ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

העיקר, לבכות על חורבן הבית

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ט

העיקר, לבכות על חורבן הבית


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

עיקר בֵּין הַמְּצָרִים - לבכות על בית מקדש
עניין בֵּין הַמְּצָרִים - לבכות בכייה ממש על חורבן הבית
כתב האר"י ז"ל ב"שער הכוונות" "עניין בֵּין הַמְּצָרִים והם עשרים ואחת ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב. מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכייה ממש על חורבן הבית. וטעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז הוא התעוררות הדינין בסוד "כי ינטו צללי ערב" אשר לסבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום. ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם.
ועניין (תיקון חצות של) חצות הלילה אין צורך להזכירו כי אפילו בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן, ומכל שכן בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכייה. ועליו נאמר (ישעיה סו י) "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ". עכ"ל.
מהפסוק הזה למדו חכמים (תענית דף ל ע"ב) שהאבל הצער והבכי על ירושלים הוא זה שמביא את בנין ירושלים. "מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם - זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְשִׂמְחָתָהּ, וּשְׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם - אֵינוֹ רוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ". אם עדיין לא נבנה בית המקדש - כנראה שאנחנו לא ממש מבינים את ערכו, ולא כואבים את חסרונו. ואם אנחנו לא ממש רוצים אותו באמת - הוא לא נבנה. איך מתאבלים באת על ירושלים? איך בוכים ומבקשים באמת על בנינה? על בית המקדש?

המפתח לגאולה - תפילה על מלכות ובנין בית המקדש
התפילה והבקשה היא היא המפתח לבנין בית המקדש . ולכן בכל השנה כולה אנחנו מבקשים גאולה. שלושת השבועות הללו מיוחדים ומיועדים ללמוד על ערך הגאולה, להבין אותה לרצות אותה ולכאוב את חסרונה. "ולבכות בכייה ממש על חורבן הבית". מלבד הערך לכלל אומר האר"י ז" כי מי שעושה כן "עושה תועלת גדולה בנפש האדם".
הדברים הללו הם לא רק דברי מקובלים. החובה זאת היא חובה שמוזכרת בגמרא. (ראש השנה דף ל/א) שם כתוב שאדם צריך לדרוש מה' את בית המקדש. שנאמר (ירמיה ל יז) "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם ה'. כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא - דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ". ובמדרש. "תני ר' שמעון בן יוחאי אומר: בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש. א"ר סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם , הדא הוא דכתיב "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם" - זו מלכות שמים, "ואת דוד מלכם" - זו מלכות בית דוד, "ופחדו אל ה' ואל טובו" - זה בית המקדש" (ילקוט שמעוני שמואל א' פרק ח קו). לתיקון קילקול זה כתב החיד"א בתחנון שלו שאנו אומרים בתחנון של תפילות יום כיפור: "מרדנו במלכות שמים, מרדנו במלכות בית דוד, מאסנו בבית המקדש - ושלשתם אנחנו מבקשים".

רפואה מכל המכות - על ידי דרישה לציון
לעיל הבאנו את הפסוק מירמיה (ל יז) "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם ה'. כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא - דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ". מהפסוק הזה לומדים עוד דבר חשוב, חוסר הדרישה לציון גורם לצרות רבות אחרות. מאידך התפילה ודרישה החד משמעית לבנין בית המקדש היא מביאה רפואה והצלחה. "אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ".
כך מובא במדרש תהילים (מזמור יז) על המגפה שהיתה בימי דוד המלך שנהרגו בה שבעים אלף נפש!!! אחרי המגפה אומר גד הנביא לדוד המלך "ויבא גד אל דוד וגו' ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח". אמרו על כך חכמינו במדרש תהילים: "משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה מכה לבנו, ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו (האב לבנו), לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך, כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד - לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש. והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם, כך נעשה להם, ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו, ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים, על אחת כמה וכמה.
לפיכך, התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום, אנא, השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה', ברכה בפני עצמה, בתפלה, וברכת המזון. בצווי משה רבינו". על סמך זה כתב בעל היעב"ץ כי " כל השמדות שהיו - הסיבה הקרובה לכך הוא מפני חסרון אבל על ירושלים ".

תיקון חצות של ח"ר יהודה פתיה ע"ה
מו"ר הרב שליט"א מספר שבתקופה שהגרמנים הארורים ניסו להיכנס לארץ ישראל דרך מצרים, כבר נודעו ברבים המעשים הנוראיים שלהם במחנות ההשמדה. יצא פעם האדמו"ר מגור זצוק"ל לרחובות ירושלים בלילה, מרוב צער על הצרות התוכפות את עם ישראל. זימן לו הקב"ה לשמוע בכיות נוראות מבית הכנסת עזרא הסופר בירושלים. נכנס לשם וראה את חכם רבי יהודה פתיה זצוק"ל יושב על הרצפה בתיקון חצות ובוכה בדמעות שליש על חורבן הבית, על הריגת הצדיקים ועל גלות השכינה כמו שמתוקן בתיקון חצות.
התבונן האדמו"ר וראה שמתחת מקום מושבו של הרה"ג פתיה זצוק"ל הניחו תלמידיו שתי כוסות שיאספו את כל הדמעות שנוטפות מעיניו מרוב בכי נורא והיו הכוסות מלאות דמעות. עמד שם האדמו"ר זצוק"ל והשתומם כשעה חדא. אחר כך עמד ואמר, אילו היו בישראל עוד כמה צדיקים שבוכים כך על חורבן בית המקדש - לא הייתה יכולה להתרחש השואה באירופה.

