ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ד' בְּשֵם בְּצַלְאֵל... [כא, א].
ואמרו חז"ל: "מכאן שאין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור" [ברכות, נה.].
"בצלאל נחשב לפרנס, שהוא מנהיג, אע"פ שלא הייתה עבודתו (אלא) רק במעשה המשכן וכליו. אמנם יען כי תמונת המשכן וכל כליו, וכן הציורים הפרטיים שהיו נעשים מעשה מלאכת מחשבת, מיד ד' הייתה זאת שהציורים הללו יעשו רושם על נפשותיהן של ישראל, לתורה ולתעודה וליראת ד', והציורים יש בהם הרבה מכישרון רוח המצייר האמיתי, וכפי התרוממות נפשו למידות קדושות ונעלות ולשכל טהור וטוב ברוח ד', כן יפעלו יותר ציוריו להשכיל ולהיטיב, על כן אף שאסור לנו להרבות בציורים של מעשה חרשים כדי להקים על ידם מערכות של מוסר, כי מעיין המוסר והאורה לנו היא תורת ד' הטהורה הכוללת כל אורח חיים למעלה למשכיל, אבל באלה הציורים שמאת ד' נצטווינו לעשותם, מובן הדבר שהיו בהם הערה רבה לכונן את הנפשות אל הוד המושגים הכלולים בהם. א"כ תלויה היא טהרת רוח כל העם כולו, שהי' ע"פ עצת ד' מתחנך בסיוע של בנין המשכן וציורי כליו, תלויה בשאר רוחו וקדושתו של החושב הגדול במלאכת מחשבת הקדושה הזאת הוא בצלאל. על כן היה באמת פרנס ורועה לישראל" [מרן הראי"ה, 'עין איה' ברכות ח"א עמ' 123].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל
רבה של שכונת וישיבת מאה שערים (פרק א')
פרק א': תולדות חייו
ר' יוסף גרשון הורביץ נולד בשנת תרכ"ט, בעיר ורמיץ שבפלך מינסק, לאביו ר' אברהם.
בעודו ילד בן שמונה הלך אל דודו, אחי אמו, הגאון רבי שאול חיים הלוי הורביץ, הרב בדוברובנה, ונתחנך בביתו. באלול תרמ"ג עלה עם דודו ארצה והשתקע בירושלים בשכונת 'מאה שערים'. שם הוסיף דודו ללמדו תורה בתלמוד תורה ובישיבה שיסד בשכונה זו.
בהגיעו לפרקו נשא את בת העשיר ר' אברהם קרצ'מר מביאליסטוק, שהיה ממניחי היסוד של קהילת האשכנזים ביפו ומבוני השכונות נווה שלום ונווה צדק.
הוא המשיך ללמוד תורה בבית חותנו, וזמן מה שימש גם כמורה ומחנך לבני שרה איטה פלמן, כשהיא גרה עם משפחתה בבית שבפרדסה בכפר סומל לשעבר, משפחה יהודית בודדת בקצה הכפר הערבי.
ביפו השתתף בהשתדלויות חותנו ליסוד תלמוד תורה ובחירת רב, ומשנבחר הגאון רבי נפתלי הרץ הלוי כרבה הראשון של יפו, המשיך ללמוד בהדרכתו ש"ס ופוסקים וכן תורת הקבלה. משנוסד הת"ת 'שערי תורה' מינהו הרב מחנך ומשגיח בו.
בראשות ישיבת 'מאה שערים'
בתרנ"ה עלה יחד עם חותנו ירושלימה וקבע בה את דירתו. כאן המשיך ללמוד בישיבת 'תורת חיים' יחד עם הרב יונה ראם מבירז ועם הרב צבי פסח פראנק.
בשנת תרס"ה נתמנה לרב ומו"צ של 'מאה שערים', וכן קיבל לידיו את הנהלת הת"ת והישיבה הגדולה 'פרי עץ חיים' במאה שערים, במקום דודו שהגיע כבר לשנות זיקנה.
