בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מדינת וממשלת ישראל
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
6 דק' קריאה 60 דק' האזנה
חסידים הראשונים עסקו בתפילה תשע שעות ביום אם כן כיצד התפתחה אצלם התורה? בתשובה לשאלה זו יש הבדל בין הבבלי לירושלמי. בבבלי כתוב: "מתוך שחסידים היו תורתם משתמרת", ובירושלמי: "תורתם מתברכת". את ההבדל מסביר הרב קוק בכך שהחסידים שבארץ ישראל שונים מהחסידים שבחו"ל. בארץ ישראל יש אפשרות לחסידות להיות יותר גדולה. אמנם לפי התפישה החיצונית הדברים נראים הפוכים, שבד"כ נתפס החסיד אצל אנשים כאדם שמחוץ לסדר החיים הרגיל, ככל שהוא יותר פרוש וחריג כך נראה שהוא יותר חסיד. בחו"ל החסידות מתבלטת מאוד - אדם זונח את כל ענייני העולם ובזה הוא חריג. זה מכיוון ששם אין ערך לדברים המעשיים הללו.

בארץ ישראל החסיד שייך למציאות גם כן שהרי בארץ המציאות גם היא מצווה כדברי החתם סופר בחידושיו לסוכה שכמו שאין לאדם לומר שלא יניח תפילין כדי שילמד תורה כך אין לומר שלא יטע עץ בארץ ישראל. אם כן בארץ ישראל החסידות היא מעורבות בבניין הארץ, וזה נראה לכאורה פחות חסידות אך האמת היא שזו חסידות עליונה יותר, כדברי הרב קוק.

זו גם הסיבה לזה ש"מי שדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו-ה". שורש הפגם של האליליות הוא שהיא רואה את הדברים בצורה כזו שאין הקב"ה שולט בכל. לעומתה אנו יודעים ש"אין עוד מלבדו" אין דבר במציאות שאין בו ניצוץ אלוקי, שיש בו עניין חיובי והקב"ה מחיה אותו. בחו"ל אין לנו אפשרות לראות את שם ה' בתוך המציאות לכן בחו"ל חסרה אמונת היחוד שלנו. איננו רואים את ה' בכל רבדי החיים. בחו"ל קשה יותר לומר שאת הכל הקב"ה מחיה כי זה לא ניכר, אך בארץ כן. מתוך ארץ ישראל אדם יכול לראות שה' מחיה את הכל. בארץ ישראל החסידים נמצאים באויר אלוקי, מקום בו השכינה שורה, מקום בו ניתן לגלות את שם ה' בכל המציאות. המצוות מגלות לנו את המשמעות הערכית של הדברים. בארץ יש מצוות "גשמיות": תרומות ומעשרות, לנטוע עצים ולבנות בתים ועוד. ממילא מובן שבארץ כל העולם המציאותי (גשמי) חיובי.

נשאלה השאלה: בברכה מעין שלש אנו אומרים "לאכול מפריה ולשבוע מטובה" נשמע מזה שיש חשיבות לתענוג והרי מטרת האכילה היא שתקיים את האדם ואין לה ערך בפני עצמה, שיתענגו ממנה? עונה על זה הב"ח שלהתענג מהפירות הקדושים של הארץ - זו מצווה. אם כן מעבר לערך שיש לעבודה המציאותית שעליה דברנו יש גם ערך לתחושותינו, לתענוג שלנו. לארץ יש מעלה נוספת. בה אנו בני-חורין ומתגלה שאנו עם ה' וכל התפתחות שלנו היא בסיס לקידוש ה' לעומת חו"ל ששם אנו שפלים ומשועבדים לכן במציאות כאן מתגלה דבר ה'.

מאד קשה לעשות את ההבחנה הזו. אנו הורגלנו בגלות להתבונן על הנהגת ה' את הפרט, שלאדם יש צרות כי הוא חטא או בשביל לזכך אותו וכן הלאה. אך על הנהגת הכלל יש להתבונן באופן אחר. כמובן שמבחינות רבות יש מקום להשוות אך גם ההבדלים משמעותיים, וצריך להעמיק בתורה כדי לעמוד עליהם.
בגלל זה יש צדיקים שאינם מאמינים, כך היה אומר הרב צבי יהודה. אינם רואים את יד ה' בתוך המציאות, זה נורא ואיום. "טחו עיניהם מראות" את הנס הגדול שהקב"ה עשה. מאשימים את מדינת ישראל בכל הצרות הרוחניות כאשר המציאות ההסטורית היא הפוכה לחלוטין. מי שנשאר בחו"ל מצבו הרוחני פחות טוב. זה מעבר לאלה שנשארו בחו"ל ופקדה אותם השואה.

