ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ראש ישיבת 'מרכז הרב'

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב אברהם שפירא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תש"ע

ראש ישיבת 'מרכז הרב'

פרק ג



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל

כאמור לעיל, ר' אברום הצטרף לישיבת 'מרכז הרב' והתחיל להתמסר להרבצת תורה בישיבה ולגדל תלמידי חכמים מובהקים, לצידו של גיסו מורנו ורבנו הרב שלום נתן רענן קוק זצ"ל ומורנו ורבנו ראש הישיבה מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (עיין אודותם בספר "בדרך התורה הגואלת"). הוא נתן שני שעורים בישיבה: שעור כללי ביום שלישי אחר הצהרים ושעור בשבת אחר הצהרים או במוצאי שבת בעיקר בספר קצות החושן. בשעורים אלה, ובקשר האישי עם בחורי הישיבה ואברכיה, זכה ר' אברום לגדל ולהצמיח עשרות רבות מאוד של תלמידי חכמים מובהקים, שנהיו מגדולי הרבנים והדיינים ומרביצי התורה בארץ.
ניתן לומר, שר' אברום הצניע את עצמו מאוד מאוד, כל זמן שמורנו ורבנו מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה חי. הוא היה צעיר מהרב צבי יהודה בעשרים וכמה שנים ומאוד העריך אותו וכיבדו. לא זכור לי שום ענין שבו הוא חלק עליו בפרהסיא, למרות שמן הסתם היו ענינים שהוא סבר בהם באופן שונה, ואף-על-פי שכל גדולי הדור העריכו אותו מאוד כאחד מגאוני הדור. כבוד התורה היה אצלו ליסוד הכל. גם מורנו ורבנו הרב צבי יהודה העריכו וכבדו מאוד.
בשנים האחרונות לחייו, היה הרב צבי יהודה שולח הרבה מעניני הישיבה לברורו והכרעתו של ר' אברום, וכן העביר לאחריותו את ניהול כספי הישיבה.
לאחר פטירתו של מורנו ורבנו הגאון והצדיק הנשגב, מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בי"ד אדר התשמ"ב, מונה ר' אברום על-ידי חברי עמותת ישיבת 'מרכז הרב' לראש הישיבה, כשלצידו עמד הגאון הגדול הרב שאול ישראלי זצ"ל.
עם מינויו לראשות הישיבה, עמד ר' אברום על כך שכל סדרי הישיבה ימשכו כפי שהיה בחיים חיותו של הרב צבי יהודה וכפי שקיבל מאביו מרן הרב קוק זצ"ל. בישיבות רמי"ם בביתו הדגיש הרבה פעמים במיוחד שני דברים:
א. שימשך הסדר המיוחד של לימוד אמונה ושל שעורי אמונה כפי שהיו לפני כן, וכפי שנקבע בישיבת 'מרכז הרב' על ידי מרן הרב זצ"ל (עיין גם באגרות ראי"ה ח"ב אגרת של"ט: "על דבר הישיבה, ב"ה סימני קידמה איכותית נראים במפעלנו. כעת הוספתי את המקצוע החביב והיסודי של לימוד חכמת דתנו הקדושה, הפנימית, בהגידי שלשה שעורים בשבוע את הכוזרי, על פי הרצאותי ב"ה"). ר' אברום הדגיש את חשיבות לימוד 'נתיבות עולם' של המהר"ל ואמר: "זהו שולחן-ערוך של מידות וחובה ללמוד זאת".
ב. הוא דרש מכל הרמי"ם ליזום שיחות אישיות עם בחורים, לשמוע מהם את מצבם ואם יש להם קשיים או טענות. הוא אמר: 'בדרך כלל חושבים שלבחורים שקשה להם בלימוד, יש בעיות ולהם צריך לעזור. ואני אומר, שלמצוינים יש לא פחות קשיים, אולי מסוג שונה, ולכן צריך לדבר גם עם המצוינים'.

הוא הוסיף שעורים ושיחות עם בחורים צעירים בביתו. בשעורים עם הבחורים הצעירים, הרב הדגיש מאוד את שקידת התורה ואת ההספק של דפי הגמרא. הרבה מאוד פעמים הוא חזר על המלים: 'בתורה - כמות זו איכות', כל דף גמרא שאדם לומד זוהי תוספת איכותית במדרגת התורה שלו. גם דרש להגדיל את הקצב של הלימוד בעיון. וכן שילמדו גם בלימודי בקיאות - תוספות. "שיטת הלימוד של 'ואם תאמר' 'ויש לומר' זה מה שבונה באדם שכל של תורה". "תוספות רמב"ן רשב"א - זה עיקר העיון". "מי שיודע ש"ס עם תוספות הוא מגדולי הדור". "מי שיודע מסכת כתובות עם תוספות הוא תלמיד חכם גדול".

