ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש משפחה חברה ומדינה שמחות

פרק ג'

סנדקאות

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרציה
לחץ להקדשת שיעור זה
סנדקאות כסגולה לעשירות רוחנית
ברמ"א (יו"ד רסה, יא) מובא, כי אין נותנים פעמיים סנדקאות לאדם אחד, לפי שסנדקאות נחשבת כקטורת המעשרת, שלא הייתה ניתנת פעמיים לאותו כהן.
הגר"א בהגהותיו תמה על כך, שמעולם לא ראינו סנדק מתעשר?
אלא - מבהיר ה"חתם סופר" (סימן רמה) - העשירות המדוברת אינה עשירות בגשמיות אלא עשירות רוחנית, כפי שאמרו חז"ל: "איזהו עשיר - השמח בחלקו".
על פי דברים אלו מתבאר מדוע אין נותנים פעמיים סנדקאות וקטורת לאותו אדם.
שכן אם סגולת הקטורת היתה להעשיר בממון, היה מקום לחזור ולעשות עבודה זו, שהרי עשירות ממון שייכת בריבוי והכפלה. אבל לפי מה שנתפרש שענין העשירות שזוכה להיות "שמח בחלקו", בודאי אין מקום להרבות ולהוסיף בזה, כי כל משמעות "שמח בחלקו" היא שאינו חסר מאומה ושמח במה שיש לו, ומה שייך להוסיף על זה פעם נוספת.

"גם ש'ק של הרמ"א הוא ש'ק טוב"
פעם הציע רבי אליעזר יהודה פינקל לפני מרן הגרי"ז ספק שנסתפק בו, וביקש לדעת את דעתו.
וזה הספק: הואיל ומזמינים אותו תדיר לסנדקאות, כמעט בכל יום, ולעת זקנותו קשה לו הדבר, ברם מבואר ברמ"א (יו"ד סי' רסה סי"א) בשם מהרי"ל בשם ר"פ שכל סנדק נחשב כמקטיר קטורת, ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כמובא בגמרא לגבי קטורת: "חדשים לקטורת", הרי שסנדק מעשיר.
ואם כן בתורת ראש ישיבה, הלא מוטלת עליו החובה לדאוג לממון עבור הישיבה, ולפיכך מטעם זה עליו להתאמץ לקבל את הסנדקאות, כדי שיהיה ממון לאחזקת הישיבה.

מאידך גיסא, כתב בביאור הגר"א (שם ס"ק מו): "ולעולם לא ראינו סנדק מתעשר", ואם כן לדעת הגר"א הלא אין לצפות לעשירות מהסנדקאות, ואם כן יהיה פטור מללכת.
השיב מרן הגרי"ז: "צריכים לחשוש למהרי"ל".
יש אומרים שמרן הגרי"ז ענה להגרא"י פינקל: "גם ש'ק של הרמ"א הוא ש'ק טוב...".

מה עדיף: סנדק גדול בתורה או מילה בזמנה
בספר "בית אב" מסופר: הראיתי פעם לפני מרן הגרי"ז מה שכתוב בספר "אגרות סופרים", שהיה מנהגו של רבי לייבל איגר להיות סנדק בעירו, וכיון שהיה מתנהג ברבנות ומאחר להתפלל, גרם על ידי זה שברית המילה בעירו היתה מתאחרת עד צהרי יום, והיו מתלוננים על כך בני עירו לפני רבי שמעון סופר מקרקא.
ענה להם רבי שמעון ב' מכתבים. האחד נשלח אל שארו רבי לייבל איגר, בו הוכיחו על מנהגו זה שאינו מתאים למסורת אבותיו והוא נגד ההלכה של "זריזין מקדימין למצוות".
אך מכתב שני נשלח לבני עירו, בו הוכיחם להיות נכנעים לפני רבם ככל אשר הוא עושה, וכי ענין גדול הוא להדר אחר סנדק גדול כמותו, ואף על פי שמתאחר.
והביא ראיה לזה, מדברי המדרש: "שבשעה שהריחו ישראל ריח גן עדן מן הפסח, היה ריח הצלי נכנס באפיהם, והיו מבקשים לאכול. בא הדיבור מהקב"ה אל משה שאין להם לאכול עד שימולו, והסכימו כולם למול, והיה משה מל ויהושע פורע".
הרי אף שבודאי היתה המילה מתאחרת בעקבות זאת, בכל זאת העדיפו לאחר המילה ולא בחרו במוהלים פשוטים אחרים.
שמע מרן הגרי"ז את ההוכחה מדברי המדרש, אך לא קיבל את הדברים.
קודם כל, היה מדובר בהוראת שעה, והא ראיה שמלו בלילה. ועוד, הרי הוצרכו למול קודם אכילת קרבן פסח, וקרבן פסח נאכל עד חצות, על כרחך שאף על פי שיהושע פרע ומשה מל, מכל מקום היו גומרים מילת כל ישראל קודם חצות.
והוסיף מרן הגרי"ז ואמר, כי בין כך ובין כך אין להביא ראיה מזריזותו של משה רבינו, שהרי היה כותב י"ג ספר תורה ביום אחד.
ואמנם כן, מרן הגרי"ז עצמו היה ממאן לקבל עליו כיבוד סנדקאות, ונימק את סירובו בכך שאינו מסוגל לסיים את תפילתו בהשכמת הבוקר ואינו רוצה לגרום איחור ועיכוב כלשהו במצות מילה.