תלמידים שהומלץ להם ע"י רבותיהם להשאר בחו"ל - סכוייהם וסיכוי צאצאיהם להיות דתיים היום קטנים לאין ערוך מאלו של מי שעלה לארץ. בין אם נתפסו ברוסיה הסובייטית ועכשיו הנכדים עולים עם נישואי תערובת. בין אם הם ברחו לאמריקה ששם יש 60% נשואי תערובת והקבוצה הדתית מעטה מאד. הרבה מאד מהאורתודוקסים הדתיים שבחו"ל אינם כמו אלה שבארץ. הם רשומים בקהילה אורתודוקסית אך לא יותר מזה. אדם שנסע לאמריקה והיה בקהילה אורתודוקסית סיפר כשחזר שההבדל בין אורתודוקסי לרפורמי הוא שהרפורמי מחנה בשבת את הרכב ליד בית הכנסת והאורתודוקסי - שני רחובות משם.

טענה זו מופרכת לחלוטין מעיקרה. טופלים על הנס האלוקי את בעיותינו. להפך בארץ ישראל אפשר לראות את דבר ה' והטענה שהשהות בארץ ישראל גרמה לירידת המצב הרוחני בעם שגויה לגמרי. ההדרדרות נגרמה בעטייה של תנועת ההשכלה שעברה בכל העולם. המקום בו המעט ביותר נעשו חילונים הוא ארץ ישראל, הוה עובדא שכן "אוירא דארץ ישראל מחכים". בהחלט יש כאן אויר של קדושה שמעורר את האנשים לתורה ומצוות.

זה לא יאומן אבל חייבים להגיד זאת - הטענות של הציבור החרדי הן, קודם כל, נגד מצוות התורה, שהרי רק על ידי המדינה מתקיימת מצוות ישוב הארץ. עצם זה שיש מדינה זה ערך גם מבחינה תורנית - רק כך אפשר לקיים את מצוות ישוב הארץ מפני שצריך שהיא תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, כדברי הרמב"ן, ומשמעות הדברים היא רבונות מדינית. בהקמת המדינה היתה הסרת חילול ה' כזכור. גם מבחינה לאומית - שהעם לא יהיה נרדף ומשועבד אלא יוכל לעשות את מה שהוא רוצה בחופשיות ואז ממילא יתגלו בו הדברים הטובים. כמה זמן זה יקח? נקווה שבעז"ה מהר. אבל עצם הטענות על ההתחלנות שארעה בעקבות הציונות והעליה לארץ אינן נכונות. גם בשנים של קום המדינה כשטענו זאת לא צדקו. אף פעם לא היה מצב שבארץ ישראל היה גרוע מחו"ל. גם אם היו שפרקו עול בארץ לעומתם בחו"ל הצטרפו לקומוניזם והתבוללו.

הפערים בין ארץ ישראל לחו"ל נוצרו בהדרגה. בתחילה אחוז החילונים בארץ היה שווה לזה שבאירופה כי לכאן הגיעו אנשים מאותה סביבה וככל שאחוז הצעירים גדול אחוז המתפקרים גדול. בפולין , שמספרים כאילו שם היו כולם צדיקים, לפני השואה היו 50% דתיים. ברוסיה המצב היה יותר גרוע מפני ששם כבר היה שלטון סובייטי. בהונגריה היו כבר קרוב ל- 80% חילוניים כי היא שייכת יותר למערב אירופה. רבה של קלויזנבורג שבהונגריה היה הרב גלזנר שהיה בן שבעים. הוא היה ציוני לכן נלחמו נגדו והעמידו בשבילם רב צעיר מאד, בעל כשרונות מופלגים, שנקט בעמדות אנטי ציוניות חריפות והיה שייך לחוגי סטמאר, סיגד וצאנז. הרב גלזנר עלה לארץ לפני השואה ולגבי אותו רב, שהיה כבר בן ארבעים בזמן השואה - אחד עשר ילדיו נרצחו בשואה. הוא עצמו במשך השואה מסר נפשו על קיום המצוות וניצל, אח"כ הגיע לאמריקה ואח"כ לארץ והקים את חסידות צאנז מחדש. כנראה שלאחר השואה השתנה אצלו היחס לציונות. היו שהגרו מאירופה לאמריקה וארגנטינה ושם הם נעשו חילונים הרבה יותר מאלה שפה.