הקב"ה בעצמו בוכה על כבודם של ישראל וחורבן המקדש
ניתן להבין עד כמה גדול ערכה וגדולה פעולתה של הבכיה ממה שאומרים לנו חז"ל על פי הפסוקים. שגם הקב"ה בוכה על על חורבן בית המקדש. (ירמיה יג)
"וְאִם לֹא תִּשְׁמָעוּהָ - בַמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵּוָה". אומרת על זה הגמרא (חגיגה ה:) "מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבּוֹכֶה בוֹ, וּ"מִסְתָּרִים" שְׁמוֹ. וּמַאי "מִפְּנֵי גֵּוָה"? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל - שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מִפְּנֵי גַּאֲוָתָה שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁנִּטְּלָה".

מקשה הגמרא וכי יש בכיה לפני הקב"ה? "והרי אָמַר רַב פַּפָּא: אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ד"ה א טז) "עוֹז וְחֶדְוָה בִמְקוֹמוֹ"?" מתרצת הגמרא שכלפי חוץ הקב"ה מראה "עוֹז וְחֶדְוָה" אבל כלפי פנים יש בכי גדול על החורבן ועל גאותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לעובדי כוכבים.
ואע"פ שאין בכיה כלפי חוץ. בשעה שחרב בית המקדש גם הקב"ה צעק ובכה על החורבן הנורא הזה,
שנאמר (ישעיה כב) "וַיִקְרָא אֲדֹנִי ה' צְבָאוֹת בַּיוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגוֹר שַׂק"? וגם מַלְאָכֵי השָׁלוֹם בָּכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם לג) "הֵן אֶרְאֶלָם צַעֲקוּ חוּצָה, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן".

ובגמרא (ברכות ג.)
"אָמַר רַב יִצְחָק בָּר שׁמוּאֵל מִשּׁמֵיהּ דּרַב: שָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת הַוֵי הַלָּיְלָה, ועַל כּל מִשְׁמַר וּמִשְׁמַר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ושׁוֹאֵג כַּאֲרִי ואוֹמֵר: אוֹי לַבָּנִים שֶׁבָּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי ושָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלֵיתִם לבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם". ושם בגמרא "תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מהַלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, ונִכְנָסְתִּי לחוּרְבָה אַחַת מֵחוּרבוֹת ירוּשָׁלָיִם להִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוֹר לַטּוֹב ושָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁסִיָמְתִי תּפִלָּתִי. לאַחַר שֶׁסִיָמְתִי תּפִלָּתִי אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! ואָמַרְתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמֹורִי! ואָמַר לִי: בּנִי, מִפּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לחוּרְבָה זוּ? אָמַרְתִּי לוֹ: להִתְפַּלֵּל. ואָמַר לִי: הָיָה לךָ להִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ! ואָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּ בִּי עוֹברֵי דּרָכִים. ואָמַר לִי: הָיָה לךָ להִתְפַּלֵּל תּפִלָּה קצָרָה. בּאוֹתָה שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שׁלשָׁה דּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לחוּרְבָה, ולָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּללִין בַּדֶּרֶךְ, ולָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵל בַּדֶּרֶךְ - מִתְפַּלֵּל תּפִלָּה קצָרָה. ואָמַר לִי: בּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בּחוּרְבָה זוֹ? ואָמָרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְנָהֶמֶת כּיוֹנָה ואוֹמֶרֶת: אוֹי לַבָּנִים שֶׁבָּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי ושָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלֵיתִם לבֵין הָאוּמּוֹת. ואָמַר לִי: חַיֵּיךָ וחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוּ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בּכָל יוֹם ויוֹם שָׁלשׁ פּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ; ולֹא זוּ בִּלְבָד, אֶלָּא בּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָּתֵּי כּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין יהֵא שׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מבֹרָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מנַעַנֵעַ רֹאשׁוֹ ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְקַלְסִין אוֹתוֹ בּבֵיתוֹ כָּךְ, מָה לוֹ לאַב שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֵם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם".

ובתיקון ליל שבועות של מרן ר' יוסף קארו זצוק"ל נאמר לו על ידי השכינה שהצער שלה הוא נורא. ואי אפשר לתארו כלל. "וְאִלּוּ הָיִּיתֶם משָׁעַרִים אֶחָד מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים ורוֹב רִיבֵּי רבָבוֹת מהַצַעָר אֲשֶׁר אָנִי שׁרוּיָה בּוֹ, לֹא הָיְתָה נִכְנסֵת שִׂמְחָה בּלִבּכֶם ולֹא שׂחוֹק בּפִיכֶם בּזוֹכְרֶכֵם כִּי בּסִיבָּתְכֵם אָנִי מוּשְׁלֶכֶת בּעָפָר". (עדות של ר' שלמה הלוי אלקבץ זצוק"ל).

