- שבת ומועדים
- הלכות פורים
- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" (שמות פרק יז).
משה רבינו נלחם גם מלחמה רוחנית וגם מלחמה פיזית. כמו שעשו אסתר ומרדכי. גם מתפללים תפילות וגם נלחמים בשונאי ישראל ומכים אותם. כך עשה גם יעקב במלחמתו עם עשו הוא אדום הוא אבי עמלק. הכין את עצמו לדורון, תפילה ומלחמה.
למה לזכור את עמלק כשאיננו יודעים מי הוא?
כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (ה) שיש שלוש מצוות במחיית עמלק. "מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו". אך יש בעיה לזהות אותו שהתערבבו האומות כמו שכתב הרמב"ם עצמו: "כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם. ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם. וכן האדומים שבשדה אדום". (הלכות איסורי ביאה פרק יב כה) אם כן אין לנו היום עמלק למה יש הלכה לזכור את עמלק ולהכותו?
מסתבר שעמלק שונה מכל האומות הוא קיים עד היום ויש לו משמעות ולכן צריך לזוכרו. ולכן לגבי שבע אומות כתב הרמב"ם (בהלכה ד) "מצות עשה להחרים שבעה עממין וכו', וכבר אבד זכרם". אבל על עמלק לא כתב הרמב"ם שאבד זכרם. הוא רק התערבב אבל עדין בשנאתו ובאיבתו.
כתב על זה הרמב"ן: "כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו, וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא, ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו - ממנה נושע לעולם, כאשר אמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה, יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם. על כן התאמץ משה בדבר".
כל שונא לישראל בעצם – הוא עמלק
לימדונו חכמים כי כל אומה ששונאת את עם ישראל בעצם, הרי היא "עמלק". כך אומר המהר"ל על השבעים וחמש אלף שהרגו ישראל בימי מרדכי ואסתר (מהר"ל אור חדש עמוד רא). וכמו שאומר התרגום יונתן (אסתר ט ו) "ובשושן בירנתא קטלו יהודאין והובידו חמש מאה גוברין כולהון רופילין מדבית עמלק". כיצד ידעו מי הם? הרי הם היו חיים אחרי סנחריב שבלבל את האומות? אלא שראו מי שמתנהג כמו עמלק בשנאה תהומית לישראל בלי שום סיבה. והרגוהו.
על כן אומרת אסתר לאחשורוש במשתה היין השני, כשהוא שואל אותה מי הוא זה ואיזה הוא? היא אומרת לו "המן הרע הזה" וכי אם היתה אומרת "המן" הוא לא היה מבין? אלא מסביר הבא"ח (בספרו קרן ישועה על המגילה) שבכל דור ודור יש המן שלו. והיא מתכוונת להמן זה שעומד מולה. (כן כתב כי בכל שנה בחודש אדר חוזרת הארה בשמים של מחית עמלק. בי"ג אדר מתנוצצות הקליפות של המן, ובכל י"ג בתענית מבטלים כוחו. ובמצוות חג פורים מבטלים דבריו על "מפוזר ומפורד" - ועיין לבן יהוידע מגילה ז' וביומא כט.).
יש אומרים שבזכירת השואה יוצאים ידי חובת של זכירת עמלק
לפי זה יש שואלים האם בזכירת השואה יוצאים ידי חובת זכירת עמלק? וניתן לענות על פי הרמב"ן שמסתפק האם החובה היא רק קריאה בתורה או אפשר גם בזכירה אחרת, ואומר: "הנכון בעיני כי מצוות "זכור" היא ש"נספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו". לפי זה מי שלומד על השואה מעורר את איבתו ושנאתו ומקיים מצוות זכירת עמלק.
אמנם המשנה ברורה כותב כי עיקר המצווה היא לא רק להצטער ולכאוב אלא להגביר כוח להלחם בו. (משנ"ב תרפה טז ועיין שה"צ ולכן לא יוצאים ידי חובה בקריאת פרשת "ויבא עמלק" אלא בפרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" שבסופה כתוב לא תשכח. ומחה תמחה. אבל זכירה בלבד לא מספיקה.
מפקד המחזק את חייליו - מקיים מצוות "זכור"
מו"ר הרב שליט"א אומר כי מפקד שמעודד את חייליו להלחם עם שונאי ישראל שרוצים להשמידו כמו החיזבאללה או החמאס. האירנים או כל שונאים אחרים. הוא מקיים מצווה כמו שעשה שמואל הרמתי שעורר את החיילים להלחם בעמלק.
כך כתב הרמב"ם בספר המצות. (עשה קפט) "שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן. וכו' הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה. שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם והוא אמרו יתעלה (ש"א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים".
אלה ההולכים בדרכו של עמלק, המציבים מארבים לחיילי ישראל הם הם עמלק של הדור. אלה שבאים מאירן להלחם בנו אע"פ שלא נגענו בהם ולא הצקנו להם כלל רק מתוך שנאה לה' ולעמו באים להתאבד ולקפוץ למים הרותחים להתסיס את הלבנונים נגדנו הם כמו עמלק. המפקדים המעודדים את חיילי צהל לקראת המלחמה - הולכים בדרכו של שמואל הנביא שהסביר לשאול ולעם את הנמוקים למלחמה בעמלק.
