ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

פרק י

כה תברכו את בני ישראל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
מורנו ורבנו המתמיד העצום, גאון ההלכה הענק, היה כאמור לעיל גם 'כהנא חסידא', גאון החסד. הוא גם היה איש ברכה. קודם כל, ככהן היה מזדרז לעלות לדוכן כל יום בשחרית ולברך בהתלהבות גדולה ובניגון מיוחד את ברכת הכהנים. אבל, ביתו היה פתוח גם לכל מי שמבקש ברכה.
הוא אמר לי פעם: "יש רבנים שנמנעים מלברך אנשים, הם אומרים: 'אני לא אדמו"ר ולא בבא'. אבל גם רבנים מצווים להיות בעלי חסד. אם יהודי מבקש ברכה, האם אין זה חסד לברכו?" גם בענין זה, ניתן היה לראות בשילוב המיוחד, של כח הברכה הגדול כמו שנאמר לאברהם אבינו "והיה ברכה" ואמרו חז"ל: "הברכות מסורות בידך", עם הפקחות העצומה, הגאונות הגדולה, שכאמור לעיל, היתה מעורבת ברוח הקודש.
לאחר אחת הבריתות בהן היה הרב סנדק, אמרתי לרב שיש כאן אשה אלמנה שביקשה ממני לבקש עבורה ברכה מהרב. כשהרב שמע את המילה 'אלמנה', מיד הרים את ראשו אלי ואמר: "אלמנה? תקרא לה! תביא אותה לכאן!", וכן עשיתי, והרב האיר פניו אליה וברכה בשמחה.
אספר כמה דוגמאות שישנן בידי, שבהן רואים את רוח קדשו של הרב וכח ברכתו. ישנם כאלה בודאי אלפי סיפורים, לא חיפשתי אחריהם, אלא הבאתי כאן ממה שנזדמן בידי.

א. באחד הימים אמרתי לבני שאני הולך כעת אל ר' אברום לברר איזה ענין. הוא אמר לי: 'יש לי היום יום הולדת עשרים ואני רוצה ברכה'. כשבאנו אל הרב ואמרנו שלבן יש יום הולדת, הוא שאל אותו: 'בן כמה אתה?' והוא השיב: בן עשרים. הרב בירך אותו ובתוך הדברים אמר, "נו, שיהיה גם השדוך במזל טוב ובהצלחה". אני קפצתי מיד ואמרתי: "מה פתאום? מה הרב מברך אותו עכשיו בשדוך? הוא בסך-הכל בשיעור ב', הוא צריך לשבת וללמוד קודם כמה שנים. הרי ככה אומרים תמיד בישיבה, שקודם כל ילמדו כמה שנים ואחר-כך יתחתנו". הרב ענה: "אתה צודק, זה נכון בדרך כלל, אבל אם יש כבר 'משהו', אז צריך לברך שיהיה בהצלחה", הגבתי מיד: 'אבל אין אצלו כלום כעת'. הרב אמר: 'בסדר רק ברכתי'.
אחר כך התברר לי, שהרב ברוח קדשו ידע מה שאני לא ידעתי, שבאמת הבחור כבר נפגש הרבה פעמים ויש משהו רציני כעת. ובאמת כעבור כמה חודשים היתה חתונה.
ב. סיפר לי הרב ישראל מזרחי שליט"א: ביתי הגיעה לפירקה וביקשתי ברכה מהרב לזיווג הגון. הרב בירך שיהיה במזל טוב. כך כמה וכמה פעמים. בינתים עוד בת הגיעה לפירקה ועוד אחת, ושום דבר לא קורה. כמה חודשים לפני פטירתו של הרב, היתה אשתי בשמחה - כנראה ברית מילה - וראתה שם את הרב. היא החליטה שהיא בעצמה תיגש לבקש ברכה. אמרה לרב יעקב שפירא שהיא אשתי והוא אמר לרב. היא סיפרה לרב ששלוש בנותיהן הגיעו לפרקן ושום דבר לא קורה. הרב השיב לה: "שלושתן תתחתנה בשנה הקרובה, בשנה אחת". וכן היה. מיד לאחר פטירת הרב בחג הסוכות התארסה אחת והתחתנה ואחריה גם שתי אחיותיה באותה שנה, כולן במזל טוב.
ג. הרב אמר שצריך להקפיד על רח"ש. זוהי תקנה שהיתה בחוץ לארץ לשלם לרב מסדר הקדושין ולחזן ולשמש (היום רגילים לומר - שדכן). הוא אמר - אולי בשם גדולים אחרים - שרח"ש מבטל רח"ש כלומר עקרות. ר"ת - רחל, חנה, שרה, שהיו עקרות. (כך כתוב בספר 'דברי יחזקאל' של רבי יחזקאל משינווא, בנו של ה'דברי חיים' מצאנז).
