנית ראשה-לאה, זכתה לבנים גדולי תורה ויראה וכן לחתנים גדולים בתורה ויראה.

מספרים שפעם שאל ה"חפץ חיים" את רבי מאיר קרליץ זצ"ל (אחיו של ה"חזון איש"): במה זכו הוריו לזרע צדיקים כה מפואר? השיב לו רבי מאיר, שאמו נשאלה מכבר שאלה זו והשיבה: לא בחינם! בשעה שהייתי חופפת ראשי בערב שבת קודש, היו שתי נשים ובידיהן סדין עומדות סביבותי, כדי שלא יראו קירות ביתי את שערות ראשי...




"כמה מאושרת אנכי"...


עוד מסופר עליה, שרופאיה אסרו עליה מתחילה הריון ולידה, והזהירוה מפני סכנת חיים הצפויה לה, אך היא ברוב צדקתה, כאילו היה הלב מנבא לה שגאונים וצדיקים עתידים לצאת הימנה, מיאנה לציית לדברי הרופאים ואמרה: לכך נוצרתי ומן השמים ירחמו.

ואכן מן השמים ריחמו עליה, הרבנית ראשה-לאה האריכה ימים קרוב לתשעים שנה, ולעת זיקנה כל אימת שנזכרה במעשה זה, היתה מתחייכת וממלמלת כאילו לעצמה: האח כמה מאושרת אנוכי האידנא שהמריתי אז את פי הרופאים, ולא אני לבדי מאושרת, מה מסכן ואומלל היה העולם כולו אלמלי לא ילדתי לו את ה"חזון איש", אכן מן השמים ריחמו...




פרי בטן על ידי שמחה


בתו של הרב הקדוש רבי שמואל מקמינקה לא זכתה לבנים, וכשנזדמן לעירה הצדיק רבי רפאל מברשד הלכה אליו וביקשה שיברך אותה בזרע של קיימא.

השיב לה רבי רפאל: השמחה - סגולה היא לבנים. כשסיפרה הבת את הדבר לאביה הצדיק, אמר לה: דבר זה למד רבי רפאל מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים.

בתורה נאמר: "ותצחק שרה" - ולאחר מכן נולד יצחק. בנביאים נאמר: "רני עקרה לא ילדה". ובכתובים נאמר: "אם הבנים שמחה".

אם כך - הגיבה הבת - תמוה הדבר: אם שרה צחקה לשם הסגולה שבדבר, מדוע התרעם עליה הקדוש ברוך הוא בשל כך?

השיב רבי שמואל: לסגולה צריכים רק כאשר צדיק מבטיח דבר מה. אך כשהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מבטיח - כשם שהבטיח לשרה - אז כבר אין צורך בסגולות, ולכן התרעם הקדוש ברוך הוא על שרה...




בזכות בונייך יזכו לבנייך


הגאון מהרש"א זצ"ל, היה רב ואב"ד בעיר אוסטראה, וזכה ליסד בעירו ישיבה גדולה, אליה נקבצו ובאו מכל רחבי המדינה טובי בני התורה שביקשו להסתופף בצילו של המהרש"א. כשהמקום נעשה צר מהכיל, החליטו פרנסי הקהילה לבנות בית מדרש חדש לישיבה שיהיה גדול ומרווח מן הראשון.

אחד מתושבי העיר, צדיק ועניו ונחבא אל הכלים, הגיע בסתר לבית השמש והודיעו כי הוא מבקש לקנות את אבן-הפינה שממנה יתחילו לבנות את בית המדרש הגדול.

אולם הוא אינו חפץ שאנשי העיר ידעו מזה, והוא מבקשו שכאשר תיערך המכירה לזכות את הרבים בהשתתפות בבניה, יציע השמש במקומו את המחיר - חמש מאות רובל כסף.

כאשר הכריז השמש כי אבן-הפינה נקנתה ע"י אחד מאנשי העיר החפץ בעילום שמו, במחיר חמש מאות רובל כסף, היו כולם תאבים לדעת מיהו האיש. אולם הנדיב נותר באלמוניותו ואף ויתר על הזכות להניח את אבן-הפינה וכיבד בכך את המהרש"א.

גם המהרש"א עצמו חפץ מאוד לדעת מיהו הנדיב הצדיק שפיזר מממונו למטרה קדושה זו, ואף ביקש שלא יתגלה שמו ברבים, כדי להגדל את יקרת המצוה וערכה.

לכן, ביקש אישית מהשמש לגלות רק לו מי הוא האיש. הגיע האיש לבית המהרש"א וסיפר לו כי אמנם איננו איש עשיר, אולם כיון שלא זכה לצאצאים, החליט לנדב מממונו לבניית בית המדרש החדש של הישיבה באוסטראה. המהרש"א שמע זאת ובירכו כי זכות המצוה תעמוד לו ויזכה לבן זכר, ולא זאת בלבד אלא יזכה שבנו ילמד בישיבה, שאת אבן-פינתה קנה בכסף מלא.

ברכתו של המהרש"א נתקיימה וכעבור זמן נולד לאיש בן זכר. כשגדל הילד ונעשה לנער, הוליכו אביו אל הישיבה של המהרש"א, וביקש מגבאיה שיקבלוהו, כדי שיוכל להסתופף בצילו של המהרש"א וללמוד תורה מפיו. אולם הגבאים סירבו לקבלו בנימוק שהילד רך בשנים ועדיין לא הגיעה העת להכניסו אל הישיבה.

