ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש

ערי ישראל

הקדמה, שכם, חברון, באר שבע, צפת.
מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
לחץ להקדשת שיעור זה
הקדמה
לכאורה נראה כי הערים בארץ משקפים בעיקר את מעשי האדם ולא את מעשי היצירה האלוהיים, הניכרים בטבעה המיוחד של הארץ. לפי זה, מעלת הערים משקפת את קדושת הציבור הישראלי על פי מידת ההשקעה והחשיבות שהעניק לאותם הערים. אולם, כשאנו קוראים על היחס המיוחד שנתנה התורה לערי ישראל, נוכל להבחין כי מעלתם של הערים בארץ יש בהם עדות על מעלת הארץ בכללה, ולא רק על מעלת אישי ישראל הבונים.
בפרשת "בהר" נתנה התורה ערך של קדושה לשדות הארץ, שאין למכרם מכירת עולם, והם שבות בשנת היובל לבעליהם המקוריים שקיבלו אותם בירושת נחלת האבות. התורה מנמקת את מצוות השבת השדות בשנת היובל: "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ" 1 .
יחס מיוחד ניתן לבתי ערי חומה- בתים הבנויים בעיר המוקפת בחומה. בתים אלו, אם הינם בנחלת שבטי ישראל, ולא מנחלת הלויים, אינם נחלטים במכירתם במשך השנה הראשונה, וביד המוכר הזכות לשוב ולגאלם בתוך השנה הזו לכשירצה. זאת לעומת שדה אחוזה שאיננו נגאל במשך השנתיים הראשונות 2 .
מפורשת יותר מעלת קדושת הערים המוקפות חומה, לעומת הישובים הכפריים, על פי הכתוב במסכת כלים 3 : "עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. מה היא קדושתה?... עירות המוקפות חומה מקודשות ממנה". ממשיכה המשנה ומונה פרטי הלכות שונות, כמו: שילוח טמאים וקבורת המת, שבהם ניכרת מעלת בתי ערי חומה על פני הארץ כולה. אמנם, קבעה התורה כי בתי החצרים, ערים שאינם מוקפות חומה, ייחשבו כשדות הארץ, כלומר מעלתם כמעלת השדות ולא כמעלת הערים.
מהי מעלת הבית בעיר מוקפת חומה לעומת בתי החצרים בערים פרזות? יתכן לומר כי הרגשת האדם בבטחונו האישי בעיר המוקפת חומה מחזקת את הקשר בינו לבין הארץ, וממילא קדושת הארץ מרוממת את מעשיו, שכן בנין העיר הוא תוצאה של מעשה האדם ולא של הבריאה. אך יתכן וגם בבתי החצרים ישכון האדם בבטחה, בשנות שלום שאין בהן צורך בחומה, וימצא קשר מיוחד לאדמה שממנה הוא מפיק את לחמו, לו ולביתו. אם כן, מה ההצדקה הרעיונית לחומה הפועלת על הקודש?
יתכן והטעם לכך הוא כי בתי ערי החומה נבנו במקומות מרכזיים בארץ, מקומות בעלי השפעה סביבתית, תוצאה של טבע נופם המיוחד, כמו הערים שנבנו במרומי ההרים והגבעות. בתים אלו הוקפו בחומה מתוך רצון שיחזיקו מעמד לאורך ימים גם בעיתות צרה ומצוקה, ח"ו. הכרת האדם בבניית הערים מתוך ראיה ארוכת ימים ושנים מרוממת את אותם הערים להיות תקוות עם ישראל, כחזון לעתיד, להיות בנויים ומרוכזים בתוך ערים אלו.
אמנם, קדושת הארץ נועדה על ידי בורא עולם לישראל, כנאמר 4 : "בהנחל עליון גויים... יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", וכן בשבועת ה' לאבות האומה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת..." 5 , "גור בארץ הזאת..." 6 , "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" 7 . מתוך כך ברור כי הארץ נבנתה בטבעה הגאוגרפי, גאולוגי והמורפולוגי בהתאמה לטבעם של ישראל, על פי חלוקתם לשבטים.
ואכן, בתורה עוד בטרם נחלקה הארץ לשבטים מובא כי הראה הקב"ה למשה את הארץ: "ויראהו ה'... ואת ארץ אפרים ומנשה..." 8 . כלומר, טרם קיבל אפרים את נחלתו כבר היה חלק הארץ המתאים לו מכונה בשמו. וכן בברכת יעקב: "זבולון לחוף ימים ישכון" 9 , מאות שנים קודם שקיבל זבולון את נחלתו על שפת הים. מכאן שחלקי הארץ בנויים על פי מטבע הנשמות המיוחדות לישראל.
בהמשכת קו מחשבה זה ניתן לומר כי כל מקום, הר או גבעה, שנבנו עליו עיר או חומה, ממקד בתוכו את כוחות השבט. שהרי בערי החומה ישבו הסנהדרין הקטנה והזקנים של כל שבט ושבט. יוצא איפוא, שכל הר וגבעה ששכנו עליהם ערי החומה יש בתוכם ריכוז קודש ארץ ישראלי מיוחד ומיועד מעצם הבריאה.
כך נבחרה ירושלים, כעיר השכנת השכינה, בזמן עקידת יצחק בהר המוריה שנים רבות בטרם נבנתה. וכך נבחרה ארץ ישראל מכל הארצות בזמן כניסת אברהם אבינו לארץ, בה זכה להתעלות רוחנית אל מהות טבעו הפנימית, כנאמר 10 : "לך לך... אל הארץ אשר אראך", לך- אל עצמך. אותו ביטוי מקביל נאמר בהליכה אל הר המוריה: "ולך לך אל ארץ המוריה" 11 . בחירה זו קשורה לאותם מעמדות גדולים שכללה את הופעת האור הגנוז בהם משעת הבריאה.
ממבטנו על ירושלים נלמד על שאר ערי הארץ, שגם הם בעלות מדרגה מיוחדת בטבע הבריאה, ולא רק כפועל יוצא ממעשי הבניה האנושיים. ואכן, ביחס לעיר חברון נאמר כי נבנתה שבע שנים לפני צוען מצרים 12 . הכתוב מציין את זמן הבנין ולא רק את מקומו, דבר המעיד על מדרגה מיוחדת מעבר למעשה הבניה. וכן, כלב בן יפונה זכה בעלייתו לחברון לקבל את שדותיה כנחלה לו ולבניו עד עולם.
