ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המצוקה המוסרית של השמאל

דף הבית ספריה אמונה יש שואלים ארץ ישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ח' באייר ה'תשנ"ה

המצוקה המוסרית של השמאל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

בירור ביחס לדברים שאמר פרופ' מסויים מהאוניברסיטה העברית, שהשווה את הציונות של ילדי חברון לגזענות של הנוער הנאצי.
מי שאינו יוצא מנקודת הנחה שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל מפני שהקב"ה נתנה לנו, מי שאינו מקבל את ההשקפה שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל למרות שלא היינו בארץ הזאת אלפיים שנה, וכי לנו אין ארץ אחרת ולארץ הזאת אין עם אחר, מי שאינו יוצא מנקודת הנחה זו - הוא בבעיה.
אדם כזה רואה את עם ישראל כעם שבא לארץ לא לו, ומפריע לעם היושב בארץ הזאת לחיות את חייו לפי דרכו. הוא רואה את עצמו חלק מעם כובש ושולט על ארץ שאינה שלו, שולט על עם אחר, ואילו את הערבים העושים פעולות טרור הוא רואה כתנועת שיחרור לאומנית. הוא מבין אותם ומרחם עליהם ומכבד אותם, והוא מלא רגשות-אשם וביקורת עצמית. וגם אם הוא אומר לעצמו 'לא היתה לנו ברירה, לא היה לנו לאן ללכת', הצטדקות זו אינה מרגיעה אותו. אין זה נימוק שמצדיק שליטה על עם אחר. תחושה של אשמה יש לו לא רק כלפי השליטה ביהודה ושומרון, אלא גם כלפי חלקי הארץ האחרים. באיזו זכות הוא יושב במקומות השייכים לערבים, בעוד שבעלי המקומות הללו הם פליטים בארצות ערב? באיזו זכות הוא יושב ביפו והפליטים של הבתים הללו גרים במחנות פליטים בעזה? באיזו זכות יושבים יהודים ברמלה, בלוד, בחיפה, בבאר-שבע ובשכונת בקעה וקטמון בירושלים, ברמת-אביב בתל-אביב, בעוד שבעלי המקומות הללו נמקים במחנות פליטים בירדן, בלבנון ובמקומות אחרים?
מי שאינו מניח שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל מסיבות אמוניות הסטוריות, הוא במצוקה מוסרית כבדה מאד, הוא מלא תחושות אשמה כלפי עצמו וכלפי עמו על מה שעם ישראל עולל ל"עם הערבי הפלסטיני". ההסברים המקובלים - "הותקפנו", "נאלצנו להתגונן", לא מצדיקים את המעשים בעבר, ועל אחת כמה וכמה שאינם מצדיקים המשך הכיבוש והשליטה ומניעת החזרה של מאות אלפי הפליטים לביתם ולנחלתם על גדות הירקון וליפו, ולכל היישובים והמקומות שבהם הם היו.
תחושת האשמה הקשה הזו של השמאל כלפי עצמו וכלפי עמו, היא הסיבה להשתלחות של הפרופסור וחבר מרעיו, על המתנחלים וילדיהם. כי לפי השקפתם, הם עצמם באמת רעים. וכאדם התולה קללתו בחבירו, הם משליכים זאת על המתנחלים, ואת נגעי עצמם הם מגלים בדבריהם על אנשי חברון. השקפת העולם שהשמאל אימץ לעצמו, שהארץ הזאת אינה שלנו, הופכת אותו לכובש, לרוצח, לאכזר. לא כן המתנחלים. הם שבו לארץ אבותם, למקומם, בזכות הצדק. אין צודק יותר מאשר הזכות ליהודים לשבת בחברון, בבית-אל, בשומרון, בנחלת אפרים בנימין ויהודה. ולכן ילדיהם אכן עדינים, אציליים, טהורים, מוסריים ובעלי מידות, אשר כל רואיהם יכירום כי זרע ברך ד' המה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il