ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

פרק יד

מדינת ישראל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
קיבוץ גלויות אתחלתא דגאולה
אחד הדברים המיוחדים ביותר והבולטים ביותר בישיבת 'מרכז הרב', היה היחס שבקדושה למדינת ישראל ומתוך כך ל'יום העצמאות' ול'יום ירושלים', שהצטרף גם הוא לימי הלל והודאה, כעבור תשע עשרה שנים.
מרן, קודש הקדשים, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, נפטר שלש עשרה שנים לפני הקמת המדינה, אבל הוא קבע דרך, מתוך כל ענקיות התורה שהיתה בו, של כל הנגלה וכל הנסתר כאחד, שהיה בזה ללא ספק וללא עוררין, חד בדרא ממש ואולי חד בדורות רבים שלפניו. הוא קבע את הערך של כל המפעל הגדול של התנועה הציונית, כמפעל אלוקי של אתחלתא דגאולה.
בעצם המושג של 'גאולה', כלפי מפעל קיבוץ הגלויות וישוב ארץ ישראל, קדמו לו למרן הרב זצ"ל, גם הגאונים העצומים, רבי יהושע מקוטנא, שכתב בספרו שו"ת 'ישועות מלכו' (יורה דעה, סימן ס"ו) (בשנת תרנ"א, בעת שהרב קוק היה כבן עשרים ושש שנים): "... ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה , ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו' ועיין ביבמות דף סד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל (!! על איזה מספרים של יהודים בארץ ישראל דיברו לפני 120 שנה!!) ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בליבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה...".
וכן "הגאון הצדיק, עיר וקדיש, הרב הדומה למלאך ה' צבאות, כבוד קדושת שמו תפארתו, מהור"ר אליהו במוהר"ש זצ"ל אבד"ק גריידיטץ" (כך הלשון בשו"ת נפש חיה להגאון העצום רבי חיים אלעזר וואקס אב-בית-דין קהילת קאליש, שם הביא המחבר את המכתב בין סימן א' לסימן ב') וזה לשונו: "ואצלי כבר ברור, שאם יקיימו ישראל, שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות, שיהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך".
כך כותב מרן הרב קוק זצ"ל בספר "אורות" (אורות התחיה פרק ל"ב): "אופיה של הגאולה הבאה לפנינו , שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, היא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה בכל כוחותיה... אינה מכרת עדין את עומק הישות העליונה שהיא יסוד כל תקומתה. עיניה לארץ ולשמים עדנה לא תביט. היא אינה שבה עדין אל אישה הראשון בפועל... אמנם בלא קריאת שם, בלא מגמה מבוררת, הכל הוא אור ה' וכבודו, אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה. שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלוהי הוא".
ברור, שכאשר במהלך הגדול והעצום של קיבוץ גלויות ושל בנין הארץ, שותפים אנשים "פחותי ערך", ו"שישראל לא ראויים" לגאולה, וכשהמבט הוא לארץ לחומריות ואין קריאת שם ה', ברור שבמהלך כזה ישנם גם סיבוכים גדולים וקשים מאוד ואף-על-פי-כן קובעים ענקי עולם אלו, שזהו מהלך אלוקי של "אתחלתא דגאולה" - כפי המושג שטובעת הגמרא במסכת מגילה יז:.
זכורני, שבאחת השנים, פורסם על ידי אחד הרבנים שכל תהליך שיבת ציון, אין זו גאולה.
כשר' אברום, דיבר ביום העצמאות, או ביום ירושלים, הוא אמר: "מי זה יכול לחלוק על ה'ישועות מלכו'? או על רבי אליהו גוטמאכר? אם יש מישהו היום, שהוא חושב שהוא גדול מאותם גאונים, שיקום! אדרבא אני אשמח מאוד להכיר אותו!".