שלושת סוגי עמלק
במדרש (אסתר רבה פרשה ז יג): מובא כי יש שלושה דרכי פעולה של עמלק והם רמוזים במדרש זה. "ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם. וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם. כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקיך! אמר לו: (משלי ג') "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". פתח השני ואמר: אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל". פתח השלישי ואמר (ישעיהו מ"ו): "ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט". כיון ששמע מרדכי כך - שחק, והיה שמח שמחה גדולה. אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר לו: על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות".
שואל הגר"א למה נאמרו למרדכי שלשה פסוקים שונים על ידיהם בסדר שכזה? ועונה שכל פסוק היה כנגד סוג אחד של מלחמת עמלק. והסבר דבריו כך הוא:
בפעם הראשונה בא עמלק על ישראל כשהיו בדרך בצאתם ממצרים אחרי שפרעה וחילו טבעו בים. בשעה שהיו רחוקים מארץ ישראל ובשעה שכל העמים פוחדים מהם, הם היו בשאננות, ברפידים ולא חששו מפני שום אויב. בפתע פתאום בא עליהם עמלק. על זה נאמר הפסוק הראשון "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". ואע"פ שבא פתאום הקב"ה הציל אותם.
בפעם השניה בא עמלק בתחפושת. הוא היה יותר מתוחכם. בא בשקר וברמאות. "ויבא הכנעני מלך ערד" כנעני זה היה עמלקי מחופש. הוא התחפש לכנעני בזה ששינה את לשונו ודבר בשפת כנען. (רש"י במדבר כ"א) וכל זאת כדי לבלבל את תפילתם של ישראל. על מלחמה זו נאמר הפסוק השני "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל". גם אם תשנו את "דבריכם" ושפתכם, - עמנו אל. ודרך רמאות זו מוכרת לנו היטב מפעולתם של שונאי ישראל עד היום.
בפעם השלישית בא עמלק בימיו של מרדכי. עמלק-המן בא בטענה שאין לחשוש מאלקי ישראל. (אסתר רבה פרשה ז יב) "ישנו עם אחד" - אותו שנאמר בו (דברים ו') "ה' אחד" - ישן לו מעמו". אלוקיהם של אלו אינו כמו שהיה פעם, הוא חלש! הוא עייף! הוא זקן! הוא ישן!!" כנגד טענה זו שהשמיע המן באזני המלך בא התינוק השלישי ואומר למרדכי: "ועד זקנה אני הוא. ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט". והסבר זה הוא הסבר חשוב מאוד לדורנו. לדעת מי הם העמלק ומה יש בפיהם.
נס פורים שהיה בדורנו
אחד הניסים המדהימים שקרה בימינו בפורים מתברר בתקופה הזו כשנפתחים הארכיונים החסויים ברוסיה. הסיפור הוא על הרדיפה של היהודים ברוסיה אחרי בשנת תשי"ג, כשרוסיה הייתה בשיא עוצמתה. וחיו בה כשלושה מליון יהודים, רובם הגדול לא זכר את יהדותו בעקבות החינוך הסובייטי הדורסני שהגלה לסיביר כל מי ששמר שבת, כשרות או כל סממן יהודי אחר. הם התערו במהפכה הקומוניסטית ולפעמים אף הובילו אותה.
סטלין היה באותם ימים בשיא כוחו. הוא היה באמצע מסע הטיהורים הגדול ויזם "משפטי ראווה" מתוקשרים היטב כנגד היהודים. הראשון שנפגע היה רודולף סלנסקי ממנהיגי צ'כסלובקיה שהואשם בבגידה והוצא להורג תוך כדי איזכור חוזר ונשנה של יהדותו. מיד אח"כ, במשפט מתוקשר היטב, הואשמו שלושה עשר מנהיגים יהודים, סופרים ומשוררים מובילים. גם הם הוצאו להורג בלילה אחד במרתפי כלא לוביאנקה. אחרי מותו של סטאלין התברר כי הראיות היו שקריות והמשפטים מבויימים, אך את ההרוגים אי אפשר היה להחיות וגם השנאה כבר פיעפעה באויר. באותו לילה 13 אוגוסט 1952, נתלו בסטאלנו עשרה "חבלני הנדסה" יהודים שהואשמו בחתרנות ובבגידה. גם הם במשפט מתוקשר היטב שליבה את פרץ האנטישמיות.
"משפט הרופאים" היה אמור להיות השיא. בהודעה רשמית נמסר כי נתגלה "קשר" של היהדות העולמית באמצעות הג'וינט. תשעה רופאים יהודים ובראשם פרופסור ווספי זממו להרוג חמישה מרשלים בצבא, להרעיל את מנהיגי ברית המועצות ובראשם סטלין בכבודו ובעצמו. לפי כתב האישום הם הספיקו להרעיל למוות שני מפקדי צבא בכירים, גיבורי ברית המועצות.
העיתונים וכלי התקשורות התגייסו למערכה נגד היהודים אויבי העם. בכל מקומות העבודה נערכו אסיפות הסברה שבהם הוזהר הציבור מפני מחבלים-נוספים-שמתחזים-לרופאים. אלפי יהודים פוטרו מכל מכוני המדע, האוניברסיטאות והמרכזים הרפואיים. אוירה של ערב פוגרום.
