בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • גרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

דיני זמנים במילת גרים

undefined

הרב משה קליין

התשס"ג
12 דק' קריאה
מקור הדין של מילה ביום
מילה ביום משום שנאמר משפט אבל בשאילתות (פרשת וירא ופרשת שמות) כתב הטעם משם שנאמר וביום ועיין באור שמח (פי"ג מהל' איסו"ב ה"ו) דכיון דגר שבא להתגייר דינו כבן נח שנידון ע"פ ע"א ובדיין אחד ובלילה אלא כיון שנעשה יהודי עי"ז יש לדונו לפי דיני ישראל ביום וג' דיינים ושני עדים ולכן מילה דקיי"ל מל ולא טבל אינו גר יש להקל אלא חוזר מדבריו ומסיק להחמיר גם במילה עיי"ש ובשו"ת גור אריה יהודה (סי' א' סק"ב) פלפל על דבריו ועיי"ש.

מילת גר אם כשרה מעלות השחר
קיי"ל דכל המצות התלויות ביום עושין אותו מזמן הנץ ולא מעלות לפי שאין אנו בקיאין בעלות השחר, אבל אם עבר ועשה מעלות השחר יצא לפי שעיקר הזמן של היום מתחיל מעלות (כמבואר במשנה במס' מגילה כ') וכתב הב"ח (בסימן רס"ב) להקשות על הטור דכתב ומשעלה עמוד השחר של יום שמונה הוא תחילת זמנה, הרי לכתחילה אין למול משעלה עמוד השחר רק מזמן הנץ עיי"ש מה שכתב וציין לדברי מהרש"ל בחי' על הטור וכן הובא דבריו בפרישה תלמידו של המהרש"ל, דהכי פירושו שאם הוא צורך גדול יכול לעשות לכתחילה מזמן עלות וכן משמע מדברי פה"מ להרמב"ם שכתב לפרש המשנה למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול כשרה ועיין בדרישה (סק"א).

ולכאורה יש לדון בכל גר דמבוא בחז"ל דיש עונש למה מעכב גירותו עד שבא, אם כן הוי כלכתחילה והוי לצורך גדול ואם כן אפשר לו למול לפני הנץ מזמן עלות השחר לכתחילה יש לו ענין למול אבל למעשה כיון דהמוהל הוא שומר התורה והוא חייב להתפלל קודם כמו שכתבנו לעיל אם כן בממילא אי אפשר לו למול בזמן הזה וחוץ מזה עיכוב קטן של זמן לצורך היום לדעת שזה יום ברור לא מקרי עיכוב ולא הוי צורך גדול דמה שנעשה על עיכוב מסתברא על עיכוב של זמן גדול והנפק"מ בין הטעמים באופן שמל את עצמו (עיין מנ"ח מצוה ב').

והנה בפרשת לך לך עה"פ בעצם היום הזה וגו' כתב התרגום לפרש בכרן, ובספר צפנת פענח עה"ת כתב דכוונת המילה של אברהם היתה גדר גירות, ולא גדר מצות מילה, והחילוק דגדר גירות צריך דוקא מזמן הנץ החמה וכמבואר במנחות (ה' ע"ב) ברש"י דמבואר דהאיר המזרח זמנו של עצם היום, וזהו הכוונה בכרן, ועיין עוד ירושלמי פסחים (פ"י ה"ה) ויהי בעצם היום היינו בחצי היום, ובגליון שם ציין ממה שכתב במס' סנהדרין (ל"ד ע"ב ושם מ"ו ע"א) דלכן במילת אברהם נאמר בעצם היום דגדר גירות היתה דבעינן שיהא בזמן הנץ ולא מקודם וכדלקמן משא"כ מילת יצחק דגדר מצות מילה היתה כשרה מזמן של עלות ולפרש החילוק למה בגירות כשרה רק מזמן הנץ מפרש לפי שבגירות משפט כתיב והכוונה דיש לזה גדר דין (וכמבואר בתוס' יבמות מ"ו ע"ב ובתוס' סוטה י"ז ע"ב) וכוונתם דמקשינן לדיני נפשות ולא לדיני ממונות ודיני נפשות דנין רק מזמן האיר המזרח שהוא זמן הנץ עיין שם בסנהדרין ולכן בפרשת עיר הנדחת נאמר השמש יצא דוקא לפי שאין דנין דיני נפשות רק מזמן אם ממש האיר המזרח משא"כ דיני ממונות דנין מזמן עלות, ועיין רש"י מנחות (ע"ז ע"ב), ועיין חגיגה (ג') דגדר מילת אברהם היתה גירות ובזה נתישב למה לא נקטה המשנה במס' מגילה מילה גבי כל היום וכו' כמו שהקשה הרשב"א בשם ר"ת משום מילה של גירות ובפרשת וירא (פרשה כ"א) כתב הצפנת פענח לדייק דלכן במילת יצחק נאמר כאשר צוה אותו אלקים בלשון ציווי אבל אצל אברהם נאמר כאשר דבר אתו אלוקים דמילת יצחק היתה יהודי משא"כ אברהם היה גר וגר מל מרצונו ולא בע"כ ולפ"ז יוצא דמילת גר אינה כשירה אפילו לצורך גדול מזמנו של עלות השחר רק מזמן הנץ.