מאת ה' היתה זאת
ממש בסמוך להקמת המדינה, בא' אייר התש"ח, כתב מרן הגאון הקדוש, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, מכתב לחתנו, וכך הוא כותב (מופיע בתחילת ספר 'ממעיני הישועה' מהדורת תשל"ז): "... ודאי שהננו עומדים כעת לגילויי דברים גדולים, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אין הפלאה גדולה מזו, שנציגי עמים שכידוע שונאים המה ליעקב ידברו ככה (כנראה כונתו להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל - העורך)... ומי יתן והיה כי לכל הפחות כל אלה המתימרים באמונה טהורה יודו ויאמרו כי פקד ה' את עמו, ואל יזלזלו בנפלאות האלה ובזה ימשיכו את שפע אורות הגאולה... הדחיה (חס ושלום! - העורך) של מטה דוחה גם את הלמעלה, ומי יתן ויפקחו עיני עורים לעקוב באמונת אמן את כל הנעשה על-ידי קורא הדורות מראש וכולם ידעו אותו".
הרב חרל"פ רואה נפלאות גדולות שמתרחשות במישור המדיני כלפי הקמת מדינת ישראל ועדין לא ראה את הנסים והנפלאות שהיו במלחמות, והוא קובע קביעה חמורה מאוד, שמי שאינו מאמין בנפלאות ה' יתברך, בזה עצמו הוא חלילה חוסם ומונע את המשך נפלאות ה' יתברך לגאולת עמו ונחלתו.

איתו ואחריו המשיך מורנו ורבנו, הגאון המופלא, 'איש פלא' (הגדרתו של מרן הרב שפירא על הרב צבי יהודה) הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, להנהיג את ישיבת 'מרכז הרב', כמובילה את מבט האמונה ואת דרך האמונה, במציאות החיים החדשה של כלל ישראל בארץ ישראל. יום העצמאות ויום ירושלים, הפכו להיות ימים מרכזיים של השנה בישיבת 'מרכז הרב', כשעיקרם ויסודם התפילה החגיגית, שבה משתתפים מאות רבות מאוד של מתפללים ופתיחתה בשירת דוד מלך ישראל בתהילים, באמירת פסוק פסוק בניגון, על ידי כל הקהל העצום:
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר.
ומארצות קבצם ממזרח ומערב ומצפון ומים".
כל מילה ומילה כל כך נפלאה, כל כך מתאימה ומכוונת אל המציאות. והסיום:
"יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה.
מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'".
קודם כל הכרת הטובה כלפי מי שאמר והיה העולם, גואל ישראל ומושיעו. מתוך הכרת הטוב האלוקי העצום, שאין כמותו, של קיבוץ גלויות ושל הקמת מדינת העם היהודי בארץ ישראל, ושל הנסים והנפלאות העצומים במלחמות ישראל נגד אומות העולם, הן במערכות הצבאיות והן במישור המדיני. מתוך הכרת הטובה באה אמירת התודה לרבונו של עולם, מלך מלכי המלכים, ואמירת ההלל, בהתלהבות עצומה, בשירה ובזמרה. "יראו ישרים וישמחו" - בשביל להתבונן כראוי, צריכים להיות ישרים, ואז זוכים לשמחה אמיתית מתוך התבוננות בחסדי ה'.

מצות הכיבוש
אמנם, מורנו ורבנו הרב צבי יהודה, היה מדגיש את הערך ההילכתי הגדול של יום העצמאות: "אכן ההגדרה היסודית של מצוה זו, הלא היא מפורשת בדברי הרמב"ן שם (הוספות לספר המצות של הרמב"ם מצות עשה ד'): 'שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה'. ברור ומוסבר שם כי עיקר המצוה היא כבוש הארץ... הנה הגענו אל הפרק העקרי של קיום מצוה נשגבה זו, מצות הרבים והצבור, מצות ישראל שמתחייב בה כל אחד מאיתנו, כדברי הרמב"ן, שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, בהיות ידינו תקיפה על ארצנו ושליטתנו קיימת עליה". זהו הערך ההילכתי המרכזי, העומד ביסוד מציאותה של מדינת ישראל. מרן הרב צבי יהודה היה מקריא את דברי הרמב"ן פעמים רבות מאוד מאוד, והיה ממש מתענג על כל מילה ומילה של הרמב"ן. בלשונו, היה אומר: "ממש א'מחייה".
עוד היה מוסיף ואומר: "אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ, גם ירושלים מקדש מלכותנו עוד אינה כולה בידינו (בשנת התשי"א), גם הכמות וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו טעונות עוד השלמה ושכלול. אכן, סוף סוף הגענו אל פרק זה של מציאות שליטתנו על ארצנו, והננו ממשיכים בה דרך כל המאבקים והתסבוכות שמבחוץ ושמבפנים" (לנתיבות ישראל א' 'לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו').