למה צריך בית מקדש?
העיניים והלב של אלוקים - נמצאים בבית המקדש
רבים האנשים שמתפללים יום יום על בנין בית המקדש. הם מרגישים בלבם את חשיבותו, אבל לא תמיד הלב מגלה למה צריך את בית המקדש? במיוחד כשהערבים כל כך מתעקשים שלא לוותר על המקום הזה ואומות העולם עוזרות להם נגדנו. למה אי אפשר להיות יהודי טוב בלי בית מקדש? למה אי אפשר להתפלל או ללמוד תורה בלעדיו?
ההסבר שאנו יכולים להסביר הוא חלקי בהחלט, אם נשתמש בלשונה של השכינה. אנחנו יכולים לתאר את ערכו של בית המקדש "אֶחָד מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים ורוֹב רִיבֵּי רבָבוֹת". אעפ"כ שזה כל כך חלקי - איננו פטורים לנסות ללמוד כמטיב יכולתינו בדברי חז"ל כי הלימוד הזה מעורר את הרצון לבניין בית המקדש.
אחד הדברים שיכול לתת לנו הבנה מסוימת על בית המקדש הוא דבר ה' שנאמר לשלמה המלך. ממנו לומדים שיותר מכל אלוקים רוצה את בית במקדש. לכן אלוקים בוכה כשבית המקדש נחרב. כך ענה ה' לשלמה המלך אחרי בנית בית המקדש: "הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשֹוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם. וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א ט). חצי מתרי"ג המצוות קשורות למקום הזה. חצי התורה מדברת על בית מקדש ועבודתו. כנראה שזה חשוב ביותר.

בית המקדש - שער השמים
אם אנחנו רוצים להבין קצת יותר את מעלת בית המקדש, כדאי לשים לב שגם יעקב אבינו לא עמד בתחילה על מלוא חשיבות המקום הזה למרות שהוא הולך אליו מחרן. למרות שהוא יודע שזה המקום שהתפללו בו אבותיו. רק אחרי שה' נגלה עליו, אומר יעקב: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". הוא מעיד על עצמו אחר כך שהוא לא ידע על מעלת המקום הזה - "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים ואנכי לא ידעתי".
יעקב קורה למקום הזה: "שער". ליד כל שער עושים רק במקום שיש קירות חוסמים מצידיו. רק מי שיש לו את המפתח של הדלת, יכול להיכנס בשער ולעלות בסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע לשמים. רק מי שיודע לכוון למקום הזה - זוכה ותפילותיו נשמעות. את הסוד שהיה נסתר מיעקב והתגלה לו - מגלה שלמה לכל ישראל בעת חנוכת בית המקדש. שם הוא אומר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם" (מלכים ח).

חורבן הבית - סגירת השערים
בשעה שבית המקדש נחרב, נסגרים השערים. התפילות לא נשמעות יותר. כך אומר רבי אלעזר בגמרא: "מיום שחרב בית המקדש - נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים. שנאמר "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר". (ברכות לב:) . אם יש חומה של ברזל - התפילה לא עוברת. "מיום שנחרב בית המקדש - ננעלו שערי תפלה. שנאמר 'גם כי אזעק ואשוע - שתם תפלתי' (בבא מציעא דף נט/א).
עיקר המלחמה של הערבים היום היא על הר הבית. הם רוצים לסגור את השערים הללו. הם יודעים כי אם הם יהיו פתוחים אפילו קצת - הם יאבדו את אחיזתם בארץ ישראל. הזוהר הקדוש אומר כי לעתיד לבוא יתאמצו הגויים לטמא את ירושלים, לסגור את השערים. (מובאת במהר"ם חגיז בפרשת מסעי בשם הזוהר).
"דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגר מתיא, ועינוי נבעין מיא על אבנא קדישא עילאה על כל עילין בקדושתא דמארין זמינין בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותובי גולמי מסאבין עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ע"ש.

כותב רבי אלעזר שעתידים הנכרים באחרית הימים להכניס את מתיהם דוקא במקום הקודש. והכל לעצור את שפע החיים שמגיע לעולם דרך המקום הקדוש הזה.
מעיד המהר"מ חגיז שכך היו הנכרים עושים בזמנו. גם היום לבושתנו ולחרפתנו הם עושים כך. למרות שמקום הזה הוא בידי מדינה ישראל, אנו נותנים לרשעים הישמעלים לקבור את המתים שלהם במקום המקדש וסביבותיו. כשכל מטרתם היא לטמא את מקום הקודש למנוע את ישראל להביא משם ברכה לעולם כולו.
ואם תשאל איך אנחנו בכל זאת חיים כשהשערים נעולים על ידי רשעי עולם. על זה נאמר בגמרא שם כי "אף על פי ששערי תפילה ננעלו - שערי דמעות לא ננעלו". מי שמתפלל בדמעות על בנין הבית הזה - יכול לעבור את כל המחסומים שלהם.

בית המקדש - צינור השפע הרוחני
בית המקדש הוא שער דו כיווני. מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. בשער הזה עולות התפילות. דרך השער הזה יורדות ההשפעות מלמעלה. גם התורה וגם הנבואה. גם הברכה וגם הרפואה. גם החיים וגם השלום. לכן היו הסנהדרין יושבים באחת הלשכות של בבית המקדש, בלשכת הגזית. למה? כי עיקר התורה הוא בירושלים. שנאמר: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
התורה הזאת היא כל כך מאירה וזורחת עד שהיא משפיע על כל העולם כולו להתנהג ביושר ובצדק. זו תורה שתגרום לכל הגויים להארת פנים מרוב השתוקקות לקודש.
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

הכהנים העובדים שם מלמדים תורה את ישראל. כך אומר הפסוק על הכהנים שעוזבים את בני ביתם ומסתובבים בכל ישראל ללמד תורה לציבור. (דברים פרק לג ט): "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ".