זוג אחד הגיע אל הרב עם החותן, כעבור כמה חודשים מהחתונה כדי לתת מתנה עבור רח"ש. החותן ביקש שהרב יברך אותם שיפקדו בזרע של קיימא. הרב השיב: "היום, יש צעירים שלא רוצים להיפקד מיד. הם רוצים שיעבור קצת זמן מהחתונה". החותן אמר: 'לא, לא, הם רוצים להיפקד עכשיו'. הרב: 'אבל לפעמים יותר טוב שמחכים כמה שנים". הזוג נדהמו למשמע הדברים והכלה אמרה לבעלה ביציאתם: 'תכין את עצמך לפי דברי הרב, שרק אחרי שנתים ניפקד - מיעוט רבים של 'שנִים' -שנַיִם'. וכן היה. בשבוע שלאחר שמלאו שנתים לנישואין הם נפקדו.
ד. סיפר לי אברך: בליל ראש השנה היה תור ארוך של מאות רבות מאוד של אנשים שבקשו לקבל ברכה מהרב, זה לקח הרבה זמן משום שכל אחד הרב בירך אותו: "לשנה טובה תיכתב ותיחתם לאלתר בספרם של צדיקים גמורים". היה טור מרכזי של אנשים וממנו התפצלו סעיפי סעיפים צדדיים בין ספסלי הישיבה. סיפר לי האברך, שבאחד הפיצולים, די במרכז הישיבה, ממש רחוק מר' אברום, הוא התחכך עם מישהו שנכנס לתור מכיוון אחר והיה ביניהם איזה חיכוך קטן, דחיפה קטנה. בינתיים התור עוד ארוך ור' אברום לוחץ לכל אחד ידו ומברכו בחום ובהתלהבות. כשהאברך הזה, הגיע סוף סוף אל ר' אברום, אמר לו ר' אברום: "לא צריך לדחוף, לכולם יש מקום. כולם מגיעים", ואז הוא בירך את אותו אברך. האברך אמר לי, שהוא היה פשוט המום, מזה שר' אברום אמר לו כך, 'מנין הוא ידע'???
ה. ר' אברום אמר לאחד מבני: "היו שני זוגות שאני קידשתי אותם ולא נולדו להם ילדים במשך כמה שנים, התפללתי עליהם, וברוך השם, הצלחתי והם נפקדו. עכשיו יש זוג שלישי שאני מתפלל עליהם".
בתוך סידור התפילה שלו, היו לו דפים עם רשימות של אנשים שהוא צריך להתפלל עליהם.
ו. כבר כתבתי בספר 'בדרך התורה הגואלת', אודות אבי מורי רבי דוד יוסף שורץ זצ"ל, שעבר בזקנותו ארוע מוחי קשה מאוד. אקצר כאן בסיפור אודות ענין זה. ראיתי בחלומי תלמיד חכם גדול שאמר לי להוסיף לו שם 'יוסף' על 'דוד'. נגשתי בבוקר אל מורנו ורבנו וסיפרתי לו מה שקרה בחלום. ר' אברום אמר: "בין אם נאמר שהיה לך גילוי משמים ובין אם נאמר שזהו סתם חלום, אבל ההגיון אומר שבמצב כל-כך קשה צריך באמת להוסיף שם, שכך אנו מקובלים אודות חולה מסוכן, ומכיון שהתעוררת לשם הזה אז שיהיה כך והקב"ה יוסיף לאבא שלך שנות חיים ושלום". אחד המקובלים ערער על הוספת השם. חזרתי אל ר' אברום והוא אמר: "באמת, אני לא בקי בענין זה של שמות, כדאי שתלך לר' רפאל לוין הוא מומחה גדול לענין הזה ואני סומך עליו". הלכתי אל הרב הצדיק המפורסם ר' רפאל לוין והוא אמר: "אני מבין בשמות? מה פתאום? וכו' וכו'. תלך אל הרב יוסף זוסמן הוא גדול המקובלים היום ותשאל אותו ומה שהוא יאמר, אני סומך עליו". הלכתי למחרת אל הגאון הצדיק הרב זוסמן. הוא חקר אותי בקשר למקובל הזה, ואמר: "תשמע, אפילו אם נגיד שיש איזה מסורת בספרים נגד צרוף השם 'יוסף', אבל אני אומר לך, שאם תלמיד חכם עצום כמו ר' אברום שפירא, ברך על השם הזה, אפילו שבספרים יהיה כתוב נגד זה, הברכה של ר' אברום חזקה יותר ובעזרת ה' אבא שלך יבריא ויחיה הלאה. ויתקיים בו 'ואוסיפה לך עוד חמש עשרה שנים'. אבל בכל זאת עצם הענין של הוספת שם הוא לא פשוט, וצריך בשביל זה רוח הקודש ומסורת. בירושלים אומרים שלראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א יש גם רוח הקודש וגם מסורת בענין שמות, תלך אליו ומה שהוא יגיד גם אני מסכים". הלכתי אל בית הראשון לציון והוא קבע את השם 'דוד יוסף'. באמת אבא התאושש באופן פלאי בניגוד למה שהרופאים חשבו. אמנם הוא לא הבריא לגמרי, אבל נוספו עוד כחמש שנים, בהם הוא הלך כמעט כל יום לכולל בו למד, הניח תפילין והתפלל בבית הכנסת וכו' וכו'. ועוד שלוש שנים שמצבו היה קשה יותר והוא היה בבית אבות.