[ואגב בפסוק היום הזה וגו' וברש"י בו ביום שנצטווה ביום ולא בלילה לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הליצנים ושלא יהיה אוהביו ובני דורו אומרים אלו ראינהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום ע"כ ועיין עוד ברש"י פרשת נח (ז' י"ג) עה"פ בעצם היום הזה למדך הכתוב שהוי בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתבה אנו שוברין אותה אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כולם ונראה שהיו מי דבר יקום ע"כ ובפרשת בא (י"ב נ"א) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בנ"י מארץ מצרים וכתב רש"י בדברים (ל"ב מ"ח) דהמדרש אמרו דאין הם יוצאין מארץ מצרים דאם הם יוצאין אנו לא יתנו להם אמר הקב"ה אני מוציא אותם בעצם היום לעיני כולם ונראה מי יקום נגדי וכן מבואר על מיתת משה שם עיי"ש הרי דעצם היינו במראית אורו (ועיין רמב"ן פרשת משפטים כ"ד כ"ח) וכל מקום יש סיבה (עיין אמור כ"ג י"ד כ"א כ"ח כ"ט ל' ועוד מקומות)].

מילה שלא בזמנה בלילה
האחרונים נחלקו בדעת הראשונים אם הא דאמרינן אם מל בלילה פסולה וצריכה להטיף דם ברית מחדש אם זה דוקא במילה בזמנה או גם במילה שלא בזמנה דדעת השג"א דגם מילה שלא בזמנה אם מל בלילה פסולה ודינה כדין מילה בזמנה ובדיעבד לא יצא ולעומת זה דעת היעב"ץ בתשו' (ח"א סי' ל"ד) דשאני מילה שלא בזמנה דבדיעבד יצא וכן ס"ל להגאון ר' שלמה קלוגר בספרו ספר החיים על או"ח (סי' ת"ר) עיין בדבריהם.

ונראה דהכי גם השאג"א מודה להקל והטעם דדוקא מילה שלא בזמנה שהיא תשלומין על מילה בזמנה מחמיר השג"א משא"כ לדידן בגר שהוא אינו תשלומין על מילה שלא בזמנה אלא אין כאן מושג ומציאות של מילה בזמנה א"כ גם בדיעבד יצא לפי שאר ראשונים.