על פי כל האמור ניכר כי בבתי ערי חומה אנו זוכים להופעת הקדושה בצורתה הכפולה. הקדושה הפוטנציאלית הגנוזה בה בטבע בריאתה, והקדושה הגלויה הנמשכת ממדרגת קדושת האומה. קדושה זו נמשכת ממעשי האומה בבנינה של העיר בצירוף עלילות מצעדי גבר, אנשי הצדק והחכמה שנולדו באותם הערים ופעלו בהם איש איש במקומו. כגון: אליהו התשבי מתושבי גלעד, אחיה השילוני משילה, עמוס מתקוע, מיכה ממרשה ועוד רבים.
בהתבוננות בערי ישראל יש צורך בשני מישורים: א. מישור טבעה הגאוגרפי, כלומר: היצירה מראש ומקדם. ב. מישור עלילותיה בתולדות ישראל. רבים הם ערי ישראל ולא נוכל להרחיב את היריעה ולדון בכולן. נעסוק במפורסמות שבהם, מתוך ידיעה כי לא יתכן להשלים את המבט על הארץ לולי הכרת מאורותיה הגדולים הצפונים בעריה. איך יתכן להכיר את הארץ בלי ירושלים, חברון, טבריה וצפת, ארבעת ערי הקודש. שכם- מקום קבורת יוסף, באר שבע עיר האבות, יפו עיר החוף בה חי ופעל יונה הנביא ומשם הובאו עצי הארזים לבנין המקדש. וכן, ערינו החדשות שהוקמו בימי גאולתנו השלישית, מתוך אמונה שיהיו לגאולת עולמים. המרכזיות ביניהן הן בירת היישוב החדש- תל אביב, ועיר הנמל- חיפה.
סדר תולדות התגלותם של ערי הארץ, מבראשית ועד הנה, נודע בפגישתם עם שליחי הציבור הישראלי שיתקשרו אליה. שכם- העיר הראשונה שעמה נפגש אברהם אבינו בכניסתו לארץ. חברון- שם קבע אברהם את מושבו בראשונה. באר שבע- מקום יישובו בשניה. בית אל- שהתפרסמה בחלום הסולם של יעקב. בית לחם- עיר קבורת רחל אמנו. שילה- מקום השראת השכינה בארץ עם כניסת ישראל לארץ בימי יהושע ובניית המשכן וקביעתו שם במשך שלוש מאות ששים ותשע שנה. ירושלים- שלמרות שנרמזה בתורה פעמים אחדות בשמות וכינויים שונים, את שמה הגדול קיבלה בימי דוד המלך ושלמה בנו. יפו- שימשה כעיר נמל לעצי הארזים הבאים מלבנון לירושלים בימי שלמה המלך, מחירם מלך צור.
בתקופת בית שני נודעה העיר טבריה, שהתפרסמה בשמה מאז בנייתה על ידי משפחת הורדוס הרשע לכבוד הקיסר הרומאי "טבריוס". אולם היא זכתה לעליה בקודש בזכות מושב הסנהדרין וחתימת המשנה בימי רבנו הקדוש. צפת- הסמוכה לטבריה, ידועה מימי המרד ברומאים, וזכתה לפרסום בדורות מאוחרים עם קביעתה כבירת הגליל ומרכז התורה אחרי גירוש ספרד. צפת קשורה בזכרונות העם עם ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, רבנו האר"י ועוד גדולים רבים וחשובים מאותו הדור.
ובדורות אחרונים, חיפה- עיר הנמל העיקרית של מדינת ישראל, שההתישבות בה החלה עוד בימי האמוראים בזמן רבי אבדימי דמן חיפא. אולם, מעמדה והשפעתה קשורים בבנין היישוב החדש ועליית נדחי ישראל בקיבוץ הגלויות, שנעשה דרך הנמל החדש ששימש כשער הארץ. תל-אביב- העיר העברית הראשונה בארץ, שנבנתה על טהרת היישוב הישראלי החדש וקיבוץ הגלויות של דורנו.
רבות הן הערים החשובות לנו, הן בעברן והן בתקופתינו, אבל לא עלינו המלאכה לגמור והלוואי שנזכה בדברינו לנגוע ביערת הדבש גם בקצה המטה.
אחרי הקדמה זו ניגש לעסוק בערים עצמם.

שכם
העיר שכם קשורה לעם ישראל מראשית פגישתם עם הארץ. אברהם אבינו נפגש בעיר שכם עם כניסתו לארץ, ובה החל את עבודת הקודש הישראלית בבנותו מזבח לה' הנראה אליו. מאוחר יותר נזכרת שכם כשיעקב אבינו חוזר מחרן אל הארץ. גם הוא קבע את ראשית מושבו בעיר זו. אמנם, לא כאברהם שבנה בעיר מזבח, יעקב הוסיף וקנה בה חלקת שדה לעבודת אדמה, כדי להתקשר אל הארץ בקשר חיים, המחבר את חיי האדם אל החיים הגנוזים באדמת הקודש.
שכם מוזכרת בתנ"ך כמקום קבורת יוסף הצדיק. יוסף הצטיין בקדושת גופו ובשמירה על טהרתו, אף בתוך טומאת מצרים. מתוך כך התקשר יוסף, יותר משאר אחיו, עם קדושת הארץ המגלה את קדושת הגוף שבישראל. לכן, חיבב מאוד את הארץ, עד שבעמדו לפני פרעה מלך מצרים הזכיר את שמה: "כי גנוב גונבתי מארץ העברים" 13 . הוא גם השביע את בניו לפני מותו להשיבו אל הארץ ולקוברו באדמתה. והם, בכניסתם לארץ, קברוהו בעיר שכם וגילו כי במקום ריכוז הקודש הגופני, שהיה מיוחד ביוסף בקבורתו בעיר שכם, קבועים גרעיני הקודש של הארץ בבחינותיה החקלאיות והחומריות. מאוחר יותר זכתה שכם להיות בנחלת אפרים, אחד מבניו של יוסף.
אין זה מקרי שהן באברהם- ראשון האבות, והן ביעקב- אבי האומה הנקראת על שמו, זימנה ההשגחה את פגישתם הראשונה עם הארץ בעיר שכם. שכן, שני חלקי קדושת הארץ טמונים בה: מחד, עבודת ההקרבה על גבי המזבח המחברת אל השמים, ומאידך עבודת האדמה המרוממת ומחברת את החלקים האנושיים והטבעיים לחטיבה אחת. אמנם, לא כל אחד מסוגל להיפגש עם חיי החומר ולשמור על טהרת הרוח. על כן, כשם שמעלה עצומה טמונה באדמת שכם, כך גם סכנה גדולה צפונה בה. רמז לכך מצוי במקומה הגאוגרפי של העיר, בין שני הרים: הר גריזים והר עיבל, שנודעו כהר הברכה והר הקללה. זאת לאמר: העיר שכם נמצאת על גשר צר העובר על פני תהום, אשרי הזוכה ואוי לו למי שאינו קשור קשר עז אל הקודש.