הבאתי סיפור זה במיוחד משום דבריו של הצדיק הגדול והמקובל העצום הרב ר' יוסף זוסמן זצ"ל שזכה עוד להכיר את מרן הרב קוק זצ"ל והיה תלמידו המובהק של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל. איך התיחס מקובל וצדיק גדול זה, לברכה של ר' אברום זצ"ל.
ז. סיפר לי חבר. כאמור לעיל, ר' אברום התנגד לכל שינוי מנהגים, בין הדברים, הוא התנגד לחומרא שהתחילה להתפשט, שהכלה לובשת כיסוי ראש נוסף לאחר החופה מלבד ההינומא שעל ראשה. הוא אמר שזו הוצאת לעז על ראשונים שלא נהגו כן. באחת החתונות הכלה רצתה לכסות ראשה. אביה שהיה מתלמידי ישיבת 'מרכז הרב', רצה שר' אברום יערוך את החופה. הוא ידע את התנגדות רבנו לכיסוי, אבל אמר לכלה, שממילא ר' אברום עורך את החופה ולא נשאר אחר כך, כך שכשהיא תצא מחדר היחוד, ר' אברום כבר לא יהיה. לאחר שנערכה החופה בשמחה גדולה והחתן והכלה נכנסו לחדר יחוד, ר' אברום נשאר. אבי הכלה היה נבוך ואמר: "ברוך השם, הרב באמת רוצה להישאר"? הרב ענה: "כן, עד שהזוג יצא מחדר היחוד", וכן היה. אלא שכנראה יִדעו את הכלה ועל כל פנים היא יצאה מכוסה בהינומא כדרך שנהגו תמיד. ואז ר' אברום נסע.
יש אומרים שבשנים האחרונות, כיון שפשט המנהג לכסות את הראש בכיסוי נוסף מלבד ההינומא, ר' אברום ביטל את התנגדותו.
ח. עוד סיפור מהישיבה הגבוהה בעיר הקודש טבריה, הנקראת "נר ישראל". מורנו ורבנו, ר' אברום זצ"ל תמך מאוד בהקמתה של הישיבה ולמרות הסתייגויות רבות שהיו לרבנים ואנשים בגלל העמותה שהקימה את הישיבה, ר' אברום תמך באומרו: "העיקר שרוצים לבנות תורה". בהתיעצויות שהיו לרבני הישיבה אם להצטרף הוא תמך מאוד מאוד בהצטרפותם. בשנת התשס"ז באו אל הרב לביקור, רבני הישיבה בטבריה ותלמידיה. ר' אברום דיבר איתם ובתוך הדברים אמר להם: "ואם העמותה הזו תרצה לסגור את הישיבה - אתם תמשיכו את הישיבה בעצמכם". אמר וחזר ואמר. הרבנים והתלמידים, מאוד התפלאו על האמירה הזו. הרי הרב כל הזמן תומך בעמותה שרוצה לבנות תורה, ומה פתאום הוא אומר דבר כזה. וכי תעלה על דעתך שהעמותה שהקימה את הישיבה, תרצה לסגור אותה? מדוע הרב אומר משפט שכזה? עברו שנתים ימים חלו זעזועים קשים ומהפיכות והנה העמותה הזו עצמה, שהקימה את הישיבה, שולחת מכתבים להורי התלמידים, שהיא סוגרת את הישיבה, שאין יותר ישיבה גבוהה בטבריה. הרבנים ובראשם הרב משה שחר שליט"א, זכרו היטב את דברי הרב שנאמרו להם שלוש שנים לפני כן, ואכן הם שינסו מתניהם, התאזרו בעוז וגבורה, הקימו עמותה חדשה הנקראת "טובה ראייתה" והם ממשיכים את הישיבה בעיר הקודש טבריה, כפי שמרן הגר"א שפירא זצ"ל ציוה אותם, וכפי שיבדל לחיים טובים וארוכים מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א מנחה אותם.
עוד בנושא באהל אברהם

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il