ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ד"ש מהגיהינום ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תש"ע

ד"ש מהגיהינום


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

גרשון ג'ייקובסון החל להוציא לאור בניו-יורק שבועון אידישאי בשם 'אלגמיינער ז'ורנאל', שנמכר היטב. מרבית כותביו היו יראי שמיים, אבל הוא פרסם גם מאמרים של נתן ילין-מור, שבצעירותו ערך את עיתון האצ"ל, לחם בלח"י והיה חבר-כנסת.
ילין-מור כתב מאמרים איכותיים, אך ביטא בחריפות את גישתו האתאיסטית. ג'ייקובסון אמר לקוראים הרבים שהתלוננו בפניו, כי "כשהייתי בגיל 5, הקומוניסטים באו באמצע הקידוש בשבת וחטפו את אבי שמעולם לא חזר. ומאז אני מאמין שצריך לתת ביטוי לכל אדם, גם אם אינו סובר כמוני".
ביום השני של ראש השנה הופיע לפתע ילין-מור בביתו של ג'ייקובסון. המארח הציע:
"בשכונתי נמצא הרבי מליובאוויטש. הוא עומד להתוועד עם חסידיו, לומר דברי תורה ולשיר עמם. בסיום הוא יחלק כוס ברכה. אתה מוזמן לבוא אתי".
ילין-מור ענה: "אם הרבי לא מכיר אותי, מה הטעם שאלך?! ואם הוא מכיר אותי, זה יותר גרוע... בטח הוא יגרש אותי וחסידיו יכו אותי..."
ג'ייקובסון הסביר לו שהרבי הינו אדם עדין שלא פוגע באף אחד ושכנעו להצטרף אליו. הם הגיעו להתוועדות. בסיום עמדו בתור לקבל כוס ברכה, וג'ייקובסון הציג את ילין-מור בפני הרבי, שחייך ואמר לו:
"זה כבוד בשבילי להיפגש איתך! אתה יודע שכאשר הקב"ה נותן ליהודי כשרון מסוים, עליו לנצלו כמיטב יכולתו". ילין-מור התפלא:
"האם אתה קורא את כתבותיי?"
"כן", ענה הרבי.
"כלומר שאתה מסכים עם דבריי!"
"לא אמרתי זאת".
"איך זה מסתדר?!"
"אם הייתי קורא רק דברים שאני מסכים להם", אמר הרבי, "הייתי קורא מעט מאוד..."
"אם אינך מסכים לדבריי", המשיך להקשות ילין-מור, "מדוע אתה מברך אותי?!"
"אל האמת עוד תגיע יום אחד", סיים הרבי, "אבל בינתיים תמשיך לכתוב".
ג'ייקובסון הצטער על כך שהרבי לא דיבר עם ילין-מור על תורה ומצוות. בעודם יוצאים, לפתע נקרא ילין-מור לחזור. הרבי שאל:
"מה מצבך בענייני תורה ומצוות?"
ילין-מור ענה בשנינותו:
"היהודי שוקל"...
"אינך צעיר שהולמת אותו ההתלבטות. עליך לעשות משהו בנידון".
ילין-מור ענה:
"אני כמו היהודי מהסיפור של רבי לוי יצחק מברדיטשוב..."
הוא רצה להסביר לרבי למה כוונתו, אבל הרבי קטע אותו:
"זה לא דומה! שם מדובר על אדם אחר, אבל אתה מתכוון לעצמך..."
השיחה הסתיימה במילים הללו. כשיצאו שאל ג'ייקובסון:
"לאיזה סיפור של רבי לוי יצחק התכוונת? ומה הרבי ענה לך?"
ילין-מור סיפר כי התכוון לסיפור שבו רבי לוי יצחק הגיע לבית הכנסת ביום כיפור, פגש בפתח יהודי מעשן ואמר לו:
"כנראה ששכחת שהיום יום כיפור!"
"לא שכחתי!", ענה האיש בחיוך.
"אז כנראה שכחת שאסור לעשן ביום כיפור..."
"אני יודע!"
רבי לוי יצחק נשא את כפיו השמיימה ואמר: ריבונו של עולם. תראה איזה בנים יש לך. גם כשהם מעשנים ביום כיפור, הם אומרים את האמת!"
ילין-מור המשיך להסביר:
"התכוונתי לומר לרבי שלפחות איני משקר. הרבי ידע איכשהו שאני מתכוון לסיפור הזה, והתכוון לומר לי: כאשר אדם רואה מישהו עובר עבירה, עליו לדונו לכף זכות. אבל אסור לאדם לדון את עצמו מראש לכף זכות כאשר הוא ניגש לעבור עבירה..."
ג'ייקובסון התפעל מרוח קודשו של הרבי, אבל לא חש שנוצלה ההזדמנות לפצח את האגוז הקשה.
חודשיים לאחר מכן התקשר ילין-מור לג'ייקובסון ואמר:
"אני נמצא בבית חולים במצב קשה, ימי ספורים, אנא בוא לבקרני".
ג'ייקובסון הגיע וילין-מור מסר לו מעטפה סגורה ואמר:
"כאשר אמות, פתח אותה".
לאחר תקופה קצרה הלך ילין-מור לעולמו.
ג'ייקובסון פתח את המעטפה וראה מאמר הפותח במילים הבאות:
"אתם קוראים זאת לאחר מותי. כידוע לכם, לא האמנתי בחיים שלאחר המוות, אבל אם יש דבר כזה, אני בדרך לשם. אני רוצה לתאר לכם מה עובר עלי כעת..."
ואז החל לתאר בלשונו העשירה את שבעת מדורי הגיהינום ואיך שהוא נמצא במדור התחתון ביותר... הוא תיאר את החושך הנורא השורר שם, והוסיף: "לפתע אני רואה אור חזק, ותמה: איך הוא קשור אלי? האור חדר יותר עד שנכנס ללבי ורומם אותי. החברים בגיהינום שואלים אותי 'מנין האור הזה?', ואני עונה: 'האור הזה של הרבי מליובאוויטש' וסיפרתי להם על פגישתנו".
"אולי הרבי לא חושב שהצליח לשנותי, אבל משהו אצלי השתנה. לא ראיתי את עצמי כיהודי שמחויב למשהו, אבל הרבי התייחס אלי אחרת ושאל מה מצבי בתורה ומצוות, כאילו שביקרתי בקביעות בבית כנסת. הוא ראה אותי כחלק מעם ישראל ולא הפסיק להאמין שיש חלק בתוכי שעדיין קשור לקב"ה". המאמר הסתיים במילים "ד"ש מהגיהינום".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il