במבט זה ניתן להשקיף על האירועים שארעו בסביבת העיר שכם. נפילת דינה בת יעקב בשבי משפחת חמור הכנענית, משום שיצאה ממסגרת בית אביה. מאוחר יותר נשבה יוסף בידי אחיו והחלה מכירתו, גלגולו למצרים ובעקבות זאת גלות מצרים של כל בית ישראל במשך מאות שנים.
שנים רבות עברו מאז כניסתם של ישראל, התנחלותם ובניית המלכות, ושוב נתרגשה צרה גדולה בשכם. בימי רחבעם, בנו של שלמה המלך, נתחלקה מלכות ישראל לשניים ובעיר שכם עלה לשלטון ירבעם בן נבט, שחטא והחטיא את ישראל.
בימי בית שני היתה שכם מרכז לשומרונים צוררי ישראל, שהפריעו לבניית המקדש ולבנייתה של ירושלים וחומותיה בימי נחמיה. מאוחר יותר הם גם שתפו פעולה עם היוונים במלחמה נגד החשמונאים.
כך ניתן לראות כי העיר שכם שימשה כמפתח להצלחת ישראל בהתנחלות שלמה ומבוססת בארץ ישראל. זאת לאמר: עם ישראל צריך לאחד את שני המרכיבים שעליהם עומד בית ישראל. בנין הקודש מחד, והכשרת חיי החול ואהבת האומה ובנינה בארצה כתשתית לאותם חיי קודש, מאידך. לא לחינם נכרתה הברית בין הקב"ה ובין ישראל בסמוך לעיר שכם, עם כניסת יהושע ומחנה ישראל אל הארץ. שם נכרתו בריתות על כל מצוה ומצוה, עם כל כלל ישראל ועם יחידיו, כנאמר 14 : "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוהיכם ראשיכם... מחוטב עציך עד שואב מימך". לא רק לאותו דור נכרתה הברית אלא לדורות עולם: "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום... ואת אשר איננו פה עמנו היום".
יתר על כן, על המזבח שנבנה בשכם נכתבה התורה בשבעים לשון 15 , לאמר: בהיאחזות השלמה של ישראל בארץ מונחת תשתית ההשפעה העולמית של עם ישראל, המתקנים את העולם באור ה'. זאת בדומה ליוסף שהצליח להנהיג את מצרים לטובתם, בשנות הרעב, ורומם את מעלת החומר הירוד שבהם אל תיקונו.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אמר כי המילה "שכם" היא ראשי תיבות המילים: שם כבוד מלכותו. כלומר, בשכם עתידה להתגלות הודה והדרה של מלכות ישראל. אשרינו שזכינו לחלוצים מסורים ואוהבים, שבמאמצים כבירים, החלו להתנחל בסביבת שכם בציפייתם לעת חזון למועד.

חברון
חברון נחשבה במשך דורות רבים לאחת מארבעת ערי הקודש בארץ ישראל. היא נקראה בשמות רבים, אשר יש בהם רמז לתפקודים וליעודים שהצטיינה בהם. כגון: "אלוני ממרא" 16 , "קרית ארבע" 17 .
חברון הינה מהערים הקדומות בארץ, ועל פי פשט הכתוב גם מהקדומות בעולם. כנאמר 18 : "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים". כוונת הפסוק ללמד על חשיבותה של העיר חברון, הקודמת לעיר המלוכה במצרים, הממלכה העתיקה במזרח. חשיבות זו היא בעיקר בהיותה עיר מושב האבות: אברהם, יצחק ויעקב, ומקום קבורתם וקבורת האמהות. על פי דברי הגמרא 19 זהו גם מקום קבורתם של אדם וחוה. אם כן, לעיר חברון ישנו קשר לא רק לשורשי עם ישראל, אלא אף לשורשי האנושות כולה.
כשאר ערי הקודש הקדומות בארץ ישראל- ירושלים, שכם, בית לחם ועוד, שכנה חברון בהר, והיא אחת הערים הגבוהות ביותר בארץ. עובדת גובהה של העיר יש בה להעיד על מעלה רוחנית. כמו ביחס לירושלים, שעליה נאמר 20 : "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'אלהיך בו". ובדברי חז"ל 21 : ירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל. מאוחר יותר קיבלה חברון מימד ישראלי חדש כאשר שימשה כעיר מלכותו של דוד במשך שבע שנים 22 , ומשם התפשטה מלכותו על כל ארץ ישראל.
בחברון נעשה גם הקנין הראשון של עם ישראל בארץ כאשר עמד אברהם על דעתו לרכוש את מערת המכפלה בכסף מלא, ולא לקבלה במתנה. מערת המכפלה נבחרה כמקום קבורה לאבות על ידי כל אחד ואחד מאבותינו בפני עצמו. כך ציוה יעקב להעלות אותו ממצרים ולקוברו במערת המכפלה, והשביע בזאת את יוסף לבל ישנה מדבריו. מתוך הדברים נראה כי חידש יעקב אבינו קנין נוסף באותה מערה, כנאמר 23 : "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני".
חברון היתה תחנתו השניה של אברהם אבינו בארץ ישראל, אחרי שכם. בה קיבל את ההבטחה האלוהית אודות התפשטות זכותו על הארץ בכל מרחביה. יתר על כן, בחברון נתקבלה ההבטחה על ריבוי עצום של ישראל העתיד להיות כעפר הארץ. יתכן ויש בברכה האמורה בסגנון זה רמז לחיזוק הקשר עם הארץ, המוסיפה את ברכתה לישראל.
מאורעות שונים גרמו לאברהם ויצחק לקבוע מגורים זמניים במקומות אחרים, כגון: בארץ פלישתים, בבאר שבע ועוד. אולם, למקומם הקבוע נחשבה העיר חברון. כך היו ימיו האחרונים של יצחק בחברון, ולשם הגיע יעקב בשובו מחרן. כך גם היה מקום מושבו של יעקב במשך עשרות שנותיו האחרונות, לשבתו בארץ, בעיר חברון. בהמשך, לאחר ירידתו למצרים, ציוה יעקב את יוסף בנו לקוברו בחברון. בהזדמנות זו בישר לו כי שם קבורה לאה- אמם של רוב שבטי ישראל.
