ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!
בית המדרש משפחה חברה ומדינה א"י נקנית ביסורים

הספד לאיטה ואפרים צור הי"ד

קומץ חשמונאים מול השקר היווני - אז והיום

דברים שנאמרו בלוויתם של איטה ואפרים צור הי"ד שנרצחו בפיגוע בדרך לבית אל. אם ברצון ה' שבכאלה יסורים נקנה את הארץ אנו מקבלים אותם באהבה. התרבות היוונית היתה חביבת התקשורת ולא היה מי שהעז לגלות את השקר, עד שבא מתתיהו. גם היום אנו זקוקים למנהיג אמיץ כזה שיסיר את המסווה מעל השקר הנקרא "הסכמי השלום".
מוקדש לעלוי נשמת
איטה ואפרים צור הי"ד
לחץ להקדשת שיעור זה
אנחנו נמצאים בימי החנוכה ואין מספידים בחנוכה, אבל היום אין זה אסון פרטי. זה אסון הנוגע לכל ישראל, וכל איש אשר לב יהודי מפעם בקרבו, בכל העולם כולו, שותף הוא לכאב, לעלבון ולצער על חילול ד', שנעשה ברצח הזה, של האשה היקרה איטה, והבן האהוב אפרים, ד' יקום דמם. הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשֻעים, כי מדי דברי בו זכֹר אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו, נאֻם ד'".

אבל אנחנו לא נישבר. "אנחנו" זה עם ישראל, "אנחנו" זה ציבור המתנחלים בכל הארץ, "אנחנו" זה תושבי בית-אל, וצוות הישיבה. אנחנו נוסיף להעמיק את האחיזה שלנו כאן, יותר ויותר. זו ארץ חיינו, ארץ החיים, ארץ אבותינו וכל תולדותיהם בכל הדורות, שהיו ושיהיו. יש לנו על מי להישען, - על אבינו שבשמים הנותן לנו כח. ואם כך עלה ברצונו יתברך שמו, שבייסורים כאלה נקנה ונבנה את ארץ-ישראל, אנחנו מקבלים אותם באהבה.

אנחנו יודעים שההתיישבות כאן, והנסיעות כאן, יש בהן סיכון מסויים, אבל זו הדרך, אין אחרת, לשוב אל ארץ חיינו, ארץ אבותינו. על-כן אנחנו כאן. וכאן ועכשיו! על-יד מיטות ההרוגים, אנו מכריזים ואומרים בדמעות, בכאב, אבל ביישוב-דעת מלא, כי נמשיך בעז"ה לבנות ולגדול, כפל וכפליים. "אנו" זה הצוות שיואל שותף מרכזי בו. איננו אנשי הצהרות, אנחנו אנשי מעשה. בע"ה נתגבר ונוסיף ונלך עוד ועוד, בדרך גאולתנו.

איטה זכרונה לברכה, השם יקום דמה, אשת בריתו של יואל שייבדל לחיים טובים, מהגרעין הראשון של מקימי בית-אל, השותפים לא רק בבניין יסודות היישוב והישיבה, אלא שותפים מן היסוד ועד הטפחות. זו מכה קשה בלב-לִבו של היישוב, בלב-לִבה של הישיבה, בלב-לִבו של "ערוץ 7". אבל כאמור, "וממנה יִוָשֵׁעַ", - מהמכה נשאב כוחות להוסיף חֵיילים בבנין התורה והארץ, לשם ד' יתברך שמו, הממית ומחיה, המכה והרופא.

היו זמנים שהידיים היו רפות, הברכיים כושלות, הלב נמס, והמוח כהה. כולם הרגישו שנסחפים במדרון לאסון ואין כח לעצור. האויבים רצו שנכתוב על קרן השור, שאין לנו חלק באלקי ישראל. והשופטים שפטו לפי משפטי העמים ללא כל אִזכור של חוקי תורת ישראל, והתרבות היוונית היתה חביבת התקשורת. הסיסמאות השטחיות של התרבות היוונית היו מבריקות, ולא היה מי שהעז לגלות את השקר. ואף-על-פי שבתוך הלב פנימה קיננה ההרגשה של אסון המתרגש לבוא, ושאנו מכניסים את עצמנו במו ידינו למלכודת איומה; שאנחנו בידינו מפוררים את עצמנו ומרסקים את כח עמידתנו, ואף-על-פי-כן לא היה הכח להתגבר. בלב פנימה לִפְנַי וְלִפְנִים, נשאר ניצוץ כמוס שלא כבה, אבל הוא היה מכוסה.
אלו שהזהירו מפני הסכנה, דבריהם לא נשמעו, הם היו כקול קורא במדבר, הם נחשבו לפנאטיים, משיחיים, חשׁוכים, פורעי חוק, קיצוניים-ימניים-דתיים. איש לא העז לסרב להשתחוות לאלילי יוון, עד שקם מתתיהו הזקן והסיר את המסווה מעל התרמית של השקר היווני, והציל את האומה.

גם היום אנחנו זקוקים למנהיג אמיץ, שיסיר את המסווה מעל השקר הנקרא "הסכמי שלום", ויִיגלה לעין כל, שכל המהלך הזה מוביל להתאבדות לאומית חס-ושלום, להתאבדות רוחנית. המהלך הזה קורע את העם!
הרי ברור לכל מי הוא הרוצח, מי הוא העומד - הישיר או העקיף, מאחורי הרצח, הלא זה ערפאת ימח-שמו עצמו, הוא האחראי, הוא הרוצח. שליחיו עושי רצונו הם הרוצחים. למה לתת בידם עוד עמדות כח? הלא העימות במוקדם או במאוחר יהיה! למה לחזק את האויב? אבל האוזנים ערלות, ואינן מסוגלות לשמוע את האמת הפנימית הפשוטה הזאת.

ואנחנו מתפללים לריבונו של עולם, שיאיר את עיני עם ישראל, ויציל אותנו מהצרה הזאת, וינחמנו בנחמת ציון ובבניין ירושלים. אמן.
עוד בנושא א"י נקנית ביסורים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il