העיתונאים הבכירים הוסיפו את שלהם. הם דרשו במפגיע לגרש את היהודים, היסוד החתרני והמסוכן. התאריך היה ידוע, יום פתיחת המשפט. הרוחות השתלהבו, עשר שנים אחרי השואה שוב היהודים הסתגרו בביתם מפחד הלא נודע.
חוקרים שנברו במסמכי הק.ג.ב למדו כי באותם ימים הוכנו בהוראת סטלין אמצעי תחבורה נרחבים להסעת היהודים. התוכנית הייתה לסייע בעקיפים להתהוות פוגרמים רצחניים בכל רחבי ברית המועצות. כשיתעורר רעש בעולם. תציל המדינה את הנשארים באמצעות הגלייתם לסיביר ולקאזחסטאן תוך כדי ביזת רכושם. הפורעים יוכלו להמשיך ולכלות את חמתם בשיירות הארוכות של היהודים המוכים והמושפלים. בסופה של התוכנית שליש ממה שנותר מעם ישראל אחרי השואה אמור היה להיות בפרעות ובסכנת חיים מוחשית.
מה קטע את התוכנית הזדונית של איש כל יכול זה, שאנדרטאות שלו פיארו את כל רוסיה?
פורים! ביום פורים תשי"ג (1953) איבד סטלין, איש הפלדה, את הכרתו. יומיים אחר כך נמסר כי כנראה באותו יום "שמש העמים כבתה" - קברניט תנועת השלום העולמית. נושא דגל השלום ועצמאות העמים - הלך לעולמו. (מתוך "על המשמר" - בטאון מפ"ם). פחות מחודש אחר כך טוהר שמם של הרופאים ששוחררו לביתם. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
מהלכות קריאת זכור
מצוות מחיית עמלק ב"זכירה" בדיבור או בשמיעה - לא רק במחשבה בלבד - המילה "זכור" עלולה להטעות ולחשוב ששדי בקריאה בעיניים בלבד. הרי כך אדם זוכר. אולי אפילו במחשבה גרידא. ובאמת הלכה היא שצריך להזכיר בפיו. או שהוא שומע את החזן שקורא בפיו. ששומע כקורא. אבל כשאדם קורא או שומע קלטות הוא לא קיים מצוות "זכור". ובגמרא: (מגילה יח.) "דלמא "עיון" בעלמא! - לא סלקא דעתך, דתניא: (דברים כ"ה) "זכור, יכול בלב? כשהוא אומר 'לא תשכח' - הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור'? - בפה".
עדיף קריאה במנין - התוספות במסכת מגילה (דף יז:) כותבים ש"קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן, לבד מפרשת "זכור" דהוי דאורייתא". וכן כתב הרא"ש על המעשה המופיע בגמרא (ברכות דף מז:): "מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה,, והיכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: כל המשחרר עבדו עובר בעשה? שנאמר: (ויקרא כה) "לעלם בהם תעבדו"! - לדבר מצוה שאני! - מצוה הבאה בעבירה היא? - מצוה דרבים שאני". מקשה הרא"ש איך שיחררו להשלים למנין עשרה? הרי חיוב זה הוא רק מדרבנן? וענה הרא"ש שצריך לומר כי רבי אליעזר שיחרר את עבדו בשבת פרשת זכור שחיוב הקריאה בעשרה הוא מדאוריתא. ולא היו עשרה ועל כן היה הדבר מותר לו.
לפי ספר החינוך (תרג) בכל שבת משבתות השנה שיקראו בה "זכור" יקיימו את המצוה של "זכור, כיון שהתורה ציוותה לזכור. וקבעוה לחכמים לפני פורים כדי לזוכרו לפני עשית הפורים. "והנה בכל מקומות ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות והנה הם יוצאים בכך מצוה זו". אמנם כבר הזכרנו קודם את דברי המשנה ברורה שדווקא הקריאה היא ב"זכור" שיש בו ציווי של מלחמה, ולא בכל סיפור על עמלק שעושה חלק מהעניין.
בשולחן ערוך (תרפה) "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא, לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא. הגה: ואם אי אפשר להם לבא, מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם"
לקרוא זכור "בנגינתם ובטעמם" - סיום דברי הרמ"א הוא שצריך להקפיד לקרוא את פרשת זכור בנגינה ובטעמים. אפילו אם קוראים את פרשת זכור ביחיד. ולמה החשיבות של הטעמים כל כך גדולה בפרשת זכור?
מו"ר הרב שליט"א הסביר כי זה נועד שלא יארע לנו מה שקרה ליואב שר הצבא שהרג רק את הזכרים במלחמת עמלק שהייתה לו עם אדום. כי כך לימדו רבו שנאמר "מחה תמחה את זָכָר עמלק". והוא כמובן טעות. ובגמרא שם מספור שיואב הלך אל המורה שלו ותבע אותו בתוקף על כך שהלימוד המוטעה שלו גרם לכך שהוא וכל ישראל לא קימו את מצות מחית עמלק כמו שצריך. ועליו נאמר ארור עושה מלאכת ה' רמיה.