במהלך מסעם של בני ישראל אל הארץ, וכהכנה לכניסה אליה, נשלחו המרגלים לתור את הארץ. בכניסתם הגיע כלב לחברון ופגש בה את שלושת בני הענק, שנותרו מדור המבול.
בדבר חשיבותה של העיר חברון הודיעה התורה כי קדמה בבניינה לצוען בירת מצרים. ומכאן יש ללמוד על הוד הקדומים שהיה פרוס עליה, כשהיא מחברת דורות ראשונים ואחרונים, ועל ידה מתקשר בית ישראל אל שורשי האנושות. קשר זה שייך לייעודם של ישראל לרומם את האנושות כולה על ידי הארה רוחנית, שתאיר על שורשיה ומשם תתפשט לכל מרחבי האנושות. לא לחינם זכה כלב, שמשורשיו- בית יהודה- עתידה להמשך מלכות ישראל הגואלת, להתחבר אל העיר חברון, ומאוחר יותר לקבלה כנחלת עולם בדבר ה'.
בכניסה לארץ נצטרף מלך חברון למלך ירושלים, ולמלכים אחרים, במלחמה משותפת כנגד ישראל. באותה מלחמה זכו ישראל לנס עמידת השמש בגבעון. עם קביעת ערי הלוים נבחרה חברון כנחלת הכהנים, ונמנתה כאחת משש ערי המקלט המתקנים את הרוצחים בשגגה. כך התחבר בעיר כח המלכות שבישראל וכח הכהונה, כשהאחד מפנה את עבודת האדם אל ה', והשני מגן על אריכות הימים הראויים לאדם.
נקודת המפגש הבאה עם העיר חברון היתה בימי דוד, כאשר בה נמשח למלך על שבט יהודה. מלכות דוד בחברון נמשכה שבע שנים. גם בזאת יש רמז על מלכות ישראל העתידה להשפיע על הבריאה שנבראה בשבעת ימים. לחברון באו כל שבטי ישראל למשוח את דוד למלך עליהם, תוך כדי כריתת ברית בין ישראל לבית דוד. בזאת זכתה חברון לחיבור בין המלכות הפרטית לבין המלכות הכוללת הישראלית. עם עלייתה של ירושלים למעמד מרכז ישראלי, המחבר את המלכות עם המקדש ואת האומה עם אלוהיה, ירדה חברון מגדולתה ומעמדה הקודם נפגע. עם זאת, בזמן מרידתו של אבשלום, ניסה לעורר את הרגשות הקדומים כאשר סידר הכתרה בעיר חברון. המרד נכשל וירושלים נשארה בגדולתה.
חורבן הבית השני, שהמיט שואה על הישוב היהודי בארץ, פגע פגיעה קשה בעיר חברון. מעת זו ואילך, במשך מאות שנים, לא היתה השפעה לעיר חברון על הישוב היהודי בארץ. שכני ארץ יהודה שניסו להפיק רווחים ממפלת ישראל התפשטו וקרעו חלקים מן הארץ, והעיר חברון נפלה בידי האדומים, צוררי יהודה.
בימי מרד החשמונאים שימשה העיר חברון כעמדת התקפה נגד המכבים ותומכיהם. באחד המסעות של הצבא היווני, בראשותו של ליזיאס, החל את התקפתו על ארץ יהודה מכיוון דרום- ליד חברון, כשהוא נעזר באדומים המשתפים פעולה עם שונאי ישראל. מערכה כבדה ניטשה ליד בית צור, באמצע הדרך בין חברון לירושלים. באותו קרב נעצרו היוונים וספגו מפלה גדולה, שמתוכה צמחה הישועה אותה אנו חוגגים בחנוכה. עם עליית כוחם של החשמונאים כבש יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון המכבי, את חברון וסביבותיה מידי האדומים. הוא אילץ אותם, בעל כורחם, להתגייר ולהצטרף למחנה ישראל. גיור מאונס זה הביא צרות רבות לישראל, כשצמח ממנו בית המלכות של הורדוס שהביא כליה על המכבים, ורעץ ורוצץ את בית ישראל.
בזמן מלחמת החורבן של בית שני היו מלחמות אחים בתוך ירושלים בין יוחנן מגוש חלב, שמעון בר גיורא ואחרים. האדומים, יושבי חברון, נכנסו במרמה לירושלים וסייעו בידי יוחנן ואנשיו להרוס את מפלגת המתונים, כשהם רוצחים את הכהן הגדול ועוד מנהיגים בירושלים.
אין בידנו ידיעות על מצבה של העיר בימי מרד בר כוכבא, וכנראה שעדיין לא הצליחו אז לשקם בה את היישוב היהודי. גם מאוחר יותר, כאשר השלטון הרומאי חזר לארץ תוך כדי חורבנה המסיבי של ארץ יהודה, לא חזרה חברון לאיתנה. כזה היה מצבה של העיר גם בעת השלטון הביזנטי, שניסה לעקור את הישוב היהודי מהארץ כולה.
שינוי לטובה חל עם עליית השלטון המוסלמי בארץ, כאשר ביטלו את גזרות הנוצרים והתירו ליהודים להקים שכונה בסמוך למערת המכפלה. אמנם, מצבה הכללי של הארץ היה ירוד מאד, דבר שלא נתן להגדיל את היישוב בצורה משמעותית. המוסלמים, על פי המסורת שבידם התייחסו בכבוד ובהערכה לעיר בכלל, ולמערת המכפלה בפרט, כמקום מקודש. שמה של העיר הוסב על ידם לתוארו של אברהם אבינו בלשונם: "אל-ח'ליל"- האהוב. עד היום זהו שמה של העיר בפי הערבים, שמתוך כך נתנו יחס מיוחד לדרים בה.
כאשר הגיע הצבא הצלבני לארץ היתה תחילת מעשיו ברצח היהודים בערים הגדולות. וכשביקר ר' בנימין מטודלה בחברון, לפני כ-800 שנה, השאיר עדות כי לא מצא בה אפילו יהודי אחד.
עם שקיעת השלטון הצלבני ועליית הממלוכים ממצרים לשלוט בארץ, השקיעו הם במבנים דתיים מסביב למערת המכפלה ובקביעת משמרת קבועה של אנשי דת מוסלמים סביבה. בקנאתם הדתית אסרו על היהודים להתפלל במערה, והם הורשו לגשת רק עד המדרגות שמחוץ למבנה הגדול שהוקם על קברי האבות. אמנם, הערבים הרשו לישוב להתפתח בתוך העיר. כך מעיד ר' עובדיה מברטנורא, לפני כ-600 שנה, כי מצא בחברון כעשרים משפחות יהודיות.