מילת גר ביום ה' בשבת
כתב הב"י בבדק בית כאן (ולעיל סי' רס"ו) בשם תשו' הרשב"ץ (ח"א סי' ר"א) שהביא דברי הגמ' (שבת י"ט ע"א) אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מפליגין וכתב הבעל המאור דטעמו משום שאי אפשר שלא יבואו לידי חלול שבת שהרי מקומות סכנה הן הלכך תוך ג' ימים אסור משום דג' ימים קודם השבת שבת מקרי כמבואר בגיטין (ע"ז ע"א) ונראה כמתנה לדחות את השבת ומכאן אוסר למול את הגר בה' בשבת כדי שלא יבוא ג' למילה בשבת ויצטרכו לחלל שבת כדאיתא בשבת (פ"ו ע"א) והוא הדין לתינוק שחלה ונתרפא בה' בשבת שממתינין לו עד למחר כיון שלא יכלו למולו בזמנו ועיין ברמב"ם (פ"ב הל' כ"ה מהל' שבת ובטור סי' רמ"ט ובשו"ע סין רמ"ח סעיף ד') דפוסקין כהרז"ה לחלק בין מלחמת מצוה למלחמת רשות וכן כתב הטו"ז להלכה דכ"ש ביום ו' אין למולו.

ועל זה הקשה הש"ך ביו"ד (סי' רס"ו) דהואיל והרז"ה ס"ל להקל לדבר מצוה הכ"נ יש להתיר למול ביום ה' משום שמצוה גדולה היא ועיין בא"ר (שם סק"ה) והחכם צבי הנוספות (סי' י"ד) שתירץ ועיין בברכי יוסף אח"ח (סי' רמ"ח) שהקשה על תירוץ זה וכתב לחלק דשאני גבי הפלגה בספינה דאפי' אם יפליג לפני ג' ימים יכול להגיע על פי רוב לידי חילול שבת משא"כ במילה שאם ימתין לאחר השבת אז לא יבוא לידי שום סרך איסור (עיין שו"ת משנ"ה ח"ג סי' ל"ה- ל"ח) ועיין תשו' יעב"ץ (ח"ב סי' צ"ה) שהביא דברי הגמ' נדה (ל"ח ע"א) עיי"ש (ועיין ח"ס שבת קל"ז ע"א).

ועוד כתבו לדון עיין שו"ת מהראנ"ח (ח"ב סי' ל"ח) אי משום ספק חילול שבת דוחין עשה דכרת עיין ראב"ד (פ"א מהל' מילה ה"ב) דזה תלוי אם לאחר שמל אותו נתקן האיסור למפרע דאם נתקן האיסור למפרע אז לא קשה קושיא זה עי' משנ"ה (ח"ז סי' קע"ד)
הש"ך הקשה מהא דתנן בשבת (קל"ז ע"א) ולא קתני התם נימול לט"ו דלפי הרשב"ץ היכא דחל ב' ימים טובים של ר"ה ביום ג' וד' דהוי ליה י"ב בה' אסור למולו בה' ונדחה עד יום ראשון ועיין בספר כתנות אור (פרשת תזריע) שדן על דברי הש"ך הנ"ל ובקרבן נתנאל (פרק כ"א דמילה אות ה').

ועיין במג"א (סי' של"א סק"ט) דבזה"ז שאין רוחצין את הנימול בשלישי למילה ליכא למיחש להא דלא שכיח שיחלל עליו את השבת וכן הכריע הא"ר (סי' של"א סק"י) ועיין נוב"י ת' יו"ד (סי' קס"ו) וכן דעת הח"צ ובנו הנ"ל אמנם החיד"א בברכי' יו"ד (סי' רס"ב סק"ב) דוחה דבריו של המג"א ועיי"ש בסוף הספר בליקוטים עיי"ש ויש שחילקו בין גר שיש יותר צד להחמיר לפי שאינו בר חיוב ועיין בבנין ציון (ח"א סי' צ"א) שדן דאם דינו כנכרי לאחר מילה למה חוששין שיצטרך לחלל עליו השבת אלא עכ"ח דינו כיהודי וכתבו לפי הרשב"א יבמות (ע"א ע"א) דנכנס קצת ליהדות ועיין באבנ"ז ח"ב (סי' שנ"א) ובדבר אברהם (ח"ג סי' י"ט) שדחה דבריו עיי"ש.

ובשו"ת משנ"ה (ח"ז הנ"ל) כתב לדון בדברי התשב"ץ מגמ' יבמות (מ"א ע"ב) דמשמע התם אם תספיק למולו צריך למולו אפי' ערב שבת בין השמשות אף דאח"כ ידחה שבת עיי"ש.