מהלכות פורים
פורים בשמחה - ובבגדים נאים
הילדים נוהגים בימים אלו להתחפש לשמחת פורים. אבל באמת החג הזה הוא לא חג של ילדים. גם המבוגרים צריכים ללבוש בגדי חג בימי הפורים. להראות את חשיבות הנס ולפרסומי דניסא. להראות כמה המצוה יקרה וחביבה לנו!
חיוב זה הוא גם על הגברים וגם על הנשים. גאון עוזנו ותפארתנו רבי יוסף חיים זיע"א כתב בספרו עטרת תפארת (אות כ"ו). "בראש חודש וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חול. גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחינה שלהם למעלה".
איסור מלאכה בפורים – מלבד במקרים חריגים
חלק מהכבוד של פורים הוא לא לעשות בו מלאכה. אלא במקרים מיוחדים של דבר האבד במיוחד. מספרים על הרה"ג צדקה חוצין זצוק"ל שכשהגיע לירושלים התאמץ לבנות בית כנסת שמתפללים עם הנץ החמה בבוקר. ובמנחה סמוך כחצי שעה לפני השקיעה. וקרא שמו "שמש צדקה". וברוך ה' היום רבים הולכים בדרכו ומקפידים במצוה יקרה זו.
ובתקופה ההיא הייתה "גזירת הקפאה" שיהודים לא יוכלו לבנות בתים בארץ ישראל. רק גויים. והאנגלים היו מקפידים על החוק הזה יותר מכל דבר. גם הערבים היו מסייעים להם כי ידעו שבנין של יהודים בארץ ישראל מקדם את הגאולה של ישראל.
ביום פורים אחר חצות היום שכר הרב פועלים לבנות את בית הכנסת ולהעמידו על תילו מהמסד ועד הטפחות. הוא חשב ובצדק כי האנגלים לא יפריעו לו באותו יום אם היהודים שותים משקאות חריפים בפורים, גם להם יש היתר לשתות, והם היו מקיימים את מצוות השתיה של היהודים בהידור רב. וכך הווה. הוא בנה תיבה ויצק הגג ביום אחד כדי שלא יהרסו. והצליח. וכששאלוהו כיצד הספיק ביום אחד ענה שהמלאכים עזרו לו, ועזבוהו.
וכל זה הותר לו רק בגלל ישוב ארץ ישראל. כמו שעשו בישובים רבים בשבת לפני גזירת ההקפאה שהביאו פועלים ערבים וייצקו יסודות לבנינים. וכשבאו הפקחים וראו את היסודות ביום ראשון. היו נאלצים להתיר להם להמשיך לבנות גם בתקופת ההקפאה. והותר להם לבנות ביום שבת על ידי נכרים כי למען ישוב ארץ ישראל הותרה אמירה לנכרי בשבת.
אשה חייבת בקריאת מגילה
חיוב אשה בקריאת מגילה הוא בגלל שעיקר הנס נעשה על ידיה אשה. ודבר זה מטיל חובה מיוחדת על הגברים להשתדל בעבור נשותיהן שתשמענה מגילה וכך כתוב בירושלמי: רבי יהושע היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא בפניהם. רב יונא אבי דרבי מנחם היה מתכווין לקרותא בפני נשים שבביתו (עיין תוס' ערכין גק' וכה"ח ס"ק ג'). וכ"כ הבא"ח "כל אדם אע"פ שקרא המגילה בבית הכנסת, יקראנה בביתו בשביל אשתו שלא שמעה בבית הכנסת ובשביל הבתולות ושאר נשים".
ולפעמים אשה באה לבית הכנסת ובגלל הילדים שטיפלה בהם בקריאה - לא שמעה כל המגילה. ולפעמים בגלל ריחוק עזרת הנשים לא שמעה כל צרכה וחייב הבעל לקרוא בשבילה או להשתדל בעבורה שתוכל לשמוע מגילה.
והטוב ביותר שיעשו שני מנינים בכל בית כנסת, הראשון עשרים דקות אחרי שקיעה. והשני לגברים העובדים, וגם לנשים. ובדרך כלל במנין זה אין הרבה ילדים המפריעים לשמיעה והזמן יהא כשעתיים אחרי השקיעה.
קריאת מגילה כשלא יודעים טעמים
אם בעל קורא לאשתו ישתדל לקוראה בטעמים אפילו אם הוא לא יודע את כולם, ובלבד שלא יקרא במנגינה של צער. מספרים על אחד שהיה רגיל בחזנים טובים ושמע פעם מקרא מגילה מחזן שאינו יודע בטיב טעמים ואמר "הסיפור של שנה שעברה היה יותר יפה". בפעם שעברה שמעתי בקריאה את כל מדרשי חז"ל בתוך קריאת המגילה.
אמנם אם אדם לא יודע לקרוא בטעמים – הוא יכול לקרוא בלי טעמים ובלבד שלא ישנה את המשמעות. בכל מקרה הניקוד חייב לקרוא נכון. כי אם יקרא "המלך מהודו ועד כוש" במקום "המולך" (אע"פ שנכתב אותו דבר) הרי שינה את המשמעות ואינו בסדר.