רפואה דרך אגב
ב"מעשי למלך" מובא סיפור שהיה ה"חפץ חיים" מספר על הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל, אשר הגיע פעם אחת לברית מילה, על מנת לשמש כסנדק. הגר"ש הגיע בזמן המיועד אך נאלץ להמתין זמן רב. כאשר שאל, מדוע אין מביאים את התינוק ועושים את הברית, הוסבר לו שאבי הילד נמצא במצב של גסיסה והקרובים ממתינים ליציאת נשמתו, כדי שיוכלו לקרוא לרך הנימול בשם אביו.
כאשר שמע הגר"ש את הדברים ציווה על המוהל למול את הבן ללא שהיות.
לאחר מכן נכנס בעצמו אל החולה וראה כי החולה פקח את עיניו והחל להתאושש.
לאחר עריכת הברית הוסיף הגר"ש ואמר: אל נא תחשבו כי הראיתי בכך אות ומופת שאבי הבן נרפא מחליו, אלא למדתי זאת מדברי חכמינו שאמרו על הפסוק (בראשית יח, ב): "והנה שלשה אנשים נצבים עליו" - שלשה אנשים אלו הם: מיכאל, גבריאל ורפאל. מיכאל - בא לבשר את שרה, רפאל - בא לרפאות את אברהם, גבריאל - בא להפוך את סדום. וכותב שם רש"י: "ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט".
ולכאורה נראה הדבר תמוה, וכי חסרים מלאכים בשמים, עד שהוצרכו לשלוח מלאך אחד לשליחות כפולה, לרפאות את אברהם ולהציל את לוט?
אך מסתבר, שזכותו של לוט לא היתה כל כך גדולה עד שיהיה ראוי שישלחו מלאך מיוחד להצילו, ונס הצלתו צריך היה להתרחש בדרך אגב, על ידי מלאך שנשלח בין כך ובין כך לשליחות אחרת.
ועל פי זה חשבתי לעצמי - ממשיך רבי שלמה קלוגר - מן הסתם דנים עכשיו בשמים את אבי הבן הנימול, ויתכן שאין לו זכויות רבות, עד שיהיה ראוי שישלחו עבורו מלאך לרפואתו, לכן הוריתי להתחיל בעריכת הברית, ואז כשיבוא אליהו הנביא לברית, יביא עמו באותה דרך רפואה שלמה גם לאבי הבן...

סנדקאות ללא שום פניות
מסופר על רבי מרדכי מלכוביץ זצ"ל שנתכבד על ידי אחד מחסידיו לבוא לעירו להיות סנדק במילת בנו.
חותנו של אברך זה ממתנגדי הרבי היה, כיון שכך עמד בהשכמה ביום השמיני ומל את התינוק לפני בוא הרבי.
כאשר הגיע הרבי וראה שכבר נתקיימה המילה, נתמלא שמחה ופניו נהרו.
שאלוהו החסידים - לשמחה זו מה עושה?
השיב הרבי: חז"ל אומרים (קדושין מ, א): "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". והנה בכל מצוה שאדם עושה יש חשש שנתערבה בעשייתה פניה שפגמה בזוך המצוה, אבל מצוה שנזקפת לו על ידי הכתוב כאילו עשאה, הריהי זכה ובריה, שהרי לא הגיעה לכלל עשיה על ידו וממילא לא נפגמה במחשבתו.
שמח אני איפוא, שזכיתי לקיים היום מצוה כזו, בשלימות.

