ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש שבת ומועדים האבילות על החורבן

מאמר תגובה

מהו הביטוי החזק ביותר לחורבן בימינו?

בגליון פרשת דברים עסקנו בשאלה "מהו הביטוי החזק ביותר לחורבן בימינו. להלן תגובתו של הרב שאול בר אילן שליט"א לשעבר ראש כולל טל אורות בכפר דרום ת"ו למאמר בגליון דברים
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
את דברי חז"ל יש, כידוע, לקרוא בשימת לב לפרטים, ובמיוחד, כשהמֶסֶר אינו מוכמן בין השורות.
את החורבן ירושלים ייחסו חכמינו ז"ל, בין השאר, לשנאת החינם שפשתה אז בארץ, וכדוגמא הביאו לפנינו (גיטין נ"ה) את המעשה בקמצא ובבר קמצא. יש להניח שדווקא מעשה זה הובא, משום שבו התלכדו לאכסניה אחת (כפשוטו וכמשמעו) כל התהליכים שלדעת חז"ל הוליכו לחורבן. לא רק שנאת החינם הובילה, לדעת חכמינו, לחורבן, אלא גם הנהגתו ההססנית של ר' זכריה בן אבקולס, אך יותר מכך הוליכה לחורבן, לדעת חכמינו, שתיקת החכמים שהשתתפו בסעודה והבליגו מול מעשה הנבלה של גירוש בר קמצא מהסעודה. שתיקה שלא באה משנאת חינם, חלילה, אלא מן הסתם מסברות למדניות בעליל (מי אומר שדברי המחאה יועילו, ואדרבה, חבל בתוכחה זו לקלקל את כל הקשרים שנטוו בדי עמל משך הרבה שנים; אם כולם שותקים, מדוע דווקא אני צריך למחות; אם נזרק מישהו מהסעודה כך נגזר משמים וכל דעביד רחמנא לטב הוא וכו' וכו').
אם באים אנו לאור פרשת 'קמצא ובר קמצא' לבחון את מצבנו לקראת הגאולה השלמה, דומני שבהתמודדות עם בעיית שנאת החינם אין ספק שהתקדמנו רבות. אמנם, קשה לומר שחוטאים אנו באהבת חינם, אך מאידך גיסא, ניכור שיכול להוליך עד להסגרת יהודים להוצאה להורג במדינת אויב כבר קשה לומר שיימצא בינינו (עי' מועדי הראי"ה, פרק יום הכיפורים, עמ' ע"ה). על הססנותה של הנהגה רוחנית אין מקום לדבר. אך יש להרחיב רבות על חומרת מצבנו בהתמודדות עם שאלת העצמאות המחשבתית של מורי ההוראה . אין ספק שבכך נסוגים אנו מדחי אל דחי. לא לחינם הוזכרה בשאלת החורבן בעלון גם פרשת ההתנתקות. את עצימת העיניים של הציבור החרדי אל מול רשעת ההתנתקות ניתן להסביר בשנאת החינם. אך מה נאמר על עצימת העיניים של אותם המכונים ע"י תלמידיהם 'רבני הציונות הדתית'? הם אלו ששלחו את תלמידיהם להתיישב ולמסור את הנפש בגוש קטיף, וברגע המבחן האמיתי ידעו לשתוק שתיקה רועמת לא פחות משתיקת החכמים שנהנו מסעודת ההילולה בירושלים?!
כשדמות רבנית מבין בוגרי הישיבות שלנו מתקדמת בסולם המינהל הציבורי (ברבנות, בדיינות או בכל תפקיד בכיר אחר) שׂשׂים תלמידיה על קידוש שם ה' שיש להבנתם בדבר. אך אנו אוהבי התורה וארץ ישראל יודעים את האמת שלא התקדמות יש כאן, אלא נסיגה נוספת אל תוך רשת הקורים הדביקה שייתכן ובשעות המבחן תכשיל בדיוק את אלו שאמורים להנחות את העדר. גם ארגוני רבנים או רבניות למינהם המפתיעים אותנו חדשים לבקרים בפסקי הלכה שצריכים עיון או בתגובות פושרות על מעשי נבלה כפרשת ההתנתקות ופרשת עמונה ועוד, מעלים בלב כל אוהב התורה והארץ את השאלה האם לתמיכות שארגונים אלו מקבלים מחוץ לארץ יש קשר להתנהגות הזו המוזרה משהו.
הבעיה עימה יש להתמודד כפולה מפני שלא רק שהמדינה בחכמתה משתדלת כל הזמן לרכוש עוד ועוד מנהיגים ממחננו, אלא גם אין מי שיעמוד בפרץ, מפני שפעמים רבות כשעולה השאלה מה דרוש תיקון לקראת הגאולה השלמה, מוצגת היא דווקא בפני אלה שנגועים בנגע התלות והשיעבוד במידה הרבה ביותר והם בוודאי לא יציגו את התשובה המתבקשת...
כמו תמיד, המופת לעיני כולנו הינו הרב קוק זצוק"ל. כשנתבקש להיות רבה של ירושלים נקבעה משכורתו מה'וועד הכללי' (הוא ועד כל הכוללים של ירושלים). גם כשנתעלה להיות רב ראשי לארץ ישראל לא נתווסף למשכורתו מאום אלא רק מה שוועד קהילת תל אביב יפו מיזמתו החליט לתת לרב. מהמנדט הבריטי ואף מה'וועד הלאומי' (ה'ממשלה' של 'כנסת ישראל' של המדינה שבדרך) לא הסכים הרב לקבל מאום עד יום הסתלקותו, ואף לצורף טיפוליו בימי מחלתו האחרונה ('שבחי ראי"ה', עמ' קנב - קנג, לפרופ' חיים ליפשיץ, הוצאת 'נזר דוד', תשנ"ה). עם כל אמונתו הגדולה ברוממות התהליכים שכולנו עדים להם, ידע הרב עד כמה חשובה טהרת הדעת גם מפני השותפים לתקומת ישראל. אמנם, בהרבה תחומים אין אנו אף מנסים להתעלות למעלת הקדושה והטהרה של הרב זצ"ל, ולכן גם בתחום זה רשאים אנו לסטות מהנהגתו, ולכן וודאי שמותר גם לקבל טובות הנאה ממוסדות המדינה, אך למן הרגע שרואים אנו שמדרך התנהלות זו צומחות תקלות חמורות בוודאי שיש מקום לחשיבה מחודשת.
______________________________
למאמר בגיליון דברים
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
עוד בנושא האבילות על החורבן

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il