ובמקרה זה טוב שיניח ספר עם טעמים ליד המגילה ויסתכל בו מידי פעם ויקרא מתוך המגילה. אבל המניחים נילון שקוף על המגילה עם ציור הטעמים לא טוב עושים שזה כאילו הטעמים בתוך המגילה.
שני סומכים לקורא בקריאת מגילה
כתוב על משה רבנו שכשהתפלל במלחמת עמלק עמדו לידו אהרן וחור ותמכו את ידיו בתפילה. בקריאת המגילה יש בה ממצוות מחית עמלק. על כן ראוי שיעמדו ליד החזן שני תומכים כנגד אהרון וחור לסייע לו בעת שקורא את המגילה. וכשאדם קורא לאשתו או אם אין מקום ליד החזן הקורא - יאמר החזן לשנים אחרים, אפילו שיושבים, שיתכוונו להיות מסייעים - כאילו עומדים לידו.
להשתדל לקרוא מגילה בציבור ולפחות במנין
כתוב בגמרא (מגילה ג' ע"א) "דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה. ומה עבודה שהיא חמורה - מבטלינן, תלמוד תורה - לא כל שכן?". יש שואלין הרי גם מגילה היא תורה? מאי מבטלין? (עיין הרש"ש שם)
ועל פי הפשט התרוץ הוא כי בישיבת רבינו הקדוש היו לומדים כל הזמן. ובפורים היו אומרים לו אל תקרא מגילה בבית המדרש הקטן שלך אלא במקום אחר כי "ברוב עם הדרת מלך". וכן היו אומרים לכהנים בבית המקדש. וזה גורם ביטול תורה וביטול עבודה ואעפ"כ כך הלכה.
יש בגמרא מחלוקת אם אדם אין לו מנין ביום פורים האם יקרא מגילה ביחיד או רק בעשרה? (מגילה דף ה' ע"א). כתוב בשו"ע (סימן תרצ סעיף יח): "מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה, ואם אי אפשר בעשרה קורים אותם ביחיד".
ומוסיף הרמ"א וכותב: ואם קראו אותם בציבור, ואיזה יחיד לא שמעה, יוכל לקרות אפילו לכתחלה ביחיד, הואיל וקורין אותם באותה העיר בעשרה; וכשהיחיד קורא אותה בזמנה, צריך לברך עליה. ומביא בשדי חמד שהיה חכם אחד שהיה קורא ביחיד מגילה בגלל הרעש, והקשו עליו משו"ע זה, הרי לכתחילה צריך עשרה?. ותרצו בשבילו שהיה גר סמוך לבית הכנסת ושמע מהחלון קריאה ברבים. חשוב (עיין שם שד"ח מערכת פורים אות ד')
ומספרים על הגאון מוילנא שהיה מקפיד מאוד לקיים דברי השו"ע. וציווה לתלמידיו שיעלו לארץ ויקיימו דברי השו"ע שהוא מרא דארעא דישראל. ופעם אחת היה הגאון בגלות מביתו, ורצה לשמוע מגילה בציבור אך כשבא לבית הכנסת ראה אותם בחצי המגילה ורצה לקיים דברי השו"ע לכתחילה בעשרה. יצא לחוץ וראה בחורים יושבי על ברזלים. וביקש מהם שיבואו איתו לשמוע מגילה בעשרה. ושילם להם והסכימו. התחיל לקרוא ויצאו כולם ורק בגמר הקריאה ראה שהוא לבדו. מספרים שכשיצא אמר להם "מחול לכם" קחו כדמי פורים. כי לא רצה שיענשו מאחר והוא שלם להם כדי שישארו עד הסוף.
אם לא שמע חלק מהמגילה שקורא הש"ץ – יקרא ממגילה מודפסת
פסק בשולחן ערוך בסימן תרצ סעיף ג: "צריך לקרותה כולה, ומתוך הכתב; ואם קראה על פה - לא יצא. וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה, אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה. וחידש הרמ"א: "אבל אם השמיט תחלתה או סופה, אפי' מעוטה, לא יצא; ואפי' באמצעה דוקא דלא השמיט ענין שלם.
לפי זה אם אדם לא שמע חלק מהקריאה בגלל רעש של הילדים. יכול לקרוא חלק מהמגילה במגילה המודפסת שלפניו. ובלבד שלא יהיה קטע גדול. שלא יהיה "ענין שלם". ומצוי הענין בקריאת עשרת בני המן. כי מי שלא שמע חלק מהקריאה מהחזן בגלל הרעש יכול לקרוא ממגילה מודפסת כי זה רק חלק מהמגילה בע"פ.
לפי האמור לעיל מי שלא שמע קריאת עשרת בני המן מהחזן, לפי הרמ"א לא יכול לקרוא ממגילה מודפסת כי זה "ענין שלם". אמנם יש חולקים ומתירים כי הם אומרים שמה שנאמר ברמ"א "ענין שלם" זה רק בכתיבת המגילה לא בקריאתה.
משלוח מנות ומתנות לאביונים
מה טעם משלוח מנות?
מו"ר הרב שליט"א הביא מחלוקת יסודית בענין המטרה של המשלוח מנות והנגזרות ההלכתיות מזה.