כיצד ניתן למנוע פגיעות
מרן הסטייפלר שימש סנדק בברית של בנו, זאת כדי לא לפגוע ברבנים ותלמידי-חכמים שהשתתפו בברית.
בהזדמנות מסויימת התבטא - והיה זה, ככל הנראה, נימוק למעשהו זה - כי עיקר הפגיעה באדם הוא בכך שמעדיפים אחר על-פניו; אבל אם אין מעדיפים שום אדם מסויים - אין זו פגיעה... ("תולדות יעקב").

"כדי שלא יקנא"...
סיפר רבי מאיר צבי ברגמן על מרן הגרא"מ שך: כאשר לאחד מנכדיו נולדו בנים תאומים נתבקש מרן על-ידי אבי-הבנים לשמש "סנדק" לשניהם בהכנסם בבריתו של אברהם אבינו ע"ה.
על-אף שהמנהג הוא שלא לשמש כ"סנדק" אצל שני אחים, נאות מרן לכך.
הוא נימק זאת: "כדי שלא יקנא איש באחיו כאשר יגדלו והאחד יאמר לשני: אצלי היה הרב שך סנדק - ואצלך לא..."

בתחבולות תעשה שלום
"למשפחה מסויימת נולד בן ראשון אחרי בנות רבות, ושני הסבים טענו לזכותם להתכבד בסנדקאות. דעת שניהם הייתה נחרצת, והוויכוח שנתגלע איים להעכיר את השמחה כולה.
"אחיו של אבי התינוק נמנה על חוג מקורביו של רבי יעקב קמינצקי במונסי, והוא הציג בפניו את הבעיה. רבי יעקב שאל האם יסכימו שני הסבים כי הוא בעצמו יהיה הסנדק.
"לשמע התשובה החיובית, הציע עצמו כסנדק, למרות שלא הייתה כל קירבה בינו לבין משפחת התינוק עצמה, ולמרות העובדה שהיה אז בשלהי שנות השמונים לחייו, והשתתפותו בברית הייתה כרוכה בנסיעה ממונסי לברוקלין בשעת בוקר מוקדמת" ("רבי יעקב").

טהרת נפש
בספר "חסדי דוד" מסופר על טהרת נפשו של רבי דוד בלייכר, מתלמידיו הגדולים של הסבא מנובהרדוק.
פעם נכנס אליו אדם עשיר שהתגורר סמוך לעיר מזריץ'. האיש שפך בחדרו הסגור של ר' דוד את שיחו, כי זה לו עשר שנים מנישואיו, ועדיין לא נפקד בזרע של קיימא.
אשתו חולנית והוא כבר הוציא הון רב לטיפולי הרופאים, אך לא נושע.
האיש המשיך לספר שהוא חוזר עתה מרבו שהורה לו שהם צריכים להתגרש, ואיננו יודע לשית עצה בנפשו. הגירושין עלולים לפגוע באשתו ולסכן את בריאותה, כי הם חיים בשלום, אחוה ורעות.
הרהר רבי דוד וחקר מפי האברך פרטים שונים. לבסוף יעץ לו להמתין עוד כמה חודשים, וכמו כן ביקש ממנו שלא יספר לאיש על ביקורו אצל רבו ועל העצה להתגרש שהוא נתן לו. האיש ביקש מרבי דוד שיתפלל עבורו והם נפרדו. לתקופת הימים בא אותו אדם ובשורה בפיו: נולד לו בן במזל טוב והוא מכבד את ר' דוד בסנדקאות.
כיצד הגיב רבי דוד, איש המוסר, על כיבוד זה? בצורה פסקנית הוא אמר לו: את הכיבוד החשוב הזה תעניק דוקא לרבך ובשום אופן לא אקבל אני את הסנדקאות.
הלה ניסה להפציר בו כי הוא ואשתו החליטו על כך, אך ר' דוד המשיך לסרב.
כשיצא מחדרו שאל תלמידו את ר' דוד מדוע הוא לא נענה לכיבוד זה? השיב ר' דוד בחכמה: חושש הייתי פן תחלש אמונתו של אותו אדם ברבי והוא עלול להשאר קרח מכאן וקרח מכאן.
סוף דבר היה, שאותו אדם התקשר לר' דוד בעבותות אהבה, ונמנה על עוזריו הראשיים בהקמת בנין הישיבה במזריץ'.