לעליית שלב זכתה העיר בימי התורכים. בתקופה זו התיישב בחברון ר' מלכיאל האשכנזי, אשר בנה רחוב יהודי שהיה חצר מוקפת בתי אבן. באותה תקופה זכתה ארץ ישראל לעדנה רוחנית גדולה, כאשר התיישבו בה גדולי עולם, ונתחברו השולחן ערוך וספרות הסוד של תלמידי האר"י. גם חברון זכתה לעליה רוחנית כאשר בה חי ונקבר ר' אליהו דידאש, מחבר ספר המוסר "ראשית חכמה". כמו כן חי בה גם ר' שלמה עדני, מחבר הספר "מלאכת שלמה", מהפירושים החשובים על המשנה. שני אלו נמנו על תלמידי האר"י הקדוש, ובכך קשרו את העולם הרוחני הנשגב עם עולם ההלכה והמוסר.
עם ירידתה של צפת מגדולתה, לאחר פטירת האר"י ותלמידיו, עבר מרכז לימוד הקבלה לחברון ולירושלים. בם חיו ופעלו ר' אברהם אזולאי, בעל "חסד לאברהם", ועוד חכמים גדולים ומפורסמים. אמנם בתקופה זו פשה בחברון נגע השבתאות, שבה נתפסו יהודים רבים מחברון לאמונה במשיח השקר. בעקבות זאת ירד ערך הישוב בחברון ולא הצליח להיות בעל יסוד כלכלי המאפשר עמידה ברשות עצמו.
חשיבותה של העיר והישוב בה הוכרה באותה העת גם בחוץ לארץ. יהודי איטליה הקימו מרכזים לאיסוף כספים עבור העיר ויושביה. לצפון אפריקה נשלחו שליחים לבקש עזרה להחזקת הישוב בעיר. אולם, במשך הזמן חלה התדרדרות קשה במצב הישוב בארץ כולה בעקבות החלשות השלטון בתורכיה. במחוזות השלטון פרצו מרידות, היוקר האמיר, הדרכים נשתבשו ויהודי העיר נשארו ללא יכולת לקיים את נפשם. בתעודה משנת תקכה (1765) נזכר כי מספר התושבים בחברון היה מאתים נפש, והם עמדו על סף גירוש מן הארץ. בדרך נס נצלו היהודים מאותם גזירות כלכליות ומרדיפות אחרות שנרדפו על ידי המוסלמים, כשמפעם לפעם יצאו שליחים להשגת עזרה דחופה להצלת הישוב היהודי.
באותו הזמן חי בחברון אחד המפורסמים בין גדולי ישראל, החיד"א, ששימש כשליח לארצות אירופה וצפון אפריקה להצלת היישוב. החיד"א התפרסם בגאונותו שהגיע לביטוי בספריו הרבים, אשר חלקם נכתב במהלך דרכיו ובשעות נסיעותיו לגיוס תורמים להחזקת הישוב בחברון.
במאה ה-19 הגיעו משפחות חסידים, מאנשי חב"ד, לעיר חברון והקימו בה שכונה משלהם. באותם שנים פרצה מלחמה בין תורכיה למצרים, ובנו של המושל המצרי, מוחמד עלי, כבש את הארץ. במהלך הכיבוש פרץ כנגדו מרד בחברון וצבא מצרים כבש את העיר והתעלל בתושביה. יהודים רבים נפגעו במהומות אלו, למרות שלא השתתפו במרד נגד המושל המצרי. המצב הקשה גרם לאיחודם של קהילת הספרדים וקהילת חב"ד, והם שלחו שליח מיוחד מטעמם לגיוס עזרה.
ברכה מרובה הגיעה לעיר עם עלייתו של הרב אליהו מאני מבגדד שהשתקע בחברון ושקד על הרחבת הישוב היהודי. הוא הקים בה בית מדרש בשם "בית יעקב". בעקבותיו עלו לחברון רבים מיוצאי ארצות המזרח, ובכך הרחיבו את הישוב. ר' אליהו מאני התעניין גם בהתיישבות חקלאית וניסה לקבל עזרה ממשה מונטיפיורי והרב אלקלעי לגאולת אדמות מסביב לחברון.
עוד גדול ומפורסם בישראל זכה לחזק את הקהילה בעיר חברון. היה זה ר' חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד".
תקופת התחיה שהחלה בארץ, עם העליות הראשונות ובעת המנדט הבריטי, לא הרחיבה את הישוב בחברון, בשל המרחק הרב מהשפלה. על כן לא התפתח באותה העת הישוב, והיה מנותק משאר הישוב בארץ, שהלך הלוך וגדל. מצב ענינים זה היה לרועץ לישוב כאשר גברה ההסתה המוסלמית נגד הישוב היהודי בזמן שהשלטון האנגלי הזניח הזנחה פושעת את אחריותו לשמור על הסדר בעיר.
כך אירע ובחודש אב שנת תרפ"ט (1929) פרץ פוגרום נורא. השכנים הערבים רצחו, במעשי טבח אכזריים, עשרות יהודים, אנשים נשים וטף ללא רחמים. כתגובה למאורע זה החליט השלטון האנגלי להוציא את שארית היהודים מהעיר חברון ומסרה בידי הפראים הפורעים, שאפילו לא נענשו. בזאת החלה תקופה של כארבעים שנה שבהם נשללה זכות היהודים לבקר בקברי אבותיהם.
עם פרוץ מלחמת "ששת הימים" זכה עם ישראל לשוב אל חברון, כמו אל שאר חלקי הארץ הקדושים. אמנם חולשת הממשלה, שחששה מתגובת אומות העולם, לא הענישה את ערביי העיר כרשעתם ושללה את זכות הישוב בחברון מיהודי הארץ. אולם, במאבקים ובסיכון נפש ובמסירות רבה זכו קומץ חלוצים, בראשותו של הרב לוינגר ובעדודו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לשוב אל העיר ולהקים את הישוב היהודי מחדש.
לאחר מאבקים רבים אישרה ממשלת ישראל הקמת ישוב יהודי בקרבת העיר חברון. כך הוקמה העיר קרית ארבע, שלמרות הסכנות, התפתחה ומונה אלפי תושבים. גם בעיר חברון הוקמה שכונה יהודית, בסביבת מערת המכפלה, ובה ישיבות וכוללים המקיימים חיי רוח ומעשה בגבורה.