כל גדולי התורה ברכו על המדינה
מורנו ורבנו הגאון העצום - כפי שהוכר על-ידי כל גדולי הדורות האחרונים - מרן הגר"א שפירא, ראה עצמו כממשיך רבותינו הראשונים. כך הוא כותב במכתב בשנת התשמ"ב:
"רבותינו מארי דארעא קדישא בדורות האחרונים, קבעו יסודות אמונה בערכים רוחניים של: הקמת מדינה לישראל, אחדות כלל ישראל ושלימות ארץ ישראל. אנו ממשיכים להיות דבקים בתורתם של רבותינו, שחזו נכוחות בהקמת המדינה, בהרחבת גבוליה, בקבוץ גלויות לתוכה ובמלחמת הגנה נגד שונאי ישראל, והכל מתוך אמונה תמימה בה' ובתורתו. וכל הדבק בדבריהם כאילו דבק בחיים, והפורש מהם כפורש וכו'..." (מורשה עמ' קנז-ח).
כך גם המשיך מורנו ורבנו הרב שפירא זצ"ל, את סדר יום העצמאות ויום ירושלים בישיבה כפי שהיה נהוג בימי מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. גם אורחים רבים היו משתתפים בעצרות וביניהם גדולי הרבנים: הגאון העצום הרב שאול ישראלי זצ"ל ויבדל לחיים טובים וארוכים, הראשון לציון, הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו שליט"א ועוד רבים ולצידם מנהיגי המדינה, ביניהם לעיתים: נשיא המדינה או ראש הממשלה וכן הרמטכ"ל.
גם ראש הישיבה מורנו ורבנו היה נושא את דבריו לפני כל הקהל העצום.

כששאלוהו בחורים צעירים, מדוע רוב הרבנים התנגדו לציונות ולמדינה? ענה ר' אברום בהחלטיות גמורה: "כבר אמרתי שיש שטיפת מוח אצל אנשים צעירים מה פתאום רוב הרבנים היו נגד הציונות? מאיפה מצאו את זה??...
בכל גדולי התורה הנמצאים כיום, אין מי שיתיימרו לחלוק על אותם גאונים וחבריהם שהצטרפו להקמת המדינה. בזמן הבחירות הראשונות לכנסת חתמו כמעט כל רבני הארץ, ראשי הישיבות והאדמו"רים על כרוז בו נכתב: 'נודה לה' על שזכינו ברוב רחמיו וחסדיו לראות את הניצנים הראשונים של האתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל'. מדינת ישראל קמה על-פי רוב הרבנים בארץ, לא רק רוב הרבנים, אלא רובם המכריע, כמעט שלא נשמעו קולות נגד. סאטמר התנגדו, הם התנגדו גם לעצם יישוב ארץ ישראל... הם אמרו נעלה לארץ ישראל עם מלך המשיח... לעומתם הרבנים שלנו אמרו: 'טובה הארץ מאוד מאוד' גם היום...
משה רבנו אמר 'עלה רש' (דברים א' כ"ו) ולפי הרמב"ן זו מצוה לדורות, צריך לעלות לארץ ישראל, ומשה רבינו גם הודיע לבני ישראל, שיש סיכון שיהיה רע, תיכשלו בעבודה זרה, ואף-על-פי-כן העם היהודי צריך להיות בארץ ישראל.
כך גם הכריעו ודאי בשמים. כל הגולה שעליה אמרו ש"שמה נשב" נחרבה! היום העם היהודי לא יכול להיות בלי ארץ ישראל, אפילו אלה שבגולה לא יכלו להתקיים אלמלא שיש כאן מדינה של ארבעה מיליון יהודים. כאן מרכז התורה והחסידות והיהדות בכלל. כל המדרגות הטובות של עם ישראל נמצאות כאן בארץ.
הרבנים שלנו כיוונו לדעת פמליה של מעלה".