השעור ב'קצות' שהיה במוצאי שבת-קודש, נמשך עשרות רבות של שנים ור' אברום הרבה פעמים אמר: 'הקצות נמצא כאן'. בשעור זה היו נפגשים התלמידים עם חיות עצומה של תורה, עם אהבת תורה נפלאה, וכמובן עם עמקות עצומה ובקיאות עצומה בכל הש"ס כולו.
במשך תקופה קצרה זכיתי ללמוד עם חברי הרב שחר רחמני שליט"א, אצל מורנו ורבנו. היינו מגיעים לביתו בשכונת גאולה, פעם בשבוע, ולומדים איתו בספר 'קצות החושן'. הרב היה שואל היכן אתם ואנו פתחנו בשולחן-ערוך חושן-משפט, בסימן שלמדנו באותו שבוע. בתוך שניות ספורות ר' אברום היה בתוך הענין, מהשולחן-ערוך לקצות ומיד מתחיל להקשות על דבריו מגמרות ומראשונים, ממסכת זו וממסכת זו, מתוספות כאן ושם, מקשה ומישב ושוב מקשה וכו'. הרגשתי בלימוד הזה, כאילו שיש כאן מקדח, שכל רגע מגבירים את מהירות הסיבובים שלו, והוא חודר לעומק יותר ויותר. מאוד היה קשה לרדוף אחרי מהירות המחשבה שלו.
עם פטירתו של מורנו ורבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל נפסק הלימוד הזה, כיון שר' אברום נהיה טרוד מאוד בעניני הישיבה ואחרי שנה נתמנה להיות הרב הראשי לישראל. עד היום אני מצטער ומרגיש שהפסדנו הפסד גדול מאוד.
מן הראוי לצרף כאן הדרכה בסיסית יסודית, לבחורי הישיבה, שעליה היה חוזר מורנו ורבנו, בפני בני הישיבה פעמים רבות מאוד: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה...", אומר הספורנו: "ראה - הביטה וראה, שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג ברוב, כי אמנם אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות... ושניכם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו", "צריך לדעת שיש לך ברכה או קללה, אין דרך אמצעית, צריך לחיות בגדלות, אין פשרות. אדם צריך להשתדל להיות גדול צריך לשאוף להיות גדול יותר, ולא להיות אדם קטן. גם לא להיות תלמיד חכם קטן. צריך לפתח שאיפה גדולה יותר, לדעת מי אנו ולמה ראוי לנו לשאוף". כך היה רגיל מורנו ורבנו לשנן בפני בני הישיבה וכך היה מפתח בנו יותר ויותר שאיפות גדולות.

שמעתי מבנו של מורנו ורבנו הגאון הגדול הרב דוב ליאור שליט"א, שבעת שהרב ליאור היה בחור בישיבת 'מרכז הרב', הוא היה מתמיד עצום כידוע, אבל היה נראה לו שלא יוכל להתפתח כראוי כאן בישיבה. הוא בדק מקומות אחרים, והחליט לעבור לישיבת 'סלבודקה' שבבני ברק. כמדומני שבאותה עת היה ראש הישיבה שם: הגאון הגדול הרב יעקב ישראל קנייבסקי הידוע בכינויו הסטייפלר, או ה'קהילות יעקב' על שם ספרו. אחרי התלבטות קשה ואף כי הדרך הכללית לא נראתה לו, הוא קיבל החלטה שבבוקר יום המחרת הוא עובר. כבר ארז את כל חפציו בחבילות. לפתע, הופיע מרן הרב שפירא בישיבה, ניגש אליו וביקש לשוחח עמו. במשך שעות רבות של הלילה הם שוחחו ור' אברום השתדל במיוחד לברר את ההבדלים שבין הישיבות מבחינת החשיבה וההסתכלות האמונית. ובסופו של דבר הבחור דאז, דוב לייבנד, נשאר בישיבת 'מרכז הרב' ונהיה לאחד מגאוני הדור ומפוסקי ההלכה של הדור. הוא הוסיף על הספור ואמר: "אין ספק שאם הייתי הולך לשם, כל דרכי התורנית - כיום - היתה שונה לחלוטין".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il