ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר מצוה גדולה

פרק 108

תקיעה בסערה

מצות עשה לשמוע קול שופר בא' בתשרי שהוא ראש השנה, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".
1037
לחץ להקדשת שיעור זה
מצות עשה לשמוע קול שופר בא' בתשרי שהוא ראש השנה, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".

מצוה גדולה (111)
הרב שמואל הולשטיין
107 - למות (ולחיות) על תפילין
108 - תקיעה בסערה
109 - לב נשבר ומחזור קרוע
טען עוד

דממה עזה שררה ברחבי האוניה המקרטעת. הרב התעטף בטליתו, ברך בכוונה עצומה את הברכות, ואז תקע בעוצמה את מאה התקיעות. מיד כשסיים את התקיעות, הגיע בריצה רב החובל
התרגשות כפולה מילאה את ליבו של הרב הגאון ר' אלעזר רוקח מאמסטרדם זצ"ל. הידיעה כי בתוך ימים ספורים יזכה להגשים את משאלת חייו לעלות לארץ ישראל, התמזגה עם ההתרגשות לקראת היום הגדול - ראש השנה העומד לחול הערב. עם חשכה התאספו הנוסעים היהודים שהיו בספינה להתפלל יחדיו את תפילת החג מתוך התרוממות הרוח, כשהרב עובר לפני התיבה. אולם, במהלך התפילה, תוך כדי תפילת שמונה עשרה נרגשת, החלו המתפללים להרגיש כי הספינה מתחילה לנוע ולהיטלטל, בטלטלות הולכות וגוברות. הצעקות מכיוון הסיפון לימדו על סערה קשה שפקדה את האיזור, וחשש של המלחים מעוצמתה החריגה של הסערה. לא עבר זמן רב, והספינה החלה להיזרק מצד לצד בעוצמה. היהודים, כדרכם, הוציאו ספרי תהילים והתחילו לצעוק לה' בכל כוחם.
לפתע הגיע אחד המלחים וצעק כי באחד החדרים התחתיים נוצר חור, והמים מתחילים להציף את האוניה. הבהלה הייתה מרובה, והנוסעים התפצלו בין אלה שאיבדו את עשתונותיהם, לבין אלה שרצו במהירות למקום החור כדי לסייע בשאיבת המים, ולרוקנם חזרה לים. תלמידי הרב התאספו סביב רבם האהוב ממתינים למוצא פיו שלא חדל לרגע מלהתפלל. לפתע פנה הרב אל שמשו ושאלו עוד כמה זמן נשאר עד עלות השחר. השמש ענה לו כי עוד כשעה יפציע השחר. הרב בשומעו זאת השתלהבו פניו, ואמר לסובבים כי הוא מבקש שמיד עם עלות השחר יביאו לו את השופר לתקוע. השמועה פשטה בקרב הנוסעים, כי הרבי מתכונן לעצור את הסערה על ידי השופר. מיד עם עלות השחר הביאו לרב את השופר. דממה עזה שררה ברחבי האוניה המקרטעת. הרב התעטף בטליתו, ברך בכוונה עצומה את הברכות, ואז תקע בעוצמה את מאה התקיעות. מיד כשסיים את התקיעות, הגיע בריצה רב החובל, ובישר לנוכחים כי הסערה פסקה וכי הצליחו להשתלט על החור שאיים על הספינה.
אחד מתלמידי ר' אלעזר, ר' שמחה בונים מפשיסחא, נהג לספר סיפור זה בכל שנה, והיה מסיים בדברים אלו: "הנוכחים חשבו כי הרבי רוצה לתקוע בשופר כדי לעצור את הסערה, ולא היא. הרבי ששמע על המצב הקשה של האוניה, רצה בכל מאודו לזכות לכל הפחות לקיים את המצוה של תקיעת השופר, ולכן ביקש לתקוע ברגע שניתן. ההצלה של האוניה כבר באה ממילא בזכות המצוה".
עוד בנושא מצוה גדולה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il