האחיזה היהודית במערת המכפלה הולכת ומתגברת, ואנו מצפים שהישועה הגדולה המקווה לכל הארץ תבוא במהרה גם לחברון וליהודיה האמיצים והברוכים אשר בה.

באר שבע
העיר באר שבע הינה אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל. בתורה היא נזכרת בימי אברהם אבינו, בברית שכרת עם אבימלך. בברית זו הציב אברהם שבע כבשים, ולשאלת אבימלך אודות מעשה זה, ענה כי שבע הכבשים ישמשו לעדות שהבאר נחפרה על ידי אברהם. התורה מודיעה כי זהו טעם קריאת שם המקום "באר שבע"- כי שם נשבעו שניהם. אולם, אין זה ברור מה הטעם העיקרי: שבע הכבשים או השבועה.
בספר החינוך 24 מבואר ההסבר: ענין השבועה הוא לקיים דבר בקיום הדומה לבריאת העולם, שנברא בשבעה ימים. לכן, לאחר הברית עם אבימלך נטע אברהם אשל בבאר שבע וקרא בשם ה' "אל עולם". ללמדנו כי הבין אברהם את ערך מעשהו, הנוגע לעולם כולו, במובן הרחב של המקום והזמן.
בהמשך דברי התורה נזכרת באר שבע בשעה שעבדי יצחק חפרו באר ומצאו מים. יצחק קרא לבאר שבעה, והתורה כתבה כי זהו הטעם לשמה של העיר עד היום- באר שבע. כלומר, מעשהו של יצחק ביסס את השורש שהכשיר אברהם וקבע אותו לעובדה קיימת.
מימי יצחק ואילך מוזכרת באר שבע בספרי התנ"ך כציון לגבולה הדרומי של ארץ ישראל בזמן ירושת הארץ ובית ראשון. גבול שכל השוכן בתוכו שייך לקהל ישראל בבחינתו הלאומית. כך נזכר בזמן השופטים בשעת מלחמת האחים בפילגש בגבעה: "ותקהל העדה למדן ועד באר שבע" 25 . וכן בשעת נבואת שמואל הנביא: "וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'" 26 .
בבאר שבע ישבו בניו של שמואל, יואל ואביה, ששימשו כשופטים השומרים וממונים על חיי הצדק והמשפט בעם ישראל. ישיבתם בעיר הוצרכה היות והעיר שכנה על גבול הארץ, ומתוך כך היה צורך בביצורה הרוחני כדי שלא תחדור השפעת הגוים מסביב אל הארץ. בעקבות כל זאת שימשה העיר באר שבע מרכז לכל הסביבה הכפרית ששכנה באזור, ובהם שבטי יהודה ושמעון.
אודות ערכה הרוחני של העיר ניתן להיווכח מכך ששימשה כתחנתו האחרונה של אליהו הנביא בטרם יצא מן הארץ, בלכתו אל הר חורב, במשך ארבעים יום וארבעים לילה, עד הגיעו למערה הידועה עוד מימיו של משה רבנו, ושם זכה לגילוי אלוהי גדול כמסופר בספר מלכים א' 27 .
בנביאים מצויינת באר שבע כמקום הולדת צביה, אמו של המלך יואש. יש בזה להעיד על משפחות מיוחסות, קרובות למלכות, שחיו בעיר, דבר המעיד על חשיבות העיר בעיני ישראל.
עם חורבנה של הארץ, והריסתן של ערי יהודה, נפלה גם העיר באר שבע ממעמדה בעם ישראל. בזמן בית שני היא לא היוותה מקום ישוב יהודי, כיון שהישוב בארץ היה מצומצם בהיקפו ולא התפשט למרחבי הנגב. אמנם, בספר נחמיה 28 נזכר כי מהעיר נשלחו נציגים לירושלים. מאז ואילך ירד ערכה, למרות ששכנה בצומת דרכים בין שפלת החוף והערים אשקלון ועזה לבין הערים בדרום יהודה- חברון, חלחול ועוד. החורבן הכללי והשממה ששררו בארץ והקיפו את כל הנגב, השאירו רושם קשה למשך תקופה ארוכה. כך היתה באר שבע לעיירה מוזנחת בימי התורכים, ובעלת חשיבות שולית בלבד.
בימי מלחמת השחרור נכבשה העיר על ידי חיילי ישראל ומאז זכתה לתנופה גדולה. היא משמשת כישוב היהודי המרכזי בנגב, ומהוה תחנת מעבר בין מרכז הארץ לגבולה הדרומי.
בהמשך תקומת ישראל זכתה העיר לתחיה רוחנית ותרבותית, כאשר נוסדו בה ישיבות ומרכזים רוחניים, אוניברסיטה מדעית ובית חולים. אין ספק שככל שתתרומם מדרגתה הרוחנית של הארץ, תחזור באר שבע למקומה המכובד בארץ המתאים לשמה: באר שבה זורמים ומפכים מים חיים המרווים את הצמא ומפריחים את השממה. כך ראוי לכל חלקי ארץ ישראל הפורחת על ידי בניה- בוניה השבים אליה ממרחק.

צפת
העיר צפת נקראת על שם גובהה הרם, שממנו ניתן לצפות למרחקים. היא מיוחדת בין ערי הארץ משום שתחילת הזכרתה בדברי ימי ישראל היא בתקופה שבה לא נוסדו או התפרסמו יישובים אחרים בארץ.
שמה נזכר בתנ"ך, אך במקום אחר מהעיר צפת המוכרת לנו. כך בספר שופטים 29 נזכרת העיר צפת, אולם שם היא אחת מערי הנגב. על העיר צפת הגלילית אין לנו ידיעות מתקופות מוקדמות, כיון שלא שכנה בצומת דרכים חשוב או בסביבה שבזכותה היתה יכולה לגדול ולהתפרסם.
כך גם בזמן בית שני, בעת המרד הגדול כנגד הרומאים ובמהלך הקרבות, נקשרו ערי הגליל: טבריה, ציפורי, יודפת, בסיפור מלחמותיהם, ואילו צפת לא נזכרה כלל.