בית המקדש - מקום הנבואה
אנחנו יודעים שנבואה היא תכונה של ארץ ישראל. אבל גם בארץ יש מקום שהוא עיקר הנבואה. והוא ירושלים ובית המקדש. לכך נקרא שמו "הר המוריה". (רש"י תענית) כל ההוראות משמים באות משם. מקור הקשר שבין אלוקים לעולם. לכן אברהם אבינו רואה את המקום מרחוק בצורה של ענן שמחבר שמים וארץ במקום ההוא. כך מסביר עולא. (מגילה טו.) "כָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו בִּנְבִיאוּת - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא בֶן נָבִיא; שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם אָבִיו - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא, וְלֹא בֶן נָבִיא; כָּל שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא מֵאוֹתָהּ הָעִיר; שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ - בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא מִירוּשָׁלַיִם".
זה מה שכתוב בתורה (דברים פרק יז)
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ".


בית המקדש - אורו של עולם
בית המקדש - מקור השפע לעולם כולו
השפע של בית המקדש הוא לא רק לעם ישראל. אילו היו יודעים אומות העולם כמה ברכה מביא להם בית המקדש - היו שומרים עליו מכל משמר ולא מחריבים אותו. "אמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו, ואין יודעין מה שאבדו. בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר עליהן. ועכשיו מי מכפר עליהן?" (סוכה דף נה/ב).
"ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש - אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, שנאמר "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב". בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם - גשמים יורדין מאוצר טוב. בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם - אין גשמים יורדין מאוצר טוב. (ב"ב כה:). בנין בית המקדש הוא השפע לעולם כולו.
החיים של העולם - מיכון שבמקום הזה הקב"ה השפיע חיים לאדם הראשון ונתן לו נשמת חיים שהייתה לנפש החיה שלו וכל הברואים התלויים בו. המקום הזה הוא שפע של חיים. אסור להכניס לתוכו טמא מת או מת בעצמו. אסור להכניס לתוכו כל דבר שממעט את החיים. כי מאז ועד היום החיים שופעים לעולם דרך המקום הזה. טומאת המתים של הישמעאלים חוסמת את הברכה הזאת. בנין בית המקדש הוא החזרת העולם לשפע של חיים לעולם.
הברכה של העולם - כשהיה שלמה המלך בדרך טובה הוא היה העשיר ביותר בתבל.
"אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה: וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה: (ספר מלכים א פרק י ). בספר קהלת (פרק ב ד-ו) שם מספר שלמה על דברים מיוחדים שהוא עשה בחכמה שקיבל מה': "נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי".

