בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

שתי פרשיות של תפילין

undefined

שבט תש"ע
3 דק' קריאה
בסוף פרשת בא נמצאות שתי פרשיות התפילין. יחד עם פרשיות "שמע" ו"והיה אם שמע" יש לנו את כל הארבע פרשיות ה"מעכבות" זו את זו. שתי פרשיות אלה הן גם הפרשיות של זה "שאינו יודע לשאול" ושל "התם", לפי סדר הופעתן. עיון בהן מעלה את שאלת הכפילות והצורך בשתיהן.
שתי פרשיות אלה מקבילות מבחינת המבנה שלהן:

פרשת "קדש" פרשת "והיה כי יבאך"
קדש לי כל בכור והעברת כל פטר רחם
והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני והיה כי יבאך ד'
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר
והיה לך לאות על ידך והיה לאות על ידכה
כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים כי בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים

אם כך, מתחזקת שאלת הכפילות.
במאמרי "כנגד ארבעה בנים" טענתי כי התם הוא הצדיק, התמים שמשמעותו שלם ללא מום ולא הנאיבי או הטיפש. כל תם בלשון תנ"ך הוא מושלם. אבל גם זה המכונה "שאינו יודע לשאול" הוא צדיק. צדיק עליון זה עובד את הקב"ה בשתיקתו ובדממתו (עיינו ב"אורות הקודש" ח"ג דרך הקודש בקטע "דממה עליונה" ע' רעד). גם צדיק זה, שכל השנה שותק חייב לספר ביציאת מצרים, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו. (ניתן לקבל את המאמר ע"י פניה לארץ חמדה")

שתי פרשיות אלה קשורות גם הן למהלך הכפול של סיפור יציאת מצרים:
הניסיון הראשון להוציא את עם ישראל בכח האמונה הנובעת מיכולתו של עם ישראל לשמוע את הדיבור האלוקי.
הניסיון השני להוציא את עם ישראל ממצרים בכח האות והמופת ומשם העלתו אל מעמד הר סיני ושמיעת הדיבור האלוקי.
תיאור השליחות הראשונה שהוטלה על משה נמצאת בפרשת "וארא" בפרק ו' והיא נמצאת בתוך מסגרת של "וידבר" (פרק ו).
תיאור הנסיון השני מתחיל ליד הסנה שבוער באש ואיננו אוכל- מופת נפלא והוא ממשיך בסדרת האותות והמופתים שמשה מצטייד בהם במעמד ה"סנה".
זהו גם ההבדל בין ההכאה בצור לבין הציווי על הדיבור אל הסלע.
האותות והמופתים נעשים בעיקר ביד ובאמצעות ה"מטה" שמשה לוקח בידו כדי לעשות את האותות. כך גם מודגש בפסוק:
"וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד' יז).

לעומת זאת, הדיבור שייך יותר לראש ול-פה=מילה (85) - דווקא תפילין אלה נקראים אות. לעומת זה התפילין של ראש הם לזיכרון.
אם כך, יש לנו גם פתרון לכפילות לכאורה של הפרשיות.
הפרשיה הראשונה, פרשת "קדש לי", הפרשיה של "זה שאינו יודע לשאול", המרבה לספר ביציאת מצרים בליל הסדר. המצווה המודגשת בפרשיה זו היא המצה. וז"ל הכתוב:
"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת ... מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים" (י"ג ו-ז).

המצה היא לחם עני - לחם שעונים עליו דברים הרבה.
גם בענין התפילין מודגש ענין התפילין של ראש והדיבור בפה:
"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ" (שם ט).
פרשה זו היא כנגד המהלך של יציאת מצרים בכח הדיבור.
לעומת זה הפרשיה הבאה, פרשת והיה כי יביאך, היא כנגד המהלך של המכות, המופתים ששם ד' בקרב הארץ. שיאו של תהליך זה במכת בכורות. לכן דווקא ענין זה מודגש בפרשיה זו. וז"ל הכתוב:
"וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה".

הבן התם, הצדיק איננו שואל על יציאת מצרים או על הקרבת קרבן פסח. הוא שואל אודות הפלא המתמיה של מצוות פדיון פטר חמור ועריפתו- "מַה זֹּאת". התשובה היא כל יציאת מצרים נעשתה בדרך הפלא והמופת.
לכן גם התפילין שבפרשיה הדגש בהן הוא על היד:
"הָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד" (שם טז).

הזיכרון והפה נעלמים, נותרת רק היד.

הבה נתפלל כי נזכה לגאולת בכח הדיבור ואם לאו, בכח האותות והמופתים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il