הידיעות הראשונות אודות העיר הינן מתקופת הצלבנים. אז שימשה כמקום מפלט ליהודים שברחו מארץ יהודה, מחמת הרצח הפראי של אנשי הצלב. בגליל, בין הכפרים, הצליחו לשרוד אחדים מהיהודים תחת שלטון מלכות הצלב. העיר היתה לאחד הישובים שנתנו מקלט ליהודים מיד השלטון. הצלבנים ביצרו את צפת, כמו מבצרים אחרים, על מנת להקנות לה חשיבות ואחיזה אסטרטגיות להגנת מלכותם. מאוחר יותר, כאשר נכבשה צפת על ידי המוסלמים, הם הרסו את המבצרים כליל. אולם אלו נבנו שוב על ידי הנוצרים ששבו והשתלטו על העיר. הפעם החליטו המוסלמים ליישב את המקום, ולא להסתפק באחיזה אסטרטגית בלבד, ובימיהם של הממלוכים ממצרים החלה צפת להיזכר כמקום ישוב יהודי שנודע בחכמיו ובבתי המדרש שהתקיימו בו. אמנם, השלטון הפרימיטיבי הממלוכי, שהזניח את רוב הארץ, לא הניח להתפתחות חשובה של הישוב בארץ כולה, ובתוך כך נזנח גם הישוב בעיר צפת.
עדנה רבה הגיע לעיר, שזכתה לתקופת זוהר מיוחדת, בתחילת הכיבוש התורכי של הארץ מידי הממלוכים. פלישתו של השולטן התורכי למצרים עוררה שמועות כאילו נוצח הצבא התורכי במצרים. השמועה עוררה מרד של המון ערבים, שניסו להרוג את התורכים שבעיר צפת. תוך כדי רדיפת התורכים נערך פוגרום גדול גם בקרב הקהילה היהודית. אולם, פוגרום זה הצמיח טובה בהמשך. התורכים, שכבשו את מצרים, חזרו לארץ ונקמו בתושביה הערבים של צפת וגילו יחס אוהד לקהילה היהודית שסבלה בגללם. כל זאת בנוסף ליחס האוהד באופן כללי שהיה מנת חלקם של היהודים עם התפשטותה של האימפריה התורכית.
התפשטות זו חלה במקביל לגרוש ספרד ובריחתם של מאות אלפי יהודים בעלי כושר הנהגה, ארגון, כלכלה, מסחר וייצור. התורכים, שבנו אימפריה גדולה, חסרו כל ידע בארגונה של ממלכה גדולה והיו זקוקים ליהודי ספרד כאויר לנשימה. ואמנם, הם פתחו את שערי תורכיה בפני היהודים ואפשרו להם להגיע גם למשרות חשובות במסגרת שלטונם. כך שמשו, באותה תקופה, יהודים כשליטים ומנהלים בממלכה, הן ביחסי חוץ והן בכלכלה. אף במישרות מדיניות חשובות עסקו יהודים, כגון: דון יוסף נשיא ור' שלמה בן יעיש.
באותה תקופה, עם הרס המרכז היהודי הנפלא שהיה בספרד וערעור העמדה הרוחנית של בית ישראל, התפתחו ציפיות רבות לגאולה מתוך תחיתה של הארץ. אמנם, ניתן היה לצפות שעיקר המאמץ היהודי יכוון לעיר ירושלים. אך, המצב הקשה של היהודים היושבים בה, שנוצר מהמלחמות והאסונות הרבים שפקדו אותם עקב המאבקים של הכובשים השונים- צלבנים, ממלוכים, מונגולים, תורכים ועוד, לא השאירו תקוה לבנינה.
בנוסף לכך, ידיעות, הן מדברי הגמרא והן מדברי הזוהר, בדבר הגאולה שתפתח מאיזור הגליל הביאו לנהירה של יהודים אל ישובי הגליל. התפתחותה של תורת הסוד, שהחלה בספרד, חיפשה את שכנותה בסביבה שבה נתחבר ספר הזוהר, ליד מירון מקום, קבורתו של ר' שמעון בר יוחאי. התנא הגדול שמצד אחד היה ממשיכו של ר' עקיבא- צופה הגאולה, ומצד שני מחבר כתבי הסודות הנפלאים שבהם טמונים תקוות הגאולה המשיחית, כמובא בהקדמת תקוני זוהר שכאשר תתפשט תורת הסוד בישראל יהיה זה אות לפתיחתה של תקופת הגאולה.
הישוב היהודי בגליל, והסביבה החקלאית המאפשרת קיום ופרנסה, עזרו להזרמת העולים לגליל, שבמרכזו עמדה העיר צפת. אחוז גבוה במיוחד מהעולים היו תלמידי חכמים, גדולי תורה ומחפשי דרך ללימוד תורת הסוד. ריכוז כזה לא היה כמותו מאז ימי המשנה. מצב זה יצר תקופה של עשרות שנים שבה חיו ופעלו בצפת מאות גדולי תורה מפורסמים. כל אחד מהם היה בעל כושר השפעה על דור שלם.
כך הגיע לצפת ר' יעקב בי רב שפתח בניסיון להקים את הסנהדרין מחדש. ואכן, במשך כמה שנים נראה היה כאילו התוכנית קרובה להגשמה. כמו כן, חי ופעל בעיר מרן ר' יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך שמאז חיבור הגמרא הינו הספר המרכזי ביותר בעם ישראל. אין לתאר יהודים שומרי תורה בכל מקום בעולם ללא פסקי השולחן ערוך, שביסס את מעמדו כספר להדרכת החיים בעניני הלכה למעשה.
גאונים ותלמידי חכמים חשובים בתחום תורת הנגלה חיו בצפת, ביניהם: המבי"ט- ר' משה מיטראני, שהיה ממגורשי ספרד ושימש כאב בית דין בצפת לאחר פטירתו של מרן ר' יוסף קארו, והפרשן ר' משה אלשיך שנודע בכינוי "האלשיך הקדוש" מתוך הערצה לפירושו על התנ"ך.
בצפת חיו גם מקובלים גדולים שהיו קשורים בקשרי משפחה וידידות עם גדולי החכמים הנזכרים. ביניהם: ר' שלמה אלקבץ, שהיה גיסו של הרמ"ק ונתפרסם לדורות בזכות שירו "לכה דודי", מזמור שבו מקבלים ישראל את השבת בכל התפוצות. מיוחד בין הגדולים היה הרמ"ק שחיבר ספרי קבלה בשיטתיות ובהסברה נפלאה, עד שניתן לומר שמאז שנתחברו חיבורים בתורת הנסתר לא קם כמהו ביכולת הסברתו השיטתית. בין ספריו המפורסם הוא "הפרד"ס", ובדורנו החל לראות אור גם פירושו על הזוהר "אור יקר", שהיה גנוז באיטליה ככתב יד.
