שאלה:


תשובה:
הפוסקים מזכירים מספר נושאים, אשר "נפשו של אדם מחמדתן". בהלכות ריבית (יו"ד סימן ק"ס) נאמר שצריך להתרחק מריבית "מאד מאד". בענין לקיחת שוחד (חו"מ סימן ט') נאמר שהדיין צריך להזהר "מאד מאד" מנטילת שוחד. וכן בהרחקה מנשים נאמר (אהע"ז סימן כ"א) שצריך להתרחק "מאד מאד" מנשים. הכלל שבידינו הוא, שכל העולם מלא כוחות טובים. אלא שאם משתמשים בהם שלא במקום או שלא בזמן, הם הופכים להיות שליליים. אהבת הממון היא הגורמת ללקיחת שוחד וריבית. "צדיקים, ממונם חביב עליהם" (סוטה י"ב). אם כן, עצם הכוח לאהוב כסף הוא חיובי, והוא נחשב כהשלמה לאדם. אולם, השימוש בכוח זה לניצול של הזולת ע"י ריבית או שוחד, הוא שלילי "מאד מאד". כך הדבר גם ביחסים שבינו לבינה. חסד עשה עימנו הקב"ה בכך שנטע בנו את הכוח לאהוב, ובמיוחד את המשיכה בין המינים השונים. ללא משיכה זו לא היינו טורחים להקים בית, לשאת אשה ולהביא ילדים לעולם. חכמים מספרים (יומא ס"ט) שבימי עזרא הסופר, בראשית הבית השני, נמסר יצר הרע של עריות בידי חכמים, והם ביקשו לבטלו. אבל הוא, היצר הרע, הזהיר אותם שהעולם יגיע לכליון ללא יצר הרע הזה. ואכן, כעבור מספר ימים, אפילו התרנגולים הזכרים לא נמשכו לתרנגולות. לכן רק החלישו את היצר הרע, אך לא ביטלוהו לגמרי.
ומכאן, לשאלתך. תורת ישראל, ובעקבותיה חכמי ישראל, ידעו לכוון את כוחות האדם, וקבעו, שבגיל הצעיר לא נכון כלל להפעיל את כוח המשיכה שבינו לבינה. אחר כך, כאשר בחור ובחורה מגיעים לפרקם, מצווה לשדך ביניהם, כדי שיתכוננו להקים בית משותף. אולם, ההגבלות נמשכות באופן חד משמעי וללא סדקים, ממש עד עת החופה והקידושין. עד אז - כל האיסורים בתוקפם. מכאן ואילך, ההלכות משתנות לבלי הכר. פעולות שהיו אסורות עלינו באיסור חמור, ברגע אחד הופכות לא רק להיות מותרות, אלא הופכות למצוה. אך כל זאת, אחרי פעולת הקניין של "הרי את מקודשת", עם ההשלמה ב"חופה" שהיא תוספת על מעשה הקידושין.
אם כן, לפני החתונה, עד מעשה הקידושין, אסורה הקירבה לכלתך, כמו ביום הראשון בו הכרתם איש את רעהו. אסור להקל ראש עמה, וצריך "להתרחק מאד מאד".
מיד אחרי החופה(כשתהיו לבדכם, ולא בפני כל האורחים), תהא עליך מצוה גדולה לומר לה שהנך אוהב אותה.
הצעה לבינתיים : אתה יכול לומר לה, שאם היה מותר, היית אומר לה שאתה אוהב אותה. אבל מאחר ואסור, אינך אומר זאת...