מילת גר קטן בתוך ח' ימים ללידתו
וראיתי בספר צפנת פענח על הל' תרומות פ"א (דף י"ט ע"א) שכתב, ונפק"מ אי גר שנתגייר עם בניו אף אם הם קטנים בני יומן, י"ל דצריכין למול תיכף "בתוך ח' ימים" דאז המילה עליהם בגדר גירות, ולא מחמת מצות מילה, וזהו ביאור הגמ' במס' שבת (קל"ה ע"ב) כל שאין אמו טמאה לידה, ומביא שם בתנאי מהך דמקנת כסף, וכוונתו דכל שהמילה אינה מחמת מצות מילה רק משום גירות אין נפק"מ לפחות מבן ח', ועיין ב"ב (קכ"ז ע"א) דטומטום שנקרע ס"ל לחד מאן דאמר דצריך למול אותן תיכף עיי"ש ברשב"ם, ועיין בחלק ההשמטה מה שכתב עיי"ש.

דין נכרית שנתגיירה מעוברת
אם מלין את בנה ביום ח'
דנו בגר שנתגייר עם אמו אם צריך מילה ביום ח' והנה טעם של יום ח' מבואר בנדה (לא ע"ב) דמפני מה אמרה תורה מילה ביום השמיני שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים מחמת טומאה הלידה והנה לפי טעם זה לא שייך דממ"נ אם האב נתגייר צריך ג' חודשי הבחנה ואם הבחנה דאורייתא צריך יותר מח' יום ואם אביו לא נתגייר אז בממילא אי אפשר לה לבוא עליה אבל לפי טעם שכתב במדרש לפי שבעל הרחמים מחכה וממתין ומצפה עד שיהא בו כוחו ביום השמיני (ועיין באוה"ח פרשת תזריע) ולגבי ברכת להכניסו איתא בספרים שאין לברך מפני שהבן מתייחס אחר האם ומלתו כמילת גר ופשוט הוא.

מילת בנה בשבת
במכתבי שומר ציון הנאמן (מכתב כ"ה) הביא להסתפק בנכרית מעוברת שנתגיירה אם רשאין למול את בנה בשבת וכתב הבנין ציון בעל ערוך לנר (הגאון ר' יעקב עטלינגר) דזה תלוי בפלוגתת הראשונים דלפי הריטב"א דהמילה שמל כשנולד אינו מטעם גירות אלא ככל ישראל שפיר מלין אותו בשבת אבל להרמב"ן דס"ל דהמילה צורך גירות הוא אין למולו בשבת.