כך היו דבריו של ר' אברום בעת שדיבר לבחורים צעירים במחנה 'תורת חיים' שנת התשמ"ט (מורשה קעב).

דבריו ביום העצמאות האחרון
ברצוני לצרף לכאן, דבריו של מורנו ורבנו, פאר וגאון תורתנו הקדושה, ביום העצמאות האחרון לחייו בשנת התשס"ז כפי שפורסמו בדף השבת 'קוממיות' וב'בשבע'.
נראה לי, שזוהי מעין צואה של הרב אלינו, בקביעת היחס האמיתי אל מדינת ישראל כיום. ואלה דבריו:

" ברוך ה', שאנו זוכים שוב להודות לקב"ה על הקמת המדינה . לפני כמאה שנה היו בארץ חמישים אלף איש, וברוך ה' היום יש קרוב לשישה מליון איש, כן ירבו. גם ברוך ה' נתרבתה תורה בישראל ומדינת ישראל היא מקום התורה הגדול בעולם. יש כמעט מאה אלף לומדי תורה מעל גיל 18 ומאה אלף בגיל תיכון. וכי אפשר להתעלם מכל זה?
לצערי, ישנם כאלה המטילים ספק אם אנו חייבים להודות לקב"ה כיום. הרי גורשו עשרת אלפים איש מגוש קטיף שזה מעשה איום ונורא ועוד ועוד חסרונות וטענות. אולם, אינני יכול להתחיל להבין את חוסר הדעת הנורא הזה. מדינת ישראל היא יצירה שהוקמה על ידי הקב"ה וכי לא נודה לו? מה כל הדיבורים המשונים האלו, לומר חצי הלל או רבע הלל? המדינה היא דבר קבוע וקיים, כמו כל דבר שאנו מאמינים שניתן לנו בסיעתא דשמיא. הטענות הן כלפי הממשלה, כלפי הבשר ודם, הממונים לזמן קצר, שנתיים או שנה, ואולי אף פחות מכך. אנו לא מכסים על אלו האחראים והשותפים לעקירת יהודים מארץ ישראל במישרין או בגמגומים, או שסילפו את דעת התורה. כישלונות היו גם בזמן מלכי ישראל, וכל אדם בעצמו גם כן יש לו כישלונות. ונכון שכישלון של ממשלה הוא גרוע יותר, וכי נמנע משום כך לשבח את הקב"ה על מעשיו?
משה רבינו הוכיח את בני ישראל: 'חצרות, ודי זהב, וכו'', ואחר כך אמר את הפסוק: 'ה' אלוקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים'. מה הפירוש 'ככם'? הביאור הוא: ככם, כפי שאתם, עם כל החסרונות, ה' יוסף עליכם.
דווקא בשעות שהציבור מתמודד עם שלטון שכזה הרי שעלינו, על הציבור, ובמיוחד לומדי התורה, להתחזק ולחזק באמונה שלימה ובציפייה אמיתית לישועה ולביאת המשיח. יש להוסיף תפילה מבלי לגרוע מתקנת הרבנות מקדמת דנא. יש לומר את ההלל ולהודות לה', ולא להיות כפויי טובה, ולזעוק: 'אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא'.
מאידך אין אנו חושבים חס וחלילה, כי כדי להיאבק על הארץ צריך גופשנקא שהציבור יהיה איתנו. הזכרנו בעבר את דבריו של החתם סופר: איך אמר שאול 'הקימותי את דבר ה'', הרי הוא לא הקים את דבר ה'? והסביר החתם סופר: שאול רצה שהציבור יהיה איתו, והציבור לא יבין את ההלכה של שמואל הנביא, ועל זה אמר לו הקב"ה 'מאסת את דבר ה''.
'ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'. כשיש קיווי לה' ועוד פעם מקווים אל ה', אז באה גם השמחה של נגילה ונשמחה בישועתו. עלינו לגדול בשיעור קומה רוחנית ולהגביר חיילים לתורה גם בבית מדרשנו, ובכך נוכל למסור ולחנך דור צעיר חדש ובריא.
ובעזרת ה', אור חדש על ציון יאיר ונזכה לחזות עין בעין בישועת ה' על עמו ונחלתו".
עוד בנושא באהל אברהם

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il