עם כל חשיבותם של הנזכרים אין ספק שהאחד המיוחד שחולל מהפכה בכל עולם המחשבה, והיה בעל השפעה עצומה על ההנהגה המעשית והחברתית של כל בית ישראל, הינו האר"י הקדוש ותלמידיו. האר"י הגיע לצפת ושהה בה כשנתיים ימים עד שנסתלק לבית עולמו. הוא לימד קבוצת נבחרים את שיטתו המיוחדת בקבלה, ובזאת הרים את תפיסת האמונה בכלל ובתורת הנסתר בפרט למגדלי אור בגבהים שלא נודעו בעולם לפניו. תלמידו המיוחד של האר"י, ר' חיים ויטאל, אשר הגיע מאיטליה, זכה לחבר חיבור ובו הסברי תורת האר"י, בספרו נורא ההוד "עץ חיים".
גדולים אחרים שנתפרסמו באותם הימים הם: מהר"ם גלנאטי- מגדולי הפוסקים אשר נתפרסם בתשובותיו, ור' ישראל נג'ארה- משורר ששיריו מושרים בלילות שבת בבתי ישראל, אשר נתן גם ביטוי פיוטי לחכמת הנסתר.
אמנם תקופה זו היתה תקופת זוהר קצרה, אך בעלת חשיבות רבה. היא העלתה את צפת למעמד של אחת מארבעת ערי הקודש של ארץ ישראל, ועד היום נוהרים אלפים לצפת להתרפק על שרידי ימי הזוהר. בית הקברות של צפת מרכז בתוכו ובסביבתו תנאים, אמוראים וענקי רוח שאין דוגמא להם בשום מקום בארץ.
התקוה הגדולה להחיש את הגאולה נעצרה כאשר העם היהודי בתפוצות לא נענה לקריאה, ולא עלה בהמוניו אל הארץ. בדור הבא ירדה צפת מגדולתה, ובמשך מאות שנים היו זמנים שלחץ הפראים הערבים גרם לצמצום הישוב, לפעמים אפילו לפחות ממאה נפשות.
עדנה חדשה הגיעה לצפת לפני כמאתים שנה כאשר התפשטה תנועת החסידות באירופה. הקשר לתורת הסוד עם הציפיה לגאולה בארץ הביא לעליות גדולות של חסידים לארץ, ובמיוחד לעיר צפת. סמוך לכך נעשתה גם עליה של תלמידי הגר"א, שביניהם התפרסם ר' ישראל משקלוב, מחבר ספרים הקשורים למצוות הקשורות בארץ כגון: "פאת השולחן" ועוד.
אולם, בתקופה זו התרחשו פורעניות קשות שאיימו להכרית את הישוב היהודי מהעיר ומסביבתה. ראשית, שתי רעידות אדמה קשות, שהראשונה פגעה בחלק מהעיר, וזאת שלאחריה (לפני פחות מ-170 שנה) הרסה את העיר כולה. לפי אומדן זהיר ניתן להעריך את קורבנות הרעש בלמעלה מאלפיים הרוגים. ואם לא די בכך, אחרי שנה התרחש מרד הדרוזים שפרצו לעיר, שללו רכוש מהיהודים, וביצעו בצורה אכזרית שחיטות ואונס במשך שלושים ושלושה יום באין מפריע. בקושי רב הצליחו שרידי האמיצים, שהיו מסורים בכל לב ונפש לישוב הארץ, להמשיך ולחיות, להמשיך ולבנות. ר' ישראל משקלוב, שאיבד באותו הזמן את אשתו, בנותיו, חתניו ובניו, עבר מצפת לירושלים כיון שראה באסונות עונש על הזנחתה של ירושלים. שם בנה את הישוב האשכנזי הישן, שמאוחר יותר התחיל את הבסיס להתפתחותה של הארץ. מחלוצי הישוב הישן בירושלים, מצאצאי אנשי צפת, יצאו המייסדים של השכונות מחוץ לחומה, והמושבה הראשונה בארץ- פתח תקוה.
יהודי צפת היו הראשונים שחיפשו דרך לישוב חקלאי בסביבה, ועל ידם נתייסדה המושבה ראש פינה, מהמושבות הראשונות בארץ. בפרעות בשנת תרפ"ט נפגע הישוב היהודי בצפת, כאשר השכנים הערבים רצחו רבים מיהודי צפת ובזזו את בתי הכנסת, כל זאת לנוכח עיניהם הצופות של האנגלים. אולם, שלא כחברון, לא הסכימו יהודי צפת להתפנות והם נשארו במקום מחוזקים על ידי אנשי ההגנה, המתמידים בעקשנות על שמירת המקום.
בנסי ניסים זכה עם ישראל ובמלחמת השחרור יצאה העיר צפת אל האור, כאשר לנוכח תעוזת חיילי ישראל הצעירים ברחו כל אנשי הכנופיות ויחד איתם כל ערביי צפת, והשאירו את העיר כעיר יהודית נקיה מאויב.
כיום חוזרת צפת ובונה את עצמה לאור זכרונות העבר, כשמרוכזים בה חסידים ואנשי מעשה. מידי שנה בשנה, ביום ל"ג בעומר, נוהרים אליה מאות אלפים ומחדשים את זוהר העבר גם בהווה.



^ 1.ויקרא כה, כג
^ 2.מסכת קידושין דף כ ע"ב
^ 3.פרק א משנה ו- ז
^ 4.דברים לב, ח- ט
^ 5.בראשית יב, ז
^ 6.שם כו, ג
^ 7.שם כח, יג
^ 8.דברים לד, א- ב
^ 9.בראשית מט, יג
^ 10.שם יב, א
^ 11.שם כב, ב
^ 12.במדבר יג, כב
^ 13.בראשית מ, טו
^ 14.דברים כט, ט- י
^ 15.מסכת סוטה דף לב ע"א
^ 16.בראשית יג, יח
^ 17.שם כג, ב
^ 18.במדבר יג, כב
^ 19.מסכת בבא בתרא דף נח ע"א
^ 20.דברים יז, ח
^ 21.מסכת קידושין דף סט ע"א
^ 22. שמואל ב ה, ה
^ 23.בראשית נ, ה
^ 24.ע"פ מצוה ל
^ 25.שופטים כ, א
^ 26.שמואל א ג, כ
^ 27.פרק יט
^ 28.ז, כט; יא, כז
^ 29.א, יז
עוד בנושא שיר למעלות ארצנו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il