ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- שקלים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
בסוף הפרשה מסופר על השלב השני של מעמד הר סיני (המתואר בפרשת יתרו),כיצד כרת הקב"ה ברית בינו ובין ישראל "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם, ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד,ו), "ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד,ז).
חז"ל ממשילים את הברית הזאת למעין נישואין בין כנסת ישראל והקב"ה, ומבוסס על הפסוק בשיר השירים "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה... ביום חתונתו וביום שמחת לבו", "ביום חתונתו - זה מתן תורה" (סוף תענית).
ומובא בספר התשב"ץ (קטן, סוף סי' תס"ז): "נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן וכלה אנו למדים ממתן תורה, ששם היה מראה עצמו כחתן נגד כלה לישראל".
מובא בפרקי דרבי אליעזר מ"א: "בחודש השלישי... ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם. אמר להם: עמדו משינתכם כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה כדי ליתן להם את התורה. בא השושבין והוציא את הכלה כאדם שעושה שושבינות לחברו... והחתן יוצא לקראת הכלה ליתן להם את התורה" 1 .
עוד מבואר בחז"ל, שהלוחות היו כעין כתובה, או טבעת נישואין, ולכן בזמן שחטאו ישראל בחטא העגל שבר משה את הלוחות כדי שיחשבו כפנויה (שמות רבה מ"ב) 2 .
נראה ללמוד מדברה ראשונה "אנכי " על מהות הברית הזאת. רש"י (שמות פרק כ פסוק ב) כתב שלושה פרושים על"אנכי ה' אלקיך" :
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים - כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי.
דבר אחר: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי".
דבר אחר: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי".
ולכאורה פרושים אלו יש בהם רעיונות הפכים. לפי פירוש ראשון דבור זה מסמל את קבלת עבדותו יתברך באופן מוחלט, כפי שהיו עבדי פרעה כך ישראל עתה עבדי ה'. ולעומת זאת, לפי פרוש שני מתגלית כאן שיא אהבתו אליהם, כזקן מלא רחמים שזוכר את סבלם, וכביכול תמיד תחת רגליו "הלבנה" המזכירה את שעבודם במצרים. וכן לפי הפרוש השלישי ברש"י, מונח בדבור זה הלמוד זכות על ישראל שחטאו בעגל, וכפי שמשה טען כלפי הקב"ה, אותי ציוית ולא אותם. (לכאורה טענה שאינה מתאימה לעבד, שהיא כפריקת עול?!), וכל זה מראה על גודל האהבה של הקב"ה לישראל. וכפי שדרשו חז"ל את הדבור " אנכי" בנוטריקון א נא נ פשי כ תבית י הבית" (ילקוט יתרו), שכביכול נתן להם חלק מעצמיותו, בשעה שנתן להם את התורה.
אם נצרף את כל הפירושים כאחד, נמצא שהא בהא תליא, העבדות לקב"ה נובעת מגודל אהבתו אלינו, ונוצרה ברית של מחויבות הדדית בינינו אליו.
וכך גם ביחסי חתן וכלה, אמרו חז"ל"אשה כשרה עושה רצון בעלה" , אולם מובא בספרי חסידות שאישה כשרה עושה לבעלה רצון, שיעשה כל מה שהיא רוצה, כי יש כאן תהליך של אחדות, שהאישה מתקשרת לבעלה עושה לו כל רצונו עד שהוא עושה לה כל רצונה.
ואפשר על פי זה להסביר מה שהזכרנו לעיל מפרוש רש"י, שכביכול צווה " אנכי" בלשון יחיד למשה ולא לישראל, ולכאורה אינו מובן, בודאי שצווה זאת לישראל, אלא שהציווי הזה מורה על התקשרות כל כך עמוקה בין הקב"ה וישראל שיש בה סוד פנימי, שהוא נושא הפכים, יראה ואהבה, סוד העבדות מצד אחד, וסוד האהבה העליונה מצד שני, וסוד זה לא היה מושג לישראל די צורכו כפי שהיה מושג למשה, ועל זה טען משה כלפי הקב"ה בלמדו זכות עליהם "לא להם צוית, אלא לי לבדי".
ראש חודש אדר
מובא במדרש (שמות רבה לג, א):
"משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש".
ולכאורה קשה הנמשל, הרי אורייתא וקוב"ה חד הוא, ומה הטענה של הקב"ה"לפרוש ממנה (מהתורה) איני יכול" ? אלא שאת המסר הזה גופא הקב"ה בא לעורר אצלנו, שהתורה וקוב"ה חד הוא, והצורך לעורר אותנו על כך הוא מפני שהתורה ניתנה לישראל להגות בה לפי הבנתם, (לא בשמים היא), ואפשר חלילה לטעות ולחשוב שהדברים מנותקים מנותן התורה, ולכן אומר הקב"ה עשו לי קיטון אחד ואדור עמכם. היינו שאנו מצווים לבנות מקום דירה בלבנו לזכור שהתורה היא תורתו יתברך.