מיהר האיש לבית המהרש"א וסיפר לו כי גבאי הישיבה ממאנים לקבל את בנו לישיבה. זכר המהרש"א את האיש ואת הבטחתו אליו, וציווה על גבאי הישיבה לקבלו.

הם, כמובן, לא העיזו להמרות את פי המהרש"א וניאותו לקבל את הנער.




בנה מקום תורה וזכה לשלושה ילדים


מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל התארח רבות בימי הקיץ בעירה גריובה שבחבל ליטא הפולנית, והאכסניה הקבועה היתה בבית רבי דוב זאב הלוי לוין ז"ל, מחשובי הבעלי בתים בעירה, למדן וגומל חסדים.

באחת הפעמים שזכה שוב לביקורו של ה"חפץ חיים" אצלו, ביקש רבי דוב זאב מה"חפץ חיים" את ברכתו שיזכה בזרע של קיימא, אחרי שכל בניו ובנותיו שנולדו לו קודם נפטרו בינקותם.

ה"חפץ חיים", כדרכו בקודש במקרים כעין אלו, הציע לו לפתוח גמ"ח, ודיבר עמו על גודל מעלתה של גמילות חסדים, וכמה נכבד ונשגב ענין המסייע לרבים בתלמודם, וכי כדאי לו להקים בעיירה מקום מרכזי לתורה, שם יהיו מוכנים וערוכים לפני התלמידי חכמים המקומיים ספרי תלמוד שהיו יקרי המציאות באותם ימים.

רבי דוב זאב, שהאמין בברכת רבו, לא איחר מלמלאות אחר דבריו, והוזיל מכספו לבניית מקום תורה עבור בני העיירה. הוא בנה בית מדרש על יד ביתו וקרא שמו "אהבת חסד" - על שם המצוה, ובמסעותיו ברחבי המדינה קנה ספרים רבים וחשובים לשימוש הלומדים כהוראת ה"חפץ חיים".

זכות החסד וברכתו של הרב עלו לו, ונולדו לו שלושה ילדים.




המתפלל על חברו הוא נענה תחילה


הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת "עטרת ישראל", ביקר בחו"ל לפני מספר שנים, שם פגש זוג שהיה חשוך בנים שנים רבות, ל"ע, ולבסוף נושעו בבן. לאחר שקיבל ברכת מזל טוב סיפר האב המאושר, כיצד זכה לישועה.

היה זה לאחר ששנים רבות, שפכו שיח על זרע של קיימא ולא נושעו. האיש החליט לפנות, בצר לו, אל רבו, שיתן לו ברכתו ועצתו.

אותו רב אמר שיש לו דבר-מה לומר לו ביחידות, ולאחר שיצאו הנוכחים מהחדר, נאנח ותינה בפניו צערו, שגם לו יש בן נשוי שנים ארוכות ולא נפקד בבנים, למרות תפילותיו הרבות. חז"ל אמרו, כי "המתפלל על חבירו, והוא עצמו צריך לאותו דבר, נענה תחילה", לכן עצתי לך, שמעתה והלאה תקדיש תפילותיך לישועת בני ותזכיר שמו. במקביל אבקש מבני שיתפלל רק עליך ויזכיר את שמך.

אותו רב קרא לבנו, סיפר לו את כל המעשה והעצה שאמר, ואז אמרו שלושתם בהתרגשות את מאמר חז"ל: "המתפלל על חבירו - וצריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה", כשמאותו יום והלאה כל אחד מהם התפלל על זולתו.

באותה שנה נפקדו שניהם בזרע של קיימא, והילדים בשתי המשפחות נולדו באותו יום ממש!




כוחה של תפילה מכל הלב


ביום היארצייט של רחל אמנו, בי"א במר חשון בלילה, בא הגאון רבי חיים שמואלביץ להתפלל על קברה של רחל אמנו.

והנה נשמע באזניו מהצד השני קולה של אשה חשוכת בנים, אומרת ומתחננת: "אמא רחל, הרי את בעצמך הרגשת את הטעם המר הזה, בלי בנים, אם כן אנא אמא, המליצי טוב בעדי שאפקד בזרע של קיימא".

מיד כששמע רבי חיים תפילה זו, התרגש מאוד ואמר: "אני בטוח שתפילה זו נתקבלה במרומים, ובשנה הבאה אני רוצה להיות סנדק בברית זו". הוא ביקש לברר מי היא האשה הזאת. וכך לשנה הבאה שימש מרן רבי חיים זצ"ל כסנדק אצל אשה זו.




"אתפלל בעדך שלוש פעמים ביום"...


אחד מתלמידיו של רבי יחזקאל אברמסקי נשא אשה ועבר לגור במקום רחוק.

ימים רבים עברו שלא נזדמן לו לראות את רבו.

כעבוד שנים מספר הוא בא לבקר את רבי יחזקאל, וכדרכו של עולם הוא שאל את תלמידו לשלומו ולשלום אשתו ו...ילדיו. התלמיד, שעדיין לא נתברך בזרע של קיימא, נבוך והוריד את ראשו.

חוורו פניו של רבנו, שעמד מיד על משמעות הדבר, ונעתקו המילים מפיו.

כשהתאושש הרים רבנו את ידו ואמר: הנני מבטיחך שמיום זה והלאה אתפלל בעדך שלוש פעמים ביום שתתברך בפרי-בטן, ואתה מצדך אנא מחול לי על כי צערתיך...


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il