אנחנו הולכים ומתקדמים בדרכו של הרמח"ל ולומדים מה הדרך הישרה שיבור לו האדם, וכעת אנו ממשיכים לעסוק במידת החסידות. משלימות העבודה שתהיה נעשית מתוך אהבה, ועניין האהבה הוא שיהיה חושק ומתאווה ממש אל הקירבה לה' יתברך ורודף אחר קדושתו, כמו שאדם רודף אחר דבר שהוא חומד אותו ואוהב אותו אהבה עזה, עד שיהיה לו הזכרת שם ה' יתברך והדיבור בתהילותיו והעיסוק בדברי תורתו יתברך שעשוע ועונג ממש, כמי שאוהב את אשת נעוריו אהבה רבה, עד שהדיבור עליה עושה לו נחת רוח ותענוג, וכמו שאוהב את בנו אהבה עמוקה ואוהב לדבר עליו כעניין הכתוב: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד". ומי שאוהב את ה' יתברך אהבה אמיתית, לא יניח את עבודת ה' משום סיבה שבעולם. הוא אינו צריך פיתוי וזירוז בשביל לעבוד את ה', ליבו מושך אותו ומריץ אותו לעבודת ה'. למידה הזו זכה דוד המלך ע"ה, והוא אמר: "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. צמאה נפשי לאלוקים לאל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים". ועוד אמר דוד בתהילים: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' ליבי ובשרי ירננו אל א-ל חי", "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים". כמי שנמצא במקום מדבר והוא צמא למים, כך מרגיש דוד צימאון אל ה', אל התורה והמצוות. "ואשתעשע במצוותיך אשר אהבתי גם עדותיך שעשועי". ואפילו כשהוא שוכב על מיטתו, הוא דבוק באהבת ה': "אם זכרתיך על יצועי באשמרות אהבת בך".

מבחן האהבה הזו עד כמה היא עמוקה וחזקה הוא בזמן שיש קושי, בזמן הדוחק והצרה ועל זה נאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" - אפילו נוטל את נפשך "ובכל מאודך" - בכל ממונך. מי שאוהב את ה' אהבה אמיתית, יודע לקבל את הצרה שבאה עליו באהבה, מתוך הכרה שכל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה, אפילו הצרות. זה דומה לרופא המרפא החותך את הבשר או את האבר שנרקב כדי שיבריא שאר הגוף ולא ימות, ואעפ"י שהמעשה לכאורה אכזרי אך באמת אינו אלא רחמנות, והחולה לא רק שאינו כועס על הרופא שהכאיב לו אלא מודה לו ומברך אותו ומוסיף אהבה אליו על שריפא אותו. כך יש להתייחס לכל היסורים הבאים על האדם שהם אינם אלא לטובתו, והם עצמם מהווים סיבה להוסיף אהבה אל ה' יתברך. ומי שהמדרגה גבוהה עוד יותר, הוא אינו צריך הסברים מדוע באה הצרה, כי הוא אינו חושב על עצמו כלל ואין לו צורך בהסבר מה קרה לו ומדוע. הוא עסוק בכבוד ה' יתברך בלבד. וכל רצונו בעולמו לעשות נחת רוח לפניו ולהגדיל את כבוד שמו יתברך. וכל מה שמתגברים העיכובים בעבודת ה' והוא צריך יותר מאמץ להתגבר על העיכובים, זה נותן לו יותר מרץ ושמחה להראות את תוקף אנחתו, כקצין צבא מובחר שתמיד מחפש את האתגר הקשה ביותר, את ההתמודדות הקשה - אליה הוא נמשך כדי להוציא אל הפועל את כל הכוחות הצבאיים הגנוזים בו. כך אוהבי ה' בכל ליבם רוצים דוקא לתת ביטוי לאהבתם העמוקה ולהתמודד עם קשיים הגדולים ביותר ולנצחם.