ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הציבור שלנו צדיק ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כ"ז במר-חשוון ה'תשנ"ו

הציבור שלנו צדיק


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

לא מובנת לי ההלקאה-העצמית של הציבור הטוב והמוסרי, שומר המצוות. לא מובן לי "חשבון-הנפש" הזה. הרי יש רוצח, שהוא האשם, ואין כל אשמה על אחרים אלא עליו לבדו. ואילו היו לו שותפים, - גם הם בכלל האשמה, והם לבדם, ולא הציבור, ואף לא המנהיגים. נשמעה טענה שיש ללמוד מפרשת "עגלה-ערופה" שיש אחריות על המנהיגים, אבל לי נראה שאין ללמוד משם. בפרשת "עגלה-ערופה" נאמר (דברים כא): "כי ימצא חלל באדמה... לא נודע מי הכהו . ...וכל זקני העיר ההיא הקרֹבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". ואומרים חכמים (סוטה לח:): "וכי על לבנו עלתה שזקני בית-דין שופכי-דמים הם? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה". כלומר, זיקני העיר נושאים באחריות למה שקורה סביב עירם כאשר לא יודעים מי הוא הרוצח, אבל כאשר יודעים מי הרוצח, אין זקני העיר צריכים להביא עגלה ערופה, וזאת מפני שיש מי שאחראי והוא יבוא על עונשו, ולא כל העדה אשמה וזקוקה לכפרה.
גם מפרשת גלות של הורג נפש בשגגה אין ללמוד. דין הורג נפש בשגגה הוא, שהרוצח בשגגה גולה לעיר-מקלט עד מות הכהן הגדול. ממילא, הגולים רוצים, ואולי אפילו מתפללים, שימות הכהן הגדול, כדי שהם יוכלו לשוב לביתם. ומה אשם הכהן הגדול? אלא, - אומרים חכמים (מכות יא:), שלא ביקש רחמים על דורו. הווי אומר, שתפקיד הכהן הגדול לבקש רחמים שלא יקרו מקרים שכאלה. אכן מענין שהלכה זו רק בדין שוגג, ואילו בדין מזיד, שהמקרה הרבה יותר חמור, אין שום הטלת אחריות על הכהן הגדול. אין הלכה שמראה שהכהן לא היה בסדר. וזאת מפני שכאשר יש רוצח במזיד, לא צריך להטיל את האשמה על אחרים, יש מי שאשם, והוא יתן את הדין, ואין להקל עליו בנטילת אחריות ממנו והטלתה על הציבור. רמת המוסריות של הציבור הדתי שומר המצוות גבוהה, והוא רחוק כִּרחוק מזרח ממערב מכל שמץ וקצה מחשבה של שפיכות-דמים חס-ושלום.
זהו חטא ועוולה להעלות על הדעת ביקורת על ציבור גדול. אם מישהו מרגיש בעצמו שהוא צריך תיקון - יכה על חטא על ליבו שלו ולא על הלב של הכלל, על הלב של אחרים. אני אף מוצא בכך פגם מוסרי, בהכאה על חטא כביכול של ציבור, כאשר הציבור באמת רחוק מאותו החטא. כעת, אחרי שנודע שתנועת "אי"ל" הופעלה על-ידי השב"כ והיא עשתה פעולות שהכפישו את הציבור שלנו, והיא דחפה את הרוצח למה שעשה, בוודאי ובוודאי שאין מקום להלקאה-העצמית. צריך לחזור לביטחון הצודק והבריא, ולהדוף כל חולשה, ולפעול לתיקון הקילקולים במקום שהם באמת נמצאים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il