"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". כתב הזוהר הק' (פ' תצוה), כי פסוק זה גם מרמז כלפי שמיא שהקב"ה נוטל ביום הראשון נשמתו של צדיק שהוא פרי עץ הדר.
נאמר במדרש כי "פרי עץ הדר" נאמר גם על אברהם אבינו, המאמין הגדול והמחנך הגדול, והדברים הבאים הנכתבים כאן יהיו לע"נ הטהורה של אמו"ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצוק"ל שהיה לנו לפרי עץ הדר, ונבל"ע בראשון של חג הסוכות תשס"ח.
בבריאת העולם היתה האדמה אמורה להוציא "עץ פרי" - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, חטאה האדמה ולא היה טעם העץ כטעם הפרי. וביאר זאת הרב זצ"ל באורות התשובה - שלא היה אמור להיות הפרש והבדל בין המגמה לבין האמצעי להגיע אליה. גם העצים הנחוצים לגידול הפרי נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם. ימים יבואו ויתוקן חטא האדמה, ואורחות החיים המעשיים לא יחצצו בעד הנועם של האור האידיאלי, ויהיו מורגשים כל האמצעים המחזיקים גובה רוחני כהרגשת עצם המגמה והתכלית. החטא נבע מן הפער הנוצר כשאנו באים למסגר את העניינים הרוחניים במסגרת הגופניות. ואכן ישנם גדולים באמת, שבעיסוקם במטרות עליוניות מעלים ומרוממים את כל פועלם עד להגעה אל התכלית הנדרשת והכל נהפך למקשה רוחנית אחת, וכל פרטי המעשים מתעלים עימו, ומתאחדים להרמוניה אחת של תורה וקדושה, וגם כשחזון גדול יורד לתחום המעשה על כל פרטיו הקטנים אינם מקטינים במאומה את המטרה וטהרתה.
גם טעותם הנוראה של המרגלים היתה כזאת "היש בה עץ אם אין" "ולקחתם מפרי הארץ" כי בארץ ישראל אמורה להיות גילוי של ראשית היצירה שהעץ הוא בטעם הפרי, "ולקחתם מפרי הארץ". אולם המרגלים הביאו זמורה עם אשכול ענבים אחד, העץ לחוד והפרי לחוד שאין טעם עצה ופריה שוים (עיין מי מרום ח"ה).
בנטילתנו את האתרוג פרי עץ הדר, שהגמרא (סוכה ל"ה) אומרת על האתרוג "שטעם עצו ופריו שווה". הרי זה התיקון והצעדה אל מטרת הבריאה מבלי להבדיל בין העץ לפרי ומבלי לנתק את האמצעי והמטרה אליה אנו שואפים.
אמו"ר זצוק"ל, אתרוג היה, עצו ופריו שוים, שכל עיסוקו בכל גוון התחומים היה מתוך תורה כמקשה אחת, ושורש אחד לכולם, ונפטר לבית עולמו בשם טוב.
ימים אחדים לפני סוכות הגשתי לפניו אתרוג מהודר, ואמר לי כי האתרוג יפה מאוד, אבל אינו בטוח כי יספיק - יוכל לברך עליו. חבל על דאבדין, וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל לגמר חתימה טובה, אמן.