ושואל רש"י בשם המדרש איך היה יכול שלמה לנטוע בארץ ישראל "כל פרי"? הרי כל ארץ מגדלת פירות אחרים. יש דברים הגדלים רק בארצות הקרות ויש רק בארצות חמות וכו' וכו'? ותרץ: "שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ, איזה גיד הולך אל כוש - ונטע בו פלפלין. איזה הולך לארץ חרובי - ונטע בו חרובין. שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) "מציון מכלל יופי" לכך נאמר עץ כל פרי - במדרש תנחומא".
גם הכוחות הדוממים יונקים מאבן השתייה. גם גידי המחצבים וגידי הנפט והזהב יוצאים מבית המקדש ומביאים ברכה לעולם. בכוח המקום הזה התקיימה ההבטחה שנתן ה' לאברהם אבינו (בראשית יב ב) "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". בנין בית המקדש הוא החזרת העולם לברכה משורש הברכות כולם.
הרפואה של העולם - כשאלוקים ברא את האדם הראשון "בריא", חי כמעט אלף שנה והיה יכול לחיות יותר. כשחטא - נגזרה עליו מיתה, נטרד מהמקום שאלוקים נפח בו נשמת חיים וחייו החלו להתקצר. המקום שבו הוא נברא הוא מקום המזבח. ואחרי שחטא האדם - הוא יכול לתקן אם יחזור למקום המזבח שנועד להאריך ימיו של אדם ולהחזירו לבריאותו.
כשהנביא יחזקאל מדבר על בית המקדש השלישי, הוא מתאר את החיים האלוקים שופעים מקודש הקדשים, כאילו יצאו מהעדן, דרך ארבעת הנהרות עד שהם מצמיחים את עץ החיים שהאוכל ממנו היה חי לעולם. "וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת,, וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה" הם מגיעים לים המלח "אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם - יִחְיֶה. וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ, וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל". המים שיוצאים מהמקדש מחיים את הים ואת הדגים, אבל לא רק אותם. "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל. לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ. לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים. וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה". בנין בית המקדש הוא החזרת העולם לבריאות לכל הגרים בו.
השמחה של העולם - חכמינו אומרים שבשעה שנבוכדנאצר החריב את בית המקדש הוא לא פגע רק בו. הוא מחק באותה שעה את החיוך מעל פניהם של כל בני האדם בעולם. (שבת קמט:) "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, לֹא נִמְצָא שְׂחוֹק בְּפֶה כָל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ, פָּצְחוּ רִנָּה". גם טיטוס ואספסינוס שהחריבו את הבית השני הקימו תמורתו אצדיון ענק ברומא (קוליסאום שמו) שלתוכו היו משליכים עשרות אלפי בני אדם חיים שיהיו נשרפין חיים או נטרפים במלתעותיהם של חיות טרף. בנין בית המקדש הוא החזרת השמחה והחיוך לכל הגרים בו.
השלום של העולם - בנבואה של ישעיהו ומיכה מובא כי לעת"ל ינהרו כל הגויים לבית המקדש. "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". וזה יקרה אחרי שהם יעלו לבית המקדש שהוא מקום הצדק העולמי. בנין בית המקדש הוא הפסקת המלחמות והבאת השלום לעולם כולו.
התשובה של העולם - על פי ההלכה כל החוטאים היו באים לבית המקדש ומקריבים קרבן ומתכפר להם. מו"ר הרב שליט"א אומר כי חכמינו אומרים שהחוטאים היו באים לפעמים בעל כורחם. "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". וכשהיו רואים ומרגישים את הקדושה של מקום המקדש - היו מתעוררים בתשובה פנימית. בבחינת "טובה מרדות בתוך ליבו של אדם יותר ממאה מלקויות" ואומר רוצה אני בלב שלם ובנפש חפצה.
כך יהיה לעת"ל שכל בני בשר יקראו בשמך מרוב אור התשובה והטהרה שהקב"ה משפיע לעולם דרך בית המקדש. "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיהו יא). בין אם הפסוק מתכוון למציאות ממש ובין אם מדובר במשל - הנמשל הוא שהרוע הרצחני הפנימי של חיות הטרף על ארבע או על שתים. הרוע הזה עובר מן העולם. כמו שהוא עובר מהחוטאים שבאים לבית המקדש.
החכמה של העולם - שלמה המלך בנה את בית המקדש. ושלמה המלך היה החכם מכל האדם אשר על פני האדמה וזה לא במקרה. בית המקדש הוא המקום של בריאת העולם ו"ה' בחכמה יסד ארץ". שלמה שבנה את בית המקדש - הגיע יותר מכל אדם לפניו ליסוד החכמה שבו אלוקים ברא את העולם. לכן הפסוק אומר שרבתה "חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם". ובגללה באו אליו מכל העולם ללמוד דברי חכמה.
כמו שלמה כך כל בית ישראל בעת עלייתם. "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד). בנין בית המקדש הוא הבאת החכמה לעולם. והחכמה תחיה בעליה.
בית המקדש - היופי של העולם . מיכוון שזה המקום של השפע האלוקי, המקום הזה הוא גם המקום של היופי. "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם. תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו". "מי שלא ראה בנין בית המקדש שבנה הורדוס - לא ראה בנין יפה מימיו". (ב"ב ד.) הבית הזה הוא לא לוקח יופי לעצמו. הבית הזה מדבק גם אנשים אחרים ומקומות אחרים. הוא נקרא "נויו של עולם" - היופי של העולם. בנין בית המקדש הוא החזרת היופי לעולם.
בית המקדש - השירה של העולם. כשדוד המלך מתכנן את בנית בית המקדש הוא מציב עשרים וארבע אלף משוררים וארבעת אלפים מנגנים שיעבדו במשמרות בבית המקדש. "מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים: וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְּלִים לה' בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל". (דברי הימים א פרק כג ד).
כשבית המקדש יבנה, ישוררו המשוררים המיוחדים הללו שירים שירוממו את בני האדם למקומות של רוח הקודש ונבואה. "ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'".
השלום של העולם - הנבואה של "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". קשורה לבית המקדש. מגיעים לשם אומות העולם. לומדים מעיר הצדק קריה נאמנה מהו צדק והיושר. מיישרים את אורחותיהם. בנין בית המקדש הוא הבאת השלום לעולם. מי שבאמת חפץ בשלום - חפץ בבית המקדש.
הצדק של העולם - גם היום יש בעולם אי צדק גדול. מליארדים של אנשים מנוצלים על ידי החזקים מהם, שחלקם עושי רשעה וחלקם מנצלים את כוחם, כי זה הנוהג בעולם. לעת"ל בימי בית המקדש השלישי - יהיה המקום הזה מקום הצדק. "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים". ממנו ילמדו כל האומות מהו משפט ה'? מהו משפט הצדק? ממנו ילמדו וכן יעשו.
שמחה לצמחים ולבעלי החיים - היום יש בעולם ניצול לא נכון של בעלי החיים והצמחים. בעלי תעשיה משמידים יערות שלמים לצורך הנאתם. צערם של בעלי החיים לפעמים זועק עד לשמים. שכשיבנה בית המקדש - הצדק היה לכל. "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר" עצי היער - ירננו. בעלי החיים ישמחו בעת שיבנה בית המקדש. אם אנחנו רוצים צדק אמיתי - אנחנו רוצים בית המקדש.
יראת האומות מישראל - דרך בית המקדש . הגמרא מסבירה את השם של הר בית ה'. "מאי הר המוריה? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר - הר שיצא ממנו הוראה לישראל. וחד אמר - הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים". והסביר רש"י שם את סיבת הדבר "ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם". (תענית דף טז/א).
זה היה טבעו של ארון הברית מול אומות העולם. "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ". ארון הברית הזה נמצא בלב בית המקדש. לכן כל העמים שראו את גדולת שלמה ובית המקדש שנבנה על ידו מתפחדים ממנו. "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם". (איכה פרק ד יד). בנין בית המקדש הוא החזרת הכבוד של ישראל למקומו. שנפטר מקללת הגלות "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה". (דברים פרק כח לז).
מלכות עם ישראל - דרך בית המקדש. גם חזרת המלכות של עם ישראל מקורה בבית המקדש. המקובל האלוקי רבי שלמה הלוי אלקבץ קבע לנו בלכה דודי את המילים: "מקדש מלך - עיר מלוכה" כדי שנבין כי המקדש הוא לא רק מקום עבודת ה' בתפילה ובקרבנות. המקום הזה הוא עיר מלוכה. מי שרוצה למלוך - חייב לשלוט בבית המקדש. לכן ירושלים הייתה גם עיר המלוכה וגם עיר המקדש - הם לא שני דברים שונים.
כשמנשה המלך הרשע רוצה לשלוט לרעה על עם ישראל, הוא מציב צלם בהיכל. כך תופס מנשה בידו את צינור השפע הראשי. כך הוא שולט על עם ישראל חמישים שנה!!. ממש כפי שעושים היום הישמעאלים. אנחנו צריכים ללמוד ממנשה כמו שלמד ממנו רב אשי. מי שרוצה שליטה בכל העולם כמו שהיה לשלמה. צריך את בית המקדש.
כך מתאר דוד את מלך המשיח:
"יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ: לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ: מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ: וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ: כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ: יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ: מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו: וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" וכו' (תהילים פרק עב).
זה שאומר בלעם על מלך המשיח: "וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר פרק כד יט). אבל לא שליטה כמו של מנשה המלך שמילא את הארץ דמים אלא שליטה של אהבה כמו של שלמה המלך. בית ש"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים". בית שנבנה בלי כלי ברזל שכוחו לקצר ימיו של אדם.
השליטה של ישראל שבאה דרך המקום הזה אינה כמו השליטה של טיטוס ואספסינוס מחריבי בית המקדש. השליטה שלהם הייתה מלאה בדם ובהרוגים. מיליונים על מיליונים שילמו בחייהם על השליטה הזו. ניצול וגזל. צער כאב ויסורים בלי די. בנית איצטדאות מלאות בצווחות של נידונים למוות. חינוך של מליונים לדם הרג ומוות. כך היו הרומאים מחריבי בית המקדש. וכך היתה השליטה של נבוכדנאצר על העולם. בימיו לא היו בני האדם מחייכים זה לזה. הכל היה צער - זה חורבן בית המקדש. (עיין רמב"ם הלכות מלכים א א). אין מלכות בלי ירושלים. "תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ,,,מלכות בית דוד ב"בונה ירושלים" - לא יצא ידי חובתו" (ברכות דף מח/ב ).
דברימרן הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א