נוסף על ההדרכה הלימודית והרוחנית התמסר לפעולות מעשיות לטובת הישיבה ולומדיה ואף יצא פעמיים לארה"ב לשם ביצור מעמדה של הישיבה.
נתפרסם בירושלים בתור אציל רוח ויפה נפש. היה מקובל כבעל סמכות גדולה בענייני הוראה. למרות צניעותו וענוותנותו ושקידתו בתורה, נמשך לפעולה ולהשפעה בחייה הציבוריים של ירושלים. ביחד עם ראשי 'בני ברית' ר' דוד פינשטיין ור' מרדכי אדלמן השתתף בייסוד חברת 'למען ציון', שיסדה את בית המרפא לעיניים הראשון בירושלים.
בראש תנועת 'המזרחי'
רבות הן זכיותיו בהחדרת רעיון הציונות המדינית ומחשבת 'המזרחי' בקרב הישוב הישן בירושלים, בהיותו הראשון בין כל רבני ירושלים הוותיקים שהצטרף לתנועת 'המזרחי' - תנועת החרדים הציונים. הוא היה ממייסדי סניף 'המזרחי' בירושלים ועמד השתתף כציר לוועידה הראשונה של 'המזרחי' בארץ ישראל (תרע"ח) ונשא את נאום הפתיחה בוועידה הארצית השנייה של 'המזרחי' בארץ ישראל (אלול תרע"ט). יחד עם הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל נבחרו כנשיאי הכבוד של הוועידה.
בעצמו התהלך בסמטאות ירושלים כדי לקרב אנשים לציונות, וזכה לכינוי "פותח שערי ציון הנעולים בפני הציונות הדתית". רבות פעל למען בניין הארץ ותחייתנו המדינית על אף סבלו הרב בשל דעותיו והשקפותיו מתגרת ידם של ה'קנאים' הקיצוניים.
כשהופיע בשבט תרע"ט בתוך שאר חברי המשלחת של ירושלים במועצת הוועד הלאומי (הזמני) עשה בדבריו רושם חזק על כל שומעיו והכול הכירו בו טיפוס יקר של תלמיד חכם אמיתי ואוהב עמו בכל נפשו.
כעבור מספר שנים פרש מפעילות מעשית בהסתדרות 'המזרחי', אולם תמיד נשאר נאמן לתנועה זו.
נושא בעול הציבור
כשנוסדה המועצה הדתית ליד קהילת ירושלים לפי חוקת 'כנסת ישראל', נבחר ליושב ראש שלה. לאחר מכן סייע לרב מאיר ברלין זצ"ל בהקמת 'מפעל התורה' למען הישיבות בארץ ישראל. כמו כן הוא כיהן כחבר בית הדין הגדול בירושלים, נשיא העדה האשכנזית, יו"ר 'הועד הכללי', ויו"ר ועד העיר ליהודי ירושלים. במשך ארבעים שנה עמד בראש מוסדות התורה והחסד.
ר' יוסף גרשון היה גאון עצום בתורה, ובעל מידות תרומיות. הוא היה נחשב ל'זקן רבני ירושלים', שריד לדור דעה של גאוני וצדיקי ירושלים.
אחרית ימיו
בשנותיו האחרונות התמסר ר' יוסף גרשון בעיקר לפעולתו הרבנית בשכונתו ובהנהגת ישיבת 'מאה שערים'. בשובו מהלווייתו של הרב מאיר ברלין נפל, ורגלו נשברה. מאז שכב זמן רב בבית החולים ואחר כך בביתו ונחלש מאוד בגופו ונפטר בי"ג בניסן תשי"א. לפי בקשתו הובא לקבורה בטבריה ליד קבר חתנו. בהלווייתו השתתפו אלפי אנשים, ובתוכם גדולי ישראל ואישי ציבור מפורסמים.
בשבועות הבאים נספר בעז"ה על קשריו עם מרן הראי"ה, מתוך מסמכים נדירים ומרתקים.
[מקורות: 'הפרדס' שנה כ"ה חוברת ט' עמ' 78. 'אנציקלופדיה של הציונות הדתית' בערכו].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