ואומר השפת אמת שחודש אדר הוא מלשון דירה "עשו לי קיטון ואדור עמכם", ונראה לפרש, משום שחודש אדר היו בו נסים בדרך הטבע, וכדי להבחין בהם להאמין שהשכינה שורה בתחתונים, ולראות איך הדברים נפעלים בהשגחה עליונה, והדבר תלוי בנו אם אנו מפנים לקב"ה מקום בלבנו, "קיטון" שיוכל לדור בו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוך כל אחד ואחד.
נמצא, שחדש אדר הוא הזמן המסוגל להשרות שכינה בינינו.
מחצית השקל
אמרו חז"ל שמשה התקשה בענין מצות מחצית השקל עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו "זה יתנו", וצריך להבין במה יתקשה, תינח בעשית המנורה יש מה להתקשות בענין עשיתה מקשה אחת, אבל בענין המטבע מה קושי בדבר? ובודאי כוונתם ז"ל לענין המחשבתי הטמון במחצית השקל.
ידוע מה שאמר ר' שלמה אלקבץ (ואחריו כל ספרי הדרוש) ש"מחצית השקל" רומז לכך שכל אדם הוא רקבה מחצית, ובהצטרף אליו חברו, אפשר להגיע לשלמות, ולפי זה מובן הקושי שנתקשה משה בענין מחצית השקל, מפני שהוא מרמז על ענין האחדות שהוא דבר קשה לבצוע, כפי שאנו רואים היום, ועובדה שעדין לא נבנה הבית, שנחרב בגלל שנאת חנם, הרי לנו שעוד לא תקנו חטא זה. ויש אומרים ש"מחצית" רומז על כך שאנו רק מחצית בלא הקב"ה! ואפשר לחבר את שני הפרושים כאחד ולומר, שאי אפשר להגיע לאחדות בינינו בלא החבור אל הקב"ה שהוא אב אחד לכולנו, והאמונה בו מאחדת אותנו.
וכך אפשר להסביר את מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ג:
"וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא".
וצריך להבין מדוע דווקא במצוה זו חשש משה שלא יהיה נזכר, והיה צריך הקב"ה להבטיחו שבכל שנה יהא נזכר? אלא שמשה הוא הרועה הנאמן שורש נשמות ישראל, שמאחד את כל ישראל כאחד. וכאשר הוא חי מציאותו משפיעה לאחדות העם, ומשה חשש שמא במותו יהיה נשכח ו"תפרד החבילה", והבטיחו הקב"ה שמצוה זו תזכיר אותו לפניהם, ובזכותו יגיעו לתקון זה הרמוז במחצית השקל, וזה ע"י שיחיו את דמותו בלבם ויראו אותו כאילו הוא עומד עליהם באותה שעה וזוקף את ראשן.
ולפי זה מובנים דברי חז"ל בגמרא (מגילה יג:) "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו". ולכאורה מה הקשר בין הדברים? אלא שהמן הוא ה"מפריד אלוף", הוא שאמר עליהם: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", והקדמת השקלים שלהם היא תקון לאותו קטרוג, שהם מביאים לאחדות העם.
נמצא, ששלושת הפרשיות שנקראות בשבת זו רעיון אחד טמון בהם והוא הברית המאחדת בין כנסת ישראל לקב"ה, וזה על ידי קבלת התורה למצותיה, והדברים מתממשים על ידי שישראל עושים לקב"ה "קיטון אחד", משכן בינינו. ויסוד המשכן בתרומת מחצית השקל, שבו אנו מביעים את הבנתנו שאנו רק מחצית בלא בעל בריתנו - הקב"ה, וגם זה היסוד המאחד אותו ככנסת ישראל, כנסיה לשם שמים.
^ 1 המגן אברהם מביא מכאן מקור לתקון ליל שבועות, לתקן את החטא שישראל ישנו והיה צריך לעוררן. אולם מזה שהמדרש מדמה את משה לשושבין שדרכו לבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה, משמע שכך היה צריך להיות כדרך הארץ, שהיוזמה היא של החתן לקרוא לכלה, כך ישראל מדרכי הענוה מחכים לקריאה של הקב"ה שיזמין לקבל את התורה.
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מג ד"ה א ויחל משה
"למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן".
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מג ד"ה א ויחל משה
"למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן".
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הנאה ממעשה שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
"עין במר בוכה ולב שמח"
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