בין המצרים
כל ההלכות של בין המצרים נועדו לחיות בליבנו את הצער על חרבן בית המקדש. שלא נשכח אותו, כי אם ננהג כמו כל השנה - איך נוכל לבכות בכל לב על חורבן הבית. כתוב באיכה פרק א' פסוק ג': "כל רודפיה הישיגוה בין המיצרים", וכתב רש"י מדרש איכה בין המיצרים בין י"ז בתמוז לט' באב. אם נעשה חשבון י"ז בתמוז עד סוף תמוז בד"כ 13 יום ועוד 9 ימים , אם 13 + 9=22 להוציא את יום תשעה באב עצמו נשאר 21 ימים ועתידים הימים האלה להפוך לימים טובים שנרמז בדבר " אך טוב לישראל".
למה ה"אך" והכאב הזה הוא טוב לישראל - כי הוא מביא אותנו להתפלל בכל לב על בנין בית המקדש ועל הגאולה. וכמו שראינו קודם - בתפילה סוד הגאולה.
גלות - דרכי ציון אבלות. כתוב בהמשך הפסוק במגילת איכה "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד". הפשט הוא שלא עלו יהודים לרגל לבית המקדש. אבל המדרש אומר כי דרך שלא הולכים בה, שלא נוסעים בה הרבה מכוניות נפרצת ומתוכה עולים צמחים שונים. למה הדבר דומה? לאבל ל"ע שפניו לא מגולחות והוא כמו הדרך שעולים בה צמחים שונים. וזה באמת אחד הסימנים של הגלות שארץ ישראל הייתה שוממה כל ימי הגלות.
גלות - חסרון תורה. אח"כ כתוב בפסוק במגילת איכה "ויצא מבת ציון כל הדרה" הכוונה במילים "כל הדרה" היא לקול תינוקות של בית רבן. כי כשלא לומדים תורה - זה גורם לחורבן הבית. ואחד הסימנים של הגלות היא חסרון תורה. "מלכה ושריה בגויים - אין תורה".
גלות - גלות השכינה. בתי דין בארץ ובכל העולם עושים את כל המאמצים שלא תהיה אשה עגונה.
ואומר הרב החיד"א נרמז בפסוק פרק א' פסוק ד' "בתולתיה נגות והיא מר לה". כלומר, אם נשות ישראל עגונות, "היא" השכינה מר לה. בכל מקרה צריך לזכור שלא רק הצרות שלנו הם סיבה לגאולה, גם השכינה סובלת. והסבל שלה הוא בגלל הסבל שלנו. בגלל חסרון התורה. השכינה סובלת כשהארץ שוממה. השכינה סובלת מחטאינו - כפי שאמר המגיד לרבי יוסף קארו והובאו הדברים לעיל.

תיקון חצות של הרה"ג סלמאן מוצאפי זצוק"ל
חשיבות מיוחדת יש לאמירת תיקון חצות בימים אלו גם בלילה וגם ביום. בלילה גם תיקון רחל וגם תיקון לאה. וביום רק תיקון רחל. וחשוב מאוד לומר את התיקון בבכיה מעומק הלב, כשמבינים את עומק הצער של השכינה בחורבן הבית ובגלות.
והיה חכם אחד. חסידא קדישא ופרישה. ח"ר יעקב מוצפי ע"ה שהיה צדיק וחסיד ולא היה עובר עליו לילה בלי תיקון חצות בבכי גדול בדמעות שליש. וכשהיה אומר את התיקון היה אומר אותו על התכריכים שקנה לעצמו לאחרי מאה ועשרים, והיו התכריכים של הרב ז"ל ספוגים בדמעות של התיקון חצות שלו.
כשנפטר לבית עולמו באו אנשי החברה קדישא שלא הכירו את מעלתו וראו את התכריכים שלו ולא הבינו את מעלתם וערכם. אמרו לי: לא נקבור אותו עם התכריכים הללו שהם לא של פשתן. אמרתי להם: אפילו הם של כותנה הם חשובים ביותר, כי אין ערך למעלת הדמעות של הצדיק הגדול הזה. בכל אופן תבדקו אותם, בודאי הרב ז"ל לא היה מקמץ במצוות לקנות תכריכים שאינם מהודרים. שלחו אותם לבדיקה ומצאו שהם באמת של פשתן, רק שמרוב דמעות השתנה צבעם ונראו כמו סוג אחר של אריג.
אחרי שאנשי החברה קדישה טיפלו בו, התחילו לעכל לאט לאט את המשמעות של התכריכים הקדושים הללו שהם זלזלו בהם בתחילה. הם נפגשו עם הצער והבכי של הצדיק המיוחד הזה על השכינה הקדושה, ונרעדו. כשסיימו את המלאכה נגש אלי ראש החברה קדישא ובידו מטר אחד של פשתן ממה שהכין הרב לעצמו שנשאר להם מיותר. הוא ביקש רשות לקחת אותו לעצמו להקבר בו אחרי מאה ועשרים.
אמרתי לו: עם כל החשיבות, יש הלכה. על פי שולחן ערוך זה שייך לבן שלו שהוא היורש ולא לי. שאל אותו אם יתן לך. כמובן שהבן לא ויתר על דבר כל כך מיוחד של צדיק כל כך עליון.

תיקון חצות של בעלי בתים
סיפר הרב כי טוב ז"ל מחבר ספר התודעה שיש מכירים אותו כהרב מקטובסקי. כי היו פעם בעלי בתים שהיו גרים בעיירה ועברו ליד בית הכנסת של הרב. שמעו את הרב אומר תיקון חצות בבכי גדול. הם נכנסו ושאלו אותו: מה קרה לו? האם מת אביו או אמו ב"מ?. אמר להם: לא. אם כן למה אתה בוכה כל כך? אמר להם "על חורבן הבית". אמרו לו: לא שמענו שהבית שלך נחרב. אמר להם: לא הבית שלי. רק בית המקדש. בית ה'.
אמרו לו: זה באמת סיבה לבכייה. ישבו יחד איתו לבכות. אחרי התיקון הוציא הרב מכיסו בקבוקון קטן של ערק לחמם את עצמו בקור שהיה באותה תקופה, ונתן גם להם לגימה קטנה לפי הבקבוקון שהיה בידו.
הלכו אותם אנשים לבית כנסת שלהם והחליטו שגם הם עושים תיקון חצות. הביאו בקבוק ערק גדול. לשתות ביד רחבה. והתכנסו בבית הכנסת ושתו ערק וקראו את התיקון. נכנס אדם אחד ושאל אותם למה הם שותים ערק בבית הכנסת בלילה וכי זה מועדון. אמרו לו: זה תיקון חצות על חורבן בית המקדש.
סיפר הרב את הסיפור הזה לא כדי לזלזל ח"ו, אלא כדי לומר כי גם תיקון חצות כזה יש לו ערך לפני הקב"ה. אבל ודאי כל אחד מבין מה הוא התיקון חצות הראוי.