והגאון בעל מהר"ם שיק בתשו' יו"ד (סי' רמ"ז) כתב לדון בזה מכמה אנפי:
א. הביא ירושלמי יבמות (פי"א ה"ג) פלוגתא דריה"ג ורעק"א אי בן גירות חייב על קללת אמו ומוקי לה בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ויש שם טעות סופר והכוונה הורתו ולידתו שלא בקדושה מודה ריה"ג דאינו חייב על קללת אמו דהיאך נחייבו על אמו ובכל דיני תורה דאמרינן דאינו אמו לגבי דיני קורבא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומזה אם לידתו בקדושה חשבינן ליה כאמו מוכח דמיד נעשה במעי אמו.
ב. הב"י בחו"מ (סי' ל"ג) מסתפק בנתגיירה מעוברת אי חשיבו כאחים לענין עדות עיי"ש ותמה הש"ך (סק"ז) דישראל גמור הוא כשנולד וכן הסכים לדברי הש"ך האורים ותומים שם.
ג. ועיין תורת כהנים (פרשת תזריע) עה"פ ואשה כי תזריע לרבות גיורת ומשוחררת הובא במס' יבמות (ע"ד) וע"ז נאמר וביום השמיני ימול אפי' בשבת ש"מ דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה נימול בח' ואפי' בשבת (ואפשר להבין בזה דברי הרמב"ם (בפ"א מהל' מילה הל' י') דלענין מקנת כסף להיות נימול בשבת בעינן דוקא שאמו טמאת לידה עיי"ש.
ד. ומה שכתב בספר נחלת בנימין למהר"ם קארגוי שהביא דברי הגמ' ביבמות (צ"ז ע"ב) דשני אחים תאומים דהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייביין משום אשת אח ואי ס"ד דבשעת מילה נעשו גר כקטן שנולד דמי ואין להם קורבה וכתב דלעולם בעינן גירות בשעת מילה מ"מ אית ביה מקצת דיני ישראל מכוח אמו שנתגיירה ואיכא מקצת קורבה ע"כ וע"ז העיר דא"כ מה פריך ביבמות (ע"ח ע"א) במצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני נימא דגם מקצת בכלל ומקצת מצרי שני נימא דאסור כמו דאמרינן בחולין שה אפי' מקצת שה.
ה. דגם להרמב"ן מוכרחים לומר דהעובר נעשה מיד ישראל עוד במעי אמו כדמשמע בגמ' יבמות הנ"ל ועוד שם (מ"ו) דנכרית מעוברת שנתגיירה אם היתה מבכרת בנה חייב בפדיון ואי ס"ד דאינו נעשה גר עד שימול א"כ היא כגר שנתגייר מחדש וכקטן שנולד ואין האם אמו כלל ואיך נחייבנה בפדיון ואע"ג דאמו ישראלית לא שייך לומר דקרינן ביה פטר רחם בישראל דכשם דצריך להיות אמו ישראלית כך העובר בעינן שיהא ישראל וכן כתב המהרי"ט אלגזי בפרק יש בכור וראיה לזה דהרי גם שותפות גוי במקצת פוטר עובר דלא מקרי כל פטר רחחם בישראל עיין תוס' בכורות (ג') ד"ה ור"י וא"כ עכ"ח דעוד במעי אמו נעשה ישראל ואין לומר דהגמ' התם קאי למ"ד עובר ירך אמו דא"כ נפשוט דהלכה דעובר ירך אמו (ועיין בלח"מ פ"ז מהלכ' עבדים) ועכ"ח לומר דגם הרמב"ן מודה דעובר כל הזמן שהוא במעי אמו וגם כשנולד תוך ח' כל זמן שאין עליו שם ערל מודה הרמב"ן להרא"ה דכיון דאכתי אינו ראוי למול הוי כנקבה ומהני ליה להיות ישראל בטבילה לחוד אבל ביום הח' שכבר הוא ראוי למול בזה פליגי הרא"ה ס"ל הואיל ואשתרי אשתרי והרמב"ן חולק אלא השתא דאפשר למולו ולהכניסו צריך לעשות כן ואי נימול הוי גר מעקירא.
ו. ועוד כתב לעיין בדעת הריטב"א דאין למול אותו בשבת דהרי כתבו בתוס' בכתובות (י"א ע"א) ד"ה דגירות קטן מדרבנן הוא וכן כתב הב"ח לחשוש לתירוץ זה ואע"ג דבנכרית מעוברת לכו"ע מהת' מהני מ"מ זהו למ"ד עובר ירך אמו כמו שכתב שם בהפלאה וא"כ אפילו א"צ מילה לגירות מ"מ כיון דהוא רק מדרבנן היאך נימול אותו בשבת וממילא אסור למולו בשבת לפי הב"ח אלא יש להקשות למ"ד עובר לא ירך אמו היאך מפורש לקרא דואם אין לאיש גואל דהרי דרש זה דחז"ל דאיש אתה צריך לחזור אבל קטן אין אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואל עיין סנהדרין (ס"ח ע"ב) וכן עיין ברא"ש הובא בשיטה מק' דכתב דמשכחת לה במעוברת דמהני בכה"ג מה"ת והוא תמוה כיון דרק אמו זכתה עבורו ואין זכיה לקטן מה"ת א"כ היאך מהני זה.