א] מהר"ש הלוי אלקבץ זצוק"ל - להרבות אהבה ואחוה. - המטרה במשלוח מנות היא להרבות אהבה ואחוה בין היהודים שהיו "עם מפורד ומפוזר". וזהו צוווי אסתר "לך כנוס את כל היהודים!" וכן "איש לרעהו".
ב] בעל תרומת הדשן - שיהיה לכולם אוכל בסעודת פורים . - מטרת המשלוח מנות היא לתת לאנשים אוכל שיהיה להם לאכול בסעודת פורים. ולכן כתב (חלק א קיא) שבני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים לא יוצאים ידי חובה בכך. "דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא". יש משמעות הלכתית רבה למחלוקת בינהם.
האם טוב לשלוח במשלוח מנות סוכריות או לשלוח מאכל. לדעה השניה עדיף לשלוח מיני מאכל. (אם השני סומך על הכשרות שלך!!). וכפסק הרמב"ם ושו"ע לשלוח שני מיני אוכלים כמו בשר וכו'. וכתב כה"ח משם הכנה"ג שלהלכה מועיל מיני מתיקה.
א. האם אדם יכול לשלוח אוכל לא מבושל שעה קלה לפי שקיעת החמה של יום פורים לשיטה הראשונה יצא ידי חובה, כי יש בזה אהבה ואחוה. לשיטה השניה לא יצא. כמו כן אם שלח לו בשר לא מוכשר והוא חייב להכשירו, למולחו ולבשלו ויעבור הפורים עד שיתבשל (ועיין בכלל אם אוכל לא מבושל נקרא מנה - מג"א תרצ"ה ס"ק י"א ולמש"ב ולכה"ח)
ב. אם אדם הביא מנות אחרי הצהרים בשעה סבירה אך בעל הבית היה ישן או שיכור ולא ראה את המנות עד הלילה. לשיטה הראשונה - יצא. ולשניה - לא יצא.
ג. מי ששלח מנות עם שליח ועליו פתק מי השולח ונפל הפתק, ושכח השליח מי הוא המשלח, לשיטה של אוכל - הרי יש אוכל. לשיטה של קירוב לבבות - אין כאן קירוב כי לא יודע מי השולח.
ד. אם ראה המקבל שנשלח לו מנות וראה המקבל את המנות ביד השליח ונפל המשלח עם המנות במדרגות ואבדו המנות, לפי סברה א' יצא ידי חובה. כי המשלח התכוון לשלוח והרי יש פה קירוב לבבות. אבל לסברה השניה שיהיה למקבל אוכל בפורים - לא יצא וצריך לשלוח שנית.
ה. אם שלח אוכל והמקבל אכלו ונהנה בו ושמח ואחר כך התברר כאוכל טרף. לדעה שצריך קירוב לבבות הרי יש פה כעס, וצריך לפייסו ולשלוח שנית. לדעה שצריך שיהיה לחברו אוכל בסעודה הרי היה לו ויצא ידי חובה. (עיין רמב"ם טוען ונטען פרק יב הלכה יב וראב"ד שם. ועיין לשו"ע סי' קמ"א סע' א' לענין ערלה מחלוקת מר"ן ומורם. וכן עיין לשו"ע סי' רל"ד אם אדם קנה בשר ויצא טרף.)
ו. אם שולח בגדים, צעצועים יש קירוב דעת אבל אין בזה סיוע לסעודת פורים. וכן הדין אם שלח לו צ'ק במקום משלוח מנות. שלא יכול להשתמש בו עד למחרת לקנות אוכל אחרי פורים.
ז. אם האדם או שליחו הביא מנות והמקבל אמר לא רוצה לקבל, והשליח שם את המנות בבית המקבל בכל כורחו (נתינה בע"כ הוי נתינה או לא - גיטין ע"ד. עיין בתול"ש סי' קצ"ב).
ח. אם המקבל אכל או טעם בשר והוא עדיין רעב ונשלח לו מאכל חלבי שרק אחרי הפורים יכול לאוכלו האם יצא יד"ח שהרי אהבה יש כאן, אך אוכל אין כאן.
ט. כתב במג"א (סי' תרצ"ד ס"ק א') "וכתוב במאור דלא יתן מנות קודם פורים – שמא יאכלו אותם קודם פורים". והסתפק הבא"ח (בתול"ש סי' קפ"ח) אם אדם שלח מנות לפני פורים והגיעו המנות לחברו ביום פורים. האם הולכים בזה אחר השולח ולא יצא ידי חובה או הולכין לפי המקבל שקבל בפורים ויצא המשלח ידי חובה? והביא הבא"ח את המחלוקת בין תרומת הדשן ומנות הלוי, והביא למסקנא שדעת הרמ"א כמו מנות הלוי כי העיקר הוא קירוב הלבבות הנעשה בעת שאדם שולח וע"כ החובה ביום החיוב. ולמעשה אם אדם יוצא למילואים לפני פורים ולא יכול לתת לרעהו מנות או מתנות לאביונים בפורים. יתן לחבירו מנות לפני פורים ויאמר לו מפורשות שמה שאני נותן זה יהא אצלך פקדון ותזכה בו לעצמך כמשלוח מנות או אם מתנות לאביונים לעני - ביום פורים בבקר לאחר קריאת המגילה.
