בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מותר ליהנות מהחיים?
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

undefined
2 דק' קריאה 5 דק' האזנה
הפרישות מביאה לידי טהרה, ומהי הטהרה? תיקון הלב והמחשבות, כמו שאמר דוד המלך בתהילים: "לב טהור ברא לי אלוהים" לטהר את הלב ולכוון את המחשבות שכל מעשיו יהיו נעשים מתוך חכמה ויראה, גם לאחר שאדם חינך את עצמו לא להיגרר אחר הנאות העולם יותר מהצורך, להסתפק במה שהכרחי ולא יותר. גם את אותו המעט שהוא לוקח, לא יכוון בו אל ההנאה והתאווה אלא תהיה כוונתו אל הטוב היוצא מדברים אלו. והוא מה שאמר שלמה המלך: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". "בכל דרכיך" - כל מה שאתה עושה, עשה מתוך דעת ה', והוא מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות: "כל מעשיך יהיו לשם שמים". גם המעשים הנצרכים לקיום הגוף, גם אותם עשה מתוך כוונה נכונה בלב טהור ונקי מתאוות. אמנם, צריך שתדע שכמו ששייך טהרת המחשבה המעשים הגופניים אשר מצד עצמם הם קרובים ליצר וצריך להתרחק ממנו, כן שייך טהרת המחשבה במעשים הטובים הקרובים לבורא יתברך שמו, שלא יתרחקו ממנו ולא יהיו משל היצר, לעשות את המצוות לשם שמים, ולהתרחק מכוונה במצוות שלא לשמן.

בעניין הכוונה שלא לשמה יש כמה וכמה מדרגות: הכוונה הגרועה ביותר כאשר אדם לומד תורה על מנת להתייהר, או על מנת לקנטר ולקפח את חברו בהלכה. עליו נאמר: "כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו בעודו במעי אמו". הוא לומד תורה מתוך כוונה הפוכה מרצון התורה. התורה דורשת מאדם להיות עניו, והוא לומד תורה על-מנת להתייהר, להתגאות, להראות שהוא יודע תורה, שהוא חכם, או על-מנת לפגוע בחברו ובתורה. על אדם כזה נאמר: "נוח לו שלא נברא". ויש שלא לשמה שאינו כל-כך שלילי כמו להתייהר ולקנטר אבל גם הוא שלא לשמה. אם אדם עוסק בתורה על-מנת לעשות אותה קרדום לחפור בה. כל כוונתו בלימוד התורה - להתפרנס. עליו נאמר: "ודהשתמש בתגא - חלף" - מי שמשתמש בכתרה של תורה לצורך עצמו, ראוי לו לחלוף מן העולם. אדם זה אינו מתכוון לפגוע בתורה ולעשות דברים שליליים, אבל הוא משתמש בתורה למטרות אחרות שלא לשמה, ואוי לו לאדם שעושה זאת. ויש שלא לשמה שאדם לומד תורה ע"מ לקבל פרס, כלומר: ע"מ לקבל שכר מאת ה' על התורה שהוא לומד. גם לימוד זה אינו לשמה, אבל על לימוד כזה נאמר: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה". אבל על כל פנים, גם אדם זה עדיין רחוק משלמותו.

לפעמים אדם עושה מצווה מתוך כוונה לשמה ממש, לעשות את רצון אבינו שבשמים, אבל בכל זאת מעורבת בכוונתו גם מחשבה זרה, הוא עושה זאת גם מפני שהרואים ישבחוהו על כך, ולפעמים, הוא מכוון רק לשם שמים, אבל כאשר הוא רואה שמשבחים אותו, הוא מתאמץ יותר בעשיית המצווה. הווי אומר שגם זה גורם משפיע ועדיין מעורבת בכוונתו כוונה נוספת גם אם היא לא עיקרית, בכל זאת עדיין ליבו אינו טהור לגמרי. אם אמנם יש ערך רב גם למעשים שמעורבת בהם כוונה אחרת אך השאיפה של עובדי ה' באמת צריכה להיות שעבודתם תהיה עבודה טהורה לגמרי, שלא יהיה בה פניה אחרת, אלא לשם ה' יתברך בלבד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il