"אדם המזיק" בגלל חשבונות של "לשם שמים"
מעשה באחד מאברכי הישיבות בירושלים העתיקה שנולד לו בן. לאשתו של אותו צורב, היה קרוב משפחה מוהל שתמך בהם. קרוב זה היה ידיד של אחד ממשכילי ירושלים שפרץ את גדרי החינוך. הלך אותו קרוב מוהל והשפיע על היולדת שתכבד את אותו "משכיל" בסנדקאות. הדבר נודע לידידי האברך ויחר להם מאד, ויחד עם אבי הרך הנולד טיכסו עצה לסכל את הכיבוד. הם באו לידי החלטה סודית, להקדים את הברית בשעה אחת, לפני השעה שהודיעו לאותו משכיל ולאותו קרוב, כך שכשהם יבואו כבר יהיה לאחר הברית.
לשם הצלחת המבצע היו זקוקים איפוא למוהל משלהם. נמנו וגמרו להזמין את הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, שנודע למוהל מומחה, ובודאי ישמח לסייע בהצלחת התוכנית. הם הלכו לביתו וגילו לו את התוכנית.
אך מה שהתוממו לשמוע דוקא מפי רבי יוסף חיים את תשובתו התקיפה: אין אני מוכן לתת יד בענין זה, לא אהיה מוהל בברית הזו! הם ניסו לשכנע, אך ללא הצלחה. כך שכל התוכנית ירדה מן הפרק.
כשנודע הדבר להגאון רבי יהושע ליב דיסקין על סירובו של רבי חיים אשר בגללה בוטלה כל התוכנית, נענה ואמר: אם רבי חיים סירב - טעמו ונימוקו עמו, כי בודאי שיער שאחרי שיוודע הדבר ליולדת, תבוא לידי צער והתרגזות. וכעס אצל יולדת עלול לפגוע בבריאותה. הרי עלולים להיות "אדם המזיק" בגלל חשבונות של "לשם שמים", ולוא כמה צודקים שיהיו. ואולי אפשר גם להביאה לידי סכנה...
ואכן קלע רבי יהושע ליב למטרה הנכונה. כי חשבון מוסרי זה מנע את רבי חיים מלהשתתף בדבר.

"הרווחתי היום שתי מצוות"
שבת אחת הוזמן הגה"צ רבי צדקה חוצין זצ"ל להיות מוהל בברית שנערכה בשכונה הרחוקה מביתו מהלך של שעה. שעה לפני הזמן יצא עם משמשו. כשהגיעו, התברר שהמשפחה הזמינה משום מה מוהל אחר, והלה כבר סיים את מעשיו.
כעס המשמש ורצה לגעור בבעל הברית שהטריח תלמיד חכם זקן בדרך כך ארוכה לשוא. אך הרב חוצין הורה לו לשתוק. "הרווחנו היום שתי מצוות", אמר לו.
"ראשית, החושב לעשות מצוה ולא עשאה, כאלו עשאה. שנית, היה עלי לכעוס ולא כעסתי".
ובלי לומר דבר פנה לאחור ושב לביתו.

"אם אהיה סנדק, אימתי יהיה לי פנאי ללמוד?"...
פעם פנה אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל אברך מתלמידיו, וביקש שיאות להיות סנדק לבנו. התנצל מרן באמרו: "ראה, כבר זקנתי, ועלי להכין צידה לדרך הרחוקה. כנאמר: 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'. אם אהיה סנדק לבנך, ורבים המבקשים, אימתי יהיה לי פנאי ללמוד? המוכנים אתם שאעלה למרום כעם הארץ, שאינו יודע ללמוד?"...
העז בעל הברית, ורמז: "אולי דוקא משום כך, בגלל ההכנה... אומרים שיש בסנדקאות ענינים של תיקון"...
ענה מרן נחרצות: "מעולם לא פגמתי, ואיני זקוק לתיקון!" ושב לתלמודו...
עוד בנושא שמחות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il