למעשה אנו שולחים מנות גם שמקרבות לבבות וגם שיכולות להיות לסעודה.
מתנות לאביונים
מתנות לאביונים – מחיר סעודה או יותר
יש אומרים שכדי לקיים מצוות "מתנות לאביונים" די שיתן פרוטה אחת או שנים. (משנה ברורה בשם הריטב"א) אך כתב הבא"ח (תצוה טו) שחייב כל אדם ליתן שתי מתנות לשני עניים לפחות, וכל המרבה ברוך יהיה, והשיעור הוא אם נותן אוכל צריך שיהיה בו ג' ביצים" דהיינו מאה ושמונים גרם לחם בערך ואם נותן כסף יתן סכום שאפשר לקנות בו לחם בכמות כזאת. ופעם אחת אמר לי עני אחד בשעת הדרשה שאי אפשר לאכול לחם יבש בלי מלח או משהו ללפת את הפת. ועל כן אני אומר תמיד שיתנו לפחות מחיר מנה פלאפל. אך עיקר החיוב כדלעיל.
וכתב הרמב"ם ש"מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודה ובמשלוח מנות איש לרעהו". ויחשב כל אדם כמה כסף הוא משקיע בסעודתו ובמשלוח מנות לחבריו ויותר מזה יתן מתנות לעניים (עיין מש"ב שם ס"ק א' וכה"ח שם ס"ק ז' משם הריטב"א ומה שהביא משם "זרע יעקב" המובא במחב"ר שם).
משלוח מנות ומתנות לאביונים בכסף
אע"פ שמתנות לאביונים אפשר לקיים בכסף, אי אפשר לקיים בזה משלוח מנות ולכן קראם הפסוק "מנות" ולא "מתנות". ולכן אם רואה ילד עני צעצוע ביד חבירו ובוכה והרואהו נותן לו צעצוע מתנה הרי קיים בזה מצוות מתנות לאביונים אך לא משלוח מנות. אבל אם רואה בן של עשיר שרוצה את האופנים שיש לחבירו ונותן לו, אין כאן משלוח מנות ולא מתנות לאביונים.
שינוי יעוד של "מתנות לאביונים"
הגמרא במסכת בבא מציעא (דף ע"ח ע"א וע"ב) מלמדת שאסור לשנות מדעת הנותן. מי ששוכר חמור ללכת בבקעה לא יכול להוליכו בהר, לשנות מדעת בעל הבית ששכר ממנו את החמור מכאן לומדת הגמרא בענין מגבית שעשו בפורים לצורך העניים שאסור לגבאים לשנות את יעוד הכסף ולהעבירו לדברים אחרים. כי מעות שגובין הגבאים מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים - יתנו הכל לעניים. ולא יאמרו יש להם מספיק לעניים לצורך הסעודה ויקחו את היתר לצדקה אחרת.
יש מחלוקת בגמרא האם העני עצמו יכול לקחת ממעות אלו ולקנות רצועה לסנדלו או שהוא חייב להשתמש בהם דווקא לסעודת פורים. הטור כתב שאסור לעני לשנות כמו שאמר רבי מאיר משם רבי עקיבא והלכה כמו ר"ע מחבירו, וכן פסק הטור סי' תרצ"ד "ואין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים". הב"י כתב שהעני עצמו יכול לשנות וכן נפסק בשו"ע סי' תרצ"ד סע' ב' שהוסיף הרמ"א שם "ודוקא הגבאים" ומר"ן כתב "אבל העני יכל לעשות בו מה שירצה". ועיין שם לגאון ס"ק ד' וס"ק ה'.
והסביר מו"ר הרב שליט"א שכל המחלוקת היא רק על מגבית מיוחדת לסעודת פורים. אבל אם עני קיבל "מתנות לאביונים" הוא יכול לעשות בהם כל מה שירצה, אין להגביל אותו ואין קשר בין מתנות לאביונים לבין סעודת פורים.
מגילת אסתר מגילה ועל ימינו
מה הרגיז את המן?
כתב בעל הבא"ח (במשל שנדפס במשל ונמשל כ"א) מעשה במלך שעבדיו מצאו יהלום גודל שאין שני לו ביופי והביאוהו למלך. שיבץ המלך את היהלום בכתרו ושמח בו ביותר. שמע אחד הגנבים במדינה את המעשה והחליט לגנוב את היהלום. תכנן תוכניות, התגנב לארמון המלכות בחושך ועבר כמה שומרים שאם היו מרגישים בו היו הורגים אותו מיד, נכנס בסכנת נפשות והגיע אל הכתר. גנב את היהלום, החביאו בבגדיו כי ידע שאם הוא נתפס עם היהלום - אחת דתו להמית. יצא הגנב מהארמון בשלום כשהוא נושם לרווחה ובהגיעו לפינה צדדית הוציא לרגע את היהלום להתבונן בו ולהנות מיופיו. בדיוק באותו רגע עבר במקום שונאו הגדול של הגנב חטף את היהלום מידו וברח כל עוד רוחו בו. הגנב הראשון כמובן לא יכול להתלונן במשטרה, לכן רץ אחרי שונאו אך לא הגיעו. בא הגנב לביתו בכעסו בכאב גדול ולא נרגע. אמרה לו אשתו: למה הכאב הגדול? לא כל פעם מצליחים! ואם הפסדת הרי לא את יגיעך אבדת?. אמר לה הגנב: סיכנתי את חיי! הייתי קרוב למוות נורא! הצלחתי לגנוב את היפה שביהלומים של המלך! ואת כל זה לקח שונאי הגדול בלי עמל. אם הייתי מאבד את היהלום בים לא היה כואב לי כמו העובדה ששונאי מרויח מזה שסיכנתי את חיי.