עד כאן דברנו על ארצות אירופה ומצב דומה היה בארצות צפון אפריקה. שם ההשכלה התפשטה בארצות מסוימות יותר ובאחרות פחות. ההשכלה הגיעה תחילה לערים הגדולות. בלוּב היתה תנועת השכלה חזקה. בסוריה קם בית ספר של כל ישראל חברים ואנשים נעשו "מודרניים" כמוזכר בספר "אמת מארץ תצמח". בטריפולי כבר הרבה לא שמרו שבת. גם בערים הגדולות של מרוקו התפשטה ההשכלה. באלג'יר ההשכלה הגיעה לפני מרוקו ושם גם כן היה מצב דומה. לגבי מצרים - בשעת קום המדינה כבר היו שם הרבה שלא שמרו מצוות או ששמרו למחצה, כך סיפר אדם שהיה שם. לתימן באמת לא הגיעה ההשכלה (קצת לצנעה) אך זה ענין של זמן. היו תימנים שבתקופת קום המדינה הגרו לקנדה - מצבם גרוע לאין ערוך. הם לא יודעים כיום דבר מיהדותם לעומת אלה שעלו לארץ שכולם יודעים שהם לפחות מסורתיים. היו יהודים שנשארו בתימן וגם מצבם גרוע מאד. הם אינם יודעים ללמוד גמרא ובעיקר - יש שם נישואי תערובת, אין מה להשוות. לאחד הישובים הגיע יהודי מתימן והתארח אצל משפחות שהוריהם עלו מתימן. יש לו שם אשה ערביה עם שני ילדים וסיפר שיש הרבה כמותו. אילו הם היו עולים לארץ מצבם היה הרבה יותר טוב, מן הסתם הוא היה מתחתן עם יהודיה. גם חסידי סאטמר פה - מצבם טוב יותר מחבריהם שבחו"ל שם יש התבוללות גם מתוך משפחות חסידיות.

הקב"ה לא עושה ניסים ממש גלויים שהרי אז לא היתה בחירה חופשית. כל קבוצה שנמצאת בארץ - אילו היתה בחו"ל מצבה היה גרוע יותר. לא רואים זאת בתוך שבוע, אולי אפשר לראות אחרי עשר שנים ופעמים יותר. אי אפשר לומר זאת גם על כל אחד ואחד, יש שהתקלקלו כאן, ויש שחזרו בתשובה שם, אך כשעוסקים בקבוצה גדולה זוהי התוצאה. את העובדה הזו מוכרחים לדעת. לא יעזור לחזור על שקר פעמים רבות, הוא ישאר שקר. אנשים עוד ימשיכו לשקר כאשר באמריקה חמשה מליון לא יודעים כלל שהם יהודים. לגבי רוסיה כולם רואים שעלו משם מתבוללים. בצרפת ובאנגליה - 70% התבוללות. המרוקאים שנשארו במרוקו או שהלכו לצרפת בתוך אותם 70% ואנשים ממשיכים לשקר. בארץ ישראל הרוב מסורתיים. הרוב מזכירים שם שמים, אוכלים אוכל כשר. כמעט כולם מקפידים על מילה, ליל הסדר, חתונה, הלויה.

אם כן יש לדעת שהשהות בארץ אינה זו שגרמה להדרדרות המצב הרוחני של העם אלא להיפך מצבם הרוחני של היהודים שעלו לארץ טוב מזה של חבריהם שבחו"ל. ורק מכאן, מתוך קדושת ארץ ישראל תתעורר האמונה השלמה, עם ישראל יחזור בתשובה, ולתנועה הציונית ולכל היהודים שעלו לארץ וישבוה יהיה חלק נכבד בזה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il