בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

חודש חשוון ומידת הגבורה

undefined

הרב חגי לונדין

תש"ע
3 דק' קריאה
"לעומת 'הגדולה' שהיא ההצטיירות הכללית של כל המעשה אשר עשה האלוהים, תבוא 'הגבורה' להודיע שעם כל הכללות הגדולה הזאת יש השגחה מפורטת, שכל פרט ופרט בפני עצמו מוצא מקום בערכו המיוחד, ורק על פי הגבורה הגוברת, מכוח הגדולה הכללית הרחבה עד אין קץ, להשפיע שלמות להשלים את כל דבר פרטי, על פי צביונו המיוחד לו, מתפרד כל דבר להיות לו מקום וערך בפני עצמו" (עולת ראיה א, עמ' רל).


איתרע מזלו של חודש חשוון להיתפס בתודעה הציבורית כחודש אפרורי וסתמי. שגרת ימי החול החוזרת אלינו לאחר החגים בנוסף למזג האוויר הקודר, גורמים לרבים לחוש בו תחושת שיממון ועצבות. אף שמו של החודש "מר חשוון" מצלצל כמלא מרירות - מה שמקבע סופית את החודש כפרק זמן אשר מצפים לסיומו.
בנבואה ובדברי חז"ל אנו מוצאים גישה שונה לחלוטין למהותו של חודש חשוון:
במלכים א (ו, לז-לח) נכתב: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ד' בְּיֶרַח זִו (אייר):וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל (חשוון) הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים"

כלומר, בית המקדש הראשון החל להבנות בחודש אייר והסתיים בחודש חשוון המכונה "בול".
מדוע נקרא שמו של חודש חשוון "בול"?
המדרש בתנחומא (פרשת נח, יז) מלמדנו כי השם 'בול' נגזר מן המילה 'מבול'. על פי המדרש, לאחר המבול הגדול בימיו של נח, מידי שנה בשנה בחודש חשוון "היו עושין אותם המים רושם בעולם" - התקדרו העננים ונוצר חשש לחידושו של מבול אשר יכחיד את המין האנושי. כך התקבע השם "בול" ככינוי לחודש חשוון. הדברים התנהלו באופן זה עד אותה שנה בה "עמד שלמה ובנה את בית המקדש" ובזכות כך חדל חודש חשוון להיות חודש מאיים. כלומר חודש זה מחד - אוצר בתוכו פוטנציאל של מבול, ומאידך - פוטנציאל בנייה של בית המקדש המונע את המבול.
מבול עניינו בלילה, שטף מים אדיר השוצף ללא אבחנה. המים היורדים אלינו מן העליונים מביאים אמנם חיים לעולם - אך בהגיעם ללא הגבלה יוצרים הם הרס ומוות. בדור המבול "לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, א) - קלקולם התבטא בחוסר אבחנה והבדלה בין רכוש האדם ורכוש זולתו, ואף בעלי החיים נמחו "כי נזקקין לשאינן מינן" (רש"י בראשית ו, יב). יוצא מכאן כי דור המבול הוא דור טשטוש הצורה, כֶּאוֹס ללא גדרים וללא גבולות אשר כמידתו נגמל לו - מחיקה מעל פני האדמה על ידי המבול המהרס את המציאות כולה.
ההיפך ממידת הבלילה והטשטוש הינה מידת הגבורה . מידת הגבורה מוגדרת על ידי הרב קוק (עולת ראיה א, עמ' שפג): כמידה"הנותנת קצב וגבול לכל כח לאמור עד פה תבא, רק עד הגבול שיועיל לשכלול הבריאה ולא להרסה" . מידת הגבורה הינה תיעול השפע האלוהי המגיע ממרומים וצמצומו אל תוך מסגרות המציאות הארצית - יכולת ההבדלה, העמדת הגבולות. ברכת 'אוזר ישראל בגבורה' לדוגמא, נתקנה במקורה בעת לבישת החגורה (ברכות ס, ב) - חלק הלבוש המבדיל בין הצד העליון לצד התחתון באדם.
בחודש חשוון אנו מתחילים לבקש בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". יש לדייק כי חז"ל, ברצונם להתייחס לתופעת הגשמים, משתמשים במטבע הלשונית " גבורות גשמים" (ברכות כו, ב) ולא 'ירידת גשמים' או 'נתינת גשמים' - כלומר ישנו בגשם יסוד המבטא גבורה. הגשם מבטא את השפע השמימי המוגר לעולם בצורה מדודה. נוזל החיים מרווה את הקרקע דווקא על ידי צמצומו לטיפות קטנות, הגבורה היא בהעמדת הגבולות כנגד 'הזרימה המבּולית' חסרת הבקרה והשליטה. חודש חשוון הינו חודש הגשם - חודש הגבורה, לכן נוספה לשמו 'מר'. המילה 'מר' אין משמעותה מרירות אלא 'טיפה' כלשון הנביא (ישעיה מ, טו): "הן גויים כמר (רש"י - כטיפה) מדלי", כלומר חודש 'מרחשוון' משמעותו יכולת האבחנה בין טיפה לטיפה, העמדת הגדרים הבונים את המציאות.
לאחר חודש תשרי העמוס חגים קיים הכרח להוריד את האידיאלים העליונים לחיי היומיום. בחודש בו הסתיימה בניית בית המקדש - המקום הנותן את המשמעות לערכים כולם, הבית המעמיד את גבולות המציאות והמכפר על חטא המבול שבכל דור - אנו מתמודדים עם השגרה האפורה והחדגונית. חודש חשוון נותן לנו את ההזדמנות להביא לידי ביטוי את מידת הגבורה, 'להגשים' את האידיאלים וליישם את אשר ספגנו בימי הארת החגים. הכוחות שנאגרו בנו בימי הקיץ - בסבב המועדים אשר החל בפסח והסתיים בסוכות - פורצים בימי החורף הארוכים הקוראים לנו להתגבר ולנצח.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il