כך המן. סיכן את חייו ונכנס לארמון אחשורוש בשעה מסוכנת ביותר, בשעת בוקר, כשהמלך אולי עוד לא קם. בודאי לא התרחץ ולא התארגן. ביודעו שכל אשר יבוא אל חצר המלך הפנימית - אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב והוא המן מסתכן ונכנס בשעת בוקר מוקדמת אל המלך ומבקש "סוס אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות בראשו" - סכנה!! (במיוחד כשהמלך נזכר בחלום על המן רוצה כתר מלכות, סוס ולבוש של המלך וחרה אפו). וכל זה בשביל להנות מכבוד מלכות שעה אחת. כל הסכנה הזו כדאית להמן אם היה נהנה ממנה. לבסוף לא רק שבקשתו לא נענתה אלא שמהסתכנותו נהנה האויב הגדול שלו - מרדכי והוא יעשה את כל הכבוד שחשב לעצמו.
דו"ח גולדסטון ומגילת אסתר
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ריח סעיף ט) "יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה - לא אינו חייב לברך. ויש חולק. וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות". ומקשה האבודרהם. איך מברכים על נס חג הפורים בא"ה אמ"ה שעשה נסים לאבותינו וכו' הרי זה היה מנהג העולם? כך דרכה של פוליטיקה שאשת המלך מסובבת את דעתו.
ותירץ שהעובדה שאחשורוש הלך נגד החוק למען עם ישראל זה חידוש. כי הרבה פעמים עוברים על החוק בשביל עצמם אבל כשמדובר בהצלת יהודים מדקדקים איתם על החוק בכל חומרת הדין. ופה שינו את החוק וזה נס גדול.
עוד תירץ כי כשקוראים היטב את המגילה רואים שאחשורוש נתן התר ליהודים להלחם ולעמוד על נפשם. זאת אומרת שבתחילה היתה גזירה שהגויים יוכלו להתקיף ולהרוג יהודים, וליהודים לא תהיה אפשרות להתגונן ולהגן על עצמם. הנס היה אחרי תלית המן "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם". וזה חידוש גדול שמותר ליהודים להתגונן. זה יוצא ממנהגו של עולם ועל זה עושים את פורים.
יש אומרים שהחידוש היה בכך שהיהודים לא ריחמו על אויביהם. שהרי המן שראה כי כלתה אליו הרעה בבית המשתה הוא הולך להפיל את עצמו לפני אסתר שתרחם עליו. השכל הפשוט אומר שכשהוא בסכנה של חיים והולך לאבד את הכל הוא ינצל את זמנו להציל את עצמו. המפלט ההגיוני ביותר שלו הוא המלך שהיה חבר שלו לפני שלושה ימיים וביחד תכננו להשמיד את כל היהודים. למה הוא הולך לבקש רחמים מאסתר שאת עמה הוא רוצה להרוג?
אלא שידע המן כי היהודים הם רחמנים, לפעמים עד כדי טיפשות. הם מרחמים על אויביהם. אפילו כשזה מסכן את חייהם. לכן הוא ביקש רחמים מאסתר ולא מאחשורוש. הנס הגדול היה שאסתר לא ריחמה עליו ותלו אותו על עץ גבוה חמישים אמה. ולא עוד אלה שהיא ביקשה מהמלך אפשרות להשמיד את אויבי ישראל גם ביום השני. ויהי רצון שנזכה לראות את ניסי מגילת אסתר גם בימינו, להשמיד את כל אויבינו ולהעלות קרן ישראל. אמן.
מצוות השמחה והחסד
פרק טז
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה
הרב שמואל אליהו | אדר ב תשע"ד
וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
תצווה - הלכות פורים שחל במוצאי-שבת
הרב שמואל אליהו | אדר התשע"ג
הנחיות לסעודת פורים בערב שבת
רבנים שונים | אדר ב תשפ"ב
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
תורת האר"י הקדוש – תורה של גאולה
מתוך הילולת האר"י בבית בכנסת אבוהב בצפת תשע"ו
ה' אב תשע"ו
משנכנס אדר מרבים בשמחה - משמעות הלכתית
ב אדר תשפ"ג
תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
ט' אב תשע"ז
ספירה לגאולה
קדושים תשע"ו
כ"ד ניסן תשע"ו
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה הייעוד של תורת הבנים?
סודה של ברכה
איך מתכוננים לקבלת התורה?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לבדוק את החמץ שבלב
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
החיבור הרוחני של פסח ושבועות