חזון ישראל

ישנם חזיונות וישנם סיוטים. בפרשת השבוע ובהפטרה שלה אנחנו מקבלים קצת משניהם.
כשמשה מתחיל את הנאום האחרון הגדול שהוא נושא בפני עמו האהוב, הוא מזהיר את העם מפני סכנות עתידיות ומזכיר לו את השגיאות הטרגיות והיקרות שנעשו בעבר. משה הוא איש חזון. הקב"ה מראה לו את כל הסיפור של העם היהודי עד קץ כל הדורות. בחזון שלו הוא רואה אפילו את קשר תפילין של ראש של הקב"ה, כביכול, מאחור. אך משה רואה גם את האסונות, התבוסות, השגיאות והכישלונות שעוד נכונו לעם היהודי. הוא גם רואה בחזונו את כושר ההתאוששות של העם היהודי ואת הניצחון, השלום, השגשוג והביטחון שיבואו בסופו של דבר. מהלך החזון כולו, העתיד על כל בעיותיו, תבוסותיו וניצחונותיו, מקבל ביטוי בפרשת השבוע.
אחריות כבדה מונחת על כתפיו של בעל החזון, על כתפיו של האיש שיכול לראות את הנולד. איך מתרגמים את החזון למציאות - זאת הבעיה של כל בעלי החזון. משה מתמודד איתה בעזרת החיזוקים של התורה שהוא עצמו הביא לבני ישראל משמים בהר סיני.
הוא צופה את הקשיים שמחכים לעם שקיבל את המשימה להיות אור לגוים. עם זאת, הוא לא עובר במהירות על הקטעים העצובים שבחזונו. מנהיג ישר אומר לעמו את האמת גם כשהיא קשה וכואבת. בחזון יש תמיד מרכיב של עצבות, מפני שהוא מתאר את המציאות ואת קשיי החיים.
ההפטרה שנקרא בפרשת השבוע היא החזון של הנביא הגדול ישעיהו. גם הוא לא מייפה את הדברים כשהוא מתאר את האסון ההולך וקרב של חורבן המקדש ואת חטאי ישראל שתרמו לחורבן הזה. כשקוראים את דברי ההפטרה, אי אפשר שלא לחוש את תחושת התסכול העזה שאופפת את הנביא. הנביא הוא רופא שאיבחן את המחלה נכון ויש לו תרופה מתאימה שתרפא את החולה, אך החולה מתעלם מהמחלה ומהתרופה. ישעיהו קובל על קשיות העורף של עם ישראל, שמסרב להבין את מצבו האמיתי ואת השלכותיו הטרגיות.
הסירוב של עם ישראל לראות דברים נכוחה, ההעדפה שלו להתעלם מהאסון בטווח הרחוק, ובמקומו להסתכל רק על הנחמה שבטווח הקצר - כל אלה מעוררים בנביא תחושת תסכול מובנת. חזונו אמיתי וקודר, מטריד וטרגי. יש לעם ישראל עיוורון מרצון כאשר מדובר בעתידו, עיוורון שישעיהו, איש חזון, האיש שרואה את העתיד, לא מצליח להבין.
עם ישראל עיוור לעתידו ולכן בהכרח גם לעברו, יותר מחמור או שור שיודעים לזהות את מקור מזונם וביטחונם. אך כל הנבואות על עם ישראל, גם כשהן כואבות וקודרות מאוד, תמיד מסתיימות בנימה של תקווה ואופטימיות. עם הנצח יתקן את דרכיו, יגשים את מטרותיו הגשמיות והרוחניות וייוושע בצדק ובמשפט