ולכן יש ליישב בשני דרכים
א. די"ל דהנה מבואר בקידושין (מ"ב) דהיכא דאית ליה שותפות בגויה מסתבר טפי לומר דיש שליחות וא"כ נהי דממעטינן מגם אתם גוי וקטן אכתי מנ"ל למעט גם באית ליה שותפות בגוי ואפשר דאז י"ל מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וא"כ דלמא אפי' בקטן מהני ולכן אפשר לומר דטבילת אמו דכי היכא דזכתה לנפשיה זכתב נמי לעיבורה ועכ"פ מבואר דמיד נעשה העובר גר מהת'.
ב. או יאמר דלפי המג"א בסי' תמ"ח שהביא בשם תשו' משאת בנימין דגוי לגוי נעשה שליח וגם בגוי י"ל דאין שייך קטנות דאין שיעורין לב"נ וכמו שכ' הרמב"ם (בפ"ט מהל' עבדים הל' ט') ונהי דבעינן דעתו כל זמן שאין בו דעת לא שייך ביה חיוב (עיין ח"ס יו"ד סי' שי"ז) אבל היכא דלא בעיא דעת שוב תליא בכלל שיעורים ולב"נ לא נאמר שיעורים וא"כ שוב י"ל דאמו הנכרית זכתה עבור העובר ונכנס עי"ז לדת ישראל אע"ג דשוב אין שליחות לו מ"מ כיון דמעיקרא היה לו שליחות מהני לפענ"ד מכ"ח כ"ש ממ"ש התוס' דאפילו אם אח"כ כשבא לכלל ישראל יש זכיה אמרינן דתרוייהו בהדדי קאתי מכל שכן הכא וי"ל דהמשאת בנימין הוכיח דינו מהכא ע"כ.

עוד בדין זה
עיין חי' רעק"א יו"ד (סי' רס"ו סעי' י"ב) שפסק דאע"ג דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כדקיי"ל באבעה"ז (סי' ד' סעי' ה') מ"מ ציין שם כבר הפתחי תשובה (סק"א) שיטת רש"י בקידושין (ס"ח ע"ב) דצריך גירות ועיין מהרש"א שם (ע"ה) ובפנ"י שם ולפ"ז יש לעיין אם יש למולו בשבת עי"ש, וזה דאף דדינמא דפק"נ דוחה שבת דידה מ"מ אין הראיה לגבידין מילה וציינו עוד הפוסקים מדברי הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ו), ובמדרש (פרשת חקת פרשה י"ט אות ג').

והנה כן הוא דעת מהרש"ל ביבמות (ט"ז ע"ב) ועיין במהרש"א שם שתמה עליו וכן בקידושין הנ"ל וכדברי מהרש"א משמע בתוס' קידושין (ע"ה ע"ב) כאשר ציין עליה הפ"ת הנ"ל ועיין בשעה"מ (פט"ו מהל' איסו"ב ה"ג) שדן בזה והביא מתוס' בכורות (מ"ז ע"א) דחייב בפדיון הבן א"כ ישראל גמור הוא ולדידן כ"ש מילה ועיין במהרי"ט אלגזי פ"ח דבכורות (אות ס"ה) דיש לחלק ביו גוי שבא על בת ישראל גרך זנות ונתעברה ממנו והאם גדלה הולד כבן ישראל ממש אמרינן דכגוי שנתגייר משא"כ אם העכו"ם גידלו בעצמו כמשפט בני הגוים ונתגדל כגוי צריך גירות.

ודעת המהר"ם שיק אבהע"ז (סי' כ') דאין למולו בשבת שיש לחוש למיעוט פוסקים הסוברים דבעינן גירות ואין לומר ללכת בתר רוב דכיון שלא נחלקו פנים אל פנים הוי כמו רובא דליתא קמן וכמו שכתב באורים ותומים בקיצור תוקפו כהן חו"מ (סי' כ"ה ס"ק כ"ג) וכיון שיש חזקה לאיסור שהרי בליל שבת אסור למולו וכשהאיר היום אמרינן סמוך מיעוטא דצריכה גירות לחזקת איסור של הלילה ואין למול בשבת עיי"ש והבית יצחק אבעה"ז (סי' כ"ט אות י"א) הביא דבריו וכן דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא גם דליתא קמן כמו שכתב בס' סנהדרין (ס"ט ע"א) והורגין עליו כ"ש שמותר למול בשבת עיי"ש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il