מנהגי בית המצרים
בין המצרים - לא לשאת נשים. נהגו שלא לישא אשה מי"ז תמוז ועד י' באב וגם מי שלא קיים פריה ורביה. ויש מקומות שנהגו להחמיר בזה רק מראש חודש אב, אבל רוב קהילות ספרד החמירו מי"ז תמוז כי זה לא סימן ברכה. אירוסין שנוהגים היום, אם עושים בלי סעודה, מותר. אבל בלי ריקודים ומחולות.
אסור שירים ומנגינות. אסורים מליל י"ז ועד י' באב בצהריים. לא משנה אם זה זמר או הקלטה. בסעודת מצווה כגון בר מצוה , ברית מילה, וסיום מסכת מותר לשיר בפה. כמו כן, ביום שישי אחרי חצות מותר לשמוע שירים בפה בלבד וכן במוצאי שבת.
גננת שרוצה להשמיע לילדים שירים כדי להעסיקם מותר, והשומע חדשות ברדיו וכו'. ויש בין החדשות מנגינה או שמתקשר בטלפון ויש מנגינה - מותר לשמוע. כי זה לא ניחא לו שהוא רוצה לשמוע חדשות או את חברו בטלפון.
איסור בשר ויין. בשר ויין מותר לאכול מי"ז בתמוז עד ר"ח אב. וכל שכן בשבת. הספרדים אוכלים בשר בר"ח אב. והאשכנזים לא אוכלים בשר בר"ח. בשבת מותר לכל הדעות לאכול בשר ויין. אפילו בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, מעלה על שולחנו כסעודת שלמה המלך בשעתו.
יש מחמירים מי"ז בתמוז. במקרה של החומרא הזו - מותר אבקת מרק בשר. אבל מר"ח אב מותר רק אבקת בשר פרווה.
מי שיש לו ברית מילה, פדיון וסיום מסכת יכול להביא בשר ויין ונוהגים לא לעשות כן ובכל מקרה יצמצם במוזמנים.
להיזהר מלהכות ילדים. וכ"ש למבוגרים. כל השנה כולה אין למורה להכות לתלמידים מכות קשות, רק בשרוך של נעל. אבל בימי בין המיצרים אפילו מכה קלה בשרוך של נעל - אסור. זה לא זמן למכות ולא זמן לסכנות. אפילו לא בחשש רחוק של סכנה.
זהירות מסכנות. בימים אלה צריך להיות זהיר יותר בחציית כביש, בהלכה כתוב שלא ילך בין חמה לצל, כי יש בזה עניין סכנה רוחני. ולא רק מה שמופיע בהלכה אלא גם מה שחדש היום. למשל לא לאכול פירות שלא שטופים. שהיו מרססים ויש בזה סכנה. ומי ששוטף פרי צריך לזכור כי אחרי כן צריך לנגבו או ליטול ידים בלי ברכה.
רחצה בחוף הים . רצוי לא ללכת לחוף בימים אלו אלא אם יש שמה מצילים מקצועיים. וגם זה עד ר"ח אב. וגם לא יצאו לטייל בימים אלה - מחמת סכנה אלא אם כן זו גננת שמטיילת על הילדים במקום בטוח ולא מסוכן כלל. גם לא ראוי ללכת לחופשה בבית מלון. זה לא הזמן לבילויים.
ברכת שהחיינו - הספרדים לא מברכים שהחיינו בימים אלה, אפילו לא בשבת. יש מהאשכנזים שמקילים לברך שהחיינו בשבת. בכל מקרה אם לקח פרי חדש וברך עליו "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה"ו, נוהגים שלא מברך "שהחיינו". אמנם בפדיון הבן ובברית מילה מברך שהחיינו. אשה בהריון שהריחה ריח של פרי חדש יכולה לאכול ולברך שהחיינו.
תספורת ותגלחת - לפי האר"י ז"ל והאשכנזים, לא מסתפרים מי"ז תמוז עד אחרי תשעה באב. השו"ע כתב שיש איסור רק בשבוע שחל בו. בחורי ישיבה ספרדים שלומדים בישיבה של אשכנזים נהגו שהספרדים יחמירו כמו האשכנזים.
גזיזת צפרנים. לדעת מר"ן הבן איש חי מותר לגזוז ציפורנים אפילו בשבוע שחל בו ט' באב, ואומר בן איש חי אני הייתי מתיר לגזור אפילו בתשעה באב עצמו אם הצפרניים עודפות על הבשר.
בנית בית בארץ ישראל - כל בית שנבנה בארץ זה ישוב ארץ ישראל ומצווה לקנות או לבנות גם אחרי י"ז בתמוז. לצבוע מותר גם בחו"ל עד ר"ח אב. ואני זוכר שצבעים וסיידים שלא עבדו מר"ח אב - צבעו בתי כנסת בחינם. וקיבלו רק הוצאות סוד וצבע.
בגדים חדשים. לקנות גופיה וגרביים שלא מברכים עליהם שהחיינו - מותר לפני ר"ח אב. ואם יש לו הכרח מותר גם אחרי ר"ח. לקנות נעלי גומי שנועלים בכיפור ובט' באב - רצוי לקנות ולחדש בכיפור. אם אדם אין לו נעלי גומי - מותר לקנות ולחדש אפילו בתשעה באב. כמו כן לא תופרים בגדים חדשים ולא סורגים בבית אבל לתפור קרע בבגד מותר.
כיבוס בשבוע שחל בו. אין לכבס אפילו במכונת כביסה של היום אע"פ שאין בה טרחה גדולה. גם סדינים וציפות צריך להכין לפני שבוע שחל בו. ואם לא הכינו - מותר להכין בשבוע שחל בו ת"ב.
רחצה בשבוע שחל בו - אם אדם התלכלך בעבודה או מזיע הרבה. ורוצה לרחוץ גופו - לא לשום תענוג אלא לנקיון. - מותר. אבל אם זה לשם הנאה אסור. ואם אדם רגיל ללכת למקוה כל יום או כל יום ביום שישי - מותר. וצריך לזכור כי הרוצה ללכת לים או לבריכה צריך השגחה מרובה משום סכנה, אבל בתשעת הימים אסור בכלל.
ויהי רצון שהקב"ה יהפוך לנו את הימים הללו לששון ולשמחה שיהיה י"ז בתמוז יום טוב ותשעה באב יום טוב וכל הימים שבנתיים יהיו כמו חול המועד. וכל מה שאמרנו קודם שאסור יהפך